מהר"ם שיק יורה דעה קעא

שלשלת היוחסין כש"ת מוה' שלמה סופר נ"י יושב בשבת תחכמוני בק"ק דערעטשקע יע"א

מכתבו קבלתי ואשר שאל מעלתו נ"י ע"ד קהלה אחת שעד עתה הרבה בני עניים שלא הי' סיפק ביד אבותיהם לשלם למלמד והסכימו לעשות חברה שיתנו איזה סך מהקהל ושאר יחידי סגולה ידרו נדרים ונדבות ולפי ראות עיניהם שכל זה לא יספיק לשלם עבור כולם והשתדלו שיהי' להם סיוע ממקום אחר שהבטיח להם פלוני אלמוני איזה סך לצורך ת"ת ועי"ז אפשר שישאר מותר מן הצורך לתשלומי בני עניים ורוצים עתה בני העיר דדחיקא לקהל שעתא וע"י הוצאות שונות ממיתת הרב המאוה"ג מרא דאתרא זצ"ל אין להם לא רב ולא מורה ואין ביכולתם עתה לשלם לרב ומורה ע"כ רוצים לשנות המעות המיועד לת"ת או כולו או מקצת אם רשאין לעשות כן. ונראה לי דמבואר ביו"ד בסי' רנ"ו דהציבור יכולין לשנות מקופה לתמחוי ומתמחוי לקופה וכ' הש"ך והטו"ז שם בשם הרא"ש דהיינו דווקא אם לא יהי' חסרון לעניים שאם יצטרכו יגבו עבורם ופסק שם הרמ"א בשם מהרי"ו סי' נ"ו שאם אמרו לעניים אלו או לעניי העיר כבר זכו בהם העניים וכבר האריך בזה המהרי"ק בשורש ה' ובשורש קכ"ח והסכים ג"כ שכל שנודבין לעניים ידועים אפילו ציבור אינם יכולין לשנות ואמירה לגבוה כמסירה להדיוט דמי וא"כ ה"נ בנידון הנ"ל זכו בהו ונראה לי דבכה"ג אין יכולין לשנות אפילו למצוה רבה יותר מזו כיון דזכו בהו

ובזה אני מישב דברי הרא"ש בתשובה כלל י"ג שהקשה עליו הש"ך ביו"ד הי' רנ"ט סק"ד שכ' הרא"ש דלכך יכולין לשנות אם גבו לביהכ"נ יכולין לשנות לביהמ"ד ולת"ת משום דגביית המעות הוי בטוו לארוג דכ"ע ס"ל דהזמנה לאו מלתא והקשה הש"ך אמאי צריך לטעם זה הרי התם מיירי ברוצים לשנות מקדושה קלה לקדושה חמורה עיי"ש ולהנ"ל אמרתי לישב דשם איירי מסתמא שגבו מעות לביהכ"נ ממקום ידוע או לקהלתם ולביהכ"נ יש זכי' וקנין לכל הנכנסים שם וא"כ קשיא לי' דנימא דהוי כמו אם נדר לעניים ידועים דזכו בהו ואפילו לצורך חמיר א"י לשנות בשביל אחרים שאינם אותן אנשים עצמן כיון שכבר זכו וע"ז משני הרא"ש שפיר דכמו דאמרינין בטווי לארוג דלא תפסה הקדושה דהוי עדיין כדבר שלב"ל ה"נ לא זכו בה בני ביהכנ"ס ולכך שפיר יכולין לשנות מקילתא לחמירתא

אמנם אפילו לא זכו בהם לפי מה שמבואר בסי' רנ"ט סעיף ב' ולפי מה שביאר המהרי"ק בשורש קכ"ח הנ"ל דהיכא דיתבטל המצוה הראשונה אין הציבור רשאין לשנות אלא מקילתא לחמירתא דכיון שנדר למצוה אין רשות לציבור לשנות לבטל ולהפסיד למצוה ההוא שנדרו בשבילה וליתנה לדבר אחר שהרי הנדר על הנותן אא"כ אם משנה לחמירתא אז מתקיים שפיר נדרו כדמוכח כ"ז מהסתירה שיש מסי' רנ"ט סעיף ב' לסעיף ג' וא"כ בנידון הנ"ל לא מבעי' המעות שהבטיח אחד ליתן לת"ת ע"י ההשתדלות מהקהל והוי כזכו בו בני עניים הצריכין לשכר לימוד מיד כשיבוא ליד הקהל או הגבאים שנתמנו על זה שהם כידי עניים לזכות בשבילם וצריכים ליתן זאת על שכר לימוד כי אדעתא דהכי נותן ואדעתא דהכי קבלו שלוחי בני העניים ואמנם שאר הכנסות שהתחייבו עצמם או מה שתיקנו דהנדרים ונדבות יהיו שייכים לת"ת עבור בני עניים כיון שלא גבו עדיין ואיכא למימר דהוי רק כטוו לארוג כסברת הרא"ש הנ"ל ולא זכו בו עדיין בני עניים אפי"ה כבר הבאתי דאין רשאין לשנות אלא מקילתא לחמירתא ובוודאי מצות ת"ת לבני עניים הוא גדולה וחמירה מכל ות"ת כנגד כולם והזהרו בבני עניים אמרו חכז"ל ואין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקת של בית רבן ואין מבטלין תינוקת של בית רבן אפילו לבנין ביהמ"ק וכיוצא בזה מה שהפליגו חכז"ל במעלות תינוקת של בית רבן וקי"ל ביו"ד סי' רמ"ה דעיר שאין בה מלמדי תינוקת מחריבין אותה

