מהר"ם שיק יורה דעה קסב

תשובה ר"כ בעזה"י פ' חי' תרל"ז לפ"ק חוסט יע"א

החיים והשלום וכל טוב להרב הגדול המופלג מוה' קאפל קונשטאט ני' אבדק"ק ווערבויא יע"א

מכתבו קבלתי וראיתי מתוכו שרוצה תשובה ממני מיד לזאת הנני משיב בקצרה וחלילה לי להורות הלכה בדבר שצ"ע ותלי' בכמה פלוגתות רק באתי לעורר את מעלתו ני' על מה שכ' לפלפל בענין שנבחר לב"ד על רב אחד שיש עליו ערעור מבני תורה יראים בענין מעשיו והוראתו והנה מעלתו ני' כ' כיון דקי"ל דאב"ד שסרח אין מנדין ואין מלקין אותו ואין מורידין אותו מגדולתו כדאיתא בירושלמי פ' אלו מגלחין דנמנו באושא כ"ש שאין מעבירין אותו. גם גוף הדבר דאין מנדין קשה לי דביבמות דף קכ"א ע"א איתא דרב ושמואל בעי לשמתי' לרב שילא משום דהתיר אשה שנטבע בעלה במים שאין להם סוף אלא משום דאתגלי מלתא דהודה רב שילא דטעי ומזה למד שם היש"ש דמי שמוחזק להוראה וטעה לא זה שאין מנדין אותו אלא גם אין מורידין אותו מגדולתו והובא בברכ"י ביו"ד סי' רמ"ג משמע דווקא בטעה כעין מעשה דהתם אבל בעלמא מנדין וכ"ש שמורידין אותו וקשה למה פסק הרמב"ם וש"ע בסי' של"ד סעי' מ"ב כר"ל וכ' הכ"מ משום דהוא מרא דתלמודא טפי ולפי הנראה ביבמות דף הנ"ל גם רב ושמואל ס"ל הכי דמנדין ומדברי יש"ש הנ"ל משמע דכ"ש דמורידין

והכ"מ פ"ז מהלכות ת"ת כ' דדווקא בחכם גדול אין מנדין שכן מוכח מדברי הרמב"ם אבל בצורבא מרבנן אחר מנדין אם הוא חייב נידוי וכ"ש האידנא דקי"ל דאין דין ת"ח בזה"ז כדאיתא שם בסי' רמ"ג ובשבות יעקב סי' קכ"ט הובא בברכ"י ס"ל דצורבא מרבנן גם האידנא איתא ובברכ"י חחו"מ סי' ט"ו חולק עליו ועכ"פ גם בזמן הזה צריכין אנו לחוש טובא לכבוד התורה ואדרבה האידנא צריכין יותר לחוש לכבוד התורה מה שאפשר ואפי"ה אפילו נימא דגם בזה יפתח בדורו כשמואל בדורו מ"מ הנידון שלנו ברב שמקבל פרס מהקהל וכמבואר בש"ע חו"מ סי' ט' וביאר מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בחחו"מ סי' קס"ד וקס"ו הטעם דהוא קיום התורה וא"כ אם הרב אינו נוהג כשורה מסתמא אין חייבין ליתן לו פרס ואפילו כהן שנאמר יורו משפטיך ליעקב ואמרינן בפ' ראשית הגז דאין נותנין לכהן ע"ה שנאמ' בד"ה לתת מנת כהנים ולוים למען יחזיקו בתורת ה' ודרשו כהנים המחזיקין בתורת ה' וכו' ומדברי הרמב"ם סופ"ו מסנהדרין דפסק ראש הישיבה שחטא ונלקה אינו חוזר לשררותו והובא בדברי מרן חחו"מ סי' הנ"ל הטעם בשם הכ"מ משום דלא ינהגו בו כבוד ובוודאי אין הטעם משום דנלקה אלא משום שחטא ועבר עבירה בפרהסיא שידעו בו רבים והתרו בו דמלקות הי' אפשר להיות בצנעא ודווקא בסרח וכיוצא בזה אמרינן דאין מלקין אבל אם באמת עבר עבירה דאורייתא נראה מדברי הרמב"ם דמעבירין אם יש עדים ואפשר דווקא אם התרו בו שאז מוכח שעבר במזיד שהרי לדידן אפי' חבר צריך התראה

מיהו אפילו נימא דאין מעבירין נראה דהיינו דווקא במקום שאין לחוש שיבוא מכשול על ידו אבל האידנא דהרב הוא המורה הוראה ואם הוא מזלזל במצות ויש לחוש שיכשלו רבים ע"י מעשיו וע"י הוראתו בוודאי במקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב דאין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה' וקי"ל ביו"ד סי' רמ"ג דת"ח המזלזל במצות הרי הוא כקל שבקלים ובספר ברכ"י שם כ' דת"ח שיש בידו חילול השם אסור לשמוע את דבריו ולסמוך על הוראתו ועיין ברמב"ם פ"ה מיסודה"ת דין י"א

וכל זה אם נתברר הדבר עפ"י עדים ומעלתו הביא דברי הגאון מרן בחת"ס בחו"מ סי' כ"ה שכ' דהעדים צריכין להיות ממקום אחר דהעדים הדרים בעירו הם נוגעין ופסולים לעדות ולדיינים כדקי"ל בגונב ס"ת מן העיר שצריכין עדים ודיינים דווקא ממקום אחר ושם בסי' כ"ה לא מצאתי זה אלא בחאו"ח סי' מ"א כ' מרן כן דלהעבירו הם נוגעין בעדות אבל להענישו הם נאמנים גם אם העדים הם מעירו עיי"ש ואפשר אם העידו להעבירו גם לענין להענישו אינם נאמנים דעדות שבטלה מקצתו בטלה כולה ומיהו הא קי"ל בחו"מ סי' ל"ז בסופו דבכה"ג יכולין לסלק עצמן מן הנגיעה בעדות וגם שיש מנהג לקבל עדים אפילו מעירו ובכל הנך יש דינים ופלפולים א"כ בנידון הנ"ל אם העדים רוצים לקבל על עצמן בקנין שרוצים לשלם מה שמגיע עליהם מתשלומין הם ישלמו לרב אחר הסמוך להן א"כ אינם נוגעים בעדותן

מיהו גם בזה יש פלפול בש"ך שם אי לא בעינן הסילוק דווקא קודם התחלת העדות דבעינן תחילתן וסופן בכשרות דפליגו בזה הראשונים וא"כ אם לא סלקו עצמן בקנין מקודם אלא עתה רוצים לסלק עצמם יש בזה פלוגתא והוי ספיקא דדינא אי כדברי הפוסקים שם דיכולין לומר קים לי א"כ אין יכולין לפסול את הרב מ"מ היוצא לנו מזה דהבני תורה וסייעתם שמעררין על הרב אם יכולין להעיד עליו בבירור אפילו אם עדותם לא יועיל לפסול את הרב מ"מ מהני עדותם לפטור עצמן מתשלומין ממה שעבר וממה שיהי' להבא וגם אסורים לאכול בדבר שהורה בו ובלא"ה הוא פלפול בין הפוסקים אי שייך בכה"ג שוי' אנפשי' חתיכה דאיסורא כיון שאינו ברור איסורו אבל לפי האמור דעל עצמן הם נאמנים כיון שאמרו קים לי בוודאי אין לחייבן לשלם לפרס הרב ההוא וכל זה כתבתי רק לעורר אבל על גוף הדבר שמעלתו נ"י דן עלי' הנני אין אומר דבר בהלכה זו כי אין אני יודע גוף הענין גם צריך עיון לפסוק בדבר שחייו תלויין בו ולהעביר האדם מפרנסתו ואחתום בברכה המשולשת

הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה רכא

בעזהי"ת עש"ק פ' תזריע תרל"ח לפ"ק

דין רב שמתרעמים עליו באיזה דברים אם אפשר לסלקו כבר מבואר באריכות בדברי מרן חת"ס זצ"ל בחחו"מ סי' קס"ב וקס"ג וסי' ר"ז שאין עידי אותו העיר נאמנים עליו אפילו אם יש עדים אין ראוי להעבירו עיי"ש כמה אנפין בזה ולי הי' נראה דאע"ג דמרן הגאון זצ"ל כ' סתם לפי ענ"ד נראה דנהי דיש ראי' דאין יכולין להעבירו מנשיאתו אבל הא דהמנהג דנותנין לו פרנסתו כמבואר בחו"מ סי' ט' דזה אינו מדינא אלא שכן מנהג ישראל ליתן להרב העובד עבודתם בענין איסור והיתר ובשאר ענינים שיהי' לו פרנסה בכבוד ולזה אין ראי' מהירושלמי שהביא מרן בחת"ס דכיון דאין ראוי לעבוד את עבודתם מצד התרעומות שיש להם עליו עפ"י עדים וא"כ אין צריכין ליתן לו את פרנסתו ואין ראי' משם וצ"ע

תשובה רכ"ב

בעזה"י יום ב' לסדר מצורע שנת תרל"ח לפ"ק

החיים והשלום וכל טוב לכבוד ידידי הרב המאוה"ג המופלג בתורה וביראה מוה' שמואל פראנקיל נ"י האבדק"ק דאראג יע"א

מכתבו קבלתי אתמול ועל אשר נשאלתי על דבר הידוע והביא מעלתו דקי"ל בחו"מ סי' ק' סעי' ט' שכל מי שאינו ראוי להיות עד אינו ראוי להיות דיין ובסי' ל"ד משמע דאפילו בעבר עבירה מדרבנן פסול לעדות מדרבנן והא דאמרי' ת"ח שעבר עבירה אל תהרהר אחריו היינו באקראי פעם או אפשר אפי' ב' פעמים אבל אם החזיק בכך או עבירה הנמשכת זמן רב לא אמרו זה ולענין הוראה חמור מבעדות דבעדות אפשר לו לומר אומר מותר ועוד שאינו נפסל עפ"י עדותו אבל לא לענין הוראה בקביעות דהוי כמו למסור לו עדות לכתחילה כמבואר ברמ"א שם סי' ל"ד סעי' כ"ה ועוד שבעדות כיון שלקה חוזר לכשרותו אבל אב"ד שלקה יורד מגדולתו כמ"ש בתשובת מרן בעל חת"ס זצ"ל בסימן קס"ב מהרמב"ם בה' סנהדרין סו"פ י"ז ועוד למסור לו לכתחילה בקביעות אפילו הכרזה אינה צריך ונראה דבלא"ה הוי הכרזה דהרי מבואר שם סעי' כ"ג דאם הענישן ברבים על עבירותן הוי כמו הכרזה ושם הוי נמי פרסום עכ"ל בקיצור

והנה גוף הדין דמי שעבר עבירה פסול להיות עד ודיין הוא תמוה דהא קי"ל חשוד לדבר אחד לא הוי חשוד לכה"ת כולה כדקי"ל ביו"ד סי' קי"ט סעי' ד' וסעי' ה' וז' ודעת הש"ך שם בס"ק י"ב דאינו חשוד אפילו אם הוא חשוד לדבר חמור אינו חשוד לדבר קל אא"כ הוא בענין אחד ומביא כן בשם רמב"ן בתשובה סי' ק"ע ורשב"א סימן ס"ד ולמה אמרו כאן דנפסל וצריך לומר דגזיה"כ הוא דפסול לעדות וכבר האריך הרמב"ם בהלכות עדות פ"י וי"א דסתם ע"ה הוא בחזקת פסול ות"ח הוא בחזקת כשרות וסיים שם דכל זה לענין עדות ממון אבל לענין איסור ע"א נאמן באיסורין אעפ"י שהוא פסול לשאר עדות דהרי רשע בעבירה ששחט שחיטתו כשרה ונאמן לומר דכהלכה שחט כן כ' בפ"י מעדות הלכה ז' ובהלכה ח' נתן טעם משום דחזקה דאין אדם חוטא כדי שיהנו אחרים יעויי"ש

וכן הובא ביו"ד סי' קכ"ז ועיין בטו"ז רסי' צ"ח שכ' ג"כ סברא זו דאפילו בגוי מסלפ"ת הי' אפשר להקל דאזלינן בתר אומדנא וא"כ מבואר הא דקי"ל בחו"מ סי' ז' סעי' ט' ובסימן ל"ד הנ"ל דהוא רק לענין ממון אבל לענין איסור אפילו הוא רשע כמ"ש רמב"ם הנ"ל נאמן ובש"ע יו"ד סי' ב' סעי' ו' פסק דמומר לא' משאר עבירות אין צריך לבדוק לו סכין ולהרמב"ם צריך ולכאורה דבריו סותרין זה את זה למ"ש בפ"י מהלכות עדות הנ"ל וצריך לומר דדווקא לענין בדיקת סכין שהוא טרחא מרובה חיישינן שמא יזלזל להרמב"ם אבל לענין שאר עדות איסור והיתר נאמן וכ"ש בענין הוראת או"ה דאמרינן דאין חשוד להכשיל חבירו דאין אדם חוטא ולא לו ובפרט שלא עבר אלא בדברים שאפשר שמורים היתר לעצמם וע"כ משום חשד הנ"ל אינו נפסל להוראה ודוק: