מהר"ם שיק יורה דעה קנא

יא"ע ובש"ע או"ח סי' תרכ"ט סעי' ו' שם נראה דפסק כדעת הרא"ש דאזלינין אחר מנהג ורוב ומשמע דאפילו עשה דבר שעומד לשכיבה או לסיכוך והי' כוונתו בהיפוך א"י לבטל ונראה דס"ל דבטלה דעתו כמ"ש המאשש"ק סק"ו וא"כ גם בנידון הנ"ל י"ל דאזלינין בתר רוב תשמיש התיר למאי משתמשין באותן ברזות דמסתמא אם אדם עושה לדעת הרוב הוא עושה ואין זה תלי' בברירה ואם הוא עושה עד הרוב דהיינו שמצוה לאומן לעשותו לשמש לקרקע בכה"ג לרבינו ישעי' בוודאי מהני ולרא"ש דכ' משום מ"ע איכ"ל דדווקא במחצלאות גזרי' אבל לפי דעת הרמ"א כפי מה שביאר מחהש"ק דדעתו משום דבטלה דעתו זה בוודאי תמוה

והיותר קשה לי דבפ' כ"ו מכלים מ"ח אמרינן דעורות של בעה"ב מחשבה מטמאתן אבל של עבדן אין מחשבה מטמאתן וכן פסק הרמב"ם כיון דעשוי למכור אין מחשבתו מחשבה וזה ראי' לכאור' לרבינו ישעי' דתלי' דווקא בלוקח וצ"ע אמנם ראיתי בגידולי טהרה שאלה ט' דפשיטא דאם אמר לאומן לעשות לצורך מחובר מהני אפילו נגד הרוב והביא ראי' מתוספתא דב"מ פ"א גם הרמב"ם הביאה בפ"ח מכלים וז"ל התוספתא אמר לאומן עשה לי שתי זגין אחת לבהמה וא' לדלת שתי מחצלאות א' לשכיבה וא' לסיכוך טמאין עד שיפרש ר"ש מטהר עד שיפרש אומן העושה מחצלאות לשכיבה אם רוב מן הטמא טמא עד שיפרש לטהרה ואם רוב מן הטהור טהור וכו' ומכאן הקשה ג"כ בס' גידולי טהרה הנ"ל על הרא"ש ור"י הנ"ל מתוספתא דמחלק בין רוב קשיא על רבינו ישעי' ועל הרא"ש קשיא דלמה ניחוש בדבר המותר מדינא וקושיא זו לא קשיא דנהי דלדידי' שרי כיון דאמר לאומן לעשות מחצלת זו לסיכוך אבל לכ"ע אסור ואתא כ"ע לסכיכי בהו אבל קושיא שני' דגם בסילונית נימא כן גם בזה יש לחלק דסוכה לכל מסור דכל אדם מישראל מחוייב לעשות לו סוכה בין חבר ובין ע"ה ושפיר איכא למיחוש דלמא אתא לסכוכי בהו אבל גבי מקוה דפסקינן ביו"ד סי' ר"א דרוב מצויין אצל מקוה מומחין הן א"כ ליכא למיחוש כלל למ"ע א"כ לא נשאר קושיא רק על רבינו ישעי'

ובאמת נראה לי דרבינו ישעי' בעצמו מתרץ קושיא זו דנקט בלישנא תגרים מוכרים וע"כ דלא מיירי דהאומן עצמו מוכר ובכה"ג נראה דהאומן אינו יודע אם רוב הקונים הוא לסכך ואפשר דהתצר מוליך הסחורה ממקום למקום על השוק ולכך ס"ל דאפילו אם הרוב עושין לסיכוך אפי"ה אין האומן עושה אותן על דעת ההוא ולכך כ' ר"י דתלינן בלוקח אלא דלכאור' עדיין קשה דאיך נימא דאם לקחו לסיכוך יהא מותר לסכך בה הא דין זה דאין מסככין בדבר המקבל טומאה הוא דאורייתא ובדאורייתא לא אמרינן ברירה וע"כ נוכל למילף מר"י ורא"ש דלא פליג עלי' בזה דאם נעשה סתמא ולא יחדו לא לתלוש ולא למחובר סגי במה שמיחדו אח"כ למחובר ול"צ לומר דאיגלאי מלתא למפרע כיון דמעיקרא לא הי' חל עליו שום שם וכשמיחדו למחובר סגי ומוכח כאן דדווקא אם עשאו לתלוש אז חל עליו שם כלי לטומאה משא"כ אם עשאו סתמא וכ"כ הנוב"י מהדו"ת חיו"ד סי' קל"ז לענין מסמרים שאם קנה מתגר רשאי לקבעו במחובר ושרי

ועוד נראה לי לישב דברי ר"י דלכאור' קשה לי לדעת הרי"ף בקידושין דף נ' בסוגיא דסבלונות שכ' הר"ן ורשב"א וריטב"א דטעמא דהרי"ף דפסק דאפילו אם רובא מסבלו והדר מקדשי אפי"ה חיישינן לקידושין דדווקא ברוב התלוי בטבע אזלינן בתר רובא משא"כ ברוב התלוי במנהג רוב ברוב דתלוי ברצון דעשוי להשתנות לא אזלינן בתר רובא א"כ קשיא על התוספתא ועל הלכתא דרמב"ם שם פסק ג"כ כהרי"ף ועיין באה"ע סי' מ"ה דפסק כן ועיי"ש בב"ש וצ"ל דדווקא בא"א החמירו כמ"ש הר"ן והרשב"א שם ולכך סמך הרא"ש כאן על הרוב והמנהג אבל ר"י איכ"ל דס"ל כהריטב"א שם דמשמע מדבריו דרוב התלוי במנהג לא אזלי' בתרי' מצד חומרא וזה אפילו מדוקדק מדבריו דכ' דרוב מחצלת אינם עשויין לשכיבה כמ"ש וא"כ לא צריך שיפרש לסיכוך וע"כ דס"ל דלא סמכינן על האי רוב לקולא לכך אמר דאזלינן בתר הקונה

ובזה מובן הרמ"א הנ"ל שהקשינו עליו שכ' אפילו אם מפרש לסיכוך בעינן דווקא שיהא רובא לסיכוך דלפי הנ"ל א"ש דנגד הרוב וודאי אינו מועיל אפילו אם מפורש האומן לסיכוך דכבר הבאתי לעיל דמחשבת האומן לענין עורות אינו מועיל כיון דעל דעתו למכור למאן דאתא לידי' ולכך אינו מועיל מחשבת האומן אלא א"כ גם הרוב מסייע לו אבל לעולם אם הקונה שרוצה לקנות אומר לאומן שיעשה אותה לחברה בארץ בכה"ג וודאי מועיל גם להרמ"א כן נרא' לפיענ"ד נכון

ועכ"פ בברזות שאנו דנין עלי' אין היתר אחר אלא א"כ מצוה לאומן לעשות אותן לחבר עם הקרקע דהיינו חיבור גמור או בבנין ע"י מסמרים ושיעשה טס של הברזא רחב שיוכל לחברה בחיבור גמור או במסמרים או בהיתוך אבר חיבור המתקיים ובזה אפשר לישב התוספתא במקוואות פ"ו מ"ה אבק של בית המרחץ טמא והביאה התוספתא משום דאינו נעשה אלא לשמש את הקרקע ותמהו על זה דאדרבה ע"י שנעשה לשמש את הקרקע הוא טהור כדמוכח מכמה דוכתי במס' כלים ולהנ"ל אמרתי דאפשר לומר הכוונה דאינה אלא לשמש את הקרקע דאינו חיבור גמור אלא שימוש עראי דתיבת את מצינו הרבה פעמים דקאי על הטפל וכדדרשינן את בשרה את הטפל לבשרה

ועפ"י הנ"ל אפשר לישב הקושיא שהקשה הנוב"י בסי' קמ"ב במהדו"ת דהא אמרינן ב"ב ס"ו ע"ב דחיבור לקרקע מועיל בשאובה דווקא בשאובה משום דהוי רק מדרבנן משא"כ בעלמא והיינו דבר שהוא עפ"י הרוב מועד ומיוחד לתלוש והוא רוצה ע"י החיבור לבטל הרוב זה אינו מועיל רק לרבנן אבל דבר שלא הי' עליו שם כלי ומעיקרא ועד סוף הי' עומד לחבר ולא אחשבה לשמש עמה בתלוש וחיבר אח"כ בחיבור גמור בכה"ג שפיר איכ"ל דגם רבנן מודו דמחובר לקרקע כקרקע דמי אפי' בדאורייתא ואין כאן מקום להרחיב הדיבור בזה

ועתה נבוא לגוף דין הברזא מצד עצמה הנה מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל ביו"ד סי' רי"ח כ' בפשיטות דלא מקרי כלי כלל ואינה דבר המקבל טומאה אפילו אם לא חיברה לקרקע ונראה דס"ל דהוי רק כמסמרים דקי"ל דטהורים ועיין ברמב"ם פ"י דכלים בזה. אמנם דעת הגאון בס' גידולי טהרה בסי' ט' פשיטא לי' לאידך גיסא דברזא הוא כלי גמור דנהי דס"ל דהא דאמרי' גבי כלי מתכות אפילו פשוטיהן טמאין היינו אם עשה כלי אע"ג דאין לו בית קיבול טמא אבל דבר שאינו כלי כגון טסין של מתכות זה אינו מקבל טומאה וא"כ קשה עליו אמאי ס"ל במסמרים דכל טהרתן משום דעשויין למחובר ובשלמא בברזא איכ"ל דחשיבא חלק מן הצינור וע"י תרווייהו נעשה כלי הראוי להשתמש והוי כעין מספורת של פרקים עיי' בשבת דף נ"ח ע"ב אבל במסמרים לכאורה נראה דלא חשיב כלי