ואע"ג דגם צורך מורה הוראה הוא צורך גדול וקי"ל באו"ח סי' נ"ג סעיף כ"ד דת"ח מופלג בתורה וגדול קודם לקבלת ש"ץ ובס' ברכ"י ביו"ד סי' רמ"ה הלכה ז' הביא עשרה דברים שאין לת"ח ראוי לדור בעיר ההוא וא' מהם הוא שצריך להיות שם ת"ח וב"ד וכמו שמנו שצריך להיות שם מלמד תינוקת מ"מ בוודאי אינם במדרגה אחת כמו שהבאתי למעלה מכמה מקומות מש"ס ופוסקים ושמעות ת"ת ש בני עניים בוודאי אינו רשאי לשנות כי הלימוד לתינוקת של בית רבן הוא בוודאי דאי קודם: וא"כ אם יש חשש ביטול מקצת מן לימוד התינוקת בני עניים בוודאי אינם רשאים לשנות המעות ליקח מהם מורה הוראה אבל אם יש שם מותרות שא"צ עתה ללימוד בני עניים התם נלענ"ד דבכה"ג רשאין הציבור לשנות מן הנדרים ונדבות או שאר הכנסות שעדיין לא גבו ולא זכו בהן עניים ולא נתבטלו זכותם בזה שפיר יש רשות לציבור ולהפרנסים שהם משתדלים לגבות הכנסות האלו וכיוצא בהם לשנותם לקבלת מורה הוראה מופלג בתורה ובכה"ג נראה דמיירי הירושלמי בפ"ג דשקלים דבמותר מעות עניים רשאין הפרנסים לשנות והובא בש"ך יו"ד סי' רנ"ו סק"ז שהד"מ הקשה ע"ז ולפי ענ"ד כעין גוונא הנ"ל ומטעם שכ' המהרי"ק הנ"ל כיון שהם פרנסים המטריחים ומשתדלים בקיבוץ ההכנסות ההם לכך בידם ג"כ לשנות אפילו מחמירתא לקילתא כן נראה לפי ענ"ד בדין הנ"ל שנשאלתי עליו דוודאי המעות שבא להם ממקום אחר לת"ת אינם רשאים לשנות ואפילו מה שבא ממקומם ואפי' העתיד להיות אינם רשאין לשנות אלא לחמירתא אבל אם יש די סיפוק ללימוד בני העניים רשאין מהמותר לשנות ואדרבה חיוב עליהן ליקח מורה הוראה ואני מעורר את הקהל עם הקודש שישתדלו בכל עוז ליקח להם רב מופלג בתורה אע"ג שקשה עליהם וידעתי כי ההוצאות הם מרובים עליהם אפי"ה אין מעצור לה' להושיע ברב ואחתום בברכה המשולשת ויהא ה' עמו ויברך אותו ואת ביתו דברי ידידו הדו"ש הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה רל"ח בעזהי"ת פק"ק חוסט שנת תרל"ד לפ"ק

החיים והשלום וכל טוב לידידי הגאון מוה' חיים סופר נ"י האבדק"ק מונקאטש יע"א

מכתבו קבלתי ומה שהעיר פר"מ נ"י שיש להשתדל אצל הממלכה שיתנו רשות שאם אין האב רוצה למול בנו שיהי' רשות לב"ד למול כדי שלא יעברו כולם על מ"ע דהמול לכם כו' לדעתי אפילו ניתן רשות מהממשלה מ"מ אי אפשר להתגרות באיש רע כזה שפוקר במצות מילה כי סכנה הוא שיפגעו בו ואפילו ממונו קי"ל באו"ח סי' תרנ"ו דא"צ למסור עבור מניעת מ"ע כ"ש גופו מיהו בלא"ה נראה דאין בכה"ג מ"ע על הב"ד דמומר כזה מסתמא הוא מין ואפיקורס וממעטינין לי' למומר לענין קרבן מקרא וכשם שאינו נקרא ובכלל מכם ה"נ אינו נקרא ואינו בכלל לכם וביו"ד סי' רס"ד איתא דמומר פסול למול ואינו בכלל ברית מילה והמג"א בסי' קפ"ט הביא דברי תוס' סנהדרין דמומר אינו בכלל ב"ב וכן כ' הב"ש באהע"ז סי' קמ"א בסעיף ל"ג

