מהר"ם שיק יורה דעה קעז

על מאי דמסיק דף ע"א דפריעה לא ניתנה לאברהם מהא דאמרינן במדרש דאצל אברהם לא כתיב את בשר ערלתו משום דלא הי' צריך פריעה שכבר נתמעך הקרום משא"כ בישמעאל וא"כ נראה דנצטוה וגם מרן זצ"ל הקשה בתשובה הנ"ל האיך כ' הרא"ש סו"פ רבי אליעזר דמילה דקודם הפריעה יברך להכניסו בבריתו של אאע"ה הא אברהם לא נצטוה על הפריעה

ואמרתי עפ"י מ"ש מרן זצ"ל שם בתשובה חיו"ד סי' א' וכן הוא ברמב"ן במלחמות פ' ר"א דמילה גבי גר שמל ולא טבל דיש ב' מיני מילות דבגר הוי המילה להכניסו בברית שעי"ז נעשה יהודי אבל בישראל אפילו מבלי מילה הוא ישראל ומצות מילה אצל ישראל כשאר מצות שבתורה וזה החילוק הי' בין מצות מילה שאצל אברהם וב"ב אז לדורות הבאים אחריהם שאצלם הי' הכנסת ברית משא"כ לדורות שאחריהם ולפי"ז אני אומר דוודאי גם אברהם נצטוה על מילה שהי' מצוה כפולה דהיינו להכנסת ברית ולמצות מילה באמת גם אברהם הי' מצווה בכפל דהיינו על מילה ועל פריעה וכדדרשינן בירושלמי בשבת פ' ר"א דמילה מהמול ימול או מונמלת את ערלת והיינו את הטפל להערלה אבל במילה לדורות שהיא רק משום מצות מילה הי' מצוה רק על מילה בלא פריעה ומדוקדק שם הלשון בכל פרשת מילה עד שבא משה רבינו ונצטוה גם אצל ישראל על מצות מילה אפילו אינו להכנסת ברית שיהי' דווקא מילה ופריעה כעין המילה שהי' להכנסה וא"ש דמברכין על הפריעה להכניסו בבריתו כן נראה לפי ענ"ד נכון ומיושבים קושיות הנ"ל ועפי"ז מדוקדק לשון רש"י אצל ישראל דפריעה רק הלממ"ס ס"ל לרש"י דציצין המעכבין שנשתיירו אינו מעכב דעלה לא כתיב קרא דהמול ימול אבל בגר שהוא להכנסת ברית ומה"ת נצטוה על הפריעה שפיר כ' רש"י דגם בציצין שנשתיירו עם הפריעה מעכב כן נראה לפי ענ"ד

עכ"פ מלשון רש"י בשבת דף קל"ז סוף ע"א משמע ציצין מעור הערלה דווקא מעכבין וכן נראה שדייק הרמב"ם בפ"ב מה' מילה דין ב' שם קרא לעור הערלה עור הערלה ולעור הפריעה קרא קרום ושוב שם בדין ג' כ' דאם נשתייר ציצין מעור הערלה משמע דעור הערלה דווקא אמנם לפי מ"ש מדברי מרן זצ"ל דלדידי' ס"ל בהיפוך קולא וחומרא דפריעה לגמרי דינה כמילה וציצין מעכבין מיהא ס"ל לקולא דבעור הערלה נמי מהני חזרה לאחוריה ובטור וש"ע נראה דפסק לחומרא בתרווייהו דבסי' רס"ד סעי' ג' פסק כהרמב"ם דמצריך לחתוך כל העור הערלה ובסעי' ד' פסק מל ולא פרע כאלו לא מל ואח"ז בסעי' ה' פסק דציצין המעכבין היינו אם נשתייר מעור וכיון דהטוש"ע שינו לשון הרמב"ם דכ' מל ולא פרע בסוף והם העתיקו קודם וגם השמיטו לשון עור הערלה וכ' רק עור סתמא נראה דס"ל בתרווייהו לחומרא וכן ס"ל לתוס' בשבת דף קל"ז ר"ש ע"ב ד"ה מל ולא פרע וכו' בפשיטות דגם בעור הפריעה ציצין מעכבין והכי נקטינן לחומרא

מכל מקום אם נשתיירו ציצין מעור הערלה ותיקן זה ע"י הפריעה שדחק את העור והחזירו למטה והעטרה והחוט הכל נתגלה כראוי נראה לכ"ע אין כאן ערלה ויצא ידי מילה כדלעיל והנה כל זה אם נשאר כך אבל אם חזר למעלה וכסה את רוב העטרה כעובדא דנידון של חכמת אדם הנ"ל יש להסתפק לכאורה אי נימא כיון דיצא כדי מילה לפי הנראה וכמו שכתבתי למעלה א"כ דינו כתינוק שבשרו מדולדל המבואר שם ביו"ד סעי' ו' וסגי רק אם נראה מהול ונהי שהגאון בחכמת אדם הנ"ל הביא ראיות דמעכב הרואה שם יראה דאפילו ראי' אחת לא הביא דכל ראיותיו הם רק דגם בעור הערלה שייך ציצין מעכבין ועל זה לא נסתפק אדם אם לא הי' העטרה מגולה דצריך תיקון אלא אנן מספקינן אי תיקון זה מעיקרא א"כ כבר קיים מצות מילה כיון שהי' פעם אחת מגולה כדינו מאי דינו אי סגי בנראה מהול או דלמא כיון דאותו עור עצמו שדחק למטה או עור הפריעה שהחזיר למטה חזר למעלה ואיגלאי מלתא למפרע דהי' עומד לחזור וכאלו לא נתגלה העטרה מעולם ולא קיים מעולם מצות מילה דכל העומד לחזור כחזור דמי וא"כ בעינן תיקון גמור חתיכה ופריעה כדמעיקרא עד שיתגלה החוט של העטרה

וכן נראה לפי ענ"ד עיקר דבכה"ג צריך תיקון עד שיתגלה חוט העטרה ואפילו להטו"ז בסי' רס"ד ס"קט דמסתפק בנולד מהול אבל כיון שנולד ערלה זו מודה ואפילו להשאג"א בסי' נ"ה דפליג על הטו"ז וס"ל בנולד מהול א"צ תיקון מה"ת אבל בכאן בנידון הנ"ל מודה ולא קשה קו' דבכה"ג גם בשעת עשי' הי' כערל וכן גם לא קרוא כה"ג משוך דזה ערלתו דמעיקרא

ונראה ראי' לזה דבמתני' דשבת דף קל"ג סוף ע"א תנן דאין עושין בשבת חלוק ופרש"י לדחוק למטה שלא יחזור העור למעלה ואי ס"ד דאפילו אי חזר אין כאן ערלה מה"ת ואין מחללין שבת עלי' וכ"ש דאין מחללין לעשות חלוק שלא תחזור אלא וודאי דאם חזר הו"ל ערל ועוד ראי' מדלא נקט במתני' בשבת דף קל"ז אלא בבעל בשר מתקנו משום מ"ע וכן שמואל וכן בברייתא כולם נקטו הדין בקטן מסורבל ולא קמ"ל רבותא טפי אם חזר העור למעלה אם נראה מהול א"צ לתקנו וכוחא דהתירא עדיף אלא וודאי בכה"ג אם חזר העור למעלה בין עור הפריעה או עור הערלה חוזר וניעור ודינו כמו מעיקרא ואפילו כבר הי' פעם אחד כראוי וכהוגן מ"מ אם חזר וניעור צריך תיקון כדמעיקרא בעור הפריעה לפרוע ואם הוא בעור הערלה לדעת החכמת אדם צריך לחתוך חיתוך כראוי ולדעת מרן זצ"ל סגי ג"כ בדחיקת העור למטה עד אשר יתגלה חוט העטרה וכ"מ דאית בי' חשש צער או סכנה פשיטא דכדיעבד דמי

אמנם כל זה אם העור בין של פריעה ובין של ערלה חזר למעלה כמו שהי' מעיקרא אבל אם העור שהוחזר ושנפרע למטה קצוותי' נשארו מתחתיו כמו שנעשה בשעת מילה אלא שע"י שהי' החיתוך קטן ונדחק העור למטה עי"ז יש למטה הרבה מהעיר ועי"ז נעשה עור דלמטה מדולדל ורפוי ונתהפך מלמטה ומכסה מקצת העטרה אבל קצוות העור של הערלה והפריעה נשארו למטה מן החוט כראוי [א"כ הרי קיים כבר פעם אחד מצות מילה כדלעיל] ובזה נראה דהוי בכלל קטן מסורבל שפי' הרמב"ם דהיינו גם שבשרו ועורו רך ורפוי ודינו כדשמואל וכדפסק ביו"ד סי' רס"ד סעי' ו' כן נראה לפי ענ"ד נכון שהרמב"ם מפרש קטן מסורבל או שהי' שמן או שהי' מסורבל בעור דהיינו ע"י דחיקת העור למטה עי"ז נעשה העור רך ורפוי דאל"כ אין דרך הרמב"ם להביא דבר שאינו מפורש בגמרא וא"כ בכה"ג מפורש בגמרא וש"ע דינו והנראה לפי ענ"ד כתבתי

תשובה רמ"ו

החיים והשלום וכל טוב לכבוד הרבני המופלא ומופלג בתורה מוהרר פישל פעלדמאן ני' בכפר ביטשקוף יע"א סמוך לעיר סיגוט יע"א

מכתבו קבלתי והנה מעלתו שואל ממני בענין א' שנימול ונמצא עתה שנמשך ערלתו למעלה מחוט העטרה ומעלתו האריך בזה אם חייבין לתקן וצידד לכאן ולכאן שאפשר לצרף רוב מצויין אצל מילה מומחין הן והי' פעם אחת מתוקן ומה שהי' פעם אחת מתוקן ונמשך ערלתו אז לא הוי רק דרבנן ועוד כיון דכבר יצא בהיתר קי"ל ביו"ד ס' י"ח דמועיל וא"כ איכא ספיקא טובא והאריך בכל זה בענינים שונים והנה לולא שהי' הדבר נוגע למצוה גדולה שנכרתו עלי' שלש עשר בריתות לא הייתי משיב לו כי אני אדם חלוש ואין אני משיב אלא לדבר נחוץ מאוד וגם דבר זה צריך ראי' להראות דבר זה למוהלים מובהקין כי לדעתי כפי הנראה אפשר לתקן זה בקלות

והנה אשוב בקצרה דנ"ל דוודאי אמרינין רוב מצויין אצל מילה מומחין הן כמו דמצינו ביו"ד סי' ס"ה סעי' י"ג לענין ניקור דרוב מלויין אצל ניקור מומחין הן וגם ביו"ד סי' ר"א סעי' ד' בהגה"ה בשם מהרי"ק שורש קט"ו דאם ידוע דהמקוה נעשית ע"י ישראל כשר דאמרינין רוב המצויין אצל מקוה ועושין כדי להכשירה בקיאין הן וכ"ש במצוה גדולה כזאת והיא מצוה דשכיחא טובא בוודאי אמרינין רוב מצויין מומחין הן מיהו אין זה מספיק דכל זה אי לא חזינין ריעותא אבל כעין הנידון דידן דחזינין ריעותא א"כ יש לומר בהיפוך הרוב דרוב הנימולים ע"י בקיאין אין עור הערלה נמשכת למעלה א"כ מאי חזית דניזול בתר האי רוב נימא דניזול בתר האי רוב וכעין דאמרינין בריש פרק האשה שנתארמלה דרוב הנישאת בתולה נישאת וכל בתולה יש לה קול וזו אין לה קול והוי ספק וה"נ י"ל כן וא"כ לא סגי בטעם הנ"ל

ומה שצדד מעלתו שוב לתלות להיתר עפ"י מאי דקי"ל ביו"ד סי' י"ח כיון דיצא בהיתר ונאבד הסכין אמרי' אח"כ נפגם ומותר גם זה קשה לצרף להיתר נהי דהתבו"ש שם האריך בזה וכ' שהוא חזקה מעליותא כדאמרינין בכתובות דף כ"ו גדולה חזקה שהרי אמר נחמי' לכהנים שלא הי' נמצא ספרי יוחסין שלהם הרי אתם בחזקת כשרות דמה שהחזיקו עד עתה לאכול בקדשי גבול עי"ש שהאריך מ"מ גוף הדבר קשה וכבר כתבתי גם כן בחידושי דבנדה דף ב' ע"ב אמרינין דמקוה שנמדד ונמצא חסרה כל טומאות שנעשה על גביו טמאות והקשו שם מזה וקשה על גוף הדין אמאי יהא באמת טמא כיון שיצא בהיתר והסכימו דטהורות וכבר יצא ונימא אוקי' אחזקתייהו שכבר יצאו בהיתר ובחידושי הארכתי

וגם אמרתי שרש"י שם בא לישב זה שכ' שכל טהרות שנעשו בכלים שנטבלו במקוה ההוא וזהו דבר תמוה לכאורה הא קי"ל מה"ת יכולין לטבול מחטין וצינורות ברביעית שכל גופן עולה בהן וה"ה כל הכלים שכל גופן עולה בהן וא"כ הרי במקוה זו שמצאו עתה שהיא חסרה הרי כל הכלים כל גופן הי' עולה בהן וכבר אזלא הטומאה מהם מדאו' וא"כ שוב לא הוי רק ספק דרבן ור"מ בעצמו במשנה שם אמר הנ"מ בטומאה חמורה אבל בטומאה דרבנן שרי והאי ג"כ לא הוי ברישא