מהר"ם שיק יורה דעה קסח

יכולין לשנות והש"ך שם ס"ק נ' האריך בזה והנה בדברי מהרי"ק שורש ה' והובא בב"י שם סי' רנ"ו איתא ממש כעין נידון הנ"ל בא' שהניח מעות לק"ק שיתנו הרווח לעניי ירושלים תוב"ב כ' שם כיון שאמר שהרווח יתנו לעולמות ואין העניים ידועים יכולי' הגבאי' שמינה שדינם כבני העיר לשנות משום דאמרינין כיון שמינה אותם הגבאים שהם יטריחו מסתמא אדעתם נתן יעויי"ש שהאריך בענין הזה וא"כ ג"כ בנידון דנ"ל הי' מקום לומר שהאב שמינה את בניו לקרן קיימת הזה והם כגבאים מבני העיר לדעת המהרי"ק הנ"ל יכולין לשנות אמנם אפשר דיש לחלק ולומר דווקא התם שלא פי' איך ומה יעשה נראה שסמך על הגבאים ואדעתא דידהו נתן

אבל בנידון הנ"ל שפירש כמה יתנו לצורך נישואין ודווקא ביום היא"צ וגם נשואי יתומה הוא מצוה רבה אע"ג דבריש סי' רנ"ט סעי' ג' משמע דהיכא דרשאין לשנות אפילו מחמירתא לקילתא ועיי"ש בש"ך דלא קשה מסעי' ב' דשם מכל מקום אפשר דיש לחלק דשאני התם דכבר קיים המצוה ואתעביד מחשבתו ורצונו על זמן קצר או ארוך אבל בנידון הנ"ל דאם ישנו לדבר אחר לא אתעביד מחשבתו כלל ובכל שנה ושנה הוא כנדר בפני עצמו ובסעי' ב' שם מסיים הרמ"א שם דהיכא דאמר שלא לשנות אין משנין וכיון דפי' למצוה רבה להשיא יתומה איכ"ל דקפיד והוי כפי' ואין יכולין לשנות הצוואה (ולדעת המג"א בסי' קי"ג ס"ק ט"ו כ' נראה ג"כ דהטעם משום דאיכ"ל דקפיד ואסור לשנות דעתו ובזה יש חילוק עיין סעיף ב' וסעי' ג' כמו שרמזתי

) מ"מ נראה דהיינו דווקא אם אפשר לקיים לעשות רצונו אבל בנידון הנ"ל דבשנה זו בלא"ה אין יכולין לקיים צוואתו ופקידתו על אופן כזה אם לא יזדמן יתומה לא פירש וע"כ דסמך באופן כזה על דעתא דידהו ושפיר דמי לתשובת מהרי"ק הנ"ל דבכה"ג יכולין לשנות וליתנו לדבר מצוה אחרת כן נראה לי ועוד מטעם אחר דאמרינין בירושלמי הנ"ל דהיכא דגבו לצורך עניים כסבור שאין לו ונמצא שיש לו לפי פי' הקרבן עדה ושאר מפורשים יכולין לשנות וחוזר ליורשיו ויעוין בתשובת מרן הגאון בעל חת"ס בחיו"ד סי' רל"ו ורל"ח שהאריך בזה וא"כ ה"נ כיון דבשנה זאת לא איתרמי להן יתומה שצריכה יש מקום לומר דאדעתא דהכי לא קפיד דווקא למצוה נישואי יתומה

וע"כ נראה לפי ענ"ד בנידון הנ"ל אם הא דלא מצאו יתומה להשיאה אינה מחמת עצלותם ופשיעתם לעבור על המצוה לקיים דברי המת אז רשאין עפ"י דעת מעלתו ני' לחלק המעות ביום היא"צ למצות שצריכין בקהלתו וביותר לת"ת או לשאר דבר מצוה וליתן גם לבתו העני' הנ"ל כראוי לה ומבשרך אל תתעלם כתיב כן נראה לפי ענ"ד אבל מכאן ואילך יעמדו על המשמר לקיים מצות אביהם כמאמרו ומעלתו ני' יעשה כחכמתו וכפי הנראה לו והנראה לפי ענ"ד כתבתי ואחתום בברכה משולשת יהי' ה' עמו. דברי ידידו הדורש שלומו

ה"ק משה שיק מברעזאווע: תשובה רל"ד בעזה"י יום ב' פ' בהעלותך תרל"ז לפ"ק

החיים והשלום וכל טוב לאהובי בן חורגי הרב המאוה"ג המופלג כש"ת מוה' ישראל מרדכי אבד"קק קרעסטיהר יע"א

מכתבו קבלתי ובו נשאלתי לחוות דעתי בענין צוואת אביו המנוח הרב המאוה"ג זצ"ל שצוה להניח קרן קיימת לחלק באופנים הנאמרים שם דהיינו חציו לחתנו שהי' דר בא"י ואעפ"י שמתה אשתו בחיי אביה אפי"ה לא חייש ובתוך הצוואה נאמר ג"כ שחתנו ילמד עבורו ויתאמץ בכל מה דאפשר עבור נשמתו ובשנה זו מת ג"כ חתנו המנוח מוה' מנחם אהרן זצ"ל והשאיר אחריו בנים מאשתו השני' והגדול שבהם בן ח' או בן ט' שנה ורצון מעלתו נ"י לשנות הצוואה שיהא החלק שהי' להמנוח מוה' מנחם אהרן ז"ל לשאר עניי העיר הקודש בעבור שהבנים קטנים אינם יכולין ללמוד עבור נשמתו ועוד שאר טעמים ונראה דדמי' למאי דקי"ל ביו"ד סי' רנ"ג ובחו"מ סי' רנ"ג נדר אחד ליתומה מעות כדי להשיאה ומתה אינו ניתן ליורשיה וה"נ ובלא"ה אפי' אם הי' המנוח הרב הנ"ל בחיים ואיכ"ל דלא הי' יכול המצוה לחזור דהרי לא נתן לו אלא הפירות מה שהרוויחו מן המעות ואם מקדיש אדם דבר שלב"ל או לצדקה תליא בפלוגתא בין הרמב"ם והרא"ש בחו"מ סי' די"ב דלהרמב"ם נהי דאינו חל מ"מ הוי נדר על הנודר לכשיבוא לעולם מחוייב מצד תורת נדר ליתן והיינו כשהוא בחיים אבל ליתומים אין החיוב נדר עליהם ממה שנדר לאביהם ועוד האריך מעלתו נ"י ויבוא בתוך דברינו

ולפי ענ"ד המניח מעות שמה שיסגלו פירות או רווח מן הקרן ההוא הקרן נשאר עדיין ביד בעליו וכמ"ש המל"מ בפ"ד מה' מלוה ולוה ד"ה ועוד כ' הרב וגם בדין י"ד עיי"ש וכו' ושם מסיק דהקרן נשאר הגוף להבעלים ורק הק"פ הוא שנדר לצדקה וע"כ הכוונה דהקנה הגוף לצדקה לצורך הפירות כעין דקל לפירותיו דמהני אפילו לרבנן דר"מ וכבר הוכיח הקצה"ח בחו"מ סי' ר"ט דמקנה מעות לפירות ג"כ מועיל כמו דקל לפירותיו וכבר כ' המהרי"ק בשורש ה' ובמהרי"ו סי' נ"ו דהמניח קרן לעניים ידועים ליתן להם הפירות אין רשאין לשנות וכן קי"ל ביו"ד סי' רנ"ו וביאר בתשובה הטעם משום דכבר זכו בו העניים ומזה עצמו הוכיח הקצה"ח הנ"ל דלא כמהר"מ אלשיך אלא מעות לפירותיו הוי כמו דקל לפירותיו כך זכו העניים בקרן קיימת וכן ביאר בהדיא בקצה"ח שם להוכיח דבריו מזה

עכ"פ בכה"ג אם עשה אדם ק"ק לעניים שינתן להם בכל שנה הפירות שיעלה מן המעות בכה"ג לא תליא בפלוגתא דהרמב"ם והרא"ש המובא בסי' רי"ב הנ"ל אלא לכ"ע בכה"ג חל הנדר ושזכר כבר העניים ואין יכולין לחזור בחיי הנודר ולא לאחר מותו וא"כ גם בנידון דלעיל לא הי' הנודר יכול לחזור

אלא לפי מ"ש מעלתו נ"י דהצוואה של אביו המנוח הרב המאוה"ג זצ"ל נעשה לאחר שכבר הי' מונח המעות ההוא בשפאר קאססע א"כ כבר הי' מלוה ומלוה הוי כמו דבר שלב"ל או גרע מיני' ועדיין לכאורה תליא בפלוגתא דסי' רי"ב הנ"ל אמנם זה נראה דתליא בב' שיטות בר"ן בנדרים דף כ"ט דמאי המכוון במאי שאמרו חכמים אמירה לגבוה כמסירה להדיוט דמי דלדעת הרשב"א המובא בר"ן שם הוא רק כמסירה להדיוט ובדבר שאינו מועיל מסירה להדיוט כגון אם אי אפשר לקנות עד לאחר ל' יום א"כ גם באמירה. לגבוה יכול לחזור קודם ל' אבל הר"ן סובר דאמירה לגבוה הוי כמסירה המועלת להדיוט וכאלו אמר מעכשיו ויש כמה איכא בנייהו דהמרדכי ר"פ שור שנגח דו"ה כ' דאפילו אסמכתא מועיל מטעם זה כיון דהוי כמסירה המועלת ועיי' בסמ"ע בחו"מ סי' ר"ז ס"ק נ"ג שהביא גם דברי הריב"ש שפלפל בזה וביו"ד סוסי' רנ"ח כ' דאם הקדיש שטר בעי' כתיבה ומסירה ולא הוי כאלו כתב קני לך הוא וכל שיעבודי' והיינו דלא כהמרדכי הנ"ל ובש"ך חו"מ סי' ס"ו כ' בשם הריטב"א קידושין דף כ"ח דאם הקדיש שט"ח הוי כאלו כתב ומסר דהוי כמסירה המועלת וכבר הקשה עליו ובש"ע יו"ד לא פסקי' מיהו בחו"מ סי' ר"ז סעי' י"ט נראה דפסק כדעת המרדכי וא"כ לכאור' הוי כדברים סותרין וצ"ע ועיין בריטב"א בשמעתתא הנ"לי ובסוגי' דאגב דהאריך בזה דאמירה לגבוה הוי כמסירה המועלת והרשב"א בנדרים דף כ"ט הביא דבירושלמי הוא פלוגתא דאמוראי בזה אי הוי כמעכשיו או לא ולדינא נראה דהוי ספיקא

וממילא בנידון דידן דהי' המעות בהשפארקאסע ושם נותנין שטר ופינקס על הממון וא"כ תלי' בפלוגתא הנ"ל דלמ"ד דאמירה לגבוה כמסירה המועלת כאלו כתב ומסר קנה המנוח מוה' אהרן ז"ל את הקרן לפירות ומ"מ לפי מ"ש מעלתו נ"י דמר אביו הרב המנוח זצ"ל הקדיש המעות לקרן קיימת ההוא קודם שנתנו לשפארקאססע וא"כ כבר הי' המעות לעניים עד אחר פטירתו אלא דבשעת צוואה בירר העניים למי ינתן וא"כ בכה"ג לפי הנראה לא שייך כלל אמירה לגבוה שהרי כבר הי' לגבוה אלא שמעיקרא לא בירר ועכשיו בירר והקנה לעניים ידועים ובכה"ג נראה דלא שייך אמירה לגבוה אלא הוי רק קנין או מסלק שאר עניים מממונו

ולכאורה נראה ראיה לזה דבכה"ג לא מקרי אמירה לגבוה דהנה בב"מ דף מ"ט איתא ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר יש לך בידי יכול הלוי לעשותו תרומה ומעשרות ומוכח משם שאסור לחזור בו ותוס' ביבמות דף צ"ג ע"א ד"ה קני לך כתבו דגם בתרומות ומעשרות שייך אמירה לגבוה וא"כ קשה האיך מוכיח מזה דאסור לחזור דלמא התם שאני משום דאמירה לגבוה וע"כ כיון דכבר הפריש אלא שעתה בירר לא שייך אמירה לגבוה וא"כ הה"ד בנידון דידן ודוחק לחלק וצ"ע

אלא השתא דאתית להכי דהיכא דהוי מתנה מועטת הוי באמירה בעלמא כמו קנין וגדולה מזו אמרינין בב"ב דף קכ"ג דבכור נוטל פי שנים בזרוע ולחיים ופריך הגמרא ה"ד אי דאתית לידי' דאבוהון פשיטא ואי דלא אתי ליד אבוהון ראוי הוא ואין הבכור נוטל בראוי וכו' ותי' במכירי כהונה עסקינין ופי' בתוס' דאסור לחזור בו אפילו בדברים בעלמא ואעפ"י שאם רצה לחזור חוזר מ"מ אם לא חזר הוי כמוחזק וחשבינין לי' כאלו הי' מוחזק בידו להוריש אפי' לבכור דבעי' מוחזק דווקא וא"כ הה"ד ה"נ דהרי לא נשאר להנודר רק טובת הנאה ליתן לכל עני שירצה והוי מתנה מועטת וא"כ באמירה בעלמא סגי לי' וקנה המנוח מוה' מנחם אהרן זצ"ל המעות לפירות להורישו לבניו

ובאמת גוף הדבר שנאמר שע"י אמירה אע"ג דיכול לחזור יהא כמוחזק הוא קשה להבין והקצה"ח בסי' רע"ח למד מדברי התוס' הנ"ל שאם אחד נשבע או נדר ליתן כיון דאסור לחזור קנה ומקרי מצוי והקשה על מהרי"ו בתשובה נ"ו הנ"ל שכ' משום דאסור לחזור לא קני והביא ראי' מאחריך ועיי"ש ולפי ענ"ד דהרי באמת הקשה