ונהי דהאהעו"ז באו"ח סי' קפ"ט האריך לחלק על התוס' מיהו אני מצאתי וראיתי בת"כ בפ' ויקרא גבי דרש דמכם דלכך ממעטי' משום דאין מקבל ברית והיינו כתוס' ולענין שחיטה וכתיבת ס"ת וכיוצא אמרינין דאינו בר זביחה ובר קשירה והש"ך ביו"ד סי' ב' ס"ק י"ו כ' דהוי כגוי מן התורה והביא ראי' מהרמב"ם פ"ד משחיטה דאפיקורס כגוי ונהי דבמומר להכעיס שאינו מניח למול פלפל התבו"ש בסי' דאיכ"ל דלא חשיב כמומר לכל התורה בשב וא"ת היינו באתרמי כן אבל האידנא סתמא דמלתא מי שאינו מניח למול בנו הוא מסתמא מומר לשבת ואפקורס גמור ובמדרש מדמה מילה לקרבן ואם כן נראה דאינו בכלל המול לכם וכו'

ומיהו לכאורה ז"א אלא אם היינו דנין על המומר עצמו אבל כאן הא אנו דנין על בניו והילד אינו מומר מ"מ נראה דאינו בכלל המול לכם כל זכר דנהי דהשתא עדיין אינו מומר מ"מ כיון שיתגדל אצל אבותיו על דרכיהם בוודאי יהי' כמוהם ומעתה אין אנו מצווין עליו והראי' מדברי מרן הגאון בעל חת"ס חיו"ד סי' שכ"ב שכ' שרשאין לנדות ולשמת מומרין אפיקורסים ואין לנו לחוש שמא יצאו מן הדת ויטמעו גם בניהם עמהם דבלא"ה בניהם יהיו כמוהם ואין לנו לחוש עליהם וה"נ ומרן זצ"ל מייתי ראי' מקטני עיר הנדחת דנהרגין להרמב"ם דפסק כמ"ד כן ובדתן ואבירם כתיב ובניהם וטפם ורש"י בפ' קרח שכ' שקשה המחלוקת צריך ביאור שגם בשאר מקומות ושאר עבירות מצינו שהבנים נענשים והרמב"ם בהלכות תשובה כ' בפ"ו הלכה א' דהבנים הקטנים שאין בהם דעת הם כנכסיהם ועוד לדעת הב"י ורמ"א והעט"ז ביו"ד סוף סי' רס"ג אסור למול גוי שלא יהי' ברית קודש בבשרו של גוי וה"נ איך יתנו ברית ה' באיש שוודאי יפר ברית וחזקה מצד מנהג הוא מן התורה והורגין עלי' וכיון שסופן להיות מפירי ברית הרי הם נקראים על שם סופם

ולכאורה יש לפקפק לפי מאי דפסקינין ביו"ד סי' קנ"ט דבן מומרת לא חשבינין לי' כגוי וכמו שכ' הרמב"ם לענין בני צדוקים וקראים דלא כנמוק"י ולכאורה הו"א דהרמב"ם כ' כן רק לענין קראים שאינם מאמינים בקבלת רז"ל ובקבלה שייך דווקא מאב לבן וכיון שאבותיהם פקרו הם אנוסים ולקבלה של שאר ישראל לא נצטוו משא"כ לבן מומרית איכ"ל דגם הרמב"ם מודה להנמוק"י אמנם אפילו לדעת הב"י שדימה זה לאהדדי וס"ל שהם כאונסים אפי"ה הרי לפי מאי שהאריך הש"ך בחו"מ סי' כ"א דאמרינין אונס פטור וכמאן דלא עביד דמי אבל לא אמרינין דאונס כמאן דעביד וא"כ מצד שהוא אונס עדיין אינו חשוב בן ברית ותימה שהש"ע לא הביא דין זה של בן מומרית רק לענין רבית אבל לענין שחיטה ואינך לא חילק ואפשר דווקא ברבית כיון שגם הנותן עובר וכיון שחשבינן רשעתו לאונס איך ישראל יגרום לו לעבור וצ"ע ואין לי כעת פנאי לעיין ומ"מ לענין שלנו נראה לפי ענ"ד דאין אנו מצווין עליהם למול אותם והנראה לפי ענ"ד כתבתי: