מהר"ם שיק יורה דעה קסה

הוא בכלל עני המהפך וכו' ולא תשיג וכו' וכ"ש אם הבן שימש אפילו שלא בקביעות שם במקום אביו דהאידנא מקבל הרב שכר כדאיתא בח"מ סי' ט' סעי' ג' והוי כמלמד דמבואר בח"מ סי' רל"ז עיי"ש כן נראה לפענ"ד

אמנם אפילו לדעת הפוסקים שאין כתר תורה בירושה נראה דהיינו דווקא באיכא דעדיף מני' אז דוחה כבוד התורה דאחרים את כבוד התורה של המת אבל אם אינו עדיף מני' רק שאינם רוצים בו מחמת מעלות אחרות בנוי ובכח ובדיבור פה וכיוצא בזה לא מצי למדחי דמהיכא תיתי יגרע ממנויים אחרים בשלמא אם זה זה עדיף, ות"ח גדול דחיוב ומצוה להקדים המופלג יותר איכא למימר דאדרבה ממעלות התורה הוא זה אבל בשוין לכ"ע בנו קודם ולא גרע ממצרן וקרוב וכן נראה מלשון מרן זצ"ל בח"ס דרק בכה"ג מיירי ולכך כלך מדרך הזה ובשמך יקראוך וכו' ויהי' ה' עמך דברי רבך הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה רכ"ט

הלכה פסוקה ברמב"ם וטוש"ע יו"ד סי' רמ"ח סעי' א' דכופין על הצדקה ויורדיו לנכסיו ודין זה למדו הר"ן בכתובות דף מ"ט ע"ב מסוגיא ערוכה שם דף מ"ח ע"א דמי שנשתטה ב"ד יורדין לנכסיו לגבות ממנו צדקה ותמה שם מזה על הרשב"א דסובר דאין יורדין לנכסים לגבות צדקה וכמדומה שהי' זה בהעלם עין מאת הרב אבדק"ק נאדש ני' בעלי שוצ"ה מכתב ע"א שדחק למצוא שורש לדין זה וכ' דלמד זה מלשון אפיק בדבר שאינו מוכרח כדידוע לכל בלשון לאפוקי ואפיק מלשון חכז"ל ובב"ב הגירסא שקיל מיני' והנה דעת הב"ח והש"ך שם ס"ק ד' דאפילו שלא בפניו יורדין לנכסיו וכ"כ הטור שם סתם יורדין לנכסיו והביא הש"ך שם ראי' מסי' רמ"ה סעי' ג' והרב אב"ד דק"ק נאדש ני' הגיה דברי הש"ך וכ' דצ"ל סי' ר"מ עיי"ש ולא כוון יפה בהגהתו אלא הגירסא נכונה רע"ה ותחת סעי' ג' צ"ל סעי' ד' והיינו שמביא ראי' גדולה מדברי הרמ"א שם שהביא דברי הגהות מיי' בשם הר"מ דללמד בניו לת"ת ב יורדין לנכסיו שלא בפניו: ובזה מסולק טענת הרב הנ"ל דדווקא משום נעילת דלת יורדין לנכסיו שלא בפניו דמהתם מוכח דל"ש דז"א והא דבעי טעמא דנעילת דלת היינו בחוב שאפשר לומר דפרע ויש לו שובר ואפי"ה משום נ"ד גובין שלא בפניו וכן מוכח בעירוכין דף כ"ב ע"ב ומה שהוכיח הרב הנ"ל מכח קושי' הרשב"א בב"מ דף קי"ז כבר הקדימו בתוס' יו"ט פ"י מ"ג ואפילו התוס' יו"ט לא כ' רק בשיעבוד בעלמא אבל היכא דאית לי' ממון עלי' ע"כ מודה מכח דברי הגהות מיי' שהגיה כן על הרמב"ם ועכ"פ ראיות הש"ך גדולה מדהגיה הגהות מיי' כן על הרמב"ם ורמ"א על הש"ע וכאן בסי' רמ"ח לא הגי' כלום ע"כ דעתו דלאו דווקא בפניו כן נראה כוונת הש"ך

ומ"מ לדינא כבר כ' הבית מאיר באהע"ז סי' ע"א ס"ב דמשם מוכח דבצדקה שאני מלימוד ת"ת ובצדקה אין יורדין לנכסיו שלא בפניו ותמה על הש"ך דאשתמט מני' האי דאהע"ז סי' ע"א ס"ב דמוכח דבצדקה אין כופין שלא בפניו וכ"כ הב"ש שם ס"ק ג' ויש לישב קצת דברי הש"ך עפ"י הנ"ל דכוונתו רק על הרמ"א ששם באה"ע הביא דעת הטור דאפילו בצדקה כופין שלא בפניו וכן ס"ל באמת להטור גם ביו"ד סי' רמ"ח לענין צדקה והרמ"א ביו"ד סי' רמ"ח לא הגיה לכך כ' מה שכתב

ואפשר. לישב דלא שמעינן מאהע"ז סי' ע"א הנ"ל אלא דאין מחייבין אותו שלא בפניו אבל אם כבר נתחייב כאן ופסקו עליו ואח"כ הלך למדינת הים שפיר איכ"ל דהדין נכון כהב"ח והש"ך שאפילו הרמב"ם מודה שיורדין לנכסיו אפילו שלא בפניו וכיון שכאן מיירי רק לענין ירידה לנכסיו משמע אפילו נתחייב כבר אפי"ה דווקא בפניו לכך שפיר כ' הב"ח והש"ך דלאו דווקא בפניו והראי' דבאהע"ז סי' ע"א הגיה הרמ"א על המחבר וכאן לא הגיה ונכונים דברי הש"ך לדינא

תשובה ר"ל

בימי הפורים ישיגהו ברכת הורים ומורים. להרב המופלג וכו' מוה' יעקב שלום סופר ני' מק"ק טאפלשון יע"א

יקרתו הגיעני ואשר בדק לן מעלתו ני' לפי המבואר ביו"ד סי' רמ"ט דבמעות מעשר אין לקנות ממנו ספרים כי הוא לעניים אי רשאין ליקח ס"ת מעני ת"ח וליתן לו ממעות שלו בכדי שווי' הס"ת בשער הזול והמותר יתן לו ממעות מעשר בתורת צדקה אי רשאי לעשות כן ודעתו דעת תורה נוטה לעשות כן ונחזי אנן בעזה"י במעשר עני כה"ג איך לידיינו להאי דינא הנה בפ"ד דדמאי משנה ד' תנן ואם היו לימודים לאכול אצלו יבואו ויאכלו ובלבד שיודיעם וכו' ופי' הרמב"ם בפי' המשנה שם דאם לא מודיעם נראה כמאכיל אורחיו מעשרותיו ועושה בהן צרכיו נראה מלשון הרמב"ם דזה דווקא אם קורא אותם להאכילם בביתו צריך להודיעם דאל"כ שייך החשש הנ"ל אבל בשולח להם א"צ להודיעם שמעשר עני הוא וכן מוכח מדברי הגהות מרדכי ריש ב"ב סי' תרנ"ח דכ' על התוספתא דמעשר עני נותנין אותו לחבר העיר ופי' דהיינו ששולחין לו מן הגורן ולא מינכרא דמעשר עני הוא אלא מחזי כמנחה ודורן וכו' יעויי"ש וקשה ממשנה דדמאי הנ"ל וע"כ היכא דמשלח מביתו א"צ להודיע ואפילו לפי מאי דמשמע שם בדמאי מירושלמי דהטעם משום גניבת דעת נראה ג"כ היכא דמשלח לו אינו אסור משום גניבת דעת דאיהו הוא דקא מטעי' נפשי' וכדאיתא בפ' גיה"נ

ולפי"ז נראה בנידון דמיירי מרן בחת"ס סי' רל"א יהי' אסור משום גניבת דעת וצריך להודיע וזה לא שמענו אלא נראה דוודאי זה שמחזיק לו טובה אין בזה משום גניבת דעת דכך ראוי שגם עבור מעשר עני צריך להחזיק לו טובה וכ"ש עבור מעשר כספים אלא דשם דמיירי דמכניסן לתוך ביתו לאכול על שלחנו דעל זה הם מחזיקין לו טובה עבור קורבא והכנסה זאת והוא באמת אינו עושה זאת אלא משום איסור שבת שאסור ליתן להם לתוך ביתם וע"ז צריך להודיעם אבל בעלמא א"צ להודיע. וא"כ בנידון שלנו אין לאסור מטעם שלא נודע לו שהוא מעשר עני דאין צריך להודיעו וגם אין לאסור מהא דאמרינין בחגיגה דף ח' ע"א דאין טופלין מעות למעות ואפילו לר"י דמתיר והכי קיי"ל יליף לה מקרא אבל בעלמא לא. דהתם שאני דבשעה שהוא יוצא בו מעורב חולין במעשר אבל כאן לפי דעת הלוקח אין כאן תערובת כלל אלא כל הס"ת קונה ממעות חולין ומה שנותן לו יותר משער הזול בתורת נדבה וצדקה הוא נותן לו בוודאי אם הי' נותן כפי שווי' של ס"ת שאינה מהודרת כל כך ממעות חולין ומה שמהודרת טפי ביוקר הי' נותן מן מעות מעשר זה הי' דומה לטופל ונראה פשיטא דאסור מהש"ס הנ"ל

ויש להביא נמי ראי' מדלא פי' שום אחד מהמפורשים פ"ק דב"ק דף ט' ע"ב דאמרו שם הידור מצוה עד שליש זה משלו מכאן ואילך משל הקב"ה ודחקו בפירושו ולא פירשו דמיירי דטפי רשאי ליתן ממעות הקדש או מעות מעשר וע"כ דלעולם אסור בכה"ג אפי' מוסיף על ההידור טפי מחיוב ובפירוש הידור מצוה עד שליש עיין באו"ח סי' תרנ"ו דיעות בזה והמג"א שם סק"ה כ' דאם קנה אתרוג כשר ואח"כ מצא מהודר יותר לכ"ע א"צ לקנות האחר ותמהני איך נעלם מהם דמבואר בירושלמי פ"ק דפיאה דאפילו לקח מצוה ומצא נאה ממנה מטריחין עד שליש אמנם נראה מבואר דאפילו כנידון שלנו דנותן כל המעות כשער שבזול מחולין אפי"ה במעשר עני עצמו פשיטא דאסור דאינו יוצא בזה ידי נתינה: וגדולה מזו מבואר בב"מ דף י"א ע"ב דאין להקנות מעשר עני לעני בחליפין דמחזי כמכירה דהיינו עבור מה שמקנה לו הקונה הסודור נותן הוא לו המעשר עני אעפ"י דהמעשר שוה הרבה יותר מהסודור וגם סודור הדרא למרא מ"מ לא מקרי נתינה אלא מכירה ה"נ מכ"ש דבכה"ג לא מקרי נתינה אלא מחליף ואינו יוצא בזה ידי נתינה וא"כ במעשר עני כה"ג אסור ועדיין יש לדון דלמא מעשר כספים דאינו חיוב כ"כ כמ"ש מרן בסי' רל"א באמת השמ"ק בכתובות דף נ' כ' דהטעם דקרא חלקו לב' מעשרות דהחומש שיפריש יחלק לב' מעשרות מעשר אחד רשאי לעשות בו מצוותיו ומשמע אפי' מצוה מחוייבת והמעשר הב' הוא דוגמת מעשר ראשון דהוא לכהנים ולמחזיקים בתורת ה' ועניים ועפי"ז הי' אפשר לומר דמהר"מ שהובא בש"ך בסי' רמ"ט ומהרי"ל לא פליגו דמהר"מ מיירי בחומש דהיינו חלק הא' כנ"ל ומהרי"ל מיירי במעשר השני ומהר"מ בר ברוך בתשובה סי' ע"ד כ' דמעשר כספים זכו בו עניים שכבר נהגו כן ליתנו לעניים יעויי"ש ומ"מ כיון דבזה אינו משנה אפשר לומר דבמעשר כספים דלא כתיב בי' נתינה יהא מותר בכה"ג

מ"מ לא נראה לי להתיר דמיד כיון דפוסק דמים עם המוכר ועושה קנין על הס"ת בדמים הקצובים ביניהם הוא מחויב ליתן סך הנ"ל ואפילו אם יאבד ממנו מעות מעשר אח"כ הוא מחוייב בכך ואע"ג שכוונתו הי' וכו' ממעות מעשר דברים שבלב אינם דברים ואפי' פי' בינו לבין עצמו ואפילו בפני עדים נראה דלא מהני דמסירת מודעא בעינין שיהא ניכר אונסו וכאן מאן אנסו וא"כ כל שלא פי' לו למוכר הוא מחוייב ליתן סך הפסוק ביניהם וא"כ פורע הוא חובו ממעות מעשר וזה בוודאי אסור וכמ"ש מרן שם בסי' רל"א [אמנם לפי מ"ש הטו"ז שם דהיכא דנתחייב אדעתא דמעשר רשאי לפרוע אין איסור מטעם זה ומיהו דבריו קשים מביצה דף י"ט סוף ע"ב] ומ"ש מרן בתשובה סי' רכ"ט דהך תקנת אושא דאל יבזבזו יותר מחומש הוא רק מצד התקנה אבל מן התורה כיון שנשאר לו להחיות את נפשו צריך ליתן הנשאר בירושלמי פ"ק דפיאה משמע דהלממ"ס הוא ושכחו וחזרו ותיקנו

ועוד פון דהס"ת מסתמא נמכר בשטר שבשוק אלא שהי' אפשר