מהר"ם שיק יורה דעה קמח

זיידע"ל הם בערך אחד ואונגאריש"ע הם גדולים מהם קרוב לחלק רביעי והזיידע"ל אונגארי"ש קרוב לח' בצים וא"כ גם שיעור מקוה עולה בכפלים ממ"ש הכרם שלמה ובעינין י"ב עממע"ר וחצי עסטרייכער מא"ס לכל הפחות אמנם גם זה לא סגי לשיעור שכ' הרמב"ם דזה שיעור אצבע מצומצם דמה"ת משערינין באצבע מצומצם רק לחומרא צריכין אנו להחמיר בדאורייתא באצבע שוחקת והרמב"ם כ' לשער בזה בכל מקום והיינו מה"ת דלפעמים בעינין לחומרא שוחקת כדאיתא בפ"ק דעירובין דף ג' וכבר כ' הש"ך ריש מקוואות דלענין מקוה בנמדד בשוחקות עולה יותר ב' סאין וחצי ולוג וחצי שהוא לפי ערך כל סאה ו' קבין וקב ד' לוגין שהם ד' זיידי"ל עסטרייכער

אלא שצריכין לחשוב בכפלים כדלעיל וא"כ קב ח' זיידיל וא"כ ניתוסף עוד קכ"א זיידיל וחצי וא"כ שיעור מקוה י"ג עממע"ר ורביע עממע"ר וזיידי"ל וחצי ועיקר למדוד גובה המים אורך ורוחב וגובה באצבעות שיה' מ"ד אלף וקי"ח אצבעות וחצי דהיינו כשיחשוב במולטיפליצירע"ן צירע"ן אצבעות האורך עם האצבעות שעולה הרוחב ושוב יחשוב במולטיפליצירע"ן עם האצבעות שעולה הגובה ומשך המדריגות ארכם ורחבם וגבוהם צריך שיחשב בפני עצמם לפי ערכם ושיעור אצבע שציין מעלתו הוא פחות משיעורו ויש בידי קנה מפיש ביי"ן שמצויין עליו שיעור אצבע וטפח ושיעור חלה ממרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל לפי מה שמדד הוא כמ"ש בתשובה הנ"ל ואני שולח פה לוטה שיעור אצבע וטפח ואם אמנם שצריך לזה לדקדק בצמצום ולא יכולתי לצמצם כולי האי מ"מ ידע ויבין ממנו שיעור אצבע

ומה ששאל אם בדיעבד כשר באצבע שאינו משוער כדינו אינני מבין שאלתו הרי אמרו בר"ה דף י"ג וביו"ד סי' ר"א חסר קורטב אינו טובל בו ולכך צריך להרבות שיעורו ולא בצמצום ואם אמנם שלא חדשתי כאן דבר הטרחתי לכתוב מבואר כפי האפשר לי שימצא מעלתו ני' בו את מבוקשו ואם יהא לאל ידי לעשות לו טובה בוודאי לא אמנע אבל יחזיקו עשרה אנשים בכנף קהלה אחת ואצלינו ב"ה כמו אז ואחתום בברכה דבר ידידו הדו"ש. ה"ק משה שיק מברעזאווע

תשובה ר' שיל"ת חוסט יום א' ז' אייר תרל"ג לפ"ק

החיים ושלום וכל טוב לתלמידי הרב המופלג כש"ת מו"ה סענדער אדלער ני' אבדק"ק יאנקאוואטי יע"א

מכתבך קבלתי ובשלוותך שמחתי בהודיעך לי שכבר פעלת טוב בקהלתך להדריכם ע"ד התורה והיראה כן תרבה וכן תוסיף ויהא ה' עמך ויאושר כוחך וחילך חזק ואמץ להרחיב גבול התורה והקדושה וחפץ ה' בידך יצליח ובמה שכתבת לשאול ע"ד המקוה שבקהלתך שנעשית מצופה בטסין הארגז מבחוץ והי' נקב כמוצא רימון ואח"כ סתמו בכיסוי וציפוי טס על הנקב מחובר בבדיל ועופרת הנה גוף דין זה כבר מבואר בספרים ואם רצית לשאול דעתי הי' לך לשאול קודם מעשה כי לכתחילה בוודאי אין לעשות כן דהנה כבר האריך הנוב"י סי' קמ"ב מהדו"ת דאין רשאין לסתום בדבר דהוי סתימה דאף ע"ג דמעיקרא נתבטל מתורת כלי מ"מ השתא דנסתם חזר שוב להיות כלי ואע"ג דהוי כקבעו ולבסוף חקקו מ"מ הא בב"ב דף ס"ו ע"ב איתא דדווקא בשאובין דרבנן יש לסמוך על זה אבל לענין לטבול בכלי דהוא איסור דאורייתא וכמו שהאריך ג"כ בתשובת אמרי אש סי' פ"א אפילו קבעו ולבסוף חקקו אינו דמי למעין ובחקיקה זו אחשבה לבטל שם קרקע מינה ונהי דמרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל האריך לחלוק עליו בזה בסי' קצ"ח ולישב הסוגיא ואסיק בקבעו ולבסוף חקקו מותר לטבול בו ממילא כיון דהכלי הוא הארגז ניקב כמוצא רימון נתבטל מכלי ואפילו אם ע"י סתימה נעשה שוב כלי הוי לי' חקקו ולבסוף קבעו ושרי

מ"מ האחרונים בתשובותיהם רע"ק איגר זצ"ל ובבית אפרים חששו לדברי הנוב"י לענין סתימה ומרן עצמו בתשובה שם סי' ר"ו הביא דברי בית אפרים וחשש לדבריו ואע"ג דשם בתשובה סי' רי"ז כ' דאין להחמיר ולהרהר בקבעו ולבסוף חקקו אין זה סתירה דוודאי לענין קבעו ולבסוף חקקו אין להחמיר אבל אם נקבו כדי לסתום כסתימה ממש החמיר או משום חששה שחשש הנוב"י דבנקב ע"מ לסתום אח"כ אפילו קודם סתימה י"ל דהוי ככלי או כמ"ש בס' גידולי טהרה תשובה ז' דמכל מקום גם קודם סתימה הי' לו מקצת תואר כלי וא"כ בנידון שלו אם הי' קובע ציפוי הטסין במחובר כשהיה הארגז ניקב במחובר לקרקע וכבר נתבטל לקרקע ושוב ציפיהו בטסין איכ"ל דהוי כפנים חדשות ובתחילת קביעות הטסין לא הי' כלי אלא לבסוף נעשה כלי יש לדמות זה למ"ש מרן זצ"ל בסי' רי"ז דמתיר לכתחיל' והוי כעין תשובת פמ"א ח"ג סי' מ"ב דמתיר ג"כ בפשיטות והסכים עמו בסד"ט סי' קצ"ח ס"ק ס"ג

אבל בנדון דילך לפי מה שכתבת דציפוי הטסין הי' בתלוש אדעתא דלסתום אותו באופן הנ"ל דהוי סתימה מין במינו דהוי סתימה וכמו שרמז נמי מרן זצ"ל בחת"ס סי' קצ"ח ואפילו לדעת הרמב"ם פ"ד מכלים דין ז' דכלים מצופין טהורים והאריך הר"י קורקוס בכ"מ שם דס"ל דהציפוי בטל איכ"ל היכא דהארגז של עץ שבר כלי והצפוי כלי שלם אי אפשר שכלי שלם יהא בטל לשבר כלי והוי הציפוי כלי בפ"ע ועוד הא בש"ס דידן סוף חגיגה לפי הגירסא שלנו לא ס"ל כן ואפילו להרמב"ם אין למילוף דין טבילה בכלי מהא דאינה מקבל טומאה דלא שווין ולאו בחדא מחתה מחתינהו וכמ"ש מרן שם ובספר אמרי אש דהרי כלי אבנים והבאים במדה אעפ"י שהן טהורין ולענין קבלת טומאה לא חשיבו כלי ואפי"ה לענין טבילה בתוכו חשיבו כלי ואסור מה"ת וא"כ הרי דמי למ"ש מרן זצ"ל בסי' ר"ו דיש להחמיר שלא לסותמו ושלא לעשות ברזא וא"כ במקוה דקהלתו נמי כן ובס' גידולי טהרה ג"כ החמיר אלא שכ' שיוכל לעשות ברזא ארוכה ההולכת תוך הקרקע ולחברה דבלא"ה הרי צריכה להיות גם במחובר לקרקע וכנראה לפיענ"ד במקוה דקהלתו יעשו כן כי כל האחרונים החמירו לעשות מקוה אליבא דכל הדיעות כפי האפשרי באיסור כרת כפי חומר הענין ולא חדשתי בזה כאן שום דבר אלא הוצעתי הדברים הנראים לפי ענ"ד ואחתום בברכה יהי ד' עמך ויברך אותך כאות נפשך ונפש רבך הדורש שלומך: הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה ר"א בעזה"י חוסט יום ה' לסדר ויחי תרל"ה לפ"ק

