מהר"ם שיק יורה דעה קעו

על רובא וחזקה וא"כ כיון שידענו שכן היה בזמן שנמסר לנו נשאר הדין על מה שהי' מצד חזקה ובחזקת שלא נשתנה אא"כ נתברר לנו שנשתנה הדין וכיון דכבר בררנו ואמרנו למעלה דדבר המנוסה מצד הניסיון והחקירה א"א לה שתעיד אלא עפ"י הרוב וא"כ שייך זה כדבר דסגי לי' ברוב ולא הוי הלכה לממ"ס א"כ אם הניסיון מעיד שעפ"י רוב נשתנה ואין דבר זה הלכה לממ"ס שפיר י"ל דנשתנה אבל דבר שהוא הלממ"ס או ספק הלכה לממ"ס או דבר דצריכין לחוש אפי' למיעוט א"א להחליט דנשתנה דאולי המיעוט לא נשתנה ושוב מוקמינין אחזקה וא"כ בגוונא דתוס' בע"ז דף כ"ד ע"ב דמוכרח דנשתנה וכן באה"ע סי' קנ"ו דמוכרח דנשתנה וע"כ דלא הי' הלכה לממ"ס אבל בטריפות דמבואר בש"ס ריש אלו טריפות דהלכה לממ"ס וכן בנידון שלנו במציצה דהוי לענין פיק"נ דאין הולכין בתר רוב ע"כ אי אפשר להעיד שנשתנה ושוב אזלינין בתר חזקה ובחזקת שלא נשתנה

ומטעם זה גם דברי המג"א בסי' קע"ג ס"ק א' הנ"ל שכ' דאפשר שנשתנה לא נראה לי ודבריו צ"ע דגם שם איירי בדברים האסורים משום סכנה ואין הולכין בו אחר הרוב בפיק"נ ועל המיעוט א"א לרופאים להעיד כדלעיל וא"כ מנ"ל לומר דנשתנה אדרבה אזלינין כתר חזקה והוא בחזקת שלא נשתנה וכ"ש דא"א להתיר משום ספק שמא נשתנה וספק איסור תורה או ספק סכנה מספיקא להחמיר ואיך כ' המג"א דאפשר שנשתנה וצ"ע עכ"פ בנידון שלנו א"א לתלות בשינוי מצד ב' טעמים א) משום דאפשר דמציצה הוא הלכה לממ"ס וה"ב) דעל המיעוט אין מופת וניסיון דנשתנה וכיון דמיעוט אפשר שיבוא לסכנה אין הולכין בפק"נ אחר הרוב ואסור למול כיון דצריכין לבטל כל מצות התורה עבור חשש פיק"נ דמיעוט

אמנם אפילו נימא כמו שהביא בש"צ במכתב הנ"ל דאיכ"ל דרק תקנה תיקנו חכז"ל משום חשש סכנה שהי' תיקנו כן לעולם ג"כ נראה דעדיף לבטל מצות מילה מלכנוס בענין הזה למול ולא למצוץ ונהי דאין להביא ראי' מהא דאמרו ערל הזאה ואזמל העמידו חכמים דבריהם במקום כרת דהתם עובר מעיקרא על איסור דרבנן משא"כ כאן העבירה נעשית ממילא בשב וא"ת לאחר המילה ובפרט שהוא אנוס לבסוף מצד פרצת הציבור מ"מ כיון דמצינו דעל שינוי ערקתא דמסאני אמרו חכז"ל בסנהדרין דף ע"ד דצריך למסור נפש אנו רואין שאם מכוונים לבטל דברי התורה ולהפחית כבודה אפילו בענין דרבנן נוגע הדבר לכלל התורה והיום אומרים לו עשה, כך ולמחר כך וחייב למסור נפשו וכ"ש כל התורה וא"כ גם אם רשעי הדור מכוונין לבטל דברי חכז"ל ג"כ הוא דבר שנוגע לכל התורה לחלל כבוד התורה ונהי דהתם עובר בקום ועשה וכאן בשב וא"ת הא גם דביטול העשה הוא בשוא"ת ולפי ענ"ד שוא"ת עדיף בזה מיהו כתבתי טעם השלישי הזה לרווחא דמילתא ולצדד בדבר אבל באמת בנידון שלנו אין אנו צריכין לזה והעיקר כמ"ש בטעם הב' דאין לו לקבל עליו למול ולא למצוץ כן נראה לפי ענ"ד ואחתום בברכה דברי ידידו ורבו הדו"ש הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה רמ"ה שיל"ת יערגין יום ב' ט' כסלו כתר לפ"ק

