מהר"ם שיק יורה דעה קנב

מכתבו קבלתי וביקש ממני לחוות דעתי בענין מקוה דקהלתו שנעשה בתיבה נקובה בב' נקבים א' כמוציא רימון וסתום באבן והב' סתום בברזא של עץ ונפתח בשעת טבילה והתיבה נקבע בבנין מונחת בבאר מי מעין על הארץ ומי הבאר מקיפה ומעצמו יבאו המים למעלה משיעור ע"י הנקב וכששופכין לתוכה מים חמין ופותחין הברזא יזחל ממנה עד יהי' שוה וא"א להמתין עד שיהי' שוה שאז יהי' המים פחותין משיעור זרת למעלה מטבור הנטבל ולכך מוכרחין לטבול בשעה שעדיין המים זוחלין וא"כ יש חשש זוחלין כדאיתא בס' אמרי חש בתשובה פ"ב ובנוב"י סי' קמ"ג וע"ז דן מעלתו דאיכ"ל דזוחלין מקרי רק אם זוחל ע"ג קרקע וכ"ש היכא דזוחל לאשבורן לא חשיב זוחל והביא תשובת תשב"ץ ח"ג סי' ד' דזוחל לתוך הבית וכותלי הבית מעכבין לא מקרי זוחל וכ"ש ענין הנ"ל ועוד טעם ב' דבתיבה הנ"ל מלבד ב' הנקבים הנ"ל יש נקבים קטנים ב' או ג' ככונס משקה וא"כ מחובר לעולם למעין ואיכ"ל דדינו כמעין לטהר בזוחלין ולבסוף סיים מעלתו לסלק חשש זוחלין רוצה לסלק ולבטל הברזא אלא לעשות על שפו"ה כיסוי אבן שלא יצטרך להוציא בשעת טבילה שלעולם יתבטל מתורת כלי עכ"ל בקצרה כפי המצטרך

והנראה לפי ענ"ד בזה בעזה"י דכל זוחל שניכר זחילתו בין על המים ובין על הארץ מקרי זוחלין דכללא נאמר דמקוה אינה מטהרת אלא באשבורן וכ' שם הרמב"ם בפ"א מ"ז דמקוואות דאשבורן היינו במקום מקושר יניחו בו המים ויעמדו ובפ"ח דטהרות מ"ט כ' אשבורן הוא מקום המקוער שיניחו בו דבר הנוזל ואפילו זוחל לאשבורן אחר או לבית לא מקרי אשבורן דכל שזוחלין אינם חשובים וכאלו נזחלו כבר וכן נראה מדברי הריב"ש סי' רצ"ב וכמו שביאר מרן זצ"ל בחת"ס חיו"ד סי' ר"ט שלכך אם מחיצות החיצונות מעכבין הזחילה לא חשיב זוחל הואיל והמים הם שבין למקומן וכן נראה מדברי הר"ש פ"ד דמקואות מ"ז במ"ש שם בזוחלין לבית עיי"ש וכן מסתבר וזה דלא כתשב"ץ הנ"ל וספר התשב"ץ אינו בידי לעיין בו טעמא דידי' ומיהו הי' נראה דזה דווקא אם אין חיבור כשפו"ה בין אשבורן זה לאשבורן שבמקום שזוחל דאם יש כשפו"ה שניהם כחד חשיבו והלכה לממ"ס דכל שיש בזה הוא כמו שהוא בזה ושניהם כאחד ולא שייך למקרי זוחלין מ"מ גם זה אינו מוכרח וכן משמע לי מלשון מרן זצ"ל סי' ר"ט הנ"ל דמשמע דווקא נגיעת מים במים לא חשיב זוחלין אבל זוחל ממש מן המקוה העליונה לתחתונה המים של מעלה הזוחלין כאלו אינם וכאלו כבר כלו ולא יהא חיבור גם מעתה אינו מועיל והיינו כטעם הרמב"ם פ"ח ממקוואות דאין הזוחלין מערבין ופסקו ג"כ בש"ע סי' ר"א סעי' ס' דאין הזוחלין מערבין אלא א"כ עמדו ואיכא למימר הטעם כנ"ל

ובזה מובן דברי הש"ך שם ס"ק קכ"ט שכ' דווקא במי גשמים ולהנ"ל מובן דגבי מעין אין זוחלין ריעותא דזה דרך הווייתו וחיותו דאי טעם זוחלין אין מערבין כמ"ש הריב"ש בסי' רצ"ב משום קטפרס אין סברא לחלק בין מעין למי גשמים ולש"ך צ"ל דמיירי שאינה קטפרס וגובה רק מעט וכמ"ש הב"י בשם המרדכי מיהו מרן זצ"ל בסי' ר"י סובר דאפילו קטפרס אפילו במי גשמים אם נשארו בגומא התחתונה דהיינו סופה לירד הוי חיבור ואפילו זוחלין מערבין מיהו ניצוק שהוא באוויר נראה לכ"ע אינו חיבור אפי' במעין ואפילו סופו לירד וכמ"ש התוס' בגיטין דף ט"ז ד"ה הניצוק ובזה מישב המג"א בסי' קנ"ט ס"ק י"א קושית הש"ך סי' ר"א ס"ק פ' כמ"ש המחהש"ק שם ותימה ממ"ש מרן שם סי' דהש"ך שפיר מקשה משמע דאפילו ניצוק חיבור במעין ולא משמע כן וכמ"ש בפשיטות המג"א הנ"ל וצ"ע מ"ש בתשובה (סימן ק"צ) לעיל

ועכ"פ באינו מעין זוחלין אין מערבין שגם מרן זצ"ל לא סמך על דבריו וא"כ בנידון הנ"ל הוי זוחל ועתה נבוא לטעם הב' הואיל ויש נקבים ולעולם מחובר למעין דינו כמעין הנה מצד חיבור אינו מועיל נקבים ככונס משקה אפילו לדעת הר"ש במקוואות ספ"ד ופ"ה דסובר דסגי בכונס משקה היינו לבטלו מתורת כלי אבל לחבר בעינן כשפו"ה כי אם בשאובין דרבנן כדקי"ל בסעי' נ"ג דסגי בחיבור כשעורה וא"כ בכונס משקה לכ"ע לא חשיב חיבור מ"מ י"ל דהוי כמעין דלפי הנראה אופן התיבה הנ"ל שבאו שם המים ממעין אלא שהופסק ובטל דין מעין ממנו כדאיתא ביו"ד סי' ר"א סעי' י' ועיין בתשובות מרן זצ"ל סי' ר"ט וכל זה בהופסק לגמרי אבל אם לא נפסק לגמרי אפילו כניסת המעין והנביעה הם נקבים קטנים לא מקרי נפסק המעין דהרי כל נקבי נביעת המעין הם קטנים וביומא דף ע"ז ע"ב אמרינן דמעין היוצא מבית המקדש הנביעה כקרני חגבים ואח"כ נתרבה ואפי"ה כשר לטבילת נדה כדאיתא התם כן נראה לפיענ"ד

וגם אפילו הופסק לגמרי והשתא חיברו בשפו"ה שוב חוזר לדין מעין כדאית' שם סעי' מיהו לפי מ"ש הש"ך שם ס"קב היינו ברבו מי המעיין ונראה אפילו רבו מי המעין מחוץ לבריכה רק ע"י החיבור חשבינן לי' כאלו הי' המעין בבריכה והי' רוב מטהר בזוחלין ותלי' בפלוגתא המובא בש"ך שם ס"ק י"א אי גם שלא במקום שהי' מהלך בתחילה מטהר בזוחלין וזה ביארתי בתשובה (לעיל סי' קצ"ב) וא"כ בנידון הנ"ל לא הבנתי לשון השואל הנ"ל עד שיהי' שוה וימתין עד שיהי' שוה ולכך צריך אני לפרש בב' אנפי אם מי המעין אינם נמוכים ונוגעים ממש בתחתית התיבה ובנקבים דלמטה ומובן שאין מי התיבה מוכרחין ומופסקין מן מי המעין לעולם י"ל דגם מי התיבה דינם כמעין כדלעיל אלא שאין לסמוך על זה דתלי' בסברא ובפלוגתא כדלעיל

מ"מ כיון דמי המעין נוגעין ממש בנקבים של התיבה לא מקרי זחילה הניכרת דהוי רק נגיעת מים במים כמ"ש הריב"ש ומרן סי' ר"ט הנ"ל ואמרינן בשבת דף ה' ע"ב מים ע"ג מים היינו הנחתן ופרש"י אע"ג דאזלו וניידו ובכה"ג סתם מרן זצ"ל בתשובה היכא דמורה לטהר ע"י פתיחת הברזא היינו דמיירי בכה"ג כמבואר מעניינו רק בסי' ר"א שם אינו מיירי במחובר למעין הוא דחש דיהא ניכר זחילה תחת הקרשים אבל אם המי מעין הם נמוכים מתיבה א"כ נפסקה מנביעת המעין רק עתה כשפותחין הברזא הוא נתחבר ע"י זחילה וניצוק והוי זחילה הניכרת עד שיתמלא המעין ויהא שוה עד תחתית התיבה ובכה"ג מקרי זוחלין ואין טובלין בו עד שיהא שוה לו ויתמלא ויתחבר בנגיעה כלי ניצוק ובכה"ג מיירי בנוב"י סי' קמ"ב והאמרי אש סי' פ"ב הנ"ל ואופן מקוה דקהלתו ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות ודינה לפי ענ"ד כאמור למעלה

והנה בתקנה שרוצה מעלתו לתקן לסתום באבן שלא יהי' כלי לשון זה לא הבנתי אפי' אם נסתום בברזא כיון דמלבד אותו נקב של שפופרת הנוד יש נקב כרימון הוא בטל מתורת כלי לכ"ע ומרן זצ"ל התיר בתשובה אפילו רק בשפ"ה ואני כבר כתבתי (לעיל סי' קצ"א) בתשובה דבעי' כמוציא רימון וכן ראיתי כעת באמרי אש שם אבל במקוה דידי' כיון דניקב כמוציא רימון כשר לכ"ע כי אם להראב"ד פ"ו דמקוואות דין ד' נראה דסובר דאפילו בטל שם כלי בעינן דווקא חיבור ע"י שפוה"נ ולחוש לדבריו תיקנו תרווייהו כי ירא שמים יוצא ידי כל הדיעות שאפשר והיינו אם הוא פתוח ומחובר למעין אבל אם מכסים אותו כמ"ש מעלתו אין נפ"מ אם בברזא או באבן דכבר נתבטל מכלי ע"י מוציא רימון וא"כ אם יש לחוש לזוחלין עפ"י האמור למעלה בוודאי עדיף שיהי' מכוסה כיון דהסכמת הרמב"ם וטור וש"ע וממש כל האחרונים ס"ל דסגי בנקב כמוציא רימון אפילו אם מכסין אותו עם התיבה מחובר בבנין כנ"ל הוא מקוה טהרה כראוי הדורש שלומו: הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה ר"ו לתלמידי הבחור המופלג בתורה כה' דוד נ"י

מכתבך קבלתי ואשר שאלתני אם אחד לא הי' דעתו ללמוד עוד בישיבה ונסע מישיבה אמנם בבוא הזמן שהוכרח להיות לו מכתב תעודה ע"ז מכח יראה הלך שוב ללמוד ולא רצה הרב ליתן לו מכתב עד שתקע כפו שילמוד עוד שם שנה אחת ואח"ז בא הפקודה שמכתב תעודה לא יועיל אם הוא מחוייב לקיים התקיעת כף ודין זה מסתפק ומתחלק א) אם מהני התרה אי חשיב כנודר בעת צרה דקי"ל ביו"ד סי' רכ"ח סעי' מ"ה דאין מתירין אלא לצורך מצוה והב') אי רשאין להתיר לו דהא קי"ל ביו"ד סי' ר"ג סעי' ג' דנדרי הקדש ומצוה אין מתירין אלא בשעת הדחק והבאת סמוכין לזה מלשון הש"ס בנדרים דף ח' ע"א האומר אשכים ואשנה פ"ז נדר גדול נדר לאלקי ישראל וקשה לשון נדר גדול נדר לאלקי ישראל אלא להורות כשם שאין נזקקין לאלקי ישראל לרב אסי דהוא תלמודו דרב כמ"ש התוס' במגלה דף ה' ע"א ד"ה הוי עובדא וכו' וס"ל בנדרים דף כ"ב ע"ב דאין לו התרה ה"נ נדר זה של מצוה וטעם הג'] דהוי כנודר או נשבע לחברו דקי"ל ביו"ד סי' רכ"ח סעיף ב' דאין מתירין אלא מדעתו וכאן היה תועלת הרב ועשה לו טובה

(שוב יש ספיקות בהיפוך א) אי צריך כלל התרה כיון שלא הועיל המכתב והוי כתולה נדרו בדבר המכתב דאם בטל דבר בטל התקיעת כף כמבואר ביו"ד סי' רל"ב סעי' י"ט מי שפירוש בשעת נדרו על מה נדר הרי זה כתולה נדרו בדבר כגון שאמר שאינו נושא את פלונית שאביה רע ועשה תשובה א"צ התרה והב'] אפשר בשעה שתקע כפו אז כבר הי' בטל תועלת המכתבים אלא שלא נודע ונדר טעות מעיקרו הי' והג') שהת"כ ניתן רק מכח שהסיבות אנסוהו ליתן ת"כ והוי כנדרי אונסין הד') ביו"ד סי' רל"ט סעי' ב' בהגה"ה פסק בנותן ת"כ ותלה בדעתו א"צ רק מחילה מן זה שתלה בדעתו ונהי דפסק שם בסי' רל"א דאם חל פעם אחד שוב אין כח באחד להתירו וא"כ מצד מחילת הרב לא מהני כיון שחל פעם אחד אבל מ"מ רצונך להתיר לך מטעם דאומדנא דמוכח הוא לך דלא נדרת אלא ע"ד אבותיך משום דא"א לך להתקיים שם בישיבה אם לא יספיקו אותך והם לא רצו מתחילה ועד סוף לכן אפשר דבטל מעיקרא ולא דמי למ"ש הר"ן בנדרים דף ע"ג ע"ב דע"ד לא מהני ואע"ג דלא