מהר"ם שיק יורה דעה קעה

שיראה קודם פני המטרנותא או כפי שכ' הפשטנים הטעם כי היכא דליתחזק גופו התורה שימתין שמנה ימים כל זה שייך דווקא בחי משא"כ במת ומזה מוכח דלא צותה תורה מצות מילה אלא בחי וממילא נשמע דבעי' ג"כ מי שאינו חשוב כמת דוולד כזה אינו שייך בי' רואה פני מטרנותא וגם אינו שייך דמתחזק אדרבה מתמעט והולך ובשלמא טריפה וכיוצא הולך ומתחזק כדאמרי' בחולין דף נ"ז דאיכ"ל טריפה מושכחת אבל מי שחשיב כמת ל"ש חיזוק ועפי"ז הא דאמרינין בשבת דף קל"ו כתנאי וכו' איכ"ל באמת למ"ד הוא כחי גם לענין מילה חייב ועיי"ש ברשב"א ונפל לכ"ע לא בעי' מילה מה"ת ומאי דקי"ל בסי' רס"ג דמלין אותו על קברו היינו משום תקנת פושעים דעפ"י דברי המדרש ואגדה וא"כ כיון דבעי' במילה דווקא מי שהוא חי וחשיב כחי ולענין אמו טמאה לידה ילפינין בת"כ ריש פ' תזריע דאפילו נפל אמו טמאה לידה וקשיא הסמיכות וההיקש ועיין בשבת דף קל"ה דיש פלוגתא בזה אי תליא זה בזה וע"כ ס"ל לש"ס בנדה דההיקש הוא לענין שיהי' מין בר קיימא וראוי להתקיים בעי' באמו טמאה לידה כן נראה לפי ענ"ד להסביר הדברים ושפיר מוכרח דטריפה חייבין למולו

ויש לומר ג"כ דהראשונות ישמיעונו דהרי מילה ניתנה קודם מ"ת ולדעת האחרונים אז לא הי' עוד הדין דאזלינין בתר רובא עיין בפמ"ג בפתיחה להלכות תערובות ובנוב"י מהדו"ב חלק אהע"ז סי' מ"ב ולדעת מהרש"ל ביש"ש הובא בש"ך יו"ד סי' נ"ז ס"ק מ"ח הא דאין טריפה חי' הוא רק עפ"י הרוב וא"כ אז הי' הדין דחייב למולו ואע"ג דאמרינין בשבת דף קל"ה דניתנה תורה ונתחדשה הלכה היינו במה דפי' הקרא בהיפוך אבל לענין זה לא מצינו קרא בהיפוך וא"כ נשאר הדין דטריפה חייבין למולו כן נראה לפי ענ"ד פשוט

איברא לענין מילה בשבת אכתי צ"ע דהרי רש"י בנדה דף כ"ג ע"ב בוושט נקוב למ"ד טריפה אינו חיה אינה מטמאה לידה ואינו חשוב וולד ואינו כמין בר קיימא וכיון דבדף כ"ז ע"ב יליף זה דאטום אינו מטמא ממילא ע"כ לשיטת רש"י טריפה לדידן אינו בר מילה ונהי דהחכ"צ סי' ע"ז וכן הסדרי טהרה פליגו עלי' הכ"מ בפ"י מאיסורי ביאה דין י"א כ' דגם הרמב"ם סובר כרש"י ותמהני שלא ראו הרמב"ן והר"ן בחידושיו שכולם פליגו על רש"י מ"מ לרש"י טריפה לא מקרי וולד וא"כ אינו נימול לשמונה ובאמת דברי רש"י תמוהים לשיטתו דס"ל במנחות דף ל"ז ע"ב דטריפה מחוייב בפדיון הבן ואפילו נולד טריפה ופרש"י שם דהשתא מיהא חי וקרינין בי' כל בכור בניך תפדה וכיון דבנו מקרי אע"ג דלשון בן משמע בן קיימא כמ"ש המפרש לת"כ פ' תזריע כדפירש"י בפ' בראשית דבן הוא לשון ממנו בנין ואמרינין בנזיר דף י"ב ובסוטה דף י"א בן דהיינו הגון עיי"ש א"כ כ"ש דגבי טומאת לידה דלא כתיב בן אלא זכר דוודאי אף טריפה מקרי זכר (וטעמי' דרש"י גבי פדיון הבן אפשר ג"כ מטעם מהרש"ל ביש"ש הנ"ל וס"ל גבי מתנות כהונה לא חשיבו בעלים כמוחזקים אדרבה מעני ורש הצדיקו ילפינין דהעני חשיב כמוחזק כדאיתא סופ"ז דפיאה ואכ"מ) מ"מ צ"ע ממנ"פ רש"י לשיטתו וכבר כתבתי דהראשוני' פליגו עלי' וא"כ לדינא וודאי חייבין למולו רק לענין שבת עדיין צ"ע אליבא דרש"י

