מהר"ם שיק יורה דעה קנז

בניסן או בתשרי אבא על ביאת ב"ד לא נאמרה זמן ידוע אלא אדרבה על אותו עת הקבוע בעתו צריכין אנו לחוש בכל יום שהרי עת אחת קבע ה' לביאתו וכמ"ש המג"א בסי' שד"מ דשבת נגד ימי חול הוי אספ ולא שייך למיזל בתר רובא ה"נ עת אחת קבע ה' לביאתו והוא טבוע וה' יודע עתה וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ואם כן אדרבה ם איכא בינייהו בין ב' הקוצין דעל קץ של בעתו צריכין אנו לחוש לכל יום שהוא ספק קבוע ולכ"ע הוא מה"ת להחמיר ואפילו להרמב"ם וסובר דספק דאורייתא מן התורה להקל בספק קבוע מודה וא"כ בוודאי צריכין אנו לחוש לו מה"ת אבל בקץ של זכו אחישנה אין לנו לחוש מן הדין שהרי אנו רואין קלקול הדור בעוה"ר ואם לא ישנה האי"מ דבר מה בעולם לא נראה שישיבו וכל זמן שלא שבו אוקי אחזקתייהו ובכל התורה אזלינן בתר חזקה

ונראה דיש עוד איכא בנייהו בין קץ של אחישנה לקץ בעתו דהנה הרמב"ם בפי"א מהלכות מלכים כ' שמלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות ב"ד ליושנה ויבנה ביהמק"ד ויקבץ נדחי ישראל וגם בפי"ב דין ג' כ' בימי מלך המשיח כשתתיישב מלכותו והתקבצו כל ישראל יתייחסו כולם על פיו ברוח הקודש שעליו מכל הדברים האלה נראה שלא יהי' ברגע אחד כל זה או בשעה אחת ובאמת קשה על זה מהא שאמרו בר"ה דף ל"א דיום הנף כולו אסור וחיישינן מהרה יבנה ביהמ"ק ופרש"י שבנין דלעתיד יבנה ע"י שמים והרמב"ם כ' דיבנה ע"י משיח מיהו לזה אפשר לומר דהרמב"ם סובר זדמ"י שם דמתרץ תי' אחר פליג ע"ז מיהו עדיין קשה עליו מדברי הירושלמי פ"ה דמע"ש והובא בתוס' יו"ט שם מ"ב דבנין ביהמ"ק יהי' קודם מלכות בית דוד ואז עדיין לא יהיו גדולי ישראל כאן ואיך קאמר הרמב"ם דמלך המשיח יבנה ביהמ"ק ויש לישב זה עפ"י מ"ש הרמב"ם שם בפי"ב דין י"ב שאין לחכז"ל קבלה ע"ז איך יהי' ולפי משמעות דקרא דרשו ופליגו בהו ולכך יש לחוש לכל החששות ואולי יהי' כך או כך

ויותר נראה דזה עצמו תליא בב' קיצין הנ"ל דאם יהי' קץ של בעתו יהי' הכל כסדר וכמו"ש הרמב"ם בהלכות מלכים הנ"ל אבל אם יהי' קץ של אחישנה אז יהא הכל במהירות ומהרה יבנה בית פמקדם ביד"ש ויבוא משיח צדקינו והנה החשש לאסור לכהנים לשתות וכן הוא רק אי מהרה יבנה בית המקדש אבל אם יהי' ע"י מלך המשיח כנ"ל צריך לזה שהי' וזמן וכבר יצא יינם מהן וא"כ שני הגמרות א"ש דשם בתענית דע"כ החשש הוא על מהרה יבנה ביהמ"ק והיינו ע"י קץ של אחישנה וע"ז שפיר אמר רבי דתקנתו קלקלתו וקלקול הדור הוא תקנתם דלא צריך לחוש ע"ז דהוא נגד חזקה הנ"ל

אבל אכתי צריכין אנו לחוש בכל יום שיבוא ב"ד ע"י קץ בעתו אמנם אז שוב לא כל כך במהרה יבנה בית המקדש ושוב אין חשש לכהנים לשתות יין אבל אם אמר שיהי' נזיר ביום שב"ד בא צריך לחוש לקץ בעתו ולכך אסור לשתות בכל יום וא"ש (ועפ"י הנ"ל יש להחמיר ג"כ כוונת הרמב"ם בפ"א מביאת מקדש הנ"ל להצילו מקושית הראב"ד שהוא סובר ככל האמור למעלה אלא דס"ל דגם לקץ של אחישנה יש לן לחוש אע"ג דקלקול הדור הוא העומד לנגדינו מ"מ אין אנו יודעין והנסתרות לה' אלקינו ולכל הפחות לכתחילה אין סומכין על החזקה ולכך כ' הרמב"ם טעם אחר דאם יבנה ביהמ"ק במהרה וכדעת הירושלמי הנ"ל עוד קודם ביאת ב"ד א"כ יהי' צריך עת לקבוע משמורת ואם יהי' כסדר בלא"ה ישהא זמן וא"ש): ועפ"י האמור י"ל עוד (וכן מצאתי בפליתי סוסי' ק"י עיי"ש שהאריך בסוגיא ההוא) נפ"מ ג' בין קץ של אחישנה לקץ בעתו לענין ביאת אלי' כדלעיל דלקץ אחישנה לא צריך שיוקדם ביאת אלי' משא"כ לקץ בעתו ואפי"ה שפיר אמרו בעירובין דף מ"ג ע"ב דהואיל ולא אתא אלי' מאתמול א"צ לחוש לביאת ב"ד דאז א"א שיבוא אלא ע"י אחישנה ולקץ זה א"צ לחוש ואפי' לפי מ"ש לעיל דאפילו לקץ זה חש הרמב"ם היינו לכתחילה בעלמא אבל לא מצד הדין וכ"ש לפי מה שיבואר אי"ה לקמן (סימן רי"ד) דדווקא לענין שתיית יין לכהנים דכתיב ולהבדיל לא סמכינן על רוב או חזקה וא"כ אין לחוש לזה לכך שפיר אמרו דאי ידעינן דלא אתא אלי' מאתמול מותר לשתות יין היום וא"ש

אמנם כל זה אם הפירוש ביום שב"ד בא הוא ביום שיבוא ממש בפועל אבל אם הפירוש ביום שב"ד בא היינו יום שראוי לבוא אז אפילו לא אתא אלי' אתמול מקרי שפיר יום שראוי שאפשר שבן דוד יבוא בו ע"י קץ של אחישנה דנהי דא"צ לחוש לזה מ"מ ראוי ואפשר הוא וכמו שאמר משיח עצמו היום אם בקולו תשמעו וא"כ א"ש הכל בוודאי לפי ס"ד דס"ל הפירוש ביום שב"ד בא היינו שיבוא בפועל ממש ולכך ניחא לי' לתרץ דלכך מותר בשבתות ויו"ט דאז א"צ לחוש דע"י קץ של בעתו א"א לבוא הואיל ולא אתא אלי' ועל קץ של אחישנה אין לחוש בכה"ג אבל כדמסיק לבסוף שנדר בשבת ויו"ט עצמו וכתבתי לעיל דלפי המסקנא אז לא מפורשין ביום שכ"ד בא שבא בפועל אלא ביום שראוי ואפשר לו לבוא וא"כ אפילו לא אתא אלי' מאתמול מ"מ מקרי יום ראוי ואפשר לו לבוא ע"י קץ של אחישנה וא"כ ליכא למימר כטעם הש"ס וע"כ צ"ל כטעם הרמב"ם דאולי יש תחומין למעלה מי' והוא ספק אי שבת ראוי לבוא ולא מחית נפשי' לספיקא אבל ביום א' שפיר מקרי יום הראוי ע"י קץ של אחישנה וא"ש (תי' כעין זה מצאתי בפליתי סוסי' ק"י ע"ש אבל ביתר ביאור) יהי רצון שיבוא משיח צדקינו בב"א

תשובה ריד

הנה בשתיית יין אמרו בתענית דף י"ז ע"א כמאן שתו הכהנים חמרא האידנא כמאן כרבי דאמר שם דתקנתן קלקלתן א"כ מבואר דנהיגו לשתות ואע"ג דהר"ן בחידושיו בסנהדרין כ"ב מפרש לשון הש"ס דקאמר שם הא לרבנן אסירו דמשמע דאין הלכה כרבי מ"מ משום הדחק נהגו וסמכו על רבי והיינו נמי כמ"ש הריטב"א בתענית דף י"ז ביתר ביאור משום דהוי גזירה שאין יכולין לעמוד בה ומכ"ש דכדאי הוא רבי לסמוך עליו בשעת הדחק כיון דמידי וחששא דרבנן הוא למיחוש למהרה יבנה ביהמ"ק ויהי' צריכין אותן לעבוד העבודה דהא אפשר באחרינא וכמ"ש התוס' בעירובין דף מ"ג ע"ב ד"ה ואסור לשתות יין וכ"ש לפי מ"ש לעיל (סי' רי"ג) דגם החשש מהרה יבנה ביהמ"ק הוא חששא דרבנן ובדרבנן איכ"ל דכדאי הוא פלוני לסמוך עליו בשעת הדחק וכמו שהאריך בש"ך ביו"ד סי' רמ"ב בכללי הוראה

מיהו לפי"ז י"ל דזה דווקא בכהן שאינו יודע משמרתו וא"כ אסור לשתות יין לעולם והוי כא"י לעמוד בו אבל כהן שהוא יודע משמרתו ומשמרת בית אב שלו א"כ אינו נאסר אלא בשעת משמרתו שבוע אחת וזה יכול לעמוד בו ואין הדבר קשה כל כך א"כ איכ"ל דאין לסמוך בכה"ג על רבי וכן פסק הרמב"ם בהדיא בפ"א מביאת מקדש דכהן שיודע משמרתו אסור לשתות יין אלא שהוא פסק כן מטעם אחר הואיל וצריך שהות לקבוע משמרתו וכבר הבאתי לעיל כי הראב"ד השיג על טעם זה שהרי המצרף והמטהר יהיה עמנו והכ"מ תי' עיי"ש וכבר כתבתי בסי' (רי"ג) לישב דעתו וטעמו של הרמב"ם עפ"י מ"ש הרמב"ם בפי"ב מהלכות מלכים דין י"ב דאין לחכמינו ז"ל קבלה ע"ז איך יהי' אלא לפי משמעות הפסוקים דרשו ופליגו בי' ולכך צריכין אנו לחוש לכל החששות עיי"ש (ובסי' רי"ג ביארתי בעזהי"ת)

מיהו לענין גידול פרע אמרו שם בסנהדרין ובתענית לכל השינויים דכהנים בזה"ז מותרים לגדל פרע אפילו לרבנן דרבי וא"כ אפילו יודעים משמרתם לתי' הראשון משום דאפשר דמספרי ועבדו עבודה ולתי' ר' אשי משום דדווקא בשתויי יין דמחללי עבודה גזרו אבל גידול פרע דלא מחללו לא גזרו ואפשר להסביר זה לפי מ"ש הריב"ש בסי' קצ"ב דהיכא דכתיב להבדיל כגון בעופות טמאים לא אזלינין בתר רובא וא"כ כיון דכתיב גם גבי שתויי יין להבדיל ולהורות לא סמכינין ארובא וחיישינין טפי וכ"כ הריטב"א בתענית דגידול פרע שרי לכל השינויים אלא שראיתי במכתבי שומר ציון מכתב שמביא להקשות דאכתי בשבת ויו"ט לתי' ראשון יהיו אסורים לכנוס בגידול פרע דלא שייך דמספרי ועבדו וכו' דהא שבת ויו"ט אסור ומכח זה רצה להתיר לאבל לגלח בעיו"ט אם יהי' יום ל' ביו"ט עיי"ש

וזה אינו מלבד דקיי"ל כתי' רב אשי אלא דאפילו לתי' ראשון לא קשה קושיתו דנהי דליכא למימר דאם יהי' צורך עבודה יהא עשה דעבודה דוחה ל"ת דמלאכת גילוח דבשבת דף קל"ב ע"ב מוכח דאין עשה דעבודה דל"ת דאם אינו בעידנא ולכך אסור לכהן לגלח צרעתו אע"ג דהשיבולי לקט המובא במג"א סי' תמ"ו כ' דבעשה דרבים ל"ב בעידני' וקשיא לי' סוגיא הנ"ל מ"מ מוכח דאינו דוחה וקושיא על שיבולי לקט כתבתי לישב במקום אחר מ"מ לא קשה דהרי הגילוח אינו אלא מלאכה שאצל"ג כיון דא"צ לשער א"כ איכ"ל דאין שבות במקדש ובעירובין דף ק"ג ע"א משמע דמסיק אביי שבות דמקדש אפילו במדינה מותר ודלא כרב יוסף שם

ואפילו להריב"ש בסי' שצ"ד והובא במג"א סוסי' ש"ג דסובר דגיזה חייב אפילו א"צ לגופי' ואפילו להרמב"ם דמחייב אפילו במלאכה שאצל"ג דלדידי' אפילו לא אמרינין כהריב"ש קשיא וגם לפי מ"ש במקו"א (סי' קנ"ח בחאו"ח) דרוב הפוסקים הסכימו כהריב"ש אבל לא מטעמי' אלא כיון שרוצה לגלח כדי ליפות שוב הוא צריך לגוף המלאכה אבל באשה המטהרת הגוזזת רק כדי שתהא ראוי' לטבילה חשוב אין צריכה לגופה וה"ה בכהן המגלח עצמו רק כדי שיהא כשר לעבודה איכ"ל דחשיב אצל"ג מ"מ להרמב"ם דמחייב אפילו באצל"ג קושיא

מיהו גם זה לא קשה מידי דהרי אפשר לגלח ע"י גוי דהוי רק שבות במקדש ואפילו אי אמרינין מסייע יש בו ממש מ"מ לענין שבת ויו"ט לית בי' אלא איסור דרבנן כמו שבררתי בתשובה הנ"ל דלא גרע משנים שעשו מלאכה דפטורין וא"כ לכ"ע מותרין לגדל פרע אפילו יודע משמרתו אמנם לענין לשהות בטומאה הביא שם