מהר"ם שיק יורה דעה יז

ולכאורה. הוי אמינא סברת התבו"ש כמו שס"ל דחיישינן למפרע מטעם שכיון שהחזקה דשוחט איתרע אי אפשר לחזקה דאיתרע שתוציא הבהמה מחזקת איסור דלא איתרע וא"כ ה"נ כיון דנחשד לדבר אחד כבר איתרע חזקתו ונהי דאכתי מוקמינן לי' אחזקה בכל מה דאפשר מ"מ חזקה דאיתרע הוא ולכך א"א לחזקה דאיתרע שמוציא מידי חזקה דלא איתרע ולכך חיישינן. וע"כ לא אמרינן דחשוד לדבר אחד אינו חשוד לכל התורה. אלא אם לא בא להתיר דבר דאיתחזק לאיסור. אבל אם בא להתיר דבר אשר איתחזק לאיסור אז אמרינן אין חזקה דאיתרע קצת מוציא מידי חזקה דלא איתרע ויש לכאור' להביא ראי' לזה ממה דאמרינן בסנהדרין דף כ"ז דמומר לנבלות פסול לעדות ואפילו חשוד לקל פסול לעדות לחמור וקשה הרי קי"ל דחשוד לדבר אחד אינו חשוד לשאר דברים וע"כ משום דהתם בעדות הואיל והוא בא להוציא בעדותו מחזקה לא מהני חזקה דאיתרע וא"כ ה"ה כאן

אמנם באמת מדברי הפוסקים לא משמע כן דבפ"ק דחולין דף ד' ע"ב שהרא"ש והרשב"א והר"ן כולם כתבו דגם גבי שחיטה לא אמרינן דמומר לדבר אחד הוי מומר לשחיטה. אלא לענין בדיקת הסכין הביאו דעת הרמב"ם דגם דמומר רק לאחד משאר עבירות חזקתו דלא טרח בבדיקת הסכין דאיכא טרחא וגם בזה יש ב' דיעות ומזה עצמו לכאור' יש להוכיח דאפילו בחזקה דאיתרע נוכל להוציא מחזקה דלא איתרע וכן יש להוכיח ממה שהוכיח בתבו"ש סי' ב' סעי' ב' והבאתי לעיל דאם רואין מומר עובר עבירה מחזיקינן לי' דעובר רק לתאבון דכל דנוכל להחזיקו בחזקתו מחזיקינן לי' א"כ חזינן דאף חזקה דאיתרע מהני. וא"כ מינה עצמו נוכיח דל"ח על למפרע דכל דנוכל להחזיק בחזקה דמעיקרא מחזיקינן לי'

אמנם ע"ז יש לפקפק לפי הטעם שכ' התבו"ש בש"ח סעי' י"ח ושם בתבו"ש דבחזקה דאיתרע אין מוציאין מידי חזקה דלא איתרע נגד זה יש להביא ראיות הנ"ל ומה שהבאתי מסנהדרין דף כ"ז יש לדחות דהיכא דבעינן עדות ב' עדים צריך בירור טפי ולא סמכינן אפילו על חשוד לדבר אחד לדידן דקי"ל שם כאביי אליבא דר"מ אבל באמת לא הי' צריך התבו"ש לומר הטעם משום דחזקה דאיתרע והוי לי' לומר דאיכא חזקה דהשתא וגם חזקת בהמה והוי ב' חזקות נגד אחת ונראה דבא להורות לן דאפילו מאן דלא ס"ל חזקה דהשתא מקרי חזקה אפי"ה יש לאסור מטעם הנ"ל וע"כ צ"ל כן דהרי שמואל בקידושין דף ע"ט לא ס"ל לפי פשטות חזקה דהשתא ולא קאמר מדהשתא בוגרת מעיקרא נמי בוגרת ואפי"ה מתרצין שם במקוה וטבל משום תרתי לריעותא וקשה הא לשמואל חזקה דהשתא לא מקרי חזקה כלל ומאי משני לשמואל וכבר עמד הפנ"י בזה בקידושין שם ועיי"ש מה שתי' אמנם להנ"ל א"ש דתירץ הש"ס דחזקה דאיתרע אינו יכול להוציא מידי חזקה דלא איתרע דהאי דלא איתרע עדיפא

