מהר"ם שיק יורה דעה קנד

לסמוך עליו בדרבנן דהרי הא דבעי' בפניו, הוא רק מדרבנן כדי שיתבייש טפי ומטעם זה אפשר דאינו מועיל אפילו אם הי' קודם היתר אצל חברו ופייס אותו להתיר לו אפשר דבשעת הפרת נדרו בייש טפי מ"מ זה מדרבנן ונוכל לסמוך על הש"ע מיהו אפשר דהב"ד שיתירו לו אינם רשאים להאמין שמחל לו ונתן לו רשות להתירו אע"ג דע"א נאמן כאן שאני הואיל שבדיעבד מועיל אלא שהב"ד עבדו איסורא כדמסיק ביו"ד סי' רכ"ח ולכך הם מחוייבים להתיר על תנאי ומ"ש להקשות על הש"ך ביו"ד סי' רכ"ח ס"ק מ"ג דכתב אם אין תועלת אין חשד שהר"ן בנדרים דף ס"ה כ' דגם באין תועלת איכא חשד איכ"ל דהש"ך סובר כריטב"א ונמוק"י בנדרים דף ס"ה כ' כן דאם אין תועלת אין חשד ובזה אחתום רבך הדורש שלומך: הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה ר"ז שילת יערגין יום ו' עש"ק ז' מנחם אב תרי"ו לפ"ק

בין המצרים יתברך מהמאיר לארץ ולדרים האברך הרבני המופלא ומופלג בתורה החרוץ מוהרר אהרן שמואל אסאד ני' יושב בשבת תחכמוני בק"ק ניקלשבורג יע"א. זה איזה שבועות קבלתי ומה ששאל א' ע"י מכשול שבא לידו

מתכבו זה על עצמו בנדר שלא ישתה יין אלא א"כ יבוא לידו מאיש כשר שמוחזק בו שאינו יי"נ ועתה נחלה וצוו הרופאים עליו לילך למרחץ ולשתות שם יין ושם לא ימצא כ"א יי"נ אי רשאי לשתות הנה כבר כ' הש"ך ביו"ד סי' קנ"ה סק"י נהי דביי"נ ממש יש ב' דיעות בזה שם אבל בסתם יינם לכ"ע שרי במקום סכנה וא"כ אם יש לחוש בנידון הנ"ל לסכנה שרינין משום סתם יינם והה"ד משום נדר לא גרע משאר איסור אם א"א להתיר נדרו רשאי אי אית בי' חשש חשש סכנה אבל א"א להתיר נדרו צריך להתיר נדרו דהרי דעת הרמב"ם בפ"ח משבת דפוק"נ רק דחוי' אצל איסורין וכ' הכ"מ שם דכן דעת הרשב"א והר"ן ועיין בהרא"ש סוף יומא ובש"ע או"ח סי' שכ"ח ובמג"א סק"ט וכיון דלרוב הפוסקים רק דחוי' צריך להדר בתר התירא ואם אפשר ע"י התרה צריך להתיר

אמנם י"ל שבועה שאני דהוי לי' מד' נדרים שהתירו חכמים בלי שאלה כדאיתא ריש סימן רל"ב והוא נדרי אונסין דתנן חלה הוא או שחלה בנו מותר דאדעתא דהכי לא נדר מיהו זה אינו ומהתם אין ראי' דהרי אפילו באונס ממון הביא הגה"ה מסימן רל"ב סעי' י"ב דמותר אע"ג דבסימן רנ"ו באו"ח פסקינון דבשאר עבירות צריך לבזבז כל ממונו וע"כ כמו שכתב המג"א שם דאדעתא דהכי לא נדר מיהו כ' הריב"ש בתשובה סי' שפ"ו וכך ביאר מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בחידושיו לנדרים דווקא התם דהי' תנאי שיאכל אצל חברו ואז חלה וקי"ל בשבועות כ"ח בשעת קיום התנאי חל הנדר ואמרינן שם בשבועות דף כ"ו דבשעת אמירת הנדר או חלות הנדר בעינן שיהא אדם בשבועה פרט לאנוס אבל אם בשעת אמירה וחלות הנדר הי' אדם ולא אנוס אפילו נאנס אח"כ דינו כשאר איסורין

וא"כ ה"נ כיון דבשעת הנדר לא הי' אנוס אע"ג דאח"כ נאנס הוי כמו שאר איסור ורק דחוי' אצל פקו"נ מיהו בסימן רל"ב סעי' י"ו פסק הרשב"א דמוכח מיני' דאפילו נאנס אח"כ אמרינן דאדעתא דהכי שימות ברעב לא נדר מ"מ כיון דמן הריב"ש הנ"ל לא משמע כן וגם אין ראי' לרשב"א קשה להתיר אם בא אונס אח"כ אלא במקום פ"נ ושאי אפשר לשאול על נדרו וגם לענין נדרי שגגות קי"ל דבעינן שיהי' השגגה בשעת החלות הנדר וכמ"ש לעיל (בתשובה סי' ר"ו) מש"ס דנזיר דף ל"ב וא"כ ה"נ לא שנא

אמנם מ"ש מעלתו דנימא דעל יי"נ לא כיון לידור כמ"ש הסמ"ק הובא ביו"ד סי' רט"ו זה אינו דהרי עיקר ענין הנדר הי' על יי"נ ובלא"ה הא קי"ל ביו"ד סי' רל"ח סעי' ו' כרש"י דנשבע שלא יאכל גם נבלה בכלל וכ"ש יי"נ בכלל ובאמת דברי הסמ"ג בלא"ה קשים דהרי הכריח הרמב"ן והר"ן סו"פ שבועות שתים בתרא דאפילו להרי"ף דסובר בנשבע שלא יאכל אין נבלה בכלל היינו אי משום דמאיסה או משום דבלא"ה לא מתאכיל לי' אין כוונתו עליו אבל בוודאי בנשבע שלא יאכל גם יום שמצוה בו לאכול בכלל והא ראי' בנשבע שלא לאכול מצה פסק כהרי"ף דגם ליל פסח בכלל וקשיא לסמ"ק מיהו אפשר דסמ"ק פסק כהרז"ה דלא פסק כירושלמי בנשבע שלא לאכול מצה אבל הטור דפסק בסי' רל"ו כהירושלמי ומ"מ הביא בסימן רט"ו דברי הסמ"ק קשיא לפי פי' הטו"ז מ"מ אין ענין זה שייך כלל לנידון שלנו כדלעיל ולכך יש להתיר נדרו כנ"ל

תשובה ר"ח

הנה מצוה לישא אשה כ' ברמב"ן בתשובת רשב"א המיוחסת לרמב"ן סי' רב"ע דוחה למצות כיבוד אב ואם ופסקו בש"ע יו"ד סי' רל"ט סעי' ח' אלא דשם ברמ"א משמע דטעמו משום כולל ולכך הביא דגם במי שנשבע לאשתו שלא יקח אשה אחרת עלי' חל משום כולל עיי"ש והש"ך הקשה בדין הראשון אין הטעם משום כולל עיי"ש שדחק עצמו בכוונתו ולפי ענ"ד פשוט נהי דאם אי אפשר לקיים שניהם נדחו כיבוד או"א אבל כל שאפשר לקיים שניהם אם נשבע שידור דווקא בעיר חמיו ה' שנים אם לא יתנו לו באופן אחר כ' הרשב"א הנ"ל דשבועה חל דמצות פו"ר קודמת אבל לפי הנראה אם הי' רק מתרצה לישבע על ד' שנים או כיוצא לא היו מעכבין לו וממנו האשה וא"כ בזה השנה האחרון הוי נשבע לבטל מצוה וצ"ל דחל בכולל וע"ז שפיר הביא הרמ"א הא דנשבע לאשתו וכו' והנה הש"ך הקשה שם בס"ק הא הב"י הביא לעיל בסי' רכ"ח דאפילו נשבע שלא לישא אשה זקינה הוי עבירה וא"כ אין כאן כולל: ולפי ענ"ד לא קשה מידי דהתם בסי' רכ"ח מיירי בנשבע באשה שהולכת למות שלא ישא לאחר מותה אשה אחרת ע"ז שפיר קאמר כנ"ל דהרי אסור לדור בלא אשה שהיא משמרתו מחטא וא"כ אפילו אשה זקינה הוי מצוה ושפיר הוי נשבע לבטל המצוה משא"כ כאן דמיירי שנשבע לאשה שלא ישא עלי' עוד אחרת ואז אם האחרת זקינה אינו בכלל נשבע לבטל מצוה שהרי יש לו אשה המשמרתו מחטא ולכך אפילו לדעת הב"י סי' רכ"ח דס"ל דלשהות בלא אשה הוי מדאו' אסור עיין בריש אהע"ז מ"מ כאן לא הוי מצוה וחל השבועה לכ"ע עלי' ואמרינן שוב כולל ומגו

והנה גוף הדין שכ' הרמב"ן הנ"ל דפו"ר קודם לכיבוד אב ואם ומביא ראי' מיעקב אבינו שאמרו חכז"ל ספ"ק דמגילה דגדולה ת"ת מכיבוד אב ואם דלא נענש עליהן ופו"ר דמיא לת"ת דהרי אמרו אין מוכרין ס"ת אלא ללמוד תורה ולישא אשה עיי"ש וקשה הרי אדרבה ממקומו מוכרח בהיפוך מדנענש כ"ב שנה שהי' בבית לבן ובדרך שביניהם השנים שהי' מוכרח לישא אשה מוכח דכיבוד עדיף ונהי דבלא"ה קשה שם הא הי' מוכרח משום חשש הריגה מעשו אחיו וגם הרי אבותיו נתנו לו רשות ובמהרש"א ח"א שם תי' קושיא זו דמיד בבואו לבית לבן שלחה לו אמו שכבר ניחם עשו מיהו עדיין תוך י"ד שנים שהי' בבית עבר שהי' בחשש סכנה א"כ מנ"ל דמשום חשיבו' ת"ת לא נענש דלמא משום דהי' בחשש סכנה לא הי' נענש וצ"ע

ואפשר דהש"ס לא חשיב זה לסכנה משום שהוא בעצמו הסיב וגרם לעשו שישנאהו וגרם לעצמו סכנה וכזה לא חשיב סכנה ממש וכעין דקי"ל גב' תינוק דאשתפך חמימי' לדעת הרז"ה בפרק ר"א דמילה וכן באו"ח סי' רמ"ח דאין מפליגין בספינה לפי' הריב"ש מטעם זה עיי"ש מיהו אכתי קושיא הנ"ל על הרשב"א קשה וצ"ל דס"ל דאם הי' יעקב רוצה לשוב לביתו גם כן הי' לבן נותן לו בתו אלא שיעקב גירה על עצמו את לבן במה שאמר לו אעבדך שבע שנים ברחל וכו' וכיון שגרם לעצמו אין מצות פו"ר מגין עלי' כיון דהי' אפשר לו לקיים שניהם ולכך נענש על זה ולעולם מצות פו"ר קודם כמו שהוכיח הרמב"ן הנ"ל וא"ש

תשובה ר"ט

יתענג על רוב שלום מעתה ועד עולם ידידי הרב המופלג הבקי החרוץ מוה' אהרן שמואל אסאד נ"י

על דבר אשר שאל באחד שנשבע לשלם עד שבת שסבר שיגבה ממון שהי' לו לגבות מאיש אחד ביום ו' ולכך נשבע על זה אבל זה לא פרע לו עד שבת אי עדיין לא עבר על שבועתו אי נימא עד ועד בכלל הנה לענין שבועה קי"ל דאזלינן בתר לשון בני אדם ובלשון בני אדם עד ולא עד בכלל וכמ"ש הר"ן בנדרים דף ס"א ע"א בד"ה עד הפסח וכן הביא הב"י בחו"מ סי' ע"ג בשם תשובת הרשב"א ומ"מ עדיין נשאר עליו שבועה לשלם דשבועה זו כולל ב' שבועות א' שישלם והב' עד השבת וכמו דקי"ל ביו"ד סי' רכ"ח סעי' מ"א ובחו"מ סי' ע"ג סעי' י' ועובר בכל יום על שבועתו ואין לומר דכה"ג דלעיל חשיב נדרי שגגות דסבר דיגבה מעות כיון דלא פירש ואין טעות בעיקר הנדר כדקי"ל ביו"ד סי' רל"ב סעי' ו' ובש"ך שם ס"ק י"ו ובטו"ז שם סעי' י' ס"ק י"ו והוא פשוט

תשובה ר"י שיל"ת חוסט יום ד' י"א אלול תרל"ג לפ"ק

כשמוע קול שופר יוחק לחיים טובים בספר ידידי הרב הגדול המופלג המפורסם כש"ת מוה' נפתלי סופר נ"י אב"ד בק"ק פעטשינייאדארף והגליל יע"א

מכתבו קבלתי ואם אמנם שעיני חלושים מאוד בעוה"ר וכתיבתו הי' מלאה מחקים וכתבא דקשה למקריא מ"מ דחקתי לקרותו ומצאתי בו את שאלתו באשה אחת שבעלה הי' מסוכן וקיבלה עליה להתענות ב' וה' כל השנה ושאלתה לבתה הגדולה אם תרצה ג"כ לקבל כמוה ואמרה הן ונתרפא בעלה ובאו לשאול אם צריכין