מהר"ם שיק יורה דעה טז

מהרא"י בפסקיו סי' קע"ז שהביא מרן שם דאין מחלק בין תקנה בחרם לסתם תקנה המהרא"י לשיטתו בתה"ד סי' רפ"א שג"כ הביא דברי המרדכי הנ"ל ללמוד ממנו דאין חילוק בין תקנה בחרם לתקנה בלא חרם ונכונים דברי מרן זצ"ל ונהי דהפ"ח בסי' א' הקשה על דבהי תשובת הרא"ש הנ"ל מכל מקום נראה בוודאי שוחט שלאחר התראה מבטל התקנה הנ"ל מעבירין אותו שהרי מן הדין צריך להראות הסכין לחכם אלא שהחכמים מחלו על כבודן ליראים ולזריזים ובתנאי שיהיה השגחות החכם עליהם כדאיתא ברמ"א ריש סימן א' ורק באופן זה מחלו וכמו שהאריך מרן זצ"ל בתשובה הנ"ל ומי שאינו ירא את החכם ומבטל התקנה שהוא מושבע ועומד עליו א"כ אינו ירא את ה'. וצריך מן הדין להראות הסכין להחכם ואם לא הראה מעבירין אותו לאחר ההתראה כן נראה לפיענ"ד פשוט ידידו הד"ש: הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה ו' בעזהי"ת חוסט טבת תרל"א לפ"ק

החיים והשלום וכל טוב לתלמידי האברך המופלג בתורה וביראה כש"ת מוה' וואלף הכהן נ"י בישוב אודווארי' יע"א

מכתבך קבלתי וכו' ואשר שאלת בשוחט ששאלו אותו בעניין סכין שאינה מחודד ולא ידע וגם אינו בודק אבישרא אם דינו להעבירו הנה דבר זה אין ראוי להורות בו אלא הרב מרא דאתרא ולפניו יבואו דבריו של השוחט אמנם לא ראיתי נפ"מ כולי האי בשאל' זאת ע"כ אמרתי להשיב לך דין אם השוחט אינו בקי במקצת דינים המבוארים בסידורי השוחטים ובודקים ומענה בפיו הואיל ואין דינים אלו מצויים אינו משים לבו עליהם הנה בודאי ראוי להחמיר על השוחטים שעליהם החיוב שיהי' שגורה בפיהם וחרות בלבבם דינים של השו"ב והתבואת שור בסי' א' בס"קי וי"א הסכים עם הבית הילל שהעביר שוחט אחד שלא ידע הרמז לאורך הסכין כי נראה שאין לימודו עולה יפה ואינו זריז לחזור את משנתו וכן הסכים הפמ"ג שהאידנא לא סגי במשיב שהי' מסתפק והי' שואל כיון שעתה הכל מסודר ומזומן לפניו ואפי"ה עיקר הדבר תלוי אם אנו רואין שהוא ירא שמים ומדקדק במעשיו וגדולה מזו קי"ל ביו"ד סימן קי"ט דאפילו ביצאה טריפה מתחת ידו ח"ו אם הוא ירא שמים נאמן לומר שהוא שוגג וכתב שם הפ"ח ס"קלא דאז אין להעבירו לא על יום או יומים אלא יקבל עליו להיות זהיר מעתה וזה קבלת דברי חברות שיקבל בפני שלשה להשגיח ולשים עיניו ולבו על זאת וכן כאן בפרט שנראה שגם התבואות שור מודה דממידי דלא שכיח ואפשר שלא יבוא לידו דבר זה אין מחזיקין למידי דשכיח ומקצת שוחטים אינם לומדים הדברי' דלא שכיחו ואפשר שלא יבואו לידם אם אמנם דעושין בזה שלא כדין מכל מקום אין מחזיקין מלא שכיח להשכיח ולא איתרע' חזקתו בשאר דברים בעניני שחיטות ובדיקות כעין המועד לקטנים אינו מועד לגדולים עיין פ"ו מנזקי ממון ברמב"ם