החיים והשלום וכל טוב לתלמידי הרב המופלג בתורה וביראה כש"ת מוה' משה צבי פרידמאן נ"י מורה בקהל האטהאז יע"א

מכתבך קבלתי ובו נשאלתי ע"ד המקוה בעירו שנטלו הנסרים מקרקעות המקוה ויש שם טיט ועתה מצד רדיפת המים א"א לקבוע שם נסרים ומה יעשו משום חשש טיט דפסק ביו"ד סי' קצ"ח סעי' ל"ג דלא יטבלו במקום טיט ואע"ג שכ' הש"ך שם דהיינו דווקא כעין טיט היון מ"מ כ' שם הדגו"מ אפילו בשאר טיט צריכה האשה שתגביה רגליה כשהיא תחת המים ומשו"ה כ' בנוב"י מהדו"ת חיו"ד סי' קל"ו דיש לתקן מקות כאלה משום דנראה לו דאין הנשים נזהרות בזה ודעת מעלתו כיון דבעירו א"א לתקן עתה וברש"י שממנו מקור הדין משמע דווקא בטיט עבה כמ"ש הש"ך גם הנוב"י מסכים להתיר בזה עכ"ל בקיצור ולפי ענ"ד דבר גדול דיבר הדגו"מ הנ"ל וצריכה להגביה רגליה דלפי המבואר במשניות דמקוואות מצינו דג' טיטין יש דבפ"ט דמקוואות מ"ב מבואר דטיט היון וטיט היוצרים ויתידות הדרכים הם חוצצין ואין טובלין בו וביאר שם הר"ש דהכוונה דאין טובלין בו אע"ג דהמים מקדימין ברגליו ולכך מתיר בפ"ו דמקוואות לטבול מטה אע"ג שרגליה שוקעת בטיט העבה אפי"ה בטיט כאלו אם הם במקוה אין טובלין בהן משום דהוי חציצה

ודבריו מבוארים ומובנים היטיב דהרי כל היתר דמועיל אם מים מקדימים הוא משום דהוי כהא דתנן שם במשנה פ"ו דאם הדיחה אשה ידיה במים מותרת לאחוז באשה הטובלת דהמים שתחת ידיה שהם טופח להטפיח והם חיבור לשאר המקוה ובטופח להטפיח הוי חיבור וכמו שביאר זה התויו"ט בפ"ב דמקוואות מ"י וזה שייך אם אין שם טיט החוצץ אבל אם יש שם טיט החוצץ ויש לחוש שנדבק ברגלים ומפסיק בין המים שתחת רגליה לבין המים של גוף המקוה ואין כאן חיבור ולכך א"ש ומובן היטיב דלכך אין טובלין במקוה כזאת שיש בה טיט עבה כטיט היון ומטעם זה קשה לי על מ"ש הש"ך לפרש הא דמבואר בסי' קצ"ח סעי' ל"ג דאין לטבול במקום הטיט שכ' דהיינו כעין טיט היון דאיך אפשר דמיירי בכה"ג דא"נ למה הוצרכו להביא זה משמי' דרש"י ועיין בטור דמכשיר אפילו לכתחילה הא בטיט כה"ג מבואר בפי' במשנה דאין טובלין

ועוד. נראה דגם לפי מ"ש הש"ך הנ"ל ללמד זכות על הנשים הטובלת במקום הטיט דווקא בטיט כעין טיט היון אסור לכאורה אינו מספיק לפי מ"ש הב"ח והובא בספר ס"ט סי' קצ"ח סעי' י"ד בס"ק ל' דאין אנו בקיאין בטיט היון ולזה יש לחוש על כל הטיטין וא"כ גם בשאר טיט יש לחוש אמנם אפשר לומר דקושיא חדא מתורצת באידך דמסתמא גם הב"ח מיירי דווקא בטיט עבה שהוא כעין טיט היון וגם הש"ך לא מפרש לשון הש"ע אלא בסתם טיט עבה שיש לחוש ולגזור אטו טיט היון ובזה פליגו רש"י ושאר פוסקים אי גזרינן כה"ג וא"ש ועכ"פ לפי המבואר בטיט היון וכיוצא בו מבואר במשנה שאין טובלין ובטיט עבה שיש לחוש או לגזור אטו טיט היון פסקינן ג"כ דאין טובלין בו כדעת רש"י

ויש טיט שני שאין בו חשש כלל דהיינו שהוא כעין טיט הנירוק