מהר"ם שיק יורה דעה קסז

הנ"ל רוצה לעשות מעשה בקהלתו שנתמעטו כעת הכנסות לחברא דת"ת ואין מספיק לשלם עבור הבני עניים ורוצה ליקח ממעות קרן קיימת אשר ישנם בעירו לקרן קיימת והפירות הם לת"ת ורוצה הוא ליקח גם הקרן להספקת בני עניים לת"ת וראי' שלו מדברי המרדכי בפ"ק דב"ב סי' תפ"ו שכ' דכל מה דאיתא ליד גבאי אדעתא דידי' קא אתי וכו' ורשאין בני העיר לשנותו וה"נ הגבאים דת"ת יכולין לשנותם והרב גבאי ראשון וביותר שבקיץ הבעל רוצים לעשות שם קונדער שול ויקחו מעות זה תח"י ובלי ספק לא ניחא לי' להנודר בזה ע"כ דטבא לי' עבדינן לי' לבטל קרן קיימת ומעלתו שהוא ג"כ גבאי דת"ת סובר שאין לו לשנות הקרן ולבטל הקרן קיימת דמבוא' ביו"ד סי' רנ"ט סעי' ב' בהג"הה שאם התנה המקדש שלא לשנות הקדישו אסור לשנות ובסי' רנ"ו סעי' ד' פסק אם פי' הנותן לעניי העיר או לעניי פלוני אין לשנות וכן בסי' רנ"ט סעי' א' ברמ"א משמע כן שאין לשנות הקרן והמרדכי לא קאי אלא על הפירות ומי יודע אם יגמר הדבר שיעשו הקינדער שוהל הנ"ל ואפילו יגמר הדבר יקחו רק הפירות כ"ז דברי מעלתו נ"י

והנה לדינא לפי ענ"ד פשוט כמעלתו נ"י ומטעמא דמעלתו ועוד מטעמים אחרים כאשר יתבאר בעזה"י ובאמת יש לפקפק על ראיות מעלתו מה שהביא מסימן רנ"ו סעי' ד' באומר לעניי עירו או לעני פלוני אסור לשנות התם מטעם דקני לי' העניים ואין לגבאים רשות לעשות ולשנות מה שכבר קנו העניים ולהם רק רשות במה שמסגלים עבורם משל בעל הבית וכן הראי' מסי' רנ"ט סוסי' ב' באם פי' שלא לשנות דאין לשנות אין ראי' (דזה גופי' מחלוקת שלכם הרב נ"י סובר דזה לא חשיב פירש מה דאמר קרן קיימת ורק לזרוזי או מראה מקום הוא כדאיתא בכיוצא בזה בגיטין דף ס"ו דגילה דעתו אבל לא שמקפיד דווקא ותו) דהתם מיירי היכא דמעיקר הדין אין לשנות אלא דהמנהג לשנות וכל הנותן ע"ד מנהג נותן ע"ז אמרו שפיר כיון שפירש שלא נתן ע"ד המנהג חזר הדבר לדינ' אבל במקום שרשאין לשנות מן הדין אין ראי' משם דמהני מה שפירש ומ"מ כך מסתברא מלתא בטעמא וכיון דהא דרשאין הגבאי' או בני העיר לשנות במה שנדר ונתן יחיד אע"ג דביהכ"נ דכרכים או היכא דבנה יחיד משלו ושייר לעצמו כח אפילו ז' טובי העיר אינם יכולים למכרו כמבואר בהג"א בפ"ד דמגילה ר"פ בני העיר מ"מ כאן כיון שמסר יחיד זה לבני העיר או לגבאי מסתמא מסרה למיעבד בו מה שנראה שוב וישר בעיניהם כמבואר ברא"ש פ"ק דב"ב דף ח' ע"ב ובלשון הש"ך ביו"ד סי' רנ"ו ס"קט והיינו דווקא על הפירות אבל מנ"ל דגם בקרן דניחא לי' במעשיהם כן מסתבר

אמנם באמת בנידון שלכם אין אנו באין כלל לפלפול הזה חדא דהרי בק"ק אשר היא בעירכם לא מסרו הקרן ליד בני העיר ולא לגבאי דת"ת אלא מסרו לאפטרופס לו וליורשיו והם יתנו הפירות לגבאי דת"ת וא"כ רק הפירות באו ליד הגבאי ורשאי לשנותם אבל הקרן שלא נמסר ליד גבאי אלא מינה גזבר אחר הרי מבואר ביו"ד סי' רנ"ו סעי' ד' בהג"ה דאם מינה לעצמו גבאים אין כח אפילו ביד בני העיר לשנותם וא"כ בנידון שלכם הקרן שלא נמסר ליד גבאי מאיזה כח יוכלו הגבאים דת"ת לשנות

