מהר"ם שיק יורה דעה קסט

הקשה בשמ"ק מאי הוה דלא חזר מ"מ כיון דיכול לחזור אינו שלו ונראה הכוונה כיון דהתורה זכתה מתנות כהונה לכהנים ויש לכל אחד ואחד חלק ואם כהנים אחרי' מתייאשים מחלקם ממילא הוא נשאר לכהן שהוא מכירו ולכך במכירי כהונה הוי כשלו אלא הוא גופי' טעמא בעי למה מתייאשים ומסחו דעתייהו כהנים אחרים ע"ז כתבו התוס' כיון דאסור לבעלים לחזור בהן והכהני' מחזיקין את הבעלים בחזקת כשרות שבוודאי לא יחזרו לכך מסחו דעתייהו וממילא נשאר לכהנים וללוים שמכיר להם או שהבטיח להם וזה שייך דווקא במתנות כהונה ולוים אבל במעשה דמהרי"ו דלא הקנה תורה להם בכה"ג שפיר כ' מהרי"ו משום הא דאין רשאי לחזור עדיין לא קני ומיושב קושית הקצה"ח כן נראה לפי ענ"ד

וא"כ גם בנ"ד נראה לי דכבר זכה המנוח מו"ה מנחם אהרן ז"ל ובירושלמי בגיטין דף ל"א בסוגיא דהמלוה לכהן איתא דאין מכיר לעני משמע דמחלק בין כהנים שזיכתה התורה להם בתרומות ומעשרות ובין עניים ואפשר דס"ל להירושלמי דלענין עניים לא אמרי' דיהא חשיב אמירה כמסירה לגבוה ועיין בתשובות מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בחיו"ד סי' רל"ז שפי' דברי הירושלמי ועכ"פ לדידן דקי"ל דאמירה להדיוט כמסירה לגבוה דמי קנה העני כן נ"ל כמ"ש נכון

והנה מעלתו כ' עוד עפ"י מאי דפסקינן ביו"ד סי' רנ"ג סעי' ו' ובחו"מ סי' רנ"ג סעי' י"ו דהנודר מעות לנדוניא ולנישואי יתומה ומתה אין יורשיה יורשים וה"נ כיון שאביו הרב המנוח נתן זה לחתנו כדי שיתחמץ ללמוד ולזכות נשמתו א"כ כשמת ונשארו בנים קטנים שאין יכולין להתאמץ עבור נשמתו אינם יורשים ובאמת לדעתי אין הנידון דומה לראי' הרי לא הי' זה תנאי שגילה דעתו שזה רצונו ודמיא טפי למאי דקי"ל בחו"מ סי' רנ"ג סעי' י"ב דהאומר אנו ד' מאות זוזי לפלוני וישא את בתי דלא חשיב זה תנאי אלא אם ב' דברים נפרדים ובעל המאור ורמב"ן האריכו בזה בביצה דף ב' ואפשר דלדברי הרמב"ן אף אם הי' אומר אם יתאמץ הי' התנאי בטל משום דכאן הי' המעשה מיד דאמירה כמסירה והיכא דהנתינה הי' מיד בעינן דיני תנאי והם לאו התנאי בטל וזה לא הי' בנידון הנ"ל

ובלא"ה אפילו הי' דמי לגמרי לנודר ליתומה להשיאה וכיוצא בזה גם בזה יש כמה חילוקי דינים כמו שהאריך מרן הגאון זצ"ל בחת"ס בחיו"ד סי' רל"ז ובחו"מ סי' רמ"ו ורמ"ז וגם בלא"ה האומדנא בנידון הנ"ל אינו מוכרח דלגדל יתומים ולשלם עבורם לת"ת היא מצוה רבה ע"כ לדעתי ראוי למעלתו נ"י למנות ב' אנשים בא"י וכמו שכתב במכתבו שהם ישגיחו על זה שישלמו מן הק"ק לסיועת תלמוד תורה ליתומים לזכות נשמת המנוח מוה' מנחם אהרן זצ"ל וזה עצמו הוא תיקון לנשמת אביו הרב המנוח זצ"ל וטוב ג"כ להיות משגיח ומתאמץ ע"ז בארץ הקדושה שיהי' איזה הכנסה מן הפירות השייכים להיתומים להיות לעזר ולהועיל לצורך היתומים ואם יגדלו ולא יהיו צריכין להרווחה זאת אז יתחכמו ע"ז לפי הצורך והשעה כן נראה לפי ענ"ד והבוחר יבחר דברי אבי חורגך הדו"ש. הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה רל"ה בעזה"י יום ו' עש"ק פ' שלח תרל"ז לפ"ק חוסט

