מהר"ם שיק יורה דעה קמו

בפסול שנעשה ע"י אדם או ע"י דבר שמקבל טומאה וא"כ לא קשה קושית הרא"ש

ובלא"ה תמהני טובא על הרא"ש בתשובה שהרי הרא"ש גופי' מסיק מהא דאמרינין בזבחים דף כ"ה ע"ב דמוכיח אוויר כלי ככלי מוכח כל שיש הפסק קצת אפילו אוויר כל שלא בא ממש מדבר המקבל טומאה ממש מקרי הווייתו ע"י טהרה וא"כ בזלפו בידיהם ורגליהם הרי אזיל ע"י אוויר וכך הם באים למקוה וא"כ לא מקרי ע"י טומאה וכמו שמסיק הרא"ש בתשובה שם וצ"ל באמת לפי מסקנת הרא"ש שם ובא לישב גם קושיא הנ"ל מזלפו בידיהם ואפשר דגם הקושיא מכולו שאוב נוכל לישב בזה ומושכחת כולו שאוב כשר מן התורה במטיל מרחוק דרך אוויר מיהו מהא דסתמו סתם כולו שאוב כשר מה"ת צ"ל כנ"ל דדוחק לאוקמא דווקא על כה"ג בהטיל דרך אוויר

והנה הא דמועיל גבי הווייתו ע"י טהרה הפסק קצת אפשר דילפינין זה מקרא דאך בור ומקוה מים יהי' טהור ודרשו דבעי' הווייתו ע"י טהרה והקשה התויו"ט לדעת הרמב"ם והרא"ם דס"ל דקרא רק אמעין קאי א"כ איך פסקינין לקרא בסכינא חריפא דלא קאי על מקוה מעין ונראה דהנה בתו"כ יליף ממעין דבעינין דווקא בידי שמים ומבור מקוה מים יליף דרשאי להיות תפיסת ידי אדם והיינו דאע"ג דבידי אדם ממש אסור מיהו היינו דווקא בסמוך למים אבל עשיית בור שהוא רחוק מגמר הדבר רשאי להיות ע"י אדם אע"ג דמקבל טומאה וזה קרי לי' בת"כ תפיסת ידי אדם דהוי רק כאחיזה מאדם שרי ואם כן חזינין לענין ידי שמים התיר מקצת ע"י אדם ולא כולו וזה ילפינין מקרא דאך מעין ובור מקוה מים וע"ז סיים הקרא יהי' טהור דהיינו הווייתו ע"י טהרה בעינין ג"כ באופן הזה דרחוק מנפילת מים שרי ובמקום נפילת מים אסור וא"ש דאע"ג דקאי רק על מעין צריך לכתוב בקרא לאחר בור מקוה מים ומיושב קושית התויו"ט

ועכ"פ. לפי הנ"ל מרומז בקרא דאם יש הפסק שרי גם לענין מעין ומדסתם משמע גם לענין מים חיים הדין כן (דהרי לענין מים חיים לא כתב דבעינין ע"י טהרה רק דיליף מכאן ודון מינה ומינה) ובספר לחם ושמלה מסופק אי גם לדעת הרמב"ם והרא"ם מועיל הפסק ולהנ"ל מועיל ולפי האמור מבואר דיש דברים בשאובין שנשאבו בכלי אפילו בכלי גללים חמירו יותר מאם נקוו ע"י דבר טמא דהמשכת שאובה בעינין ג' טפחים משא"כ לענין דבר המקבל טומאה ובשאובין לדעת רוב הפוסקים אם הומשכו כולן פסולין וע"י דבר המקבל טומאה אם הפסיק כל שהוא ולא בא ממש למקוה ע"י הדבר המקבל טומאה מותר אפילו כל המקוה נעשה בכה"ג ולא גזרו וצריך טעם וכ"ש לדעת ר"ש הנ"ל דשאובין נאסרו משום גזירת אטו הווייתו ע"י טהרה וכבר הקשה הראב"ד בס' בעה"נ על הרז"ה בהגה"ה הנ"ל שסובר דבא ע"י אדם אינו פוסל בג' לוגין ובשאובין פוסל הקשה כיו"ב דלא יהא הטפל חמור מן העיקר