ולענין נידון הנ"ל איתא בנדה פ' המפלת דף כ"ג ודף כ"ד כמה גוונים דאינם בני קיימא כלל ואין אמם טמאה לידה וכ' הרמב"ם בפ"י מאיסורי ביאה דין י"א ואם הוולד מהנך מינים א"כ כיון דאין אמו טמאה לידה ג"כ אינו נימול מיהו הטור והב"י ביו"ד סי' קצ"ד הסכימו דגם בוושטו אטום טמאה לידה דאין אנו בקיאין איזה הוא ראוי לקיימא א"כ ג"כ לענין מילה שוב חייבין למולו בחול ולענין סמיכות על הרופאין שכ' בשב יעקב סי' מ"א ומ"ב דאין נאמנים מצד וודאי גם מרן בהרבה תשובות האריך בזה ובחיו"ד סי' קנ"ג וקנ"ח הביא פלוגתא וכ' דעל גוף פרטיי אינם נאמנים מצד וודאי מיהו תמהני עליהם דהרי זה כבר מבואר באהע"ז סי' קמ"ה סעיף ט' מוכרח דסמכינין על רופאים אפילו להקל רק דהרמ"א כתב שם דבזה"ז חשיבו כאינם בקיאין עיי"ש ועיין ברמב"ם בפ"ב מרוצח דין ח' משמע שרופאים בקיאים ומשמע מלשונו קצת דטריפת אדם משונה מטריפת בהמה ועכ"פ לענין טריפה הדין דמחוייב למולו ולענין ברי' שנשתנה מהלינין מצד ספק והנראה לפי ענ"ד כתבתי

תשובה רמ"ד

יתענג על רוב שלום תלמידי הרבני המופלא ומופלג בתורה מוה' אהרן משה נ"י שוטשקא בק"ק גאייע

מכתבו קבלתי ועל שאלתו שבקהלתו עשו תקנה שלא למצוץ ומעלתו נ"י הוא מוהל ועד עתה לא מיחו לו למצוץ ונפשו בשאלתו אם ימחו בו למצוץ אי מוטב לו שלא יקבל המצות מילה להיות מוהל אצלם או ימול ולא ימצוץ עכ"ל בקצרה. תמהני על לשון מעלתו נ"י שכ' שעשו תקנה דבר כזה יקרא תקנה אנשים שהרימו יד והעיזו בדבר המפורש בש"ס ופוסקים ראשונים ואחרונים שחיוב יש למצוץ ושאיכא חשש סכנה בדבר והם חכמים בעיניהם יותר מחכמי הש"ס וכל הפוסקים ולבטל דברי הש"ס ופוסקים מפני הבל הבל פיהם של מקצת רופאי זמנינו שאומרים שאין סכנה בלא מציצה ואין זה אלא רמיות רוחא הוא דנקוטא להו וקלות דעתם להרוס ולבטל דברי חכז"ל הכזה יקרא תקנה אין זה אלא עיוות וביטול ופורצי פרץ לזאת יקרא שמה פרץ עזה ולו חכמו ישכילו זאת שאפילו הרופאים שאומרים שאין בו סכנה רק על הרוב אמרו ואנן קי"ל דאין הולכין בפק"נ אחר הרוב ואפילו יאמרו הרופאים שאפילו א' מיני אלפי אלפים וריבי רבבות לא יבא לידי סכנה ע"י חסרון מציצה ולית בה חששא א) שבאמת אין יכולין להעיד ע"ז ורז"ל חששו אך למיעוט פעמים כדקי"ל דאין הולכין בפק"נ אחר הרוב ואם יבוא לאחד מאלפי אלפים וכו' תינוקת סכנה כבר מותר לחלל שבת עבורו ומחוייב למצוץ דבפק"ל כתיב וחי בהם ואין הולכין אחר הרוב ותו דכל יסודי הרופאים הם מיוסדים על דבר שכבר היו ונעשו בעולם וכל יסודותיהם על החיפוש והחקירה והבטה והניסיון (וועלכ"ע זי"ך נא"ר או"ף ערפארונגי"ן געגרינדע"ט) ודבר זה אינו מוכרח ואפשר דברים שיצאו מן הכלל וא"כ כל דברי הרופאים א"א ליתן להם קיום אלא עפ"י הרוב

