מהר"ם שיק יורה דעה קסו

לו לדחוק להמוכר הצרוך למעות והי' מוזיל גבי' משום אונס ממון וזה הוי רק כאלו מצד אונסו מותר ומוחל על מעט משווי' של הס"ת כדי שיהי' זיבונא חריפא שכל הנאה של לוקח כדאיתא בנדרים דף ל"א אבל כל שלא נדחק הוא מוכר הס"ת בשויו וכל המעות דמי ס"ת הן ואינו נותן לו כלום רק שאינו מדחיק אותו שיוותר לו משלו א"כ נהי דאינו מחוייב בזה מ"מ לא עדיף מטופל דלעיל וע"כ לפי ענ"ד בכה"ג אסור לעשות כן כן נראה לפי ענ"ד דאין כאן רווחא לעניים רק מה שאינו דוחק אותו לוותר משלו ולמחול משלו דע"י אונס ממון הוא מוותר משלו וכמ"ש בב"ב דף מ"ז ע"ב ולא רווחא כי האי בעי' שיעשה במעות מעשר רק רווחא חדשה ועיין בתשובת חכ"צ סי' ק"כ כן נראה לפי ענ"ד

תשובה רל"א בעזהי"ת חוסט יום א' לסדר לך תרל"ה לפ"ק

החיים והשלום וכל טוב להרב המאוה"ג המופלג כש"ת מוה' משה הלוי פולאק אב"ד דק"ק באניהאד יע"א

מכתבו קבלתי ומה ששאל אותי לחוות דעתי בדין מומרת אחת שנשואה לגוי ורוצית לנדב איזה מעות לבנין ביהכ"נ ויכתב שמה לזכרון אם רשאין לקבל ממנה וכ' מעלתו דנהי דבוודאי אין לכתוב שמה שם דגנאי הוא מ"מ על גוף הדין אם רשאין לקבל לביהכ"נ הוא מסופק הואיל והרמ"א ביו"ד סי' רנ"ד כ' דאין מקבלין מן המומר לביהכ"נ והש"ך שם סק"ה הביא בשם תשובת מבי"ט שמקבלין ומסופק מעלתו אם יש לסמוך על המבי"ט ושאין בידו ספר המבי"ט לעיין בו עכ"ל ולפי ענ"ד הנה במג"א סי' קנ"ד ס"ק י"ח הביא בשם ס"ח דמותר לקבל מן המומר ממון לכתוב ס"ת וגם הביא שם דברי המבי"ט ודעת הא"ר שם די"ל דלא פליגו ורמ"א מיירי בשעוה דווקא דשעוה לנר אסור ליקח מהמומר דהוי כקרבן אבל שאר דברים מותר והמחהש"ק שם פליג עליו וכ' דביו"ד סי' רנ"ד כ' הרמ"א שום דבר אין מקבלין לביהכ"נ ממומר מוכח דפליגו

ובאמת דברי הרמ"א שם נוגעים בדברי המצאתי כתוב המובא בב"י סי' רנ"ט ושם משמע כדברי הא"ר דדווקא שעוה ונר וגוף דברי התוס' שכ' דלכך מקבלין לביהכ"נ משום דהוי כקרבן ונכרים נודרים נדרים ונדבות נראה דטעם זה שייך דווקא למ"ד במנחות דף ע"ג ע"ב דנדרים ונדבות מקבלין אבל הרמב"ם בפ"ג מהלכות מעשה הקרבנות ספק כרע"ק דדווקא עולות מקבלין מהן א"כ קשה לומר דעניני ביהכ"נ דמיין לעולות וגם הרמב"ם בפ"ח מהלכות מתנות עניים דין ח' שכתב דלביהכ"נ מותר לקבל מהגוים וכ' הכ"מ דיליף מקורה דאמרינין בעירוכין דף ו' דמקבלין משמע דהיינו לבנין ביהכ"נ הוא דבר שבחובה וקשה לדמות לנדרים ונדבות ובהג"א ב"ב דף י' כ' טעם אחר דלכך אין מקבלין צדקה משום דמכפרת משא"כ נונ"ד ובנין ביהכ"נ גם כן לא דמי לזה לצדקה דמכפרת ולכך שפיר יש לדמות כל עניני ביהכ"נ לנדרים ונדבות וא"ש סברת הרמ"א הנ"ל. מ"מ להרמב"ם לא אוכל לכוון טעמים אלו ואדרבה עולה מכפרת קצת משא"כ אינך נדרים ונדבות ואפי"ה אין מקבלין מהן א"כ עדיין תקשה למה לביהכ"נ מקבלין וע"כ להרמב"ם מאי דאיתמעט אתמעט דווקא לקרבן א"כ אפשר דאיכ"ל דגם ממומר מקבלין לביהכ"נ וכדעת המבי"ט וכ"כ המבי"ט בתשובה שם דרק מקרבן נתמעט ולא לענין שאר דברים ולא הביא שום ראיה ואפשר דכוונתו להראיות שכתבתי אליבא דהרמב"ם

ולכאורה הי' נ"ל להביא ראיה מהירושלמי פ"ק דשקלים הלכה ד' דפליגו ר"י ור"א ר"י פי' דמתניתין בין בנכרי בין בכותי מיירי ור"א סובר דרישא מיירי דווקא בנכרים וביאר הרא"פ בפי' דלר"א רישא מיירי דווקא בנכרי אבל בכותי אין מקבלין ממנו אפילו נודר ונודב משום דכותיים הם כמומרים דאין מאמינים בתורה שבע"פ ולכך אפילו דבר הנידר והנידוב אין מקבלין מהם כמו דדרשינין מקרא אדם כי יקריב מכם מכם ולא מן המומר וכו' ובספר שלום ירושלים כ' דע"כ הפירוש כן ודלא כקרבן העדה יעויי"ש וכן לפיענ"ד ג"כ נראה כן פשטות לשון הירושלמי דמייתי עלה מברייתא דת"כ דאדם לרבות את הגרים ומכם להוציא את המומר שאין לו שייכות שם וע"כ כפי' הרא"פ ולזאת מייתי הברייתא דמאדם ילפינן לרבות את הגרים וע"ז דריש מכם למעט את המומרים ואע"ג דבגוי אין חילוק בין גוי למומר והו"א דגם בגרים אין חילוק דנימא הוכיח סופו על תחילתו ולא נתגייר בלב שלם כלל והוי כגוי ואפילו מן המומר יקבלו קמ"ל דגם בגרים יש חילוק בין מומר ובזה מיושב שם קו' הרא"פ דלמה לי לרבות גרים ולהנ"ל א"ש

ועכ"פ לפי' הרא"פ קשה לר"א דסובר דכותיים הם כמומרים א"כ לדעת הרמ"א הנ"ל דממומר אין מקבלין לביהכ"נ כיון שהם מכשירי תפילה ותפילה כקרבן ודינם כקרבן ואין מקבלין ממומר א"כ כ"ש בביהמ"ק שבוודאי מכשירי קרבן כקרבן א"כ בוודאי אין מקבלין ממומר לבית המקדש א"כ קשה על מתני' שם דיליף כל שאין נידר וצידוב אין מקבלין מן הגוים דמקרא מפורש בעזרא כי לא לכם ולנו לבנות בית אלקינו א"כ מאי ראיה הא קרא דעזרא בכותיים מיירי וכותיים דינם כמומרים לר"א ומן המומרים לא מקבלין לקרבן ולא למכשירי קרבן ולכך שפיר אמר נחמי' דלא לכם ולנו אבל גוים דמקבלין מהן קרבן אפשר דמקבלין מהן שקלים

ואפשר דבאמת עיקר הראיה משום דלנכרים לא צריך קרא למיעוטא דבר שאינו נידור ונידוב דהרי דרשינין במנחות דף ע"ג בין לרע"ק ובין לריה"ג דווקא בדבר הנידור והנידוב מרבי' מאיש איש דמעיקר הקרא דעזרא מביא על הכותיים לכל מר כדאית ליה בין לר"י ובין לר"א ונהי דבעירוכין דף ו' ע"ב מביא רבא ראי' לר"מ דאין מקבלין מגוי לבדהב"י מקרא דלא לכם ולנו ואפי' נימא דרבא כר"י ס"ל דאין דין כותיים כגוי עד שגזרו עליהן מ"מ הא שסקאי על ר"מ ור"מ חייש למיעוטא ומיעוטים היו עע"ז כדאיתא בחולין דף ו' וכדכתיב בקרא את ה' היו יראים ואת אלקיהם היו עובדים מיהו גם זה אינו ראיה דקודם גזירה נראה בחולין דהי' דינם כגוי רק ר"מ חייש למיעוטא ורבא אליבא דנפשי' קאמר ולעולם איכ"ל כדעת הרמ"א הנ"ל מ"מ אפילו לרמ"א אין זה אלא מדרבנן

ולכאורה הי' נ"ל דדווקא אם הוא דבר בפ"ע הוא דאין מקבלין אבל אם בא בתערובות עם חלקי ישראל לכ"ע מותר דבטל ברוב כמ"ש הקצוה"ח בסי' רמ"ג לחו"מ וכן באבני מלואים באהע"ז סי' כ"ח סעי' י"ג דהא דמקבלין שקלים מן הקטן אע"ג דקי"ל דקטן לאו בר אקנויי מה"ת ואפילו כשהגיע לעונות הפעוטות ותי' דבטל כיון שהוא קדוש מדרבנן אין לו שם בעלים עליו ולכך בטל ברוב וע"כ בכה"ג לא מקרי מבטל איסור לכתחילה שהרי אין האיסור עדיין אלא שבשעת הקרבה יהי' משל ציבור וא"כ לכאורה גם בנכרים ומומרים יש לומר כן

א"כ קשיא מנ"ל מקרא דעזרא דלא לכם ולנו דאין מקבלין שקלים דלמא דווקא בעזרא לענין שלא קבלו מהם לבנות את המקדש שהוא דבר הניכר וקבוע במקומו לא שייך ביטול אבל שקלים או בעירוכין דף ו' דמיירי מעות לבדהב"י מנ"ל דאין מקבלין דלמא מקבלין כמו מן הקטן משום דבטל ברוב וצ"ל דס"ל לש"ס דקרא מלתא דפסיקא נקט לא נכס ולא לנו לבנות אפילו באינו ניכר ונתערב אחד עם האחרים ושפיר יש ראי' מהתם דאפילו בנתערב אין מקבלין אלא דלפי"ז לכאורה גם גבי גוים צריכין להביא ראי' מלא לכם דבמנחות דף ע"ג אינו מוכח אלא כשהוא בפ"ע א"כ עדיין קשה מה שהקשיתי לעיל דלר"א דס"ל דכותיים הוי כמומרים דלמא מומר שאני וצ"ל דס"ל לש"ס דאין סברא לחלק בין מומר לגוים וא"כ כיון דכל הראי' מלא לכם והרי כתב הרמב"ם בפ"ח ממתנות עניים דין ח' דדווקא לבדק הבית ילפינן לאסור מלא לכם אבל לביהכ"נ מותר ולא ילפינן מלא לכם וא"כ נראה דאפילו לדעת הרמ"א דכ' דאין מקבלין ממומר לביהכ"נ היינו דווקא דבר שעומד בפ"ע אבל ע"י תערובת לכ"ע מותר ובפרט כפי מ"ש לעיל וכפי הנראה גוף הדבר אינו אלא מדרבנן ואם אינו דבר מסויים הרי הרמב"ם בפ"ח ממתנות עניים הנ"ל כ' דבדיעבד אם קיבלו ממנו דבר שאינו מסויים אין מחזירין ורק לכתחילה אסור ובוודאי ביהכנ"ס לא חמור מבדק הבית ע"כ. נראה לפי ענ"ד דע"י תערובות מותר וממילא נשמע דאסור לרשום שם המומר מדינא מלבד מ"ש מעלתו דהוי גנאי אלא דמדינא איכ"ל דאסור דאז שם בעלים עלי' וממון בעלים לא בטיל כמבואר בפוסקים ובביצה דף ל"ח וע"כ סברא שלי הנ"ל היינו אם היא נותנת ע"ד הקהל או ע"ד הרב ולא נשאר להם שום זכות בממון ההוא כן נראה לי אמנם כל זה כתבתי לפלפל בגוף הדין אצלכם בעובדא דידי' הרי בלא"ה קי"ל ביו"ד סי' רמ"ח וברמב"ם פ"ו מ"ד ממתנות עניים דאין מקבלין צדקה מהנשים אלא דבר מועט דגד דבדבר מרובה איכא חשש גזל והרי קי"ל דגזל גוי אסור ויעויין במג"א סי' תרל"ז ונהי דנכסי מלוג שלה מסתמא בגוי אין לו פירות ממנה וזו תקנת חכז"ל בנשא ישראלית אבל לא בנכרים מ"מ מי יודע ומאן מפיס והקב"ה שונא גזל בעולה ולדעתי קשה לעמוד ע"ז בבירור אם הוא באמת מעות שלה כיון דאינה נאמנת על זה ומי יהי' לעד לה ואין לדין ין אלא מה שעיניו רואות והנראה לפי ענ"ד כתבתי ואחתום בברכה ויהי ה' עמו וחפץ ה' בידו יצליח דברי החותם בברכה המשולשת הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה רל"ב בעזה"י יערגין שנת תרל"ח לפ"ק

יתענג על רוב שלום מעתה ועד עולם ידידי הרב המופלג בתורה הדיין המצויין בהלכה חרוץ ושנון כש"ת מוה' חייש נ"י

גי"ה הגיעני ועל דבר הלכה ששאל ממני לחוות דעתי בדין שנחלק הוא עם הרב הגאון אב"ד דקהלתו ני' בהלכה למעשה הרב