אמנם לפי מ"ש לעיל דהתורה הקישה הווייתו ע"י דבר טהרה להוייתו ע"י אדם ופירש בהווייתו ע"י אדם קולא דתפיסת ידי אדם שרי דהיינו מקצת מעשה אדם דהיינו בתחילת עשייתו שרי וה"נ לענין הווייתו ע"י דבר טהרה דשרי מקצת הווייתו ע"י דבר טומאה דכיון דהתירה התורה בפירוש לא גזרו חכז"ל אפילו כל המקוה נעשית ע"י דבר המקבל טומאה רק שהפסיק בנתיים דכשם דרשאי אדם לחפור בור אע"ג שע"י החפירה באו ובצבצו המים ובאו לגומא זאת ע"י מעשה אדם מ"מ ביאת המים לכאן הי' מעצמו וה"נ כאן בהפסק וכ"ש דיש להסביר ולהביא ראי' לשיטת הרא"ש המובא שם ביו"ד סי' ר"א סעי' נ' דהחזקת המים וגדרי המים רשאין להיות אפילו ע"י דבר המקבל טומאה כשם דגבי צבור רשאי המחזיק להיות ע"י אדם ה"נ המחזיק מי המקוה רשאי להיות דבר המקבל טומאה ולכך לענין ב' דברים אלו בנעשה מקצת ע"י אדם וכן בהווייתו במקצת ע"י דבר המקבל טומאה לא גזרו בדבר שהותר בפירוש משא"כ בשאובין בכלי דלא הותר בפירוש דיש גם חשש של הר"י המובא בר"ש פ"ב דמקוואות משנה כו' אטו יטבול בכלי גזרו טפי

ובזה אני מסביר סברת הגידולי טהרה בנחל ס"ק ל"ח דכ' דאיכ"ל דאינה נפסלת המקוה ע"י ג' לוגין שבאו שם ע"י דבר המקבל טומאה אע"ג דאם באו שם משאובין פסלו דכשם שלא גזרו על מקצת ביאה ה"נ לא גזרו על מקצת מים מן מי המקוה ולכל הפחות למ"ד שאוב כולו מדרבנן דהיינו לדעת המחבר דלדבריו נראה דלענין מקוה הוה זה דבעינין הווייתו בטהרה מדרבנן י"ל דלא גזרו בג' לוגין מיהו מלשון הפוסקים לא משמע כן וכמו שכ' הש"ך בס"ק ק' והא ראי' דגם בבא ע"י אדם אפילו שלא ע"י כלי פוסל ע"י ג' לוגין כמבואר בסעי' ט"ו בהגה"ה וטו"ז וש"ך שם ובסעי' מ' ובטו"ז שם וכבר כתבתי דב' דינים אלו שווין והקרא משוה אותם ונהי דגם שם יש דעה והוא הגה"ה מהרז"ה על ספר בעל הנפש שהבאתי לעיל בתשובה (סי' קצ"ו) ביתר ביאור דג' לוגין לא פסלו בבאו ע"י אדם וא"כ ה"ה בבאו ע"י דבר המקבל טומאה אבל הראב"ד וסייעתו חלקו עליו וא"כ ה"ה כאן וכן הסכים בספר לחם ושמלה אע"ג דלפי מ"ש מקצת קושיות שלו מיושבים מ"מ לדינא נראה מדברי הפוסקים כדבריו

איברא הא דקי"ל בסעי' ל"ה שאפילו עברו ע"י דבר המקבל טומאה אם הי' אפשר למים לבוא גם בלי דבר המקבל טומאה דכשר וכ"כ הש"ך בס"ק ק' ועוד כמה פעמים והוא מדברי הרא"ש קולא זאת לא ידענו מנ"ל וגם לפי סברתי דהנך ב' דינים דהיינו באו ע"י אדם ובאו ע"י דבר מקבלי טומאה דיניהם שוה משום דהכתוב הקישן וכתבם בחד קרא ובבאו ע"י אדם אפילו הי' אפשר לבוא בלא אדם אם באו ע"י אדם פסול א"כ ה"נ כאן וצ"ע ואפשר דרק במקוה הקיל כן משום דמסתבר לי' כהרמב"ם אלא דחש להחמיר ועדיין צ"ע

ועכ"פ לפי הדברים הנאמרים למעלה מבואר דהרוצה להמשיך מי גשמים ע"י צינור וסילונות יש ב' תקנות או שיחברם לקרקע בחיבור גמור בחיבור ע"י בנין ולדעת התויו"ט פ"כ דכלים מ"ה בעינן דווקא חיבור ע"י מסמרים ולפי מ"ש הדגו"מ ונוב"י בעינן ג"כ שיהא תחילת עשייתן לשם כך לחברן לקרקע דהיינו שיאמר לאומן לעשות לשם כך ואז אינם מקבלין טומאה ורשאין להביא מים על ידיהן למקוה והתקנה הב' שיוכל להביא מים ע"י סילונות אפילו אינם מחוברים אלא שלבסוף לא יקלחו לתוך המקוה ממש אלא יהא הפסק מעט או שישימו צינור קטן של עץ בסופו ולפי מ"ש מרן זצ"ל בחת"ס חיו"ד סי' קצט צריך שלא יהא הצינור של עץ תחוב בצינור של מתכות דא"כ שוב נסמך הצינור של עץ ע"י דבר המקבל טומאה ואנן הא קי"ל דגם סמיכה אסור ולכך בעינן שיהא עומד בפ"ע וגם כ' שם בסי' רי"ד דלכתחילה לא יהא הצינור של עץ חקוק אלא מחובר מדפין כמ"ש מהרי"ק ואז צריך שישגיח שלא יהיו המסמרים אם הם של ברזל מסמרים ישנים שהיו בכלי כמ"ש הנוב"י מהדו"ת סי' קל"ז