החיים והשלום וכ"ט לכבוד הרב הגדול המופלג בתורה וביראה כש"ת

מכתבו קבלתי ובו נשאלתי לחוות דעתי בענין צוואה של המנוח הרבני היקר שהניח אחריו כמה דברים טובים ואת ביתו הניח לק"ק לחברא קדישא שישכירו אותו בכל ג' שנים ומה שיעלו השכירות יתחלק לעניים וגם להשיא בהם בתולות עניות ואשתו השני' השתדלה בערכאות לבטל הצוואה וע"י סיבות שונות מתרצית עתה לפשר שתתן בעבור הבית ששוה לערך עשרת אלפים כסף שהניח לק"ק רצונה ליתן ארבעה אלפים ואיזה מאות זהובים כסף ומעלתו נ"י חקר ופלפל בזה אי רשאין לפשר עמה כיון שהעניים יפסדו הרבה גם פלפל אם לשון הצוואה הוא כראוי ומועיל עפ"י דין אוה"ק ושאלת חכם הוא חצי תשובה ורובו ככולו וביקש מאתי להודיע לו הסכמתי

והנה על לשון הצוואה איתא כיוצא בזה בנוב"י מהד"ת חחו"מ סי' מ"ד ולפי דבריו מבואר כיון דבצוואה הנ"ל מבואר ונאמר בתחילתו דאס הויז גיהערט אן דיא חברא קדישא ולשון הודאה הוא ועפ"י הדין נקנה הבית ההוא ע"י הצוואה דהרי הודאה מועיל אפילו לדבר שלב"ל וכ"ש לדבר שבא לעולם ואפילו במתנה נקנה בית וקרקע בשטר אלא דאח"כ שוב פרט מה יעשו החברא קדישא בהפירות שיעלו מן הבית ההוא וכ' שיהי' לעניים על אופן שצוה א"כ הוי דבר שלב"ל ומ"מ הרי הוי כאלו התנה ואמר שרק ע"ד כן הוא מקנה אותו להם שיתנו השכירות לעניים וקי"ל בסי' ר"ט בחו"מ דיכולין להתנות על דבשב"ל וה"נ נקנה הבית להחברא קדישא על תנאי הזה שצריכין ליתן הפירות דהיינו השכירות שיעלו מן הבית לעניים ועוד אפשר לדון דאע"ג דהוי השכירות דבר שלב"ל ופליגו בזה הרמב"ם והרא"ש בחו"מ סי' רי"ב דלהרמב"ם מועיל וביארו הטעם באופנים שונים ולהרמ"א אינו מועיל דס"ל כהרא"ש ומדברי מרן הגאון זצ"ל בחת"ס בחח"מ סי' קי"ד וסי' קט"ו שכ' באומר אתן לעני לכ"ע הוא נדר ונתחייבו כל הנכסים לגבות מהן ולפי הסברא כשאדם אומר או מצוה לכתוב שיתנו זה לעני כבר הסכים בזה בדעתו ליתן דסוף מעשה במחשבה תחילה

וא"כ לדעת האומרים בחו"מ דבמחשב ליתן לצדקה כבר נתחייב וא"כ הרי הי' במחשבתו ליתן וכבר נעשה נדר עליו ונשתעבדו כל הנכסים ובשיעבוד קיי"ל בב"ב דף קמ"ז דלשעבד יוכל אפילו דשלב"ל והפנ"י בגיטין דף י"ג מספקא לי' אי גם לדבר שלא בא לעולם יוכל להשתעבד א"כ ה"נ אם נימא שע"י מחשבתו כבר נתחייב ליתן דהוי כאומר אתן ובאתן לכ"ע נתחייב לדברי מרן זצ"ל ונשתעבדו נכסיו ושיעבוד הוי אפילו על דבר שלא ב"ל ואפשר דגם לדבר שלב"ל מהני וא"כ בנידון הנ"ל נשתעבד הבית עם כל הפירות שיעלו לאח"ז לצורך הנדר של עניים ולנישואי בתולות

ובסברא הנ"ל דע"י המחשבה הוא לעולם באתן ישבתי שם בחו"מ בסי' רי"ב דברי המחבר ע"ד שביאר שם הבאר הגולה ואכ"מ ועכ"פ נראה לפי ענ"ד כמו שכתב מעלתו נ"י דהנדר חל ליתן הפירות לצורך עניים לכל הפחות אף דהוי כמתנה על דבר שלב"ל וזה מועיל כמ"ש הנוב"י הנ"ל ומעלתו נ"י כ' עוד טעם משום דינא דמלכותם מועיל דהוי כמו אסטימתא דקונה גם בדבר שלב"ל וזה אינו מספיק דהרי הקצה"ח בסי' ר"א הביא דעת רבינו יחיאל בסתם דסטימתא לא מהני בדבר שלב"ל ובב"י ביו"ד סי' רס"ד הביא פלוגתא זו במי שהבטיחו להיות מוהל או סנדק אצל בניו הביא פלוגתא אם חייב מצד אסטימתא אי קני בדבר שלב"ל ופסק בש"ע דאינו קונה וגם מטעם דינא דמלכותא רק בדבר שנהגו כן איכ"ר דהוי כאסטימתוא כמבואר ג"כ מלשון הרמ"א בחו"מ סי' ק"ד ולענין שאר דינא דמלכותא במה שהוא כנגד הדין תליא בפלוגתא המבואר בחו"מ סי' שי' ט וביו"ד סי' קס"ה ובש"ך ס"קח שם די"א דדווקא בדברים שהם שייכים למלך כגון מסים ושאר דברים כיוצא בהם אמרינן דינא דמלכותא דינא ועכ"פ בוודאי עפ"י דיני התורה הצוואה ההוא מועלת וצריכין לקיימה

ועתה נבוא לפלפול השני אם רשאין לוותר ממעות עניים או של יתומים כדי להנצל מריב ושאר חששות וכבר הביא גם מעלתו נ"י דברי מרן זצ"ל בחחו"מ סי' קי"ב דאפילו האפטרופסין מותרין לוותר באופנים ההם וכ"ש היכא דאיכא למיחוש כמה ספיקו' וספיקי ספיקות כמ"ש מעלתו נ"י על שהתחילו בערכאות ומי יודע אם לא יפסדו ח"ו כל הדברים טובים מרק"ק ועוד שאר חששות שכ' מעלתו נ"י ובוודאי כל מה שיכולין להוציא הוא כמו השבת אבידה ואפי"ה נראה דנהי דיכולין לפשר עצמם להציל עשוק מיד עשקו בכל מה דאפשר אבל מ"מ אין הנשאר בידי המעררים נמחל והוי גזילה בידם וכעין שכ' התה"ד בסי' ש"ו וביש"ש פ' שור שנגח סי' י"ח וכן פסק בש"ע דאם כופר בחתימת ידו או כיו"ב כדי שיפשר עמו אין הדבר ההוא נמחל וה"נ נשחר הגזל ביד המעררים ואולי יבוא העת שיהיו יכולין להוציא מתחת ידם יד עושי עול ואפשר שטוב שימסרו מודעא בעדים שיהי' כתוב וחתום בידם לעת מצוא

ועכ"פ לכתחילה בוודאי יצרפו הב"ד עם האפטרופסים ובתשובת מהרלב"ח המובא בפ"ת בחו"מ סי' י"ב ס"קג אות ז' שהביא בשם חכ"צ בליקוטים דיש לחלק בין מותר מלהוציא מאחרים החיוב שיש עליהם ובין להוציא מידם דלענין להוציא מידם בעי' דווקא ב"ד וה"נ כיון דהבית בחזקת ק"ק ולהוציא מידם איכ"ל דבעי' הפקר ב"ד כן נראה לפי ענ"ד וראוי להשים על לב הרוצים לבטל הצוואה גודל מעשה הרע לבטל רצונו של מת המצוה ולגזול דלים ועניים וב' פעמים כתיב במשלי אל תגזול דל כי דל הוא וכו' ואבן מקיר תזעק וכו' וה' יתן בלבבם שישיבו מדרך הזה רק בצדק ובמשפט יקים בית דברי החותם בברכה המשולשת ידידו הדורש שלומו: הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה רל"ו

בעזהי"ת חוסט יום ג' כ"ד כסלו תרל"ג לפ"ק

נשאלתי מאיש אחד מקהל ארטדאקסין בעיר פ' שאמו הניחה ק"ק ב' מאות זהובים כסף והרווחים שיעלו לי"ב זהובים לכל שנה יחלקו והקרן ישאר חוב ביד בני' בשיעבוד על הבית שלהם והיא צוותה בצווחה הנעשית בשנת תרכ"ה ואופן החלוקה יהי' ב' זהובים או להרב אם יקבלו להם רב או לדיין ראשון כל זמן שלא יקבלו להם רב והושלשה הצוואה ביד הדיין הראשון ואז הי' כל הקהל באחת אבל כעת שנחלקה הקהל והדיינים נשארו אצל הקאנגרעס