ועל. דבר שאינו בודק בבישרא הנה גם שוחטים מומחים אחרים אינם בודקים ומעידים שאין הרגשה בבישרא ושכל השוחטי' בפולין ובערים הגדולים אינם בודקים בבישרא ולא דבר חדש הוא וכבר כתב כן בפ"ת בסי' י"ח ס"ק י"ג שכל השוחטים במזרח ובמערב לפני גדולים אומרים וכו' ועושין כן ואם אמנם שצוח טובא ודחק עצמו לישב המנהג ולבסוף כ' להעביר את מי שאינו מרגיש בבישרא אבל מי יאכילנו בשר כיון שרובם או כולם אינם מרגישין ואין אחר הנסיון כלום וע"כ אנו צריכין לדחוק עצמינו לישב המנהג ולפענ"ד הרי מבואר בפמ"ג בטו"ז ס"קב בסי' י"ח דנראה דבדיקת בישרא הוא מעליא דהיינו שמרגישין בה טפי אפילו דקה מן הדקה ונראה דוודאי רוב סכינין שאין בהם פגימה לאחר שבדק בטיפרא כדינו וודאי גם שאר פגימות דקות אין בהם לפי רובא דרובא אלא דאי איכא לברורי מבררין ולכך תיקנו חכז"ל לבדוק גם בבישרא אבל כיון דאין שום אדם מרגיש אין כאן איכא לברורי וכן נראה ממה דמנו פגימת סכין בחגירת צפורן ש"מ דהוא העיקר ונהי דמ"מ י"ב בדיקות בעינן כיון דאמרו רז"ל דאדם בודק לפעמים ואינו מרגיש וכשמשים טפי לבו ודעתו הוא מרגיש וכבר קבלו לבדוק י"ב פעמים ואולי ירגיש בפעם השנית ויהי' אתחזק טפי כל צד לכל הפחות בב' פעמים דהוי חזקה לדעת כמה מדאורייתא. ואני תמה למה לא תיקנו בכל צד לכל הולכה ולכל הבאה ג' פעמים דהרי אנן קי"ל דדוקא בג' פעמים הוי חזקה ורק כספק נפשות החמירו בב' פעמים עיין בטו"ז סוס"י ק' וע"כ שזה רק חששא דרבנן דשמא לא שם לבו לבדוק בכוונה לזה בעינן עכ"פ ב' פעמים וא"כ מזה עצמו יש להוכיח דאין עיכוב אם הבדיקה בטיפרא תחת בישרא או בהיפוך למאן שיש לו הרגשה טובה בבישרא ואחד יכול להשלים לחברו אלא דלכתחילה תיקנו חדא אבישרא נגד הושט וחדא אטיפרא נגד הקנה אבל כל שאינו מרגיש אבישרא יבדוק עבור זה בדיקה יתירה בטיפרא דהנה לכאור' קשה ממנ"פ אי בדיקת בישרא עדיף א"כ לבדוק רק בבישרא וכן להיפוך וכו' וצריך לומר במקצת אנשים טיפרא עדיף ובמקצת להיפוך או דבאמת טיפרא עדיף ורק כדי לעשות היכר דצריך לשחוט גם בעוף וושט וקנה לכתחילה ע"כ תיקנו כן אבל לדינא אינו מעכב כן נראה לפענ"ד דבי רבך הדו"ש

הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה ז'

מעשה שו"ב שבדק בהמה בפנים ושו"ב אחר עמד ע"ג וראה את סכינו והסכין הי' יפה ואחר שבדק הסכין שאל את השו"ב הבודק הריאה מה יש בבהמה ומה ריעותא יש בה בהריאה והשיב לו כך וכך וכשפתחו הבהמה ולקחו ממנה הריאה נמצא שם סירכא גדולה אשר לא הזכיר אותה הבודק ושוב שחטו בהמה אחרת ובדק אותה גם כן הבודק הנ"ל בפנים ושוב אמר הריעותות שהרניש שהרגיש וכשפתחו, הבהמה ולקחו הריאה לראותה למראה עיניהם מצא השוחט השני סירכא גדולה מה שלא הגיד ממנה הבודק הראשון ונראה שלא נודע לו ממנה ומתחיל' לא הכחיש הבודק הא' ושוב אח"כ אמר הבודק הראשון דידע מהסרכא של הבהמה השני' רק ששכח להגיד ממנה בעת אשר שאלו לו מה טיב הריאה ומה מצא בה והנה בשו"ב הזה יש ספק או שאינו בקי בבדיקת הריאה בפנים אם אמנם יודע הדינים הכתובים בספרי שו"ב או אפשר שאינו חושש לבדוק כראוי ועושה מעשיו בחיפזון ופושע בבדיקת פנים והנה לאסור דברים ששחט למפרע אין לחוש דאפילו אי נימא כדעת התבואות שור בסי' ב' סעי' י"ח דחייש גם על למפרע בשוחט שהוציא טריפה מתח"י מכל מקום כאן לא מבעי' בבהמה גסה שנוהגין פה בקהלתינו שלעולם בשחיטת גסה מראה סכינו או לשוחט האחר או להרב דמתא. א"כ לא גרע ממומר אוכל נבלות לתאבון דקי"ל בודק סכין ונותן לו ולא חיישינן שמא ניבל בשחיטה דאין פסול יוצא מבן דעת וכיון דלא שביק התירא מסתמא שוחט הוא כראוי ולא דמי לכותי שאינו חושש כלל לשחוט כראוי לאחרים. ולכך חישיינן שמא יצא פסול משא"כ במומר לתאבון וכל זמן שלא ידעינן שהוא להכעיס תלינן ומחזיקין לי' שהוא בחזקת לתאבון כמ"ש התבואות שור בסימן ב' סעי' ב' וא"כ ה"נ אפילו מחזיקין לי' בחזקת פושע לתאבון מ"מ כיון שהי' סכינו יפה וודאי שחט כראוי ואם ניחוש רק על אולי הי' טריפות בריאה לא גרע מנאבדה הריאה דקי"ל ביו"ד ריש סימן ל"ט דבמקום הפסד מרובה כשר וכאן אי ניחוש למפרע אין לך הפסד מרובה גדול מזה ולכך בהנך בהמות שבדקו לו סכין בוודאי אין לחוש