ולפי"ז יש ליישב דברי הב"ח בתשובה דסובר דהא דמטמאין במקוה למפרע הוא רק מדרבנן וסייג והתבו"ש בסעי' י"ח הנ"ל תמה עליו בזה ולפי ענ"ד על פי הנ"ל דבוודאי למאן דס"ל דחזקה דהשתא הוי חזקה לדידי' מן התור' חיישינן למפרע משום דאיכא ב' חזקות נגד חדא וכך הי' סברת המקשן שם בקידושין דזה וקשיא לשמואל ואדרבה בזה מיושב מה שהקשו התוס' שם דגם תקשי ולהנ"ל י"ל כיון דלרב איכא למימר דחזקה דהשתא הוי חזקה ונהי דחזקה דמעיקרא עדיפא אבל במקוה יש תרתי במקום חדא ולכך מטמא למפרע ולא קשה לרב אבל לשמואל קשיא דלכל הפחות מוכח דחזקה דהשתא מקרי חזקה ועל זה מתרץ משום תרתי לריעות' והיינו דנהי דחזקה דהשתא לא מקרי חזקה מ"מ ריעותא מקרי ולכך החזקה דאיתרע לא תוכל לאפוקי מחזקה דלא איתרע וכסברת התב"ש הנ"ל ולזה סובר הב"ח דהרי בעלמא מוכח דאפילו חזקה דאיתרע מקרי חזקה מה"ת אלא מדרבנן לא מקרי חזקה וכמ"ש התוס' בכתובו' דף כ"ג גבי זרק לה וכו' ספק קרוב לה ספק וכו' ולכך סובר דלמסקנ' הוי רק מדרבנן ונהי דאנן לא קי"ל כשמואל אלא כרב עיין בע"ז דף ל"ז דיש אומרים דפסקי' כשמואל עיי"ש דעת הרמ"ה וגם כבר כתבתי וביארתי בקונטרס בשורש חזקה דגם לרב אינו מוכרח לומר לפי המסקנא לפי פי' התוס' דס"ל דחזקה דהשתא מקרי חזקה דהתוס' כ' דשאני שערות דרגילות לבוא מצפרא ותליא בפלוגתא דרבה ב"ב דף קנ"ג ע"ב וא"כ למאן דלית לי' חזקה דהשתא הוי חזקה ולא הוי אלא ריעותא לדידהו איכא למימר דהוי רק מדרבנן כמו בכל חזקה דאיתרע דרק מדרבנן לא אזלינן בתרה וכמ"ש הפמ"ג בפתיחה להלכו' טריפות ומיושב קושיות התבו"ש על הב"ח ואדרבה דיש לישב עוד בזה מאי דמקשה בקידושין דף ע"ט לאחר דמשני במקוה משום תרתי לריעותא פריך שוב מטבל מהבודק את החביות עיי"ש ולהנ"ל א"ש כיון דלפי תי' תרתי לריעותא הוא רק מדרבנן ושם גבי טבל לא משמע דהוי מדרבנן דקאי להקל ג"כ ומשני דמ"מ הטעם משום תרתי לריעותא או מיירי רק להחמיר או דהוי תרומה דרבנן ולכך אפילו לקולא סמכינן

עכ"פ לפי מ"ד הטעם משום חזקה דאיתרע דלית לי' חזקה דהשתא הוי רק חשש דרבנן וכבר כתבתי דנרא' לפי טעם זה דהחשוד לטריפה אינו חשוד לנבלה וכ"ש דאין לן לחוש למפרע וכבר ביארתי במקום אחר דיש בזה פלוגתא אי חזקה דהשתא מקרי חזקה כלל. וא"כ עכ"פ כאן דלא הורעה על נבלה שפיר אין לחוש לכ"ע למפרע גם על שחיטה דהוי איסור נבלה והתבו"ש הנ"ל דחייש על כרחך לדעת הרמב"ם הנ"ל דגם במומר לאחד משאר עבירות בעינן בדיקת סכין כמו שביאר הרא"ש בפ"ק חולין דין ז' עיי"ש ולכך חייש גם על מעיקרא אבל כבר כתבתי כיון דבש"ע הביא ב' דיעות בזה מידי ספיקא לא נפקא ולענין למפרע הוי ס"ס אמנם אפילו אי חזקה דהשתא הוי חזקה נראה עיקר כפסק הש"ך והפ"ח בסי' א' ס"ק ח' דלא חיישינן למפרע ואע"ג דהתבו"ש האריך לאסור. דבר גדול דיבר והכריח בשב שמעתתא שמעתתא ג' לחלק דבמקוה אמרינן דאותה ריעותא עצמה שהיא חסרון המים חוששין שהי' כן עוד למפרע אבל כאן דנימא דכשם שהוציא טריפה עתה כן הוציא טריפה עוד פעם אחרת זה לא אמרינן והביא ראי' ברורה לזה מעדות מח"מ ומעד זומם עיי"ש אע"ג דיש לדחות התם גם השתא לא אתחזק ברשע דבפעם אחד אינו נעשה מומר ואפילו אי נעשה ג"פ עיין לקמן שכתבתי די"ל כמו דאמרי' דווסתות דרבנן ג"כ הוי רק דרבנן עיין לקמן דיש סברות לכאן ולכאן מ"מ לענין נידן שלנו אין נפ"מ דממנ"פ גם בנידן שלנו גם כן לא אתחזק ואין חוששין למפרע וכל זה על למפרע אבל מכאן ואילך יש לדון דהרי כתבו האחרונים והובא בפמ"ג סי' ב' ס"ק י"א דאם נוטל רק מכשירות יש לחוש לפעם אחד וצריך לקבל תשובה בפ' זה בורר אלא א"כ נראין הדברים דלא הי' אלא שגגה דהוא מוחזק בכל הדברים בכשרות ואם לית בי' חשש חימוד ממון מכל מקום בג' פעמים אין לו תקנה אלא האי דפרק ז"ב ולהרא"ש הובא בפ"ח בסי' קי"ט אפילו בב' פעמים אפילו ליכא חימוד ממון מ"מ בב' פעמים מתחזק והשו"ב הנ"ל אשר בנ"ד אמרו עליו שכבר הוציא טריפה פעם אחד מתח"י בהיותו עומד ומשמש בשחיטות ובדיקות תחת דגל רב אחר וא"כ יש לעיין אם בנידן שלנו אפילו בג' פעמים אין לחוש אי דזה מקרי רק ב' פעמים או אפשר דאפילו בפעם אחד יש לחוש עליו זה נקדים דהטו"ז בסוסי' ק' כ' להשיג על הב"ח שכ' דבתרי זימני הוי חזקה והטו"ז כ' דהרי מבואר בהרא"ש פ' הבא על יבמתו דדוקא בספק סכנה אמרינן דבתרי זימני הוי חזקה אבל בעלמא אפילו בחשש דאורייתא ואפילו היכא דמיני' קרבו אמרינן דרק בתלתא זימני הוי חזקה וכ"כ שם הפר"ח ולכך השיג בסי' קי"ט ג"כ על הב"ח הנ"ל דפסק כהרא"ש אנ"ל דבב' זימני חיישינן