אבל דברי חכז"ל מיוסדים הרבה מהם על הלכה לממ"ס איש מפי איש עד מרע"ה אשר כל דברי אלקינו יקום לעולם ואיך נבטל דברי אלקים חיים ואפשר שהוא הלכה לממ"ס מפני אומדנא וסברת הרופאים עפ"י החיפוש והניסיון שאינו עפ"י הרוב וכ"ש שכבר הובא אין ציונ"ס וועכטי"ר עדות פא"ן פרעפאסארי"ן שאין המציצה מזקת למכה אדרבה לפעמים טובה והעיד שם אין ציונ"ס וועכטי"ר 2 יאהר גאנג 5600 נומר 48 שמוהל אחד העיד שבאו מעשים לידו שע"י ביטול המציצה בא התינוק לידי חולי ומכאובים הרבה וגם הביא בשו"צ מכתב י"ב לברר דהמציצה חיוב עיי"ש וגם שם במכתב צ"ה וצ"ו האריך בזה ועכ"פ הדבר מבואר ועומד דהמציצה חיוב הוא. ועתה נשוב לשאלתו הדבר פשוט בעיני שאם לא יניחו לו למצוץ לא יקבל מעלתו להיות מוהל אצלם מצד ג' טעמים א) הרי מעלתו נ"י עד עכשיו פרע ומצץ אפי' בשבת וחילל שבת איכא במציצה כמבואר בשבת דף קל"ג ע"ב ואיך יעשה תרתי דסתרו אהדדי דממנ"פ קא עביד איסור או שחילל שבת במציצה או שעתה שאינו מוצץ ואפשר שיבוא התינוק לידי סכנה והוא עובר על ל"ת על דם רעיך או והשבות לו ואפילו למ"ד ספיקא דאורייתא מה"ת להקל כ' הפר"ח ביו"ד סי' ק"י בכללי ס"ס דאסור לעשות תרתי דסתרו אהדדי עיי"ש

אמנם ב אפילו במוהל חדש שלא מצץ מעולם בשבת וליכא תרתי דסתרו אהדדי מ"מ יש מה דמבואר בש"ס דף קל"ג ע"ב דמחללין שבת על המציצה וראיתי בש"צ מכתב צ"ה שכ' בשם הרב הגאון בעל שערי תורה זצ"ל דאם ליתא מצוה במציצה שוב אין כאן חילול שבת מן התורה דהוי מקלקל ולפי ענ"ד זה אינו דכבר הבאתי לעיל בשם הרופאים דאפילו אי ליכא סכנה מ"מ הוא מועיל וטוב לפעמים להמכה וא"כ שוב אינו מקלקל ואי לא בעי' למצוץ ועביד כן בשבת כיון דאמרו חכז"ל חבורי מחבר הו"ל חילול שבת דאורייתא ומדשרי' לי' לעשות כן בשבת ע"כ דיש מצוה דאורייתא לפקח על עסקיו ובזה ג"כ נדחה מ"ש בש"צ שם כיון דרק מיעוטא הוא דיש לחוש לסכנה אין כאן איסור משום ל"ת על דם רעך או משום והשבות לו דע"כ מצוה מה"ת איכא להשתדל שלא יבוא לידי סכנה אפי' במיעוט פעמים דאם לא כן איך מחללין שבת מה"ת עליו ונדחה כל התורה כולה עבור זה וע"כ דמצוה מן התורה איכא יהי' מצד לא תעמוד או והשבות או וחי בהם וכיון דמצוה מה"ת איכא א"כ איך רשאי אדם לקבל עליו למול ולא למצוץ כיון דמשום חשש סכנה אפילו במיעוט פעמים צריכין אנו לבטל כל מצות התורה אפילו בקיום ועשה כ"ש לבטל מ"ע זו בשב וא"ת וזה פשוט

וכי תימא דאולי נשתנו העתים ועתה ליכא סכנה שהרי בכמה דברים מצינו כן שנשתנו העתים עיין תוס' ע"ז דף כ"ד ע"ב ד"ה פרה שכ' ג"כ שנשתנו העתים וכ"כ המג"א בסי' קע"ג סק"א ובאה"ע סי' קנ"ו סעי' ד' לענין דברים הרבה שנשתנה הענין זה ג"כ אינו דא"כ איך סמכינין על כל הדברים שנמסרו לנו מאבותינו וע"כ הכלל כך הוא דשינוי העתים א"א לומר בב' אנפין א) בדבר שהוא הלכה לממ"ס א"א לומר שינוי עתים שדברי אלקינו קיים לעולם וא"כ כיון שנמסר לנו עפ"י ה' לכל הזמנים ולכל המקומות כמבואר במקומות הרבה מה"ת א"כ השם הוא היודע אם יהי' עתיד שישתנו העתים איך מסר הקב"ה דבר זה הלממ"ס לאסור לעולם וע"כ או שלא נשתנו או שאפילו נשתנה מ"מ אסור כגון שמנה טריפות שנאמרו למשה מסיני א"א שנשתנו ואפילו אם אנו רואין שינוי שהוא חי וחכז"ל אמרו טריפה אינה חי' מוכח רק שהטריפות אינם תלויים בחיות ואפילו חי כיון שיש בו חסרון וריעותא זו היא טריפה והראי' שיש לחכז"ל האומרים דטריפה חי'

והשנית דבדין תורה אזלינין בתר חזקה וכל דיני התורה מיוסדים