החיים והשלום וכל טוב לידידי הרב המופלג בתורה וביראה החרוץ מו"ה דוד ניימאן ני' יושב בשבת תחכמוני בק"ק פרעשבורג יע"א

מכתבו קבלתי ואשר ביקש ממני לחוות דעתי בענין מצות מילה שכ' הגאון בעל חכמת אדם בתשובה שאם חתך מהערלה חיתוך קטן ופרע כדין עד שנתגלה העטרה כדינה ולאחר שנתרפא חזר וכסה עור הערלה מקצת העטרה והעלה דאם לא חתך כל הערלה לא נימל מן התורה יעויי"ש הנה באמת כן נראה פשטות לשון הש"ס והפוסקים וזה לשון הרמב"ם בפ"ב מהלכות מילה דין ב' כיצד מוהלין חותכין את כל העור המחפה את העטרה עד שנתגלה כל העטרה ואח"כ פורעין כו' וכן העתיק הטוש"ע ביו"ד סי' רס"ד וכן מבואר מלשון רש"י בשבת דף קל"ג ע"ב גבי ציצין המעכבין את המילה וכן מבואר מפרש"י ורע"ב בשבת דף קל"ז סוף ע"א בד"ה אם הי' בעל בשר וכו' לאחר שחתך הערלה כולה מזה נראה מבואר דצריך לחתוך כל בשר הערלה המחפה על העטרה

ובאמת לולא הפריעה א"א בענין אחר שאפילו דוחקין אותו הוא עומד וחוזר לחזור וכחזר דמי אלא ע"י הפריעה שפורעין עליו הקרע מכאן ומכאן אפשר לתקן זה שיהא מעוכב ויעמוד מלמטה אם לא נשאר מן עור הערלה רק מעט וגם על זה ראיתי שהביא בספר פתחי תשובה בשם חמודי דניאל תימה על יש מוהלים שחותכין מעט מהעור ומתקנין זה ע"י הפריעה דמנ"ל שזהו מועיל ועיי"ש ומסתמא קודם שניתנה הפריעה הי' הדין דצריך לחתוך מעור הערלה עד שיתגלה העטרה שזה הוא הנקרא מילה וא"כ לאחר שנתן הקב"ה מצות פריעה לא להקל ממצוה ראשונה נאמר וזה נראה באמת כוונת הש"ס ביבמות דף ע"א ע"ב דילפינן משוב ומול לפריעה ומשנית לציצין המעכבין

ולפי פשטות הש"ס דמייתי מתני' דבשר החופה וכו' לשון בשר משמע דקאי על ציצין המעכבין החיתוך ומאי ענין זה לפריעה וכן התוס' שם פי' לחד פי' דקאי על החיתוך ומאי ענין זה לפריעה. וגם מעלתו ני' דקדק יפה מאי לשון סוף מילה אמנם להנ"ל מובן דהו"א השתא דאיכא פריעה דאפשר לתקן זה להעמיד עור הערלה ע"י הפריעה הו"א דאין חיוב לחתוך הציצין המעכבין את המילה אלא לתקן אותם ע"י הפריעה שלא יחזרו למעלה קמ"ל דסוף מילה כתחילתו כשם שמעיקרא הי' מצוה לחתוך כל עור הערלה ואין להקשות מאי נשתנה מצות מילה מפריעה דהרי אמרו מאוסה היא הערלה ואית בי' זוהמא טפי ומי עמד בסוד ה' וה' אמר לחתוך עור הערלה וצוה בהלכה לממ"ס לפרוע את הקרום הרך ושאין צריך לחתוך את הקרום הזה אלא לפרעו שע"כ אינה מאוסה כ"כ שהרי לפשטות הש"ס יבמות ע"א לא נצטוה אאע"ה עלי' אבל עור ובשר הערלה מאוסה וצותה לחתוך כן נראה לי לפיענ"ד לכאורה בפשטות הענינים

אמנם מ"מ אפילו לפי"ז דעיקר מצוה לחתוך הכל מעור הערלה ואם לא חתך הכל ונשתיירו ציצין דאמרינין בשבת דף קל"ג ע"ב הנ"ל דחייב כרת והוא ערל כמו שהי' היינו אם לא תיקנו ע"י הפריעה שנשאר העטרה מגולה אבל אם תיקן שנשאר ע"י דחיקה. ופריעה העטרה מגולה כל העטרה עם החוט נהי דלא קיים מצות מילה כראוי מ"מ גם ערל אינו כיון דעל מקום העטרה שקבלנו עלי' שנקרא ערלה ומעכב אין כאן ערלה ובערות דבר אמרינין בראי' תליא מלתא וכ"ש הכא דאפילו נשתייר מקצת ממנה כיון דאינה במקומה לא נקראת ערלה דהרי פירש רש"י בחומש בפ' וארא פי"ב דערלה היינו אטום ומכוסה כיון שדחק העור למטה באופן שאין כאן ערלה לא גרע מכסהו הרוח לענין כיסוי הדם דאינו חייב יותר לכסות וכן נראה לי מלשון המשנה שבת דף קל"ז דתנן איזהו ציצין המעכבין בשר החופה עם רוב העטרה משמע דווקא החופה ממש ולא אמר בשר שהי' חופה את רוב העטרה אלא וודאי דבתר השתא אזלינין

ונראה לפי ענ"ד ראי' ברורה לזה מלשון הש"ס בשבת דף קל"ג ע"ב מהלקטין את המילה ואם לא הלקיט ענוש כרת ומסיק דהיינו האומן אם עשה זה בשבת עיי"ש וקשה לשון מהלקטין היינו מחתכין פשיטא אי בציצין המעכבין כבר תנא לי' התם אי בציצין שאינן מעכבין פשיטא דהמל אינו חייב וגם למה שינה הלשון תחת מחתכין לומר מהלקטין לכך נראה לפי ענ"ד הואיל ואמרינין בשבת דף קנ"ה ע"ב מהלקטינין היינו שמכניס הדבר למקום שאינו חוזר ואע"ג דאנן קי"ל כר"י ולדידי' גם הלקיט למקום שחוזר עיין בתשובת רמ"א סי' ע"ט דס"ל דאם א"י לאכול שרי להלקיט למקום שאינו חוזר עכ"פ מהתם נראה דהלקיט היינו דמדחיקין ומכניסין הדבר למקום שאינו נראה ואינו חוזר והיינו דתנא הכא מהלקטין היינו דקמ"ל דאפילו אינו חותך ממש. אלא מתקן ע"י הפריעה ג"כ יצא ידי המילה ולא חילל שבת אבל אם לא הלקיט למקום שאינו חוזר חייב משום שבת ולא יצא ידי המילה כן נראה לפי ענ"ד נכון בכוונת הש"ס וא"כ מבואר לפי הנ"ל אע"ג דלפי פשטות לשון הש"ס ופוסקים משמע דמצוה לחתוך כל הערלה כדלעיל מ"מ גם אם מתקן ע"י הפריעה שפיר דמי

וגדולה מזו נראה מדברי מרן הגאון זצ"ל בחת"ס חיו"ד סי' רמ"ח וביתר ביאור שם בסי' רמ"ט דאפילו אי מעיקר הדין אינו מחוייב לחתוך שהרי הוכיח שם מהא דמברכין גם על הפריעה בלשון מילה דמילה לאו דווקא חיתוך וכריתה אלא הסרה ופי' ימול בשר ערלתו היינו שיסיר הערלה מבשרו עיי"ש וא"כ לפי"ז אפילו לכתחילה אפשר דרשאין לעשות כן לדחוק העור למטה ולתקן שיהא נשאר למטה ע"י הפריעה וא"כ אין לפרש בש"ס דיבמות ע"א להקיש סוף מילה לתחילה אלא אם לא תיקן כלל ועמדה הקו' הנ"ל שהקשיתי מאי ענין זה להא דפריעה וצ"ל דקא משמע לן דגם בציצין המעכבין הפריעה צריך לחזור וכמו שתי' התוס' בשם ר"ת

ועפי"ז י"ל דלכל שיטה יש קולא וחומרא לשיטה הראשונה שנראה מדברי רש"י ואינך פוסקים דעיקר מצוה לחתוך כל עור הערלה ואפילו לציצין המעכבין אלא שבדיעבד אם תיקן ע"י הפריעה מועיל ולפ"ז יש לפרש ש"ס יבמות על ציצין המעכבין מעור הערלה וא"כ איכ"ל דציצין המעכבין מעור הפריעה אינו מעכב בדיעבד וכמ"ש בתוס' חדשים סו"פ ר"א דמילה כיון דלא ילפינן פריעה מקרא ולא עלה קאי המול ימול דמיני' ילפינן לציצין המעכבין ופריעה רק מהלכה לממ"ס אתי איכ"ל דלא מעכב בי' ציצין המעכבין ועפי"ז יש לישב לשון רש"י מה ששמעתי לדקדק ממרן הגאון הנ"ל זצ"ל שבשבת פירש"י ציצין המעכבין על עור הערלה וביבמות דף מ"ז ע"ב גבי גר פרש"י על עור הפריעה ונראה לפי ענ"ד דכבר הקשה הרא"ם בספר יראים