מהר"ם שיק יורה דעה קעט

בנה חייב בפדיון וכן פסקו כל הפוסקי' ואי ס"ד דאינו נעשה גר עד שימול וא"כ הוא כגר שנתגייר מחדש וכקטן שנולד דמי ואין האם אמו כלל ואיך נחייבנה בפדיון ואע"ג דאמו ישראלית לא שייך לומר דקרינין בי' פטר רחם בישראל דכשם דצריך להיות אמו ישראלית כך העיבור בעי' שיהי' ישראל והוא פשוט וכן ראיתי דפשיטא לי' למהרי"ט אלגז"י בפרק יש בכור וגם יש ראי' לזה דהרי גם שותפות הגוי במקצת עובר פוטר דלא מקרי כל פטר רחם בישראל ותוס' בכורות דף ג' ד"ה ור"י כ' דבישראל משמע כולו ישראל וא"כ ע"כ דעוד במעי אמו לעשה ישראל ותו קשיא לי דהרי מבואר ביבמות דף צ"ז ע"ב דשני אחים תאומים דהורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה חייבין משום אשת אח ואי ס"ד דבשעת מילה נעשו גר א"כ כקטן שנולד דמי ואין להם קורבה ודין זה פסקו כל הפוסקים וא"כ קשיא טובא על הרמב"ן דסובר דבשעת מילה נעשה גר ואי נימא דהש"ס קאי למ"ד עובר ירך אמו א"כ מוכח מכל הפוסקים מבכורות ומדין דחייבים משום אשת אח דהלכה פסוקה דעובר ירך אמו

או דמוכרחין לומר דגם רמב"ן מודה דעובר כל זמן שהוא במעי אמו וגם כשנולד תוך ח' כל זמן שאין עליו שם ערל מודה הרמב"ן להרא"ה כיון דאכתי אינו ראוי למול הוי כנקובה ומהני לי' להיות ישראל בטבילה לחוד אבל ביום הח' שכבר הוא ראוי למול בזה פליגו הרא"ה סובר הואיל ואשתרי אשתרי ורמב"ן סובר דלא אמרינן כן אלא השתא דאפשר צריך למולו ולהכניסו בברית ושלא יהא כמוחה ואי נימול באמת הוא גר מעיקרא כן נראה לפי ענ"ד מוכרח

וראיתי בב"י חו"מ סי' ל"ג דמסתפק לי' בנתגיירה מעוברת אי חשיבו כאחים לענין עדות ותמה הש"ך שם ס"קז עליו מסוגיא הנ"ל דחייבין משום אשת אח וכן הסכים באו"ת שם ותו נראה לי ראי' מת"כ ריש פרשת תזריע דרשינן ואשה כי תזריע לרבות זרת ומשוחררת וכן הביאו בש"ס יבמות דף ע"ד ופסקו הרמב"ם וע"ז נאמר דוביום השמיני ימול ודרשו אפילו בשבת א"כ מבואר דנכרית מעוברת שנתגיירה בנה נימול בח' ואפילו בשבת

ומטעם זה נוכל להבין הא דפסק הרמב"ם בפ"א ממילה דין י' דלענין מקנת כסף להיות נימול בשבת בעי' דווקא שאמו טמאה לידה ומכל הראיות הנ"ל נראה לפי ענ"ד דגם הרמב"ן מודה דהוא גר במעי אמו ומטעם הנ"ל דעד היותו ראוי לימול גם הרמב"ן מודה להרא"ה דחשוב כאשה ואם לא נימא כן צריך לומר ע"כ דפסקינן עובר ירך אמו ובגוף הדין אי קי"ל עובר ירך אמו אין ההלכה מבוררת ברמב"ם שדבריו סותרין זא"ז ועיין בלח"מ בפ"ז מה' עבדים דין ה' ואין כאן מקומו כל הנ"ל נראה לפי ענ"ד להלכה ולא למעשה בפרט שראיתי בש"צ הנ"ל שכ' שבס' נחלת בנימין האריך לאסור המילה בשבת וספר זה אינו בנמצא פה ולא אדע מה כ' בזה ועל מה ראיותיו הטבעו והנראה לפי ענ"ד כתבתי

שוב בא לידי ספר נחלת בנימין וראיתי שהרב הגדול מהר"מ קארגוי זצ"ל הביא ג"כ ראי' זו מיבמות דף צ"ז ע"ב ודחה דאיכ"ל דלעולם בעינן גירות בשעת מילה ומ"מ אית בי' מקצת דין ישראל מכח אמו שנתגיירה ואיכא מקצת קורבה ולפי ענ"ד א"א לומר כן דאי ס"ד דמכח אמו מקרי מקצת ישראל ומקצת קורבא ונימא דאחיו גם מקצת אחיו בכלל אם כן קשיא מאי פריך ביבמות דף ע"ח ע"א למה מצרי שני שנשא מצרית ראשונה בנה שני נימא דגם מקצת בכלל דמקצת מצרי שני נימא דאסור כמו דאמרינן ריש אותו ואת בנו דשה אפילו מקצת שה

ועוד יש להביא ראי' מת"כ פ' קדושים והובא בירושלמי פי"א מיבמות הלכה ב' פלוגתא דריה"ג ורע"ק אי חייב בן גיורת על קללת אמו ומוקי לה שם בירושלמי בהוראתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה ופשוט דיש שם ט"ס בירושלמי וצ"ל דבהורתו ולידתו שלא בקדושה מודה ריה"ג דאינו חייב על קללת אמו דאיך נחייבנו על אמו ובכל דיני תורה ולענין קורבא אמרינן דאינה נקראת אמו כלל ודברי הפני משה תמוהין שם עכ"פ כיון דמוכח משם דבלידתו בקדושה חשבינן לה כאמו מוכח דמיד נעשה גר במעי אמו ונראה דמטעם זה נקט הפלוגתא בגיורת ולא בשפחה שנשתחררה בעודה מעוברת לרבותא דאפילו בגיורת העובר נעשה גר ועכ"פ גם מזה מוכח דמיד בשעת טבילה נעשה גר ופסקו הרמב"ם בפ"ז מממרים ובטור וש"ע וא"כ מוכח דקי"ל דנעשה גר מיד וראיתי בס' הנ"ל שלא הביא שום ראי' לאסור אלא שהרב הגאון מוה' וואלף זצ"ל כ' ראי' ממה שאמרו בכתובות בישראל למעט גר שהורתו שלא בקדושה וזה אינו דאפילו חשבינן לי גר במעי אמו מ"מ לא הוי כולו ישראל מעלי' שהרי נזרע בגיותו נהי דלדינא דינו כישראל מ"מ לא נקרא כולו ישראל והוא פשוט

תשובה רמ"ח

בש"צ מכתב קכ"ד וקכ"ה כ' לפלפל אי רשאין לימול בניו של ישראל שיש לו מנכרית שנשאה לו לאשה אבל אינו מבואר שם כל הצורך מקדם הספק וכללי הספיקות ולכן אבאר הנה דין זה נתחלק לכמה ספיקות א) אם אביו מביאו לימול וליטבול כדין מ"מ יש לדון ולומר דאין רשאין למולו עפ"י מ"ש התויו"ט בסוף פ"ג דקידושין משנה י"ג דלכך נקט שם ממזר נושא שפחה ולא נכרית משום דאין בידו לגייר דאין מטבילין גר קטן ע"ד ב"ד כמ"ש התויו"ט בפ"ד דכתובות מ"ג דדווקא באם אמו הביאתו לגייר וא"כ שמא ישאר נכרי ואע"ג דבכתובות דף י"א ע"א מבואר דאם האב מביאו לגייר לא גרע מאמו וצריך לומר כוונת התוי"ט דישראל הבא על הנכרית דלא נקרא כלל בנו וכבמעי בהמה דמיא ולא חשיב הוא כאביו גם לענין זה וכיון דלא חשוב כלל כאב לא מהני הבאתו ואין הב"ד רשאין לגיירו כל זמן שלא הביאוהו אבותיו או אם בא בעצמו לתבוע גירות ואפילו בדיעבד לא מהני הגירות לדעת המרדכי בכתובות שם וכן הסכים הב"ח בסי' רס"ח ותמה על הר"ן שכ' בכתובות שם דבדיעבד מהני עכ"פ לפי דעת התוי"ט הנ"ל לכתחילה אין לגיירו וכ"כ הפנ"י שם דמסתמא בתר אמו גרור מיהו כוונת הפ"י י"ל כיון דיכול למחות כשיגדל וכיון דמסתמא בתר אימי' גרור וימחה לכשיגדל ואין ביד הב"ד לגיירו בע"כ וא"כ אין ראיות התויו"ט מוכרחת ולעולם דחשיב לענין זה כמו אביו

מיהו אם האם ג"כ מרוצה למולו אפילו להתויו"ט י"ל דרשאין אע"ג דהאם נשארת נכרית כ' השמ"ק בכתובות דף י"א דמהני אם אמו הביאתו לגייר וגם מהראיות שהביאו התוס' בסנהדרין דף ס"ח ד"ה קטן דגירות קטן מהני ממאי דדרשינן מהחיו לכם דגיורת פחותה מבת ג' מותרת לכ"ג ואע"ג דאבותיהם לא הביאו אותם לגייר ופחות מבת ג' לא שייך דהם שאלו מעצמן ובקשו להתגייר וע"כ דאפילו בכה"ג מהני בדיעבד וזה נראה ראיות הר"ן ולא קשה מאי שהקשה הב"ח מנ"ל והא דאין מגיירין לכתחילה נראה משום דחשיב לי' כגזל גוי דגם לגוי יש דין על בניו דגוי יורש אביו ובגירות כאלו נוטל ממנו וממשפחתו לכך לכתחילה לא יעשה זה בלא רשותם וא"כ בנידון שלנו דהוא ברשותם שפיר יוכל לגיירם