והנה בלשון הש"ע סי' ר"א סעי' מ"ח שכ' שיחבר צינור של עץ יש לפרש כפירוש מרן זצ"ל אבל בלשון הרא"ש בתשובה שכתב שישים בפי הצינור צינור של עץ קשה לפרש כן וגם קשה לפי מ"ש הטו"ז שם בס"ק מ"ג דצינור הוי כפשוטי כלי עץ ולפי מ"ש מרן זצ"ל בתשובה סי' קצ"ט דיש להחמיר לכתחילה שלא יביא אפילו בדבר המקבל טומאה מדרבנן גם לענין מקוה קשה איך התיר בצינור של עץ בוודאי מדברי הש"ך ס"ק ק"ד מבואר דסובר דווקא לענין מעין אמרינן דאם הביא ע"י פשוטי כלי עץ בטל ממנו שם מעין וכמו שביאר ג"כ שם מרן זצ"ל בתשובה אלא שבתי' ראשון הקיל יותר וכ' דאפילו לענין מעין דווקא אם היו רק טיפין וקי"ל לעיל סעי' י"ג דאז אין עליו שם מעין ואנו רוצים להביאו ולעשותו מעין דווקא בכה"ג בעינן הווייתו בטהרה לגמרי ובתי' הב' מחמיר לעולם לענין שיהא מעין אפילו לא נפסל ממעין צריך הווייתו בטהרה אפילו מטהרה דרבנן וכן פסק לעיל ס"ק ע"ו אבל לענין מקוה אינו פוסל אבל לדברי מרן הנ"ל קשה וצ"ל דהרי הרא"ש בתשובה כלל ל"א כ' דנראה אפי' אין הצינור מחובר כיון דנעשה לשמש קרקע אינו מקבל טומאה וצינור הוא ג"כ מדברים שמשמשין הקרקע כעין דתנן בפ' י"א מכלים משנה ב' אלא דיש חולקין ולא ברירא לי' מ"מ לענין טומאה דרבנן איכ"ל דסמכינן ע"ז הואיל ומשמש קרקע בטל לגבי קרקע ואין עומד לעשות ממנו בית קיבול ולכך אינו מקבל טומאה כלל ולכך שרי ע"י צינור של עץ גם לדעת מרן

והשתא דאתית להכי יש לישב מה שהקשה מרן בחת"ס הנ"ל דלמה סתם הש"ע ולא ביאר דאסור לתחוב הצינור של עץ בצינור של מתכות דאיכ"ל דס"ל דנהי דאנן קי"ל כר' יוסי דגם סמיכה אסור היינו מדרבנן בעלמא דמקרא נשמע רק הווייתו ממש כדלעיל דומיא דבור וכיון דרק מדרבנן אסור נוכל לסמוך על הפוסקים דאפילו אינו מחובר רק נעשה לשמש קרקע אינו מקבל טומאה וא"כ גם הצינור של מתכות חשבינן לי' כאינו מקבל טומאה כן י"ל מ"מ עיקר הדבר כמ"ש מרן זצ"ל דאסור לסמוך וליתן הצינור של עץ בשל מתכות ולכך שינה לשון הרא"ש ועכ"פ מדינא מועיל א' מב' תקנות הנ"ל וכן סתם בש"ע סעי' מ"ה הנ"ל

אמנם הרא"ש בתשובה הנ"ל כ' הואיל ויש גדולים חולקין עצה טובה שלא יסמוך על תקנה הראשונה לחבר הצינורות לחודא אלא יעשה גם צינור קטן של עץ ותמהני שהש"ע לא הביא זה וגם ברא"ש בפסקיו בהלכות מקוואות כ' כן בדרך עצה טובה וכן נוהגין אע"ג דמחברין לסילונות של מתכות אפי"ה עושין צינור של עץ ג"כ ועבדינן תרתי אע"ג דבתקנה זו של צינור קטן של עץ סגי לכ"ע מ"מ מהיות טוב עבדינן תרתי והמחמיר תבוא עליו ברכה אבל בוודאי סגי בתקנה זו לחודא אפילו אם הצינורים של מתכות אינם קבועים בקרקע כשר ע"י צינור של עץ כדלעיל והנראה לפיענ"ד כתבתי: