מהר"ם שיק יורה דעה קעב

תשובה רל"ט

בעזה"י יום א' לסדר חקת ובלק תרל"ח לפ"ק חוסט יע"א

החיים והשלום וכל טוב לתלמידי הרבני המופלא ומופלג בתורה מוה' יעקב שלום סופר נ"י יושב בשבת תחכמוני במונקאטש יע"א

מכתבך קבלתי ועל דברי תורה אשר כתבת גוף הדברים א"צ לפנים ואינם צריכים תשובה כלל ובפרט לאדם כמוני שאני חלוש ומוטרד בהרבה מיני טרדות בוודאי לא הייתי צריך להשיב ואפי"ה קשה עלי למנוע בר ולזאת אשיב לך בקצרה הנה בוודאי מצות מילה על האב אם יש לו או לפי מאי שצידד בתשובת רע"ק איגר זצ"ל דגם אבי האב חייב דבני בנים הם כבנים וגם פשוט לפי ענ"ד דלכ"ע יכול האב לעשות שליח אפילו לדעת האו"ז המובא בד"מ סי' רס"ד דכ' בשם האו"ז דאין האב יכול לעשות שליח אני עיינתי באו"ז הגדול בסוף הלכות מילה שכ' הלשון כך והיכא שהאב יודע למול אסור לו להניח לאחר שימול לבנו וגם האחר אינו רשאי אלא ברשות האב עיי"ש הלשון ולפי ענ"ד דגם האו"ז מודה מדדייק אסור לו להניח אחר שימול לבנו דהיינו אם האב יכול למול ואפשר למוהלו ועומד שם ואעפי"כ עושה שליח וא"כ חזינן שיש לו איזה טעם משום שחס על בנו וכדומה וזה אסור לעשות שליח אבל היכא דאפילו האב יכול למול אבל המוהל האחר הוא מוהל טוב ומובחר יותר ממנו אז יכול לעשות שליח וכמו בכל המצות מצוה בו יותר מבשלוחו ואם עומד ואפשר לו לעשות המצוה ואעפי"כ אינו עושה אז הוא נראה כביזוי מצוה שהוא מבזה את המצוה שאינו עושה אותה בעצמה אעפ"י שיכול לעשותה זהו הוא דאסור לעשות שליח כנ"ל

ונהי דיכול לעשות שליח לפי הנ"ל ושליחו כמותו אבל בוודאי אם השליח עושה אדעתי' דנפשי' לא קיים האב המצוה כמו דילפינן בפ"ב דקידושין מן ושחטו דפסח דשלוחו של אדם כמותו והיינו דהמצוה שהשליח עושה בעבורה הרי הוא כאלו הם עשו המצוה בעצמם ומסתמא עושה המוהל אדעתא דאב שלא להפקיע ממנו המצוה כעין דנראה גבי פסח דעושה על דעת כל החבורה וה"נ הוא כן ולכאורה דנתי דהי' אפשר לומר דאין אדם יכול להיות שליח של אב למול דהרי קי"ל גיטין דף י"ג התופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה אפילו עשאו שליח ופי' הרא"ש שם דאע"ג דקי"ל דשלוחו של א"כ היינו אם אינו חב לאחרים אבל לעשות שליח במקום שחב לאחרים א"י לעשות שליח וא"כ גבי מילה דקי"ל דאם אין האב מוהלו אז החיוב מוטל על הב"ד ועל כל איש ואיש מישראל למוהלו וא"כ כשעושה שליח למול בעבורו הוי תופס לבע"ח במקום שח"ל דהיינו שהוא חב לכל העיר וא"כ הוי חב לאחרים וא"כ איך אפשר לעשותו שליח למול את בנו מיהו אפשר לומר מגו דאם הי' רוצה הי' אפשר לו למוהלו על דעתי' דנפשי' ולא אדעתי' דאביו וא"כ שוב י"ל מגו דזכי לנפשי' זכי נמי לחברי' וכמו דאמרינן התם אם הלוה גם להתופס חייב ממון והתופס תופס בשביל אחר אמרינן מגו דזכי לנפשי' דאפשר הי' לו לזכות בדבר הזה לנפשו משום שגם לו חייבין על החפץ הזה זכו נמי לחבריה וא"כ ה"נ כן דהי' אפשר להשליח לעשות המצוה אדעתא דנפשי' וא"כ שוב אמרינן מגו דזכי לנפשי' זכי נמי לחברי' כן נראה לי הטעם שיכול לעשות שליח למול