אלא אפילו בדקות שלא בדקו לו סכין מ"מ נראה אפילו חוששין עליו שפשע במזיד ואינו חושש על הטריפה ואפילו הוציא טריפה מתחת ידו במזיד מ"מ נראה דחשוד על הטריפה אינו חשוד על הנבילה דחשוד על הקל אינו חשוד על החמור כמבואר ביו"ד סי' קי"ט ונבלה חמירא וכן מצאתי בפמ"ג סי' א' ס בש"ך בשם היש"ש פג"ה סי' ט"ז עיי"ש. ובאמת בלשון תשובת הרשב"א סי' תרי"ט כ' רק דמי שהוציא נבלה מת"י יש לאסור למפרע אע"ג דאין מלשונו ראי' דמעשה שהי' כך הי' מכל מקום לא נמצא דחוששין למפרע אלא בחשוד לנבלה ואפילו לפי מאי דמבואר בש"ע בסי' ב' סעי' ו' ב' דיעות בזה דלהרמב"ם אפילו מומר לא' משאר עבירות בעי בדיקת סכין מ"מ מידי ספיקא לא נפקא. וא"כ לענין לחוש למפרע הוי ס"ס ולא חיישינן. אמנם הב"ח בסי' קי"ט כ' דגם בהוציא טריפה מתח"י חוששין למפרע ועל כרחך גם לענין שחיטה וחייש מאיסור טריפה לאיסור נבלה. מיהו י"ל הב"ח לשיטתו דס"ל בסי' קי"ט סעי' ב' דאם נחשד לדבר שאין רבים מקילין בו חשוד ג"כ לכל התורה ולכך ג"כ ס"ל דנחשד לטריפה נחשד לכל אמנם הש"ך שם בס"קב וסוסי. קי"ט השיג על הב"ח וסברת הב"ח נראה דס"ל כיון דנחשד לדבר אחד שאין רבים מקילין בו אם כן איתרע חזקת כשרות שלו ועל חזקה דאיתרע לא סמכינן

ולפי מ"ש בכללי ושורש חזקה ועיין בפמ"ג בפתיחה להלכות טריפו' דזה דלא סמכינן אחזקה דאיתרע היינו מדרבנן אבל מה"ת חזקה דאיתרע נמי מקרי חזקה ומודה הב"ח דנאמן מן התורה לדבר אחר ורק מדרבנן חוששין וא"כ י"ל דהיינו דוקא באיסור דאורייתא אבל באיסור דרבנן הוי תקנתא לתקנתא ותרי דרבנן ולא חששו ובזה מיושב קושית הש"ך על הב"ח עכ"פ לדידן לחוש למפרע כיון דתליא גם מכאן ולהבא בפלוגתא ממילא על המפרע הוי ס"ס אמנם מדברי התבו"ש סי' ב' סעי' י"ח נראה דסובר בפשיטות דגם אם לא נחשד רק להוציא טריפה חושדין אותו גם על השחיטה ובאמת מכאן ולהבא י"ל דלא גרע מדין המובא בש"ע שם סעי' ד' דטבח שנחשד על חלב קונסין אותו בכל הדבר שמסייע לזה אפילו מכירת אגוזים א"כ י"ל דלא גרע שחיטת הבהמה מאגוזים. אמנם כיון דכל כה"ג הוי רק קנס א"א לאסור למפרע: