מהר"ם שיק יורה דעה קנה

להתענות ודעת מעלתו נ"י נוטה כי להאשה יכול הבעל להפר כמ"ש מהדו"ת חיו"ד סי' נ"ט דאפילו בנודרת בעת צרה יכול הבעל עד לה ובתה אפשר דהוי כתלתה באמה וכעין דאיתא ביו"ד סי' מ"ד סעי' נ"ד ועוד דהרי בב' וה' יחולו ג"כ יום טוב וצריכין התיר ואע"ג דאיתא ביו"ד סי' רכ"ח סעי' מ"ה ברמ"א דאין היתר חד בעת צרה כיון דהותר מקצת הותר הכל ועוד האריך קצת

ענ"ד נראה דדברי הנוב"י הנ"ל תמוהים דכ' בפשיטות בלי ראי' דבעל יוכל להפר כמו בנדרה עד"ר ותימה הרי הרא"ש גיטין דף ל"ה בסוגיא דנודרת העלה מעיקרא דאשה שנדרה עד"ר של הבעל להפר כדמוכח מסוגיא דהתם ואפי"ה אח"ז הקשה על הא דפריך ודלמא תיזול לגבי חכם וכו' הא הנודר לחבירו אין מתירין לו אלא בפניו בין בעל ובין חכם הרי מבואר דאע"ג דעד"ר הבעל להפר אבל בנדרה לחבירו א"י להפר וכן נקטו התוס' טז ושאר מפורשים בלשונם וכן מסתבר והרי הרמ"א בתשובה שחג ומרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בחיו"ד סי' י' האריך וביאר אסח דעיקר טעם של נודר בעת צרה הוא משום דהוי כנודר כע ועשה לו טובה דבעינן התרה דווקא מדעתו ומרצונו וכן ראיתי שכ' כן והאריך בזה הש"ג בריש פרק שבועות שתים בתרא

דהיא נדרה וה' עשה לה טובה אח"ז להחיות את בעלה לכך אין התרה וא"כ איך יוכל הבעל להפר בשלמא אם נדרה ע"ד שכ' הרא"ש שם בפ"ד דגיטין אות ח' דאין לה כח לעקור רשותו ב שיש לבעל עלי' וזה שייך בעלמא אבל בעת צרה שנדרה להציל ה או בעלה וכיוצא שבשביל הצלה נדרה וכעין ע"ד המקום ודעת שוה היא והוא חייבין וכ"ש בדבר שזכות הוא לו וזכין שלא מח ואכן סהדי דניחא לי' ואיך אפשר שיפר לה כח כזה שלא רשאי להציל עצמה או בעלה ובוודאי אין לו כח על זה ודברי הנוב"י צריכין עיון

הטעם השני דבכלל הנדר ב' וה' גם יו"ט איתא הנה לפי הדרך של לשון בני אדם מסתמא לא אמרה עלי ולא לשון שה אלא שקבלה על עצמה להתענות ובקיבלה קי"ל באו"ח סי' ובסי' תק"ע דא"צ התרה והטעם דקבלה הוי כנדר הוא מטעם זו צדקה שכ' הר"ן בנדרים דף ח' וכן הש"ג הנ"ל דכל דבר ף בכלל ולכך קבלת תענית הוי נדר אבל אם יש ביניהם שבתות טובים לא התחיל שום נדר דיו"ט אינו מצוה אדרבה עבירה התרה ואפילו מיירי שהאשה אמרה בלשון קונם או בשבועה דחל וצריך התרה כ' מרן הגאון זצ"ל בחת"ס סי' י' הנ"ל לישב נ" דבכה"ג לא שייך הותר כולו יעיי"ש הטעם והסברה. אדה הי' אפשר לומר דקלקלתה תקנה לה דהרי כ' הר"ן בנדרים ס"ג ע"א דבנדר שנה סתם צריך להתחיל הנדר מיד וכן פסק ביו"ד ר"ך וכ' הר"ן דנראה לו אם לא התחיל מיד אין לו תשלומין אשה זו שלא התחילה נדרה מיד עברה על בל יחל ואיכא מצוה לאתשולי וא"כ כיון דהותר הותר כולו

לפי מ"ש מרן זצ"ל דלא אמרינן כאן הותר כולו נראה דלא אמרו אלא בשבתות וימים טובים דאיכא עבירה ואין רוצה בה וכאלו לא חל מעיקרא והוא כדבר בפני עצמו וכאן בעת צרה דרוצה להרבות זכותו וא"כ כל ב' וה' דימי החול לאו הוי בכלל הנדר ונהי שעברה מ"מ הנדר הי' באחד עם כל ל אל כל השנה ואם הותר מקצת הותר הכל כדיליף מקרא בריש דף ד' איברא דגם זה אינו מעלה ארוכה דהרי דעת רשב"א א בר"ן שם נראה דלא ס"ל כן ולא עברה עדיין על בל יחל ליהוי כשאר נודר בעת צרה דאין לה התרה בוודאי אם יש לחוש של כבר כ' הרמ"א שם בתשובה וכן בחשש חולה דאין כל תעניות מצוה ועיין במהרי"ט חיו"ד סי' כ"ה

איברא דלפי ענ"ד וכבר כתבתי כן במקום אחר דאפילו במצטער צריך לפדות (עיין בחאו"ח סי' רצ"א) שהרי באו"ח סי' אא קיה סעיף ב' הביא הרמ"א בשם י"א דמצטער יכול לפדות תו עיי"ש ורא"ש פליג עליו דאיך דמי צער זה לצער זה וכ' הד"מ ראב"ד מישב זה דאומדן דעת הוא ועיי"ש במחהש"ק ס"ק י"ג ד דבנידון כזה גם הרא"ש מודה דלכל הפחות מועיל בכה"ג התרה אם התירו לו מקצת שכ' מרן זצ"ל דמה שהיא לתועלת אינו וכיון דהיא רוצה לפדות וקעבדה מצות צדקה מאי תועלת שיצטער טפי שנחשב זה לתועלת כביכו"ל להשי"ת ומאי תועלת אם מצטער טפי אע"ג שהש"ך בסי' רכ"ח סעיף כ' השיג על ד"א שכ' דבעינין דווקא תועלת הא כבר כ' השעה"מ פ"ו משבועות מהרי"ט והובא בפתחי תשובה שם דאדרבה דדברי הש"ך קשים כיון דבלא"ה נדר הנ"ל צריך להתיר כדלעיל אלא שכתבתי זצ"ל כתב כה"ג לא אמרינן הותר מקצתו הותר כולו כיון דבזה תועלת לחבירו ובזה יש תועלת היינו לפדות התענית. י"ל אבל דווקא להתענות י"ל דלא חשיב תועלת: בנידון הנ"ל לדעת הנוב"י מועיל הפרת הבעל לאשה אלא שהקשתי עליו כדלעיל וזהו אם רוצה להפר לגמרי אבל אם רוצה להפר רק התענית בפועל אבל לפדות התענית אינו רוצה להפר א"כ איכא למימר דיוכל להפר דבזה נדרה על דעתו אם בפועל או בפדיון אלא דזה אכתי אינו מועיל דלדעת הר"ן הנ"ל כבר עברה על בל יחל ובעל מיגז גייז וא"כ צריכה גם היתר חכם כדלעיל והותר הכל מה שאינו תועלת צריכה לפדות ובזה יצאנו גם חשש הסכנה מיהו הבת דווקא אם קשה עליה ומצטערת ויש חרטה ופתח אפשר לה להתיר ע"י פדיון כן נראה לפענ"ד ובשה"ג נראה דס"ל הותר מקצתו הותר כולו ומישב דברי ר"ח באופן אחר והרבה דברים יש ללמוד ממנו עיי"ש ואם לאחר העיון נראה גם למעלתו כן. כן יעשה ואמטינא שיבא דברי ידידו הדו"ש וחותם בברכת השנים לאלתר יכתב ויחתם לחיים טובים עם כל ב"ב

הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה רי"א בעזה"י חוסט יום ה' שלח תרל"ה לפ"ק. החיים והשלום וכל טוב לאהובי תלמידי הרבני המופלג בתורה וביראה מוה' יואל צבי באנעטה בק"ק פאקש יע"א

מכתבך קבלתי ועל דברי שאלתך ע"ד הרעש באה"ק נגד החיבור תשובת ב"י החדש ושאלת אם יש לחוש על החרם שנתנו על הספר הזה. שנית שאלת שרבים הבטיחו להרב המחבר הנ"ל לתומכו בממון לישיבת ארץ הקדושה וכעת מכח הוצאות הקול והלע"ז עליו אינם רוצים לשלוח וליתן לו אם המה רשאים לחזור מנדרם: והנה ספר הנ"ל לא ראיתי ולא בא לידי ואם אמנם שהרב המחבר הנ"ל מוחזק בכשרות ולירא ה' בכל זה כשנשלח לידי מירושלים תוכן ענין הספר שנתנו עליו חרם בב"ד דשם חששתי לדבריהם כמבואר ברמב"ם בפ"ז מה' ת"ת היכא דנידו משום איסור או חילול השם צריך לחוש ועיין בתשובת מרן חת"ס בחחו"מ סי' מ"א כו' והיום שבא לידי קונטרס נדפס בירושלים בשם חרב פיפיות וגם בסופו נדפס קונטרס קטן בשם צעקת הדל מהרב המחבר הנ"ל שצועק חמס שרודפין אותו שלא כדין ושאין ממש בלעז שהוציאו עליו ומי יודע ויבין זאת עכ"פ צריכין אנו לחוש עוד עד דיצא האמת לאמיתו ויתבררו הדברים ולמשמע אוזן דאבה נפשי ויהי' איך שיהי' ה' יראם על שארית עמו בית ישראל במהרה הגאוה והגובה ישפלו גם הקנאה והשנאה יתבטלו ויבוא מבשר שלום וטוב בב"א

אמנם על שאלה הב' בוודאי לא מבעי' כ"ז שאין דבר ברור כדלעיל בוודאי הנדר קיים אלא אפילו אם הי' ח"ו הלעז אמת מ"מ לדעתי א"א להנודרים לחזור ולומר אדעתא דהכי לא נדרנא עיין במרדכי ר"פ אעפ"י דאין כל האומדנות שווין וכבר האריך מרן הגאון בחת"ס בחיו"ד סי' רל"ז דתליא בפלוגתא דרשב"א ורא"ש ולפי ענ"ד בנידון שלנו לכ"ע לא אמרינן אדעתא דהכי לא נדרנא שאפילו אם ח"ו פלטתה הקולמוס של המחבר דבר שאינו ראוי להשמע וראוי לשתקו אפי"ה כיון דמוחזק בחזקת כשרות והי' איש חי ורב פעלים בוודאי הי' רק טעות ולבו אנסו ושגגה יצאה מפיו ות"ח שעבר עבירה ביום אין מהרהרין אחריו בלילה שבוודאי עשה תשובה אמרו חכז"ל והכא נמי אם יתברר לו טעותו בוודאי ישיב אל ה' וא"כ איך אפשר לומר בכה"ג אדעתא דהכי לא נדרנא ותשובת הרא"ש מיירי דווקא בהעשיר או מת או נשתמד ח"ו ס"ל דאמרי' אדעתא דהכא לא נדרנא והמג"א באו"ח סי' כ"ה סק"ג כ' דאם קיבל על עצמו דבר שסבר שהוא מצוה גדולה ואח"כ נודע לו שאינה גדולה כל כך אפי"ה צריך היתר וראייתו מטו"ז ביו"ד סי' רל"ב סעיף י' מכ"ש בנידון הנ"ל

וגם ע"י התרה שכ' הטו"ז והמג"א דמועיל מ"מ בנידון שלנו נראה דהוי כנולד דמילתא דלא שכיחא הוא וקי"ל דאין פותחין בנולד ותו דמסתמא עשו הנודרין כדרך שמבטיחין למי שנוסע לא"י סמיכה שהן כותבין כן לתוך פינקס ויש לספק אי מועיל התרה כפי מ"ש הש"ך בחו"מ סי' רנ"ה בשם רבינו בצלאל דלכך אם בא ליד גזבר אינו מועיל התרה משום דלא אתא דיבור ומבטל מעשה א"כ אפשר דה"נ כן ושוב ראיתי בדברי מרן הגאון בחת"ס חיו"ד סי' רכ"ז שכבר עמד בזה וכ' דבנדר דעוקרין הנדר מעיקרא לא שייך זה מיהו מדברי הש"ך בחו"מ סי' רנ"ה הנ"ל קשה ונהי דגם לדידי נראה דגם בכתב הנדר מועיל התרה דהכתב מצ"ע אינו נדר אלא שעומד לקרוא אותן הדברים וכל העומד לקרות כקרוא דמי ומועיל רק מצד דיבור שאפשר לקרותו ממילא שוב מועיל התרה וראיה מהאי דחו"מ סי' רנ"ה ובכמה דוכתי דמשמע דכל נדר יש לו התרה משום דאי בעי מתשיל עלה נאמן ע"א וכיוצא בזה שסמכו על הואיל דאי בעי מתשיל ולא חילקו בין כתב לנדר ע"פ מ"מ בנ"ד אני חושש משום האי דיו"ד סי' רכ"ח סעיף ך' דהנודר לתועלת חברו בפניו אין להתיר לו אלא מרצונו

ובפרט לפי הנראה מדברי מעלתך שהבטיחו לו זאת משום שעשה