מיהו במשנה והרמב"ם עצמו בפ"י מכלים משמע ג"כ כן דכ' דאם תקע מסמר בכותל אינו טמא וע"כ משום דהוי כמחובר לקרקע דהכותל אע"ג דהוי תלוש ולבסוף חברו היכא דביטל הוי כמחובר לענין זה וכן מוכח לכאורה מדברי המג"א בסי' תרכ"ט סעי' ח' מיהו התם איכ"ל דקאי אבלאות מיהו בתשובת הרשב"א סי' רי"ג כ' להדיא דמסמרים מקבלי טומאה א"כ מוכח דגם רשב"א סובר כגידו"ט הנ"ל וכיון דבמסמרים ס"ל כן מכש"כ בברזות והגאון מסאנז בתשובתו בד"ח ח"א סי' מ"ה האריך ויש לו שיטה ג' דס"ל ג"כ דברזא הוא כלי ואפי"ה אינו כלי מ"מ נראה מדבריו דפשוטו כלי מתכות אפילו אינם כלי כגון טסין של מתכות ס"ל שם דמקבלין טומאה וכבר האריך בספר גידולי טהרה והכריח אע"ג דפשוטי כלי מתכות מקבלו טומאה מ"מ כלי מיהו בעינין עיי"ש שביאר הכל על מכונו (וגם ס"ל דהחיבור בעינין דווקא לקרקע ולא לכותל דהוי כתלוש ובס' גידולי טהרה בתשובותיו כ' בהדיא דגם חיבור לכותל מהני וכן מוכח מדברי הרמב"ם פ"ו דכלים לענין מסמר שתחבו בכותל אינו מקבל טומאה וכן נראה לי ועוד צווח שם על המקוואות במרחץ אפ"ען שהן תחת יד גוים ולפעמים הבלנים נוטלים ברזא מן המיועד ומיוחד לתלוש ונותני' למחוב' ובזה הדין עמו ובוודאי צריך שמיר' וזהירו'

) ועכ"פ בנידון הברזות ומסמרים בוודאי אם מצוה לאומן לעשותן לצורך מחובר בקרקע מועיל אליבא דכל הדיעות בתנאי שנעשו לקרקע ונתחברו בחיבור גמור דשרויפ"פען כבר ביאר בג"יטהרה דזה אינו חיבור וצריך לעשות בברזות ההם טסין או טבעות באופן שיוכלו לחברם בחיבור גמור לקרקע אז רשאי לקבוע הברזא בתחתית המקוה כדי לנקותה וכבר כתבתי בשם הנוב"י שכ' בשם המל"מ והגידולי טהרה כ' שהוא בתוספתא דאם נעשה דבר סתמא לא לצורך תלוש ולא לצורך מחובר אזלינין בתר לוקח אותם למחובר לעשות מקוה וכיוצא בהן שרי באופן הנ"ל בחיבור גמור וכן אם רוצה לקבוע ברזא בסוף הצינור באופן הנ"ל בוודאי שרי ובצינורות המחוברין לקרקע בחיבור גמור ויש להן ברזא והם מחוברין מצד אחד למעין או לנהר והנקב שבצד המעין הוא כשפנ"ה וחברה למים הקיל ג"כ בספר גידולי טהרה דהרי אין החשש אלא בשביל המים שבתוך הצינור והן מחוברין למעין לא נעשו שאובין ע"ש שכ' צדדים לזה ועכ"פ בררתי הנראה לפי ענ"ד בענין הברזות והמסמרים לעשות מקוה לכתחילה בוודאי טוב ויפה לצוות לאומן לעשות דברים הנ"ל לצורך מחובר ואם לא חדשתי בדברים הנאמרים למעלה אפי"ה כדי לעשו' מבוקשך הארכתי קצת בזה ואחתום בברכה המשולשת יהא ה' עמך ויברך ה' אותך ואת ביתך וגם אמינא לכם מזל טוב דברי רבך הדו"ש ה"ק משה שיק מברעזאווע תשובה ר"ה

חוסט חודש אב תרכ"ד לפק

ישאו הרים שלום להרב המאוה"ג חרוץ ושנון כש"ת מו"ה אפרים פישל שרייבר ני' האב"ד בק"ק נאנאש יע"א.