מהר"ם שיק יורה דעה קמט

המבואר במשנה י' בפ"ב דמקוואות דטובלין בו ולכאורה הי' נראה לי דבטוט כזה רשאין לטבול בו אפילו אם אין המים מקדימין ותימה הוא בעיני על מ"ש הרע"ב והתויו"ט במשנה הנ"ל שהטעם שמטבילין בו הוא משום דהמים מקדימין שהרי במשנה שם אמרינן דטיט כזה מצטרף לשיעור מקוה וא"כ הוא כמים וא"כ ל"ל שיהיו המים מקדימין וצ"ל כיון דרגלי האדם דוחקות וכובשות את הטיט שהיא במקוה ההוא הו"ל כמו שהמים נפרדין מן הטיט והרי איתא שם במשנה הא דמטבילין בטיט כי האי היינו דווקא שהמים על גבי הטיט ולכך היה מקום לחוש ולכך הוכרחו לומר משום שהמים מקדימין

ועכ"פ. בטיט כה"ג לכ"ע טובלין בו ונהי דבמשנה נקט לשון מטבילין ואיכ"ל דקאי על כלים אבל באדם דיש לו כובד ויש לו אצבעות ומשו"ה חייש הראב"ד בס' בעל הנפש והרשב"א ואינך פוסקי' במו שהביא הב"י שם גבי אין טובלין בנמל מ"מ בטיט כעין טיט הנירוק המבואר במשנה הנ"ל נראה דלכ"ע טובלין בו אפילו אדם דהרי בש"ע ביו"ד סי' ר"א סעי' ל"ב כ' סתם דטובלין בו היינו אפילו אדם ובכל הני ב' טיטין דלעיל אין נפ"מ בהגבהת רגלים דבטיס הראשון לעולם אין טובלין שהוא דבוק ומתדבק טובא ברגלי הטובל ובטיט השני א"צ להגביה כיון שהמים מקדימין והוא מחובר למים דינו כמים כדלעיל אמנם יש טיט שלישי שאינו עבה ודבוק כ"כ כטיט היון וגם אינו כטיט הנירוק בכה"ג מיירי מתניתן פ"ו דמקוואות דמטבילין מטה בטיט עבה וסבירא להו לרשב"א ולראב"ד ושאר פוסקים המובאים בב"י שם דדווקא מטה אבל אדם אינו טובל בו דאדם יש לו כובד או משום שיש לו אצבעות ונכנס הטיט בין האצבעות לזה אין טובל בו

והרא"ש וב"י הקשו עליהם כיון שהמים מקדימין מאי איכפת לן בכובד האדם או שנכנס באצבעות ולפי ענ"ד להסביר את דבריהם דהרי בסעי' ד' שם פסק ברמ"א דגם שאר טיט אם אשה מקפדת עליהם הוי חציצה וצריך טעם למה ומבואר בספר סד"ט דס"ל דאף בשאר טיט כל זמן שהטיט דבוק אין המים באין שם ומפסוק אלא שמסתמא כיון שהטיט לח הוא הוא נימוח במים ועובר ע"י המים ולכך מן הסתם אינה מקפדת וא"כ אם יש כאן טיט במקוה וההיתר לטבול כבר כתבתי לעיל בשם הפוסקים משום דהמים מקדימין ונשארו הרגלים לחים ממים דטופח להטפיח שהם מחוברים להמקוה וקשה כיון דיש שם טיט וכל זמן שהטיט דבוק הא אמרינן דאין המים באים שם א"כ הטיט מפסיק בין המי מקוה למים שתחת רגליו ואנן בעינן שיהי' כל גופו עולה במים בב"א ואיך יכול לטבול ולכן כ' באמת הראב"ד דדווקא במטה שאין לה כובד ואין לו סדקים דמסתמא אין הטיט מתדבק לרגלי המטה ולכך מועיל מים מקדימים אבל באדם שיש לו כובד וסדקים יש לחוש שהטיט מתדבק בו לפי שעה ומפסיק בין מי המקוה למים שתחת רגליו ולכך ס"ל דאין טובלין