ובזה אמרתי לישב קושית הש"ך ביו"ד סי' רס"ד דכתב שם המחבר בתחילת הסעי' דגם אשה כשרה למול ורמ"א כ' אח"כ דאין ליתן לאשה למול והש"ך תמה על זה ולהנ"ל אמרתי דהרי כ' ההפלאה בקידושין דף כ"ט דמאותו ולא אותה ממעטינן דאפילו ע"ד ב"ד ג"כ אינה יכולה למול לא מבעי' דאינה חייבת למול אלא אפילו שליח א"א לה להיות משום אותו ולא אותה עיי"ש וא"כ מיושב קושית הש"ך דלכאור' קשיא כנ"ל למה אפשר לעשות שליח במילה הא הוי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים כנ"ל וצריך לומר משום דאמרי' מגו דזכי לנפשי' דאפשר לו לעשות המצוה אדעתי' דנפשי' זכי נמי לחברו להיות שליח של האב והא תינח מי שיוכל לזכות לנפשי' אבל הכא באשה אין שום מצוה וחיוב למול וא"כ ל"ש כאן סברא מגו דזכי לנפשי' ואינה יכולה להעשות שליח כמו שדנתי לעיל וא"כ שפיר כ' רמ"א דאשה לא תמול דהיינו דאין רשאי לעשות לאשה שליח למוהלו משום דלגבי דידה ל"ש הסברא מיגו דזכי לנפשה וכנ"ל וא"כ שוב הוי תופס לבע"ח במקום שח"ל לזאת אינה יכולה להיות שליח למול משום דאז יאבד ויופסד המצוה מן האב וא"ש כן נראה לפי ענ"ד נכון

והכלל העולה מדברינו הנ"ל דוודאי אם רוצה האב שיזכה במצוה שמוטל עליו צריך לעשות שליח אבל אין זה תליא בזה דאפילו אם לא נעשה המוהל שלוחו אלא שעשה המצוה אדעתי' דנפשי' מ"מ המצוה נעשה והמילה כשרה אלא שלא עשאה האב ומטעם זה לא הבנתי קושית המנחת חינוך דהקשה למה אמרינן דנכרי ולדעת הרמב"ם אף קטן נעשה שליח למול הלא נכרי אינו בר שליחות וכן קטן וא"כ איך נעשה שליח למול ולהנ"ל א"ש דאין מצות מילה תליא בשליחות דאפילו אי המוהל עשה המצוה בלא שליחות האב מ"מ המצוה נעשית וא"כ אין זה תליא בשליחות אלא שאם האב רוצה שהמצוה יהי' לו ויקרא על שמו אז צריך לעשות שליח שיעשה ע"ד האב אבל עיקר המצוה לא תליא בשליחות דאפילו לא עשה המוהל המצוה ע"ד אביו אלא ע"ד עצמו מ"מ המילה כשרה וא"כ אין שום שייכות לשליחות ולא קשה קושית המנחת חינוך וכיוצא בזה כ' מרן בעל חת"ס חיו"ד סי' שכ"א יע"ש

ומה שכתבת דקטן מושכחת לה דהוי לי' אב לאחר ט' שנים ולמעלה ומחוייב בבנו באותו מצוה וא"כ יכול להיות גם קטן שליח זהו דבר תימה חדא דבאמת קיי"ל דקטן כל זמן שאינו בן י"ג שנה אינו מוליד אע"ג דאית לי' ביאה כדאיתא בסנהדרין דף ס"ט ע"א ובאמת אפילו אם הי' מוליד בן אין שום הו"א לומר דקטן חייב במצות מילה דהתורה לא חייבה בשום מצוה לקטן עד שיהי' איש גדול בן י"ג שנים והרי גם בתרומה אם התבואה הוא שלו הוי כבן שלו ואפי"ה התורה פוטרתו מליתן תרומה וגדולה מזו אמרינן בנדרים דף ל"ה דזב קטן אע"ג דאסור לאכול בקדשים עד שיביאו עליו קרבן שלא לדעתו אבל חיוב עליו לא שייך כלל

ומה שכתבת דמושכחת לה בבני קטורה אי נימא דגוי לגוי נעשה שליח גוף הדין אינו ברור ולרוב הפוסקים גם גוי לגוי לא נעשה שליח ועיין בב"ש באהע"ז סוסי' ה' עיי"ש בברכי יוסף אלא אפילו לשיטת הסוברים דגוי לגוי נעשה שליח נראה דהיינו דווקא במלתא דשייך בי' כגון לענין קנין או כיוצא בזה אבל לענין מצוה דל"ש בי' זה א"צ למעט מאתם גם אתם כיון דליתא בתורת אותו דבר מסברא ידעינן כיון דליתא באותו דבר לא שייך בי' שליחות באותו דבר בלא"ה כדאיתא בר"פ האיש מקדש מסברא וא"כ ממנ"פ מבן קטורה לבן קטורה הרי קרינן בי' המול ימול וגוי אחר לבן קטורה פשיטא דאינו בר שליחות כנ"ל ומ"ש לענין אי בב"נ אזלי' בתר רובא ג"כ א"צ לפנים וגם הארכתי בזה במקום אחר וגם בתשובה לאביך הגאון [עיין בס' או"ת סי' קמ"א וקמ"ב] כתבתי בענין זה וע"כ אין להאריך בזה ואחתום בברכה המשולשת. הק' משה שיק מבראזאווע

תשובה ר"מ בעזהי"ת חוסט אור ליום עש"ק פ' חקת תרל"ה לפ"ק

החיים והשלום וכל טוב להרב המאוה"ג המופלג כש"ת מוה' משה הלוי פולאק האבדק"ק באנהאט יע"א

מכתבו קבלתי ובו נשאלתי ע"ד תינוק אחד שלא עלה להמול אותו כהוגן ועי"ז היתה הפריעה בלילה אם צריך להטיף ממנו דם ברית כמבואר בש"ע יו"ד סי' רס"ב ומעלתו נ"י האריך מאוד בזה ולבסוף כ' די"ל בנידון הנ"ל כיון שמל ביום אלא שהפריעה היה בלילה איכ"ל דלכ"ע א"צ להטיף ממנו ד"ב עכ"ל בקצרה ובגוף הדין כבר האריכו האחרונים בזה ולדעת השאג"א סי' נ"ב אין הטפת הדם לא מעלה ולא מורדת אם נימול תוך זמנו או נפרע בלילה וכן הסכימו הרבה מהאחרונים וכן מרן הגאון בעל חת"ס בחידושיו כ' כן וכן הרבה מהראשונים ס"ל כן והטו"ז ביו"ד כ' דרוב הפוסקים ס"ל כן ואני אין בידי להכריע ולזאת לא באתי אלא לחוות דעתי בגוף הנידון הנ"ל במ"ש מעלתו נ"י דבנידון איכ"ל דלכ"ע א"צ להטיף ולכאורה נראה כן אבל אחר העיון קשה שהרי אנו מברכין קודם הפריעה אקב"ו להכניסו בבריתו של א"א וכ' הרא"ש סו"פ ר"א דמילה להכריע שלא נברך אחר עשייתה שכל המצוות מברך עליהן עובר לעשייתן ולכן כ' דמברך קודם הפריעה משום דמל ולא פרע כאלו לא מל וע"י הפריעה נכנס לברית א"כ ע"כ דע"י החיתוך לחוד עדיין לא נכנס לברית א"כ מאי יועיל הטפת דם שלא בשעת החיתוך

אמנם אפשר לישב דבריו דבלא"ה צריך ביאור דלמה צריך הכנסת ברית הלא כל ולד הנולד לישראל הוא בכלל בן ברית ישראל ולמאי צריך להכניסו בברית ואע"ג דגם בקרא נאמר וערל זכר אשר לא ימול כו' את בריתי הפר אדרבה מהתם משמע שכבר הוא בברית אפילו בלא מל אלא שאם אינו רוצה למול ולגלות הפטרה חשבו הכתוב כאלו הפיר הברית שמתבייש להראות כי הוא בן ברית ולכך חשבו הכתוב כאלו הפיר ברית אבל הנוסח שאנו מברכין להכניסו בברית זהו לכאורה קשה להבין ועיין בחת"ס חיו"ד סי' א' שכ' ג"כ דאצל גר המילה עושה אותו ישראל משא"כ בתינוק ישראל וראיתי בדברי המפורשים הראשונים ובביאור במאירי ובריטב"א שבת דף קל"ה שכ' דההכנסה היינו תחת כנפי השכינה ונראה הכוונה דאע"ג דהשי"ת הבטיח אותנו ע"י המילה והייתי לך לאלקים אפי"ה על הערל אין השכינה שורה כמו שאמרו על נופל וגלוי עינים שכ"ז שהוא ערל א"א לו להשיג הנבואה והוא עומד והיינו שהמילה מכניסו תחת כנפי' השכינה ובברית ה' שאמר והייתי לך לאלקים

ובזה אני מישב מה שהקשה מרן הגאון בחת"ס ובחי' למס' שבת ובתשובתו בחיו"ד סי' רמ"ח דאיך כ' הרא"ש דמברכין