אמנם המנחות יעקב כלל מ"ו ס"ק כ"ט השיג על הטו"ז הנ"ל. ואדרבה הוכיח מדברי הרא"ש בפרק הבא ע"י דמחשב לי' לספק וא"כ בכל איסור דאורייתא קי"ל להחמיר דבב' זימני הוי חזקה ואפשר לישב דברי הטו"ז לפי מאי דקי"ל ווסתות דרבנן וכ' הנוב"י מהדו"ק ביו"ד סימן נ"ה הטעם משום דיש נגד חזקת אורח בזמנו בא חזקת טהרה דמעיקרא עי"ש ולפי"ז גם בתולעים יש לומר חזקת דאין בו תולעי' מצד חזקה דמעיקרא או מטעם חזקה הבא מכח רוב שהרי מיירי בירקות דאין שכיח בהם תולעי' וא"כ באה החזקה להוציא מידי חזקה א"כ כמו דאמרינין שם דווסתות רק מדרבנן א"כ ג"כ בתולעים הוא רק מדרבנן ובדרבנן רק בג' זימני הוי חזקה וא"ש דברי הטו"ז אמנם קשיא לי דהרי באה"ע סי' קנ"ד סעי' י"ז קי"ל דנישאת לשני ולא ילדה שוב לא תנשא לשלישי וא"כ מבואר דקי"ל במצוה דאורייתא דבתרי זימני הוי חזקה עיי"ש בסעי' י"ב בב"ש וא"כ מוכח כהמנ"י ואפשר לחלק דהתם כל אשה עד שנעשית גדולה הרי היתה קטנה מקודם וקטנה אינה יולדת ולאח"כ אם נימא שע"י רוב נשים מתעברות ויולדת יצאה מחזקה מ"מ אין כאן חזקה דוודאי תלד דאוקי בחזקת שלא היתה יולדת בהיותה קטנה כעין שאמרו שם דאין לך אדם שאינו נעשה סריס סמוך למותו וא"כ כשהוחזקה בב' אנשים שאינה מתעברות אינו נגד החזקה וא"כ שוב הוי דאורייתא ולכך קי"ל להחמיר מספק מיהו זה קשה לומר שהרי בריש פרק האשה בתרא (יבמות קי"ט) אמרו בפשיטת דרוב נשים מתעברות ולא אמרינן דיש חזקה אחרת כנגדה בהיותה קטנה וע"כ שאני התם דהזמן גרם לה כחישותא בקטנותא וידעינין שכבר יצאה מזמן זה אי אפשר לצרף חזקה זו ואין דנין אפשר משאי אפשר וא"כ הקושיא במקומה עומדת

ואפשר לומר כיון דהאשה לא הי' לה רק חזקה מכח רוב וכיון דנישאת לשני ולא ילדה הרי יצאת מהרוב ואיתרע לה ולכך מהני חזקה ולפי"ז צ"ל בתולעים דידעינין שהי' זמן מה בלי תולעים וזה דוחק מנ"ל לומר כן ותו דגוף סברת נוב"י הנ"ל קשיא לי דבריש פרק חה"ב מוכח דחזקת ג"פ מוציא מידי חזקה ואפי"ה הוי מדאורייתא ולכך נראה יותר מ"ש המקור חיים בסי' תס"ז בביאוריו סק"ה דווסתות הוא דבר דתליא במקרים ולכך אין לה חזקה אבל בעלמא חזקת ג"פ