אלא דלפי"ז לכאור' קשה ממשנה דמקוואות פ"ט דתנן דווקא בטיט היון וכיוצא אין טובלין אבל בטיט אחר טובלין והתם איירי מתניתן באדם וקשיא לכאור' על שיטת הראב"ד וסייעתו ולזה תי' הרשב"א לפי הנ"ל דבשאר טיט מועיל הגבהת הרגלים ומיד באותו רגע נימח הטיט וכדלעיל אבל בטיט היון דמתדבק אינו נמחה בידים ולכך אסור אבל בשאר טיט מושכחת לה היתר ע"י הגבהת הרגלים וא"כ דברי הדגו"מ הם מוכרחים ונכונים ולזה ג"כ אין ראי' מדברי הר"ן שרצה להביא הסד"ט ראי' להש"ך שכ' דווקא בטיט עבה וכו' דאיכ"ל דהיינו בטיט עבה אינו מועיל הגבהת הרגלים אבל בטיט שאינו עבה כ"כ מועיל היתר ע"י הגבהה

וא"כ בוודאי במקום שיש טיט יש לחוש שצריך להגביה רגליה וא"כ אם אפשר בוודאי צריך לתקן מקוה כזו ולפי שעה צריך להזהיר אותם שיגביהו רגליהם דהיינו כשהן תחת המים יסמכו גופם בכותל שתחת המים כדי שיוכלו להגביה רגליהם בשעה שכל גופם תחת המים ולפי ענ"ד יוכלו לתקן לפי שעה ע"י אבנים אם יש שם אבנים חלוקות או בלבנים שרופים במשך ד' טפחים או יותר באופן שלא יהא בו משום ביעותתא לעמוד הרגלים עליהם בשעה שהן טובלות כן נראה לפי ענ"ד ואחתום בברכה יהי ה' עמו דברי החותם בברכה המשולשת רבך הדורש שלומך

הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה ר"ב

בעזה"י יום ב' שמות תרל"ה לפ"ק חוסט יע"א

החיים והשלום וכל טוב לידידי הרבני המופלג ומופלא בתורה וביראה הנגיד כבוד שמו תפארתו מוה' יהודא גרינוואלד נ"י יושב בשבת תחכמוני בשיראוויץ יע"א

מכתבו קבלתי בשבוע העבר וביקש ממני לחוות דעתי בענין מקוה שנעשה עפ"י השתדלותו וציפוה מתכות בענין שדבקו כל טס וטס בפני עצמה שלא יהא כלי עד לאחר שיקבעו הכל אבל לא נעשה לגמרי עצתו וחייש מעלתו אולי דבקו במקצת הדופן הד' שהי' פרוד מהג' דפנות קודם שנקבעו לגמרי קביעות הג' דפנות אע"ג שאיש אחד בר ישראל שהי' עומד שם אומר שלא נקבע מ"מ חייש מעלתו נ"י אולי לא דקדק וחש בזה ויותר חשש שבתשובת יהודה יעלה סי' רכ"ו כ' דבעינן שיגמר הקביעות לגמרי ובנידון דידי' שרוצין להחזיק הקביעות עוד בשאר דברים ובלא"ה כיון שמצאו הגאונים האחרונים פקפוק על היתר דקבעו ולבסוף חקקו והצריכו לנקוב נקב כמוצא רימון לכן דעתו להניח ג"כ לנקוב נקב כמוציא רימון המבואר בספרים וביקש לחוות דעתי בכל זה

והנה בברייתא המובא ב"ב דף ס"ה ע"ב צינור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה קבעו ולבסוף חקקו אינו פוסל ודייק הברייתא למתני לבסוף דהיינו אם חקקו ולבסוף קבעו משמע דווקא שחקקו לגמרי ונגמר הכלי ואח"כ קבעו הוא דפסול וכל זמן שלא נגמר הכלי לגמרי לא חשיב כלי לענין טומאה כמ"ש הרמב"ם בפ"ה דכלים וא"כ גם בסיפא דקבעו ולבסוף חקקו היינו דווקא שקבעו לגמרי בקביעות גמור באופן המתקיים ואח"כ חקקו הוא דאינו פוסל ובאמת לפי"ז הדיוקים סותרים אהדדי דמרישא משמע דאם בא החקיקה בפעם אחד עם הקביעות אינו פוסל ובסיפא משמע דווקא קבעו ואח"כ חוקקו אבל אם הי' בפעם אחד פוסל ונהי דלענין שאובה דהוי דרבנן איכ"ל לקולא מ"מ לענין טבילה דהוי דאורייתא יש לן לומר לחומרא

ובאמת הכריח מרן בחת"ס חיו"ד סי' רי"ז דאם בא החקיקה והקביעות בפעם אחד ממש מותר לטבול בו וע"כ הלשון לאו דווקא דבוודאי יש לדייק מהתם דבעינן קביעות גמור המתקיים דאל"כ לא מקרי תבעו אם הוא רק קביעות עראי אבל אם נקבע בקביעות גמור המתקיים אלא שאדם רוצה להחזיקו ולעבות הקביעות ביותר אין שום סברא לומר ע"י שרוצה לחזק הקביעות עוד ביותר מגרע גרע והרי קבוע במסמרים קי"ל דמקרי קבוע כמ"ש הרמב"ם בפ"כו מכלים וכ' התויו"ט בפ' כ' מכלים משנה ה' דהוא הקביעות היותר טוב וכן מבואר בסד"ט בשם מהר"מ פאדווא בסי' קצ"ח ס"ק ג' ונהי דבתשובת הרא"ש כלל ל"א סי' ד' כ' גבי סילונית לקבוע בבנין היינו דבסילונית שייך קביעות זה אבל מ"מ זה מבואר דבקביעו' במסמורים היא קביעות גמור וא"כ אין סברא אם רוצה להכפיל ולחזק הקביעות עוד יותר דנימא כל זמן שלא הוסיף לחזק לא יהא מקרי קביעות ותו דהכפל והחיזוק ביותר אינו מחברו וקבעו אלא להבריחו מהיזק ממקום אחר ואברוח ארי בעלמא וא"כ כשכבר קבעו וחזקו במסמרים של קיימא בוודאי הוא בכלל קבוע אפילו לבסוף חקקו ומסתמא גם כוונת תשובת מהרי"א בתשובת יהודא יעלה הנ"ל הוא למעט קביעות ארעי וא"כ הדרינן לנידון הנ"ל אם היו הג' דפנות הנ"ל קבועים במסמרים בדופן הכותל של עצים בקביעות גמור דררכו להתקיים וודאי מקרי קביעות וא"כ אם נודע שהדופן הד' לא נקבע במסמרים עד אחר שנקבעו הג' דפנות ולא הי' כלי קודם שנקבע בקביעות גמר הי' המקוה כשרה לדעת הפוסקים המתירים קבעו ולבסוף חקקו

אלא שהאמת כמ"ש מעלתו שיש לחוש דלא סגי באמירת איש אחד שאומר שלא נקבע במסמר דאפילו אם נימא דע"א נאמן במקום דאתחזק איסורא גם זה אפשר שהוא בידו להשגיח על זה ולצוות להאומן לעשות כך שלא לקבוע המסמרים עד שיגמר קביעת הג' דפנות מ"מ הא קי"ל מלתא דלא רמיא עלי' דאינש לאו אדעתי' ואינו נאמן להעיד אח"כ כשנודע לו שיש קפידא בדבר להעיד שנעשה מעיקרא כך א"כ האי גברא דלא הוי רמי עלי' ולא ידע שיש קפידא בדבר ההוא איכ"ל דאינו נאמן מדינא ושייך החשש שחשש מעלתו שנעשה כלי קודם שנקבע בקביעות גמור כמ"ש מעלתו נ"י וג"כ באמת האחרונים יש מהם שהחמירו ובפרט הגאון בנוב"י מהדו"ת סי' קמ"ב

ואני אמרתי במקום אחר לישב הקושיא ושיש לחלק אם רק מחובר לקרקע או שנעשה לשמש גם הקרקע וגם נקבע דמקוואות כנידון הנ"ל עיקר הוא החפירה למקוה אלא משום רפש וטיט שאין המים מתקיימים שם עושים לשמש הקרקע אותן הנסרים או ציפוי מתכות וכיון דנעשה הכל לשמש הקרקע לא נעשה כלי כדאיתא בכמה משניות במס' כלים ובפ"ח מ"ט יעויין בנקוה"כ ביו"ד סי' שע"א ס"ק ג' ואין כאן מקום להאריך וכי בשביל שאנו מדמין נעשה מעשה ומרן הגאון בעל חת"ס אע"ג שקבע מסמורת דהעיקר בקבעו ולבסוף חקקו דכשר למקוה ושאין לפקפק בזה מ"מ בתשובה סי' רט"ו חשש ג"כ לדברי הנוב"י וסייעתו לעשות נקב גדול כמוציא רימון כמ"ש מעלתו לעשות ובוודאי אין נפ"מ אם עושין אותו תחת השליבות כדעת מעלתו וכ"כ בספר תניא ויסתום הנקב ההוא בסיד ואבנים שלא יהיו המים זוחלין ואם הוא תחת השליבות יכול ג"כ להניח לבנה או אבן שלא יהא חשש זוחלין והחכם עיניו בראשו והנראה לפי ענ"ד כתבתי יהי ה' עמו וחפץ ה' בידו יצליח דברי ידידו הדו"ש: הק' משה שיק מברעזאווע: