מהר"ם שיק יורה דעה קעד

חיים וקיימים ואפילו מיעוטא דמיעוטא אין המילה מזקת להם ומאי דאמרו חכז"ל בגיטין דף נ"ז ע"ב כי עליך הורגנו כל היום דקאי על מצות מילה היינו עפ"י הטבע אבל זכות מצות מילה מגינת ומצלת ובזה אמרתי לישב קושית הש"ך סי' רס"א על הרמ"א דסובר מל תוך ח' דיצא א"כ אמאי מילה דחי שבת נימא דנימול אותו מערב שבת כמ"ש במנחות דף ע"ב דבנקצר ביום כשר ולא דחי שבת עיי"ש ואמרתי בוודאי אם מל תוך ח' לא עשה מצוה שהרי עדיין אין כאן מצוה וע"כ עד שיבוא זמן השמיני ואז קיים המצוה במאי שעשה אתמול במאי שמל מקודם כדי שיחול לאח"ז דזמן ממילא קאתי וכן איתא בירושלמי בפ' כיצד צולין וא"כ כיון שהמילה היא סכנה אלא שהמצוה היא מגנת ודווקא בעידנא דעסיק בי' הוא מגינה ולכך א"ש דאין רשאין למול בע"ש דמביא התינוק לידי סכנה דאז עדיין אינו מצוה שיגן עליו וא"כ א"ש

וא"כ בנידון דידן אם מל ולא פרע או שנשאר עליו ציצין המעכבין ואין לו דבר שיגן עליו כיון דלא קיים המצוה והסכנה גדולה דלא מגין וא"כ טוב ומחוייב הוא לפרוע לסלק הציצין המעכבין והוא קיום המצוה ויהא המצוה מגין עליו א"כ לכאור' נראה כסברת הגאון הנ"ל ולא מטעמי' ואמנם ביום שני פליגו הפוסקים אם יש סכנה כמבואר בב"י באו"ח בסי' של"א וא"כ אפילו נימא דביום הראשון מותר מ"מ ביום השני יהא אסור וא"כ בנידון שלו שכבר הי' לילה ולענין סכנה קי"ל דמקצת היום ככולו גבי' יוה"כ ואינך וא"כ אפילו נימא כסברא זו מ"מ עושה שלא כדין ובוודאי בדיעבד מהני בכה"ג מטעם זה ולפי מ"ש הק"נ בשבת שם דכיון דבדיעבד מהני ניתן שבת לדחות אצלו וא"כ גם קושית הר"ש שברא"ש הנ"ל אינו מוכח נגד סברא הנ"ל וביבמות דף ע"א ע"ב דמוקי לה בטומטום קשה ג"כ לזה דכיון שנקרע הרי הוא חולה ואינם רשאין למולו ובאמת אין כל הילדים ואין כל המכות שווין ולפעמים נרפא מהר

ועכ"פ אם נראה שהגוף כבר נתפח והבשר לקה אין רשאין ליגע בו ובכל חשש משום ספק נתן הרמב"ם לנו הכלל דאפשר למול או לתקן אח"כ אבל נפש א"א להחזיר וא"כ בוודאי צריך המוהל להיות נזהר בדבר כזה אם אפשר שאם רואה שם חשש כאב באותו מקום כן נראה לפי ענ"ד נכון ואחתום בברכה ויהי ה' עמו דברי הדו"ש וטובו הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה רמ"ב

ע"ד המילה שאינה מתוקן כל צרכה כראוי והרופא אומר שהוא בעצמו צריך לעשות האפאראציאן ההוא הנה ביו"ד סי' רס"ד קי"ל דמומר לא ימול במומר לכל התורה כולה וקיי"ל נמי מומר לחלל שבתות הוי מומר לכל התורה וא"כ צריך לחקור ולידע טובו ומהותו של האומן הרופא אמנם בענין אשר נשאלתי עליו יש לצדד דהנה אנו קי"ל לענין שחיטה רוב המצויין אצל שחיטה מומחין הן וביו"ד סי' ר"א סעי' ד' קי"ל דרוב המצויין אצל עשיית מקוה מומחין הן ובסי' ס"ה קי"ל דרוב המצויין אצל ניקור מומחין הן אלא יש לברר לכתחילה וא"כ נראה גם במילה אמרינן רוב המצויין אצל המילה מומחין הן וא"כ מסתמא בשעת מילה הי' נעשה כתיקון וכראוי ובוודאי היתה כל העטרה בגילוי כדינו אלא שאח"כ נמשך ונדבק למעלה

