מהר"ם שיק יורה דעה קנו

תועלת בספריו שחיבר להשיב רבים מילדי בני ישראל מדרכיהם הרע משטי כזב והוי כמו עשה להם טובה ואפילו במוחרם קי"ל ביו"ד סי' של"ד סעי' ב' דמפרנסין אותו בכדי חייו ומותר להנותו בכדי חייו וחיי אשתו ובניו התלוים בו וודאי הסמיכות שעושין ליושבי א"י הוא מצומצם ובכדי חייו ואדעתא דהכי נסע לא"י ולכך לדעתי אפילו היתר אינו מועיל וכ"ש שהדברים נראים כמ"ש למעלה שרק טעות ושגגה הוא שורש לדברים בענין ההוא כן נראה לפי ענ"ד ויהא ה' עמנו אל יעזבנו ואל יטשנו ויעזור ויגן ויושיע לכל החוסים בו והגאוה והשנאה ופירוד הלבבות יסולק מן העולם דברי החותם בברכה ויהי' ה' עמך ויברך אותך ואת ביתך ואת כל הבוטחים בשמו באמת דברי רבך הדורש שלומך. ה"ק משה שיק מברעזאווע

תשובה רי"ב

ע"ד הקושיא שהביא השאגת אריה בסי' ס' להקשות בנזיר דף ד' דפריך שם לרבנן מנ"ל לאסור יין מצוה כרשות והקשה הא לרבנן מכח דס"ל בעלמא דבכולל איסור חל על איסור עיי"ש ועוד האריך שם בדברי הראב"ן שהקשה דנזיר מיתסר חפצא א"כ מאי פריך בנזיר דף ד' הא מושבע ועומד מהר סיני הא נדר חל לבטל מצוה ותי' דהיינו דווקא בפירוש והתם מיירי בסתמא והשאגת אריה הקשה עליו טובא ולפי ענ"ד יש לישב דבלא"ה קשיא לפי שיטה זו דנזירות מקרי מיתסר חפצא עמדה קושית התוס' בשבועות דף כ"ה ע"א ד"ה חומר דל"ל קרא ע"ז מיין ושכר יזיר ולפי המסקנא דמשני לה באומר שבועה שאשתה והדר אמר אהי' נזיר יש לפרש דמיירי באמר שבועה שאשתה היום והדר אמר הרני נזיר דאפשר לקיים שניהם דהיום ישתה ולמחר יהי' נזיר ובשבועות דף כ"ב ע"ב מסתפק לי' אי אהתירא קא משתבע וא"כ איכ"ל דדעתו שיהי' נזיר למחר כשם שאם קיבל עליו ב' נזירות אמרינן בנדרים דף י"ח דצריך למנות ב' נזירות וע"כ אמרינן דכוונתו לקבל עליו נזירות לאחר שישלם נזירות הראשון ה"נ אפשר לומר דהרני נזיר ר"ל וכוונתו למחר אהיתרא

ואע"ג דבשבועות שם מסיק דלאו אהיתרא קא משתבע היא גופי' מנ"ל ואיכ"ל דהכא קמ"ל קרא מיין ושכר יזיר דאע"ג דקא משתבע לשתות אפי"ה הוא נזיר מעכשו וא"כ שפיר איצטרך קרא דאע"ג דאשמעינין מידור נדר לה' דנדר חל לבטל מצוה היינו אם א"א לקיים שניהם וע"כ כוונתו לאסור דבר מצוה אבל היכא דאפשר לקיים שניהם אולי מיישבין דבריו ולכך אצטרך קרא ולעולם איכ"ל דנזירות מיתסר חפצא אמנם לס"ד קשה מיהו י"ל דזה באמת קושית הש"ס ממנ"פ אי נזירות מיתסר חפצא למה לי קרא וע"כ מדאצטרך קרא מוכח דלאו מיתסר חפצא וא"כ קשיא הא מושבע ועומד (ואין לומר דזה גופי' קמ"ל דהוי מיתסר חפצא דזה לא נשמע מכאן דדלמא מטעם כולל חל ונשמע מכאן כמאן דאמר כולל) וע"ז שפיר משני דמיירי בשבועה שאשתה ואיצטרך לאשמעי' דלא נימא אהתירא קא משתבע כנ"ל ולעולם דהוי מיתסר חפצא וא"ש ומיושב קושית השאגת ארי' ולכך פריך לרבנן מנ"ל הא דאהיתרא משתבע וא"ש

ועפי"ז יש לומר דהראב"ן לא ס"ל לפרש דקושית הש"ס ממנ"פ דמושבע ועומד הוא דחיקא לי' דמשמע דפשיטא לי' דלא חל ולכך ניחא לי' יותר לפרש כמ"ש התומים בסי' ע"ג ס"ק ג' דמוקי לה כגון שנדר בשבת ויו"ט בשעה שכבר זמן וחיוב קידוש עליו וא"כ בכה"ג נמי י"ל אהיתרא קא משתבע ואיכ"ל דאין כוונתו על היום אלא הריני נזיר למחר וכעין דאמרינן בשבועות כ"ג דאע"ג דשתי' בכלל אכילה כיון דאמר שלא אוכל ושלא אשתה גלי דעתי' דבכלל שלא אוכל לא כוון על שתי' וה"נ י"ל כיון שאמר שבועה שאשתה יין היום ואח"כ אמר הריני נזיר או כיון דהשתא זמן קידוש מסתמא לא כוון אלא על למחר

ואע"ג דמסקינן בשבועות דף כ"ב ע"ב דלא אמרינן אהיתרא קא משתבע היינו היכא דאינו סותר בשבועה דבר שהי' אסור מעיקרא כגון נזיר שאמר שבועה שלא אוכל חרצן אבל כאן כי היכא דלא יהא סתירה או כי היכא דלא יהא לבטל המצוה אמרינן מסתמא כך הי' דעתו וכדאמרינן ר"פ קונם יין עד הפסח לא כוון על לילי פסח וה"נ אין סברא שיתחיל הנזירות מיד בביטול מצוה וע"ז משני בשבועה שאשתה ואז איכ"ל בכולל וכמ"ש התומים באומר שאשתה לאחר ג' או כ"ה ימים ושפיר אשמעינן דחל בכולל ומאי דקשיא קושיא הראשונה של שאגת ארי' לפי"ז מאי פריך לרבנן מנ"ל הא אית להו בעלמא כולל כתבתי לישב בחידושי

תשובה רי"ג

הרמב"ם בפ"ד מנזירות דין י"א פסק האומר הריני נזיר ביום שב"ד בא בו אם בחול נדר ה"ז אסור לעולם ואם בשבת ויו"ט נדר אותו שבת ואותו יו"ט מותר מכאן ואילך אסור לעולם שהדבר ספק אם יבוא בשבת או ביו"ט והואיל והוא ספק ביום שנדר חלה עליו נזירות שספק נזירות להקל וכו' והכ"מ והלח"מ שם תמה עליו שהוא נגד הש"ס בעירובין דף מ"ג ע"ב וכלל קושייתם הם קושית א) שהרמב"ם נתן טעם אחר ממה שאמרו בגמרא בעירובין שם אמרו דלכך מותר משום דאין אליהו בא בע"ש ובעיו"ט וא בוודאי לא יבוא בן דוד בשבת ויו"ט והרמב"ם כ' טעם אחר משום דספק נזירות להקל ולדבריו גם להש"ס הו"ל לתרץ כן ב) הא הש"ס לא הוי ספק ואיך חשבו הרמב"ם לספק והג') קשה כטעם הרמב"ם א"כ גם ביום א' הוא ספק דלמא יש תחומין למע מי' וא"א שיבוא אלי' בשבת וממילא א"א שיבוא ב"ד ביום ראשון עיי"ש בכ"מ ובלח"מ

וקושיא ראשונה אפשר לישב ולומר דטעם הרמב"ם דספק נזירות תלי' בב' הפירושים בלשון שאמר הריני נזיר ביום שבת בא אם הפירוש ביום שיבוא ממש או דפירושו ביום שראוי לבוא וכמ"ש התוס' בעירובין שם דאם הפירוש ביום שיבוא ממש לי למימר כטעם הרמב"ם משום דספק נזירות להקל דהטעם דספק נזירות להקל אמרו בנדרים דף י"ח דהוא משום דלא מחית איניש נפשי' לספיקא וכאן הרי מחית נפשי' לספיקא שהרי כוונתו ש יבוא יהא נזיר למפרע וע"כ טעם הרמב"ם הוא אי מפרשינן ם שראוי לבוא אז שפיר איכ"ל דכוונתו ביום שוודאי ראוי לבוא משא ביום שהוא ספק אי ראוי לבוא וממילא בשבת ויו"ט אולי יש למעלה מי' ואינו ראוי לבוא ולכך אמרינן דלא מחית נפשי' לספיקא וא"ש טעם הרמב"ם

ובזה עצמו נראה דפליגו הס"ד והמסקנא שם בעירובין בס"ד ע"כ הפירוש ביום שב"ד בא כוונתו ביום שיבוא ממש מ דקשיא לי' קושיא דמקשה לבסוף דלמה מותר בשבת ויו"ט כיון ד,, חל מאתמול דאכתי לא אסיק דמיירי בנדר בשבת ויו"ט וגם לש לא משמע כן ולכך סובר דכוונתו ביום שיבוא ממש ולכך ס"ל לו דלשמא בא לא חיישינן ולשמא יבוא חיישינן כמו דאמרינן לענין מת לא חיישינן וכו' וכמ"ש נמי הטורי אבן בר"ה דף ייאן לשמעתין כן ולכך מותר בשבת דשמא בא לא חיישינן רק שמא והיום א"א לבוא ולכך הקשה א"כ אי אין תחומין גם היום או לבוא אבל כשמשני דהואיל ולא בא אלי' אתמול א"א שיבוא ק אבל בחול חיישינן שמא בא לבית דין הגדול א"כ ע"כ גם שמא חיישינן כאן והטעם יבואר לקמן אי"ה וא"כ שוב קשיא לי' שבת ויו"ט יהא אסור משום שמא בא אתמול והוכרח לתרץ דמיירי בנודר בשבת ויו"ט ולפי"ז חזר ממאי דסבר מעיקרא דהפי ביום שב"ד בא בפועל ממש אלא דהפירוש הוא ביום שב"ד לבוא והרמב"ם רמז זה במה שהוסיף ביום שב"ד בא בו לשן משמע הכי ושוב איכ"ל כטעם הרמב"ם דלא מחית נפשי' לספיקה (תי' זה על הרמב"ם וכמו שנתבאר בסוף בכל פרטיו מצאתי בפ סוסי' ק"י ביתר ביאור)

אמנם אינך ב' קושית אכתי קשיא ונראה בעזהי"ת דהנה הן בעירובין דף מ"ג ע"ב ד"ה ואסור לשתות וכו' הקשו שם חיישינן בכל יום שיבוא ומ"ש בתענית דף י"ז אמרינן שהם מותרין לשתות יין ולא חיישינן שמא יבנה משום דתקנתם קלק הואיל וזה זמן רב ולא בא עיי"ש אמנם להרמב"ם בפ"א מב מקדש לא קשה זה ששם פסק באמת כהנים שיודעין מאיזה מ ומאיזה בית אב הן אסורין לשתות אבל אותן שאינם יודעין מום לשתות משום דאפילו מהרה יבנה ביהמ"ק יהא צריך שעות שיקבעו המשמורת וא"כ אין זה ענין לש"ס דעירובין אמנם הרו השיג על הרמב"ם בזה ואמר דהרי אי יבנה ביהמ"ק יהא שם הא והמטהר וע"כ דלא חיישינן לשמא יבנה א"כ לדידי' תקשי ולפי ענ"ד נראה לישב קושית התוס' דהנה הטורי אבן ברי י"א הקשה איך חיישינן בכל יום שיבוא הא אמרינן שם נגאלו ובניסן עתידין ליגאל וחד אמר בתשרי עתידין ליגאל מלבד ניסן או תשרי אי אפשר שיבוא ותי' דהרי אמרו בפ' חלו ב' קיצין לא זכו בעתו זכו אחישנה ולפי"ז הא דאמרינן בניא בתשרי יגאלו זה הקץ של בעתו אבל הקץ של אחישנה אין לו ידוע ובזה אמרו בעירובין דבכל יום חיישינן שיבוא עיי"ש שה בסוגיא דעירובין הנ"ל אמנם לפי ענ"ד תי' זה קשה דבפרק דף צ"ח ע"א אמרו דמשיח אמר שיבוא היום אם בקולו ישמעו הא לא אתא אלי' אתמול וע"כ בקץ של אחישנה לא בעי' אלי' אתמול וגם קרא הכי דייק הנני שולח את אלי' הנביא לפן יום ה' הגדול וכו' משמע יום ה' היינו קץ של בעתו וא"כ קושית הטורי אבן

ונראה דלא קשה דהרי מלשון הרמב"ם בפי"א ובפי"ב מה"א משמע דמלך המשיח הוא יקבץ נדחי ישראל ויגאלם א וא"כ לא יהי' זה ביום ביאתו וא"כ ביאת ב"ד הוא דבר אחר והו שיגאלו ישראל ע"י מיד צר הוא בזמן אחר וע"ז אמרו שם