אמנם אפילו אם הי' נמסר גם הקרן ליד גבאי דת"ת פשוט דאין ענין זה כלל לדין שיוכל לשנות דהתם קאי בצדקה אבל כאן הקרן לא הקדיש כלל וכמ"ש בהדיא במהרי"ט חיו"ד סי' מ"ה והובא ג"כ במל"מ והסכים עמו בפ"ד ממלוה ולוה בד"ה עוד כ' הרב וכו' בדין י"ד עיי"ש דהקרן עדיין הוא קנין הגוף של הנודר והנותן לו וליורשיו אחריו ואין לעניים רק קנין הפירות ולכך כ' המהרי"ט דאסור ליתן מהקרן לעניים אפילו בדלא ספקא וא"כ אין ענין זה כלל לדין דרשאין הגבאין לשנות הצדקה כמ"ש המהרי"ט

אך במהרי"ט ח"א סי' קי"ו כ' בהיפוך מזה דאם אינו מספיק רשאי ליתן מהקרן וכבר הקשה המל"מ שם על דבריו וסברת מהרי"ט בסי' קי"ו אפשר לישב עפ"י מ"ש הר"ן בשם הרשב"א בנדרים דף פ"ה דאם אחד אסר נכסיו על עצמו רשאין אחרים שיבואו ויקחו אותם מעצמם דכיון דאסרן בהנאה וה"נ כיון דהקדיש מעות זה עולמת לצדקה לפירותיו א"כ א"א שיהנה מהם לעולם לא הוא ולא אחרים אלא עניים וא"כ אין הממון נקרא שלו ורשאין ליתן לעניים דהו"ל כאלו הקדיש ג"כ הממון ולכך לכ"ע אמרינן ק"פ כקה"ג ולזרוזי בעלמא אמר

איברא דיש לדון ע"ז דנהי דמצות לאו ליהנות נתנו ולא חשוב זה הנאה מה שממעות הרווח של הקרן הזה יפרנסו עניים או יחזיקו בזה הת"ת מ"מ זכות הוא לו שצדקתו עומדת לעד אם הקרן נשאר שלו וזכות הזה עצמו הוא שוה ממון ולא דמיא לאיסור הנאה שאין לו שום זכות (וגם באיה"נ כ' הריטב"א בסוכה דף ל"ה דחשיב לכם) וגם המצוה חשיבא דמים כדאיתא בב"ק דף צ"א ע"ב שורי הרגת וכו' באנא בעינא למיעבד מצוה אמנם נראה פי' במהרי"ט סי' קי"ו דכוונתו דאם הוא רוצה לעשות המצוה א"כ הגזבר הוא שלוחו וא"כ אסור משום רבית וע"כ שאתה צריך לומר שסילק עצמו ממנו לגמרי ואין הגזבר שלוחו א"כ אין המצוה שלו ולית לי' הנאה מינ' ויש לישב סתירת מהרי"ט דבסי' קי"ו מיירי דרוצה ליקח רק מקצת מהקרן קיימת שעדיין נשאר מצותו דאחד המרבה וא' הממעיט וכו' ומכל מקום כבר כ' המל"מ דמסתבר כמהרי"ט בסי' מ"ה והעיד שם על מעשים מגאונים המוכיחים כדבריו וא"כ בנידון שלנו למהרי"ט בסי' מ"ה בוודאי אסור וכן עיקר וכן משמע מסוף סי' רנ"ז סעי' י"א ובטו"ז שם ואפילו למהרי"ט בסי' קי"ו דגם הקרן בכלל ההקדש מ"מ כיון שהוא אמר לקרן קיימת אפילו נימא דלא הוי כפירש שלא ישנה מ"מ כיון דלא מסר לגזבר של ת"ת לכ"ע אין להם לשנות

ומה. שכ' הרב נ"י דכאן יש לחוש שיעשו הקינדער שול וכוונתו וא"כ אז כיון דלא ניחא להו למארייהו בזה ויתבטל דעתו ומצותו לגמרי ומוטב לשנות לזה אפי' הי' כן משמע במרדכי ר"פ בני העיר סי' תתכ"א אפילו הי' חשש שלא יוכלו לקיים נדרו אין רשות לציבור לשנות אם הוא מבני העיר והכא מי שנמסר לו ונתמנה לגזבר עליו הוא במקומו של הנודר וכ"ש הא לכל הפחות בוודאי לא ישקוט ולא יניח הרב נ"י ומעלתו נ"י עד יקיימו להם ויקבלו עליהם ללמד גמרא להילדים אשר ראויין לכך ויוכל להנתן זה לגמרא מלמד וגם בגוף השוהל שיש בה להיטיב ולהרע לפי המבקשים חדשות בזמנינו ועיקר הענין הוא אם המלמדים אינם יראי ה' ורצונם רק להרים ידיעת שאר המדעות ולעזוב דת תוה"ק ולמעט עונתה ולהושיבה בפאת המטה ואם המורים והמלמדים אינם יראי ה' ומבקשים תורתו כאשר הוא בעונותינו בדור הזה רבים חללים הפילו אבל אם יש מנהיגים טובים ויראי ה' אוהבי תורתו וחפצם להרים קרן התורה ולפארה ולהאדירה ולהחשיבה יותר משאר המדעים והחכמות לא יניחו ידם ובכל מאמצי כוחם יבקשו מורים אשר יורו הטוב בתום וביושר וכאשר כתיב בעלי שומר ציון הנאמנים שבהרבה קהלות קדושות במדינות אשכנז עושים פרי עץ חיים אין פרץ ואין צווחה וא"כ בקהלתכם בוודאי מעלת הרב נ"י ומעלתו נ"י ושאר יראי ה' לא ישקטו ולא יעלימו עיניהם מזה להשתדל ברוב עוז וכח ולהתמצע ולפקח בעינא פקיחא שלא יבוא המשחית אל גבולכם ולא יחבלו מעשי ידיהם ואז יציץ ויפרח אך טוב ואפשר שיקויים בזה ג"כ כוונת הנודר ולכל הפחות כדי לצאת מחששא כבר אמרנו שנוכל לקבוע ק"ק זה למלמד הגמרא ובזה אחתום בברכה דברי ידידו הדורש שלומו

הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה רל"ג בעזה"י חוסט יום ג' שמות תרל"ו לפ"ק

החיים והשלום וכל טוב להרב המאוה"ג המופלג מוה' דוד נ"י אב"דקק פאסטהא יע"א

מכתבו קבלתי בשבוע זו ובו נשאלתי בעובדא דאתא ליד מעלתו באחד שמת והניח מעות לק"ק לערך ב' אלפים ביד בניו שמהפירות מה שירווחו מהם יתנו ויחלקו ביום היאצ"ט עשרים זהובים כסף לעניי העיר ומאה לנישואי יתומה ויהי' הנישואין ביום היא"צ וכן עשו זה ב' שנים ובשנה זו שהיא"צ שלו בי"ט טבת לא מצאו יתומה הצריכה לנישואין ורוצים הבנים לשנות המעות ההוא ליתן לעני' אחת שהיא אחותם שירדה מנכסיה והיא עני' אומללה מאוד ושאל מעלתו אם רשאין לשנות ודעת מעלתו דאין לשנות דמבואר ברמ"א ביו"ד סי' רנ"ו דאם פי' הנותן ואמר שיתנו לעניי העיר או לעני פלוני אין להם לשנות אפילו לת"ת וא"כ ה"נ כיון דקבע ליתן לנישואי יתומה אין לשנות דאמירה לעני כמסירה דמי עכ"ל בקצרה

והנה באמת המעיין בדברי מהרי"ו שממנו נובע הדין הזה מבואר שדווקא באמר לעניים אלו וכן כ' שם דכיון דגבו לעני זה אין ליתן לעני אחר וכו' ובעובדא דא כיון דהאשה מקני קניא להו ליתן להם בכל שבוע קצבה כבר זכו בהם עניי העיר וכו' ומייתי ראי' משלהי החובל בהאי ארנקא של צדקה דקאמר שאני עניי דסומבדותא דמיקץ קייצו ופי' האשר"י והוי כאלו הפקיד כל אחד שלו בידו ואי יוכל לשנות אמאי הוי כאלו הפקיד וכו' ומ"ש דניזול בתר אומדנא כיון דכבר זכו מאי אומדנא שייך כאן וכו' וכ"ת דשאני התם דקייץ כמה לכל עניים וכו' מ"מ נראה כיון דאמרה לעניי העיר כבר זכו וכו' וכן משמע מלשון הרמב"ם פ"ה משומרים דאם אמר לעניים אלו מקרי שלהן וכו' מכל אלה הדברים מבואר דווקא ליתן לעניי העיר שהם ממילא ידועים ואיכ"ל דזכו בהם אבל בנידון הנ"ל שאמר להשיא יתומה שאינו ידועה לא שייך דזכתה בהן וא"כ משמע דבכה"ג יכולין לשנות

ובירושלמי, פ"ב דשקלים הלכה ה' מהא דמותר עניים לעניים מייתי דאין ממחין ביד הפרנסים והיינו כשאינו נגבה לעניים ידועים אבל כשנגבה לעניים ידועים או לעניי העיר אין