אמנם עדיין יש לדון מטעם ב) שהשמ"ק כ' בכתובות שם לחד תי' דווקא מטבילין אבל מילה איכ"ל דחשיב חוב משום צערא דגופא וכ"כ בהפלאה שם וא"כ אין מלין מיהו הטור והש"ע ביו"ד סי' רס"ח שינו לשון הש"ס וכ' דקטן מגיירין וכללו גם המילה וכן הביא הטור בשם בה"ג דקטן מלין אותו עפ"י דעת אבותיו וא"כ ג"כ לא חילק בין מילה לטבילה וגם לא מסתבר כלל לומר דמשום צערא דגופא לא חשיב לי' זכות דהרי ערלה מאוסה היא שנתגנו בה הרשעי' וכמו דמבואר בנדרים דף ל"א ע"ב ומי שעלה לו נימה הרי זכות הוא לו לחתכו ואדרבה המילה פשיטא דזכות הוא מטעם מאוסה ולכך איכ"ל דנקט מטבילין וא"כ גם מטעם זה אין ראי' לאסור

ועתה נבוא לחילוק הג'] לברר אי בעי' ג' הרי אמרו ביבמות גר צריך ג' דמשפט כתיב בי' וכ' הטור כל עניני גירות הקבלה ומילה וטבילה צריך בפני ג' והוא מדברי הרמב"ן וכ' הב"ח שם בסי' רס"ח דמדברי הרי"ף והרמב"ם וסמ"ג נראה דלא בעי' במילה ג' ושנים איכ"ל דבעי' לעדים הואיל והכרנוהו בגוי (ומ"ש בש"ע שם סעי' ג' דלהרי"ף והרמב"ם אי מל בפני ב' לא מהני קשה וצ"ע) ולבסוף מסיק דלכתחילה יש לחוש להרמב"ן וטור להצריך גם במילה ג' והנה אי הנך ג' צריכין להיות גמירי הנה כבר הוכיחו התוס' ושאר ראשונים דלא בעי' מומחין או משום דשליחותן של קמאי עבדינן או משום דכתיב לדורותיכם עיי' בזה בתוס' קידושין דף ס"ב ד"ה גר אבל אי בעי' גמירי הש"ע בסי' רס"ח סעי' ג' כתב דבעינן ג' הכשרים לדון ובחו"מ סי' ג' סעי' א' פסק דג' הדיוטות כשרים לדון וכ' הרמ"א שם דבעינן שיהא חד מינייהו גמור והטור הביא שם בשם הרמ"ה דבעי' ג' גמירי

אמנם פי' גמירי נראה דצריך שיהי' גמיר ויודע סברות באותו דבר שאנו דנין בו וראי' ברורה לזה מלשון רש"י בסנהדרין דף ג' ע"א ד"ה דגמר ששמע מחכמים הלכות דין מלוה וא"כ הה"ד כאן צריכין שידעו דין גירות וצריכין שידעו מה צריך להודיע לו בעיקרי המצוות וא"כ צריכין שיהיו לומדים ת"ח ולכך שפיר אמרו בקידושין דף ס"ב מי יימר דמזדקקו לי הני ג' וזה כוונת הרשב"א ביבמות דף פ"ח ומיושב מאי שהקשה עליו השעה"מ פי"ג מאיסורי ביאה וכיון דבעינן לכתחילה ת"ח שפיר שייך מי יימר דמזדקקו לי' מיהו כל זה בקבלה ובשעת טבילה דצריך שוב להודיע שנית המקצת מצוות אבל בשעת מילה אם כבר הודיעו לו וקיבל עליו מקודם לפני ג' או בגר קטן דלא שייך קבלה ואינו מעכב כמ"ש השמ"ק בכתובות דף י"א א"כ צריכין רק שיהא גמיר דין למול כראוי לשם גירות ולברך הברכות הראוית כן נראה לפי ענ"ד

והנה כל זה לכתחילה אבל בדיעבד הביא הש"ע סי' רס"ח סעי' ג' דיעה הראשונה בסתם דאפילו בפני ב' והג"הה כתב דאפילו בפני קרובים ולפי"ז ע"כ סובר הרמ"א דשנים לאו דווקא וכמ"ש הש"ך שם ס"קי ולכאורה יש להביא ראי' לזה דהרי גירות ילפינן ביבמות דף מ"ו מאבותינו דכשם שנכנסו הם בברית כן אנו ואצל אבותינו