ובתה"ד סי' רס"ד כ' שאם כבר הי' מתוקנת אלא שאח"כ נמשך א"צ מה"ת לתקן מחדש אלא משום מראית העין וכמו שפסק ג"כ בש"ע יו"ד סוף סי' רס"ד דאם נראה בעת הקישוי שוב ח"צ לחתוך ולתקן ופסק הרמ"א שם דאפילו אם לא נראה רוב העטרה רק מיעוט מהעטרה שנתגלה סגי וא"צ למולו שנית מ"מ מאי שאפשר לתקן ע"י שנמשך העור למטה יתקן וא"כ בנ"ד דלפי הנראה ניכר ונגלה העטרה אלא שבמקום אחד נמשך על רוב גבהו א"כ אם נסמך על רוב מצויין אצל מילה מומחין הן א"כ וודאי הוי נתגלה פעם אחד וא"צ אלא משום מראית עין תיקון וא"כ מסתמא כשר לתקן זה ע"י כל אדם בכה"ג אלא דיש לעיין דלמא הא דאמרינן רוב מצויין היינו דווקא אם לא ראינו ריעותא וכדקי"ל ביו"ד סי' א' בשוחט שבדקו ואינו מומחה חיישינן למפרע וא"כ דלמא הכא נמי דחזינן ריעותא ליחוש על למפרע ועיי"ש בש"ך דאין לדמות זה לבהמה שנמצאת טריפה דאמרינן דהשתא הוא דנטרפה דהכא שאני דרוב מצויין גרע וא"כ ה"נ י"ל כן

מיהו באמת הכא לא איתרע כלל חזקת רוב מצויין דמסתמא רוב מצויין עושין המילה בשעת מעשה המילה כראוי ומה שנמשך אח"כ למעלה זה אינו מצד ריעתות המוהל אלא מכח שלא השגיחו אח"כ שלא ימשך שוב למעלה אך אכתי י"ל דהריעותא בא מצד המוהל דאם הי' עושה החיתוך כראוי לא הי' נשאר מן הערלה ולא הי' אפשר שימשך ויתדבק למעלה מ"מ זה שכיח דאפילו המומחין לפעמים צריכין הילות נזהר לעשות חיתוך קטן מצד האבר שהוא קטן ויש לחוש שמא יחתוך לתוך הגיד וא"כ אין ריעותא מכח שהמוהל אינו מומחה ולא איתרע רובא ונשאר עדיין הרוב דמומחין הן במוהלים וודאי מל כראוי' ונתגלה העטרה כדינה ושוב אין צריך תיקון אלא משום מ"ע וכ"ש לפי מאי ששמעתי דנהי דנדבק בנמשך למעלה מ"מ למטה נראה הפרש וא"כ עין בעין נראה שכבר הי' העור ההוא למטה והעטרה נתגלה אלא שאח"כ חזר למעלה ונדבק שם וכיון שהי' מתוקן פעם אחד כראוי הכל כשרים לתקן דבר שהוא משום מ"ע ופשיטא ג"כ דא"צ ברכה בשעת תיקון

ואע"ג דקי"ל ביו"ד בסי' רס"ה מתקנין הציצין המעכבין את המילה וצריך לברך הברכות כמעיקרא ואצ"ל תפלת קיים את הילד וכו' מ"מ הכא כיון שהוא רק משום מ"ע ובדברים שהם רק משום מ"ע א"צ לברך כדאיתא באו"ח בהלכות חנוכה סי' תקע"ה דלכל הפחות לענין ברכות קי"ל ספק ברכות להקל ובנידון הנ"ל דנראה שהוא מהול א"כ בוודאי רק תיקון לכתחילה בעינן מה דאפשר לתקן כמבואר ביו"ד סי' רס"ד ובתה"ד באופן דליכא חשש סכנה מ"מ טוב לחקור מי הי' המוהל אי מוחזק למומחה כראוי כדאיתא ביו"ד סי' ס"ה דהיכא דיש לברר צריכין לברר מה דאפשר לברר וה"ה מה דאעשר לתקן צריך לתקן כן נראה לפי ענ"ד פה חוסט יום ד' שנת תרל"ז לפ"ק וחתמתי שמי ה"ק משה שיק מברעזאווע: תשובה רמ"ג

כשמוע קול שופר יוחק לחיים טובים בספר ידידי מחו' הרב המאוה"ג הבקי המופלג החרוץ מוה' אהרן שמואל נ"י אסאד אב"ד בק"ק קאטה יע"א

מכתבו קבלתי ואשר שאל ממני בדין ילד שנולד משונה מצורת אדם ושפטו הרופאים עליו שא"א לחיות י"ב חודש אי צריכין למולו ודימה זה לטריפה ומספקא לי' בטריפה אי חייבין למולו והעלה דחייבין למולו והביא ראי' מדמוהלין תינוק בשבת ודלמא טריפה ובטריפה ל"ש תי' הש"ס שבת דף קל"ו ואין לומר דסמכינן ארוב הא כתיב ערלתו ודרשינן ערלתו וודאי והשמ"ק כ' בב"מ דף ו' דהיכא דבעי' וודאי לא אזלינן בתר רובא ושוב כ' דגם מטעם אחר צריך למולו כי נאמנות הרופאים כ' בתשובות שב יעקב סי' מ"א ומ"ב דהוי רק כספק יעיי"ש עכ"ל בקצרה הצריך לענינינו והנה אי משום ראי' זו לא ארי' דהרי אפילו לפי סברת השמ"ק שהביא כן בשם הרא"ש כ' להכריח בסוף ספר אמרי אש ח"ר. בהשמטה דגבי רוב דטריפה לא אמר או משום דדווקא ברובא דאיתא קמן אמרינן כן וכן אמר לי בימי בחרותי מרן הגאון בעל חת"ס ז"ל ותוס' שם בשבת דף קל"ה ע"א ד"ה ולא ע"כ נמי לא ס"ל כן דאל"כ הא אצטריך קרא אלא שאין זה ראי' דהתוס' לטעמייהו גם בב"מ שם לא ס"ל כן. מיהו גם לדעת התוס' הומ"ל ראי' דהרי התוס' ביבמות דף ל"ו ע"ב כ' דרשב"ג רק משום דחייש למיעוטא בעי שלשים יום וא"כ הא דפריך מימהל היכא מהלינין היינו דליחוש מדרבנן וא"כ בלא"ה הוי מצי להקשות מכח טריפה ול"ש תי' הש"ס דמהלינין ממנ"פ דהרי מבואר שם דטריפה כחי לענין שבת וע"כ דטריפה חייב למימהליי' מיהו לדעת הרשב"א הקושיא היכא דאיכא ריעותא ויעויין תשובת מרן זצ"ל בחת"ס חיו"ד סי' רמ"ז ולדינא נראה לפי ענ"ד פשוט מסתימת הפוסקים דטריפה חייב למימהלי' דהרמב"ם בפ"א ממילה מנה הנך דאין למולן ולא אשתמט לומר דטריפה אינו בר מילה וכן מלשון רש"י שבת דף קל"ה ורמב"ם בפ"א ממילה שכ' טעם דבן ח' אינה חיוב למולו מפני דהוא כמת משמע דווקא מטעם זה אבל אי הוי כחי חייבין למולו אע"ג דאינו חי זמן מרובה

ושוב ראיתי בחידושי מרן זצ"ל בשבת שם דכ' בפשיטות דטריפה חייב למולו מסברא חיצונה בלי שום ראי' ואדרבה העיר שם מאי פריך דלמא רשב"ג דווקא לענין פדיון בעי' ל' יום דלענין פדיון לדעת התוס' בב"ק דף י"ח וכן לדעת רמב"ם טריפה פטור ואיכא חשש תרי מיעוטא חיישינין אבל למילה דרק חשש דאינו בן קיימא חד מיעוטא איכ"נ דגם לרשב"ג לא חיישינין עיי"ש וכן נראה בנדה דף: כ"ד ע"ב דתנא למעט גוף אטום מסמיכות כי תזריע ליום השמיני: דבעי' ברית שמנה עיי"ש בפרשי' דדווקא ביכול לחיות שמונה ונראה מזה דאם יכול לחיות שמונה וחי מהלינין עיי"ש ואדרבה מלשון רש"י קשה לי דא"כ בן ח' שחי שמנה לבעי' מילה ומבואר בשבת דף קל"ה דבן ח' אינו בר מילה וגם קשה הא בתו"כ מרבינין דנפל אמו טמאה לידה ובי' מיירי קרא דאשה כי תזריע א"כ גם נפל לבעי' מילה אי ילפינן מסמיכות ולכאורה יהי' מוכרה מסוגיא דנדה דף כ"ד כמ"ש הפמ"ג ביו"ד סי' ט"ו בטו"ז אות ג' דגם באדם תלי' בשמנה ימים מוכח דאינו עפ"י רוב נפל והנוב"י מהדו"ת סימן ז' תמה עליו

והנראה לפי ענ"ד כיון דהקפידה התורה דקודם שמנה לא ימולו יהי' הטעם כמ"ש הטו"ז ביו"ד סי' רס"ה ס"ק י"ג דבעי'