מהר"ם שיק יורה דעה קמה

שהמשיכה כולו כשר ומיושב נמי קושית הטו"ז ס"ק כ"ח על הב"י וכעין שכתבתי למעלה

ועתה בנידון שלנו כיון דבגלגל אין שם שום כלי רק ע"י הגלגל המסבב המים באים לצינורות נראה דדמי לגמרי ליכפה דקנקנים שהרי האדם אינו מגביה ולא נשא בו המים אלא שהגלגל רואה את המים הבאים עליו שילכו משם ולהלן וא"כ לפי האמור להרמב"ם שפיר שרי לגמרי וליתר הפוסקים לכל הפחות בהולכה הקרקע ולפי"ז נקטינין דברי הטו"ז במקצת דהוא סובר אפילו בשאבו והגבהו ע"י אדם אלא שהכלי נקוב מהני המשכה ולדידן בכה"ג אינו מועיל אבל אם נשאבו אלא שכפו והטו וע"י כח האדם באו למקוה אז להרמב"ם שרי לגמרי ולהראב"ד והרא"ש והטור ושו"ע שרי ע"י הולכה עם הקרקע אפילו אין בו לגמרי דין המשכה וא"כ נידון דידן אינו אסור אלא לפי שיטת הר"ש הנ"ל דסובר דגם ע"י כח אדם תליא בפלוגתא דשאובה שהמשיכו כולו והי' אסור אמנם אן דלענין קנקנים פסקו הפוסקים בפשיטות והלכה רווחת דשרי לדידן ע"י כפיה ואפילו לעשות מקוה בתחילה ולא חשו לדברי הר"ש א"כ גם המקוה שנעשית על אופן ונידון שהתחלנו בו יהא כשר מנ"ש שדברי הר"ש קשים שהם נגד הת"כ הנ"ל דיליף לה מקרא דבור ואי שאובה שהמשיכו כולו גופי' יליף מבור א"כ מ"ש קנקנים א, שהניחן לנגבן דנקט וצ"ע על הר"ש

ובתשובת מהרי"ט סי' י"ז ג"כ על ענין מקוה שנעשה ע"י גלגל שהתירו הגאונים ומהרי"ט פלפל בזה מיהו האם היו כלים בגלגל עיי"ש אבל אי ליכא כלים אלא שבא ע"י אדם להביא ראי' ממהרי"ט דהנה לכאורה נראה דבנידון שלנו יש לומר אפי' להר"ש שרי דכל כה"ג איכ"ל דלא חשוב כבא מכח אדם אמרינין בסנהדרין דף ע"ז ע"א דסוף חמה או סוף צינה לבוא פטור דכיון דהשתא עדיין אינו כאן לא הוי מעשה דידיה ונהי דהתוס' שם ד"ה סוף חמה הקשו הא קי"ל דאשו משום חציו הא כבר תי' התוס' בתי' שני דדווקא בניזקין ומשום דאיכא נמי משום ממונו ואפילו לפי תי' ראשון מכל מקום היכא דלא הי' בעולם כמו בהשיך נחש למ"ד מעצמו מקיא פטור ולא חשיב מעשה דידי' ה"נ איכ"ל אם בשעה שהסיק אדם לא הי' שם קיטור אלא אח"כ נולד וסוף לבוא כה"ג לכ"ע פטור לפי מ"ש התוס' איברא דיש לשדות כרגא בזה דהרי אמרו שם האי מאן דאכניס חברי' בביתא דאשישא ואדליק שרגא במזי' ומת חייב כיון דמיד שהדליק מתחיל ההבל הוי מעשה דידי' אלא דלכאורה י"ל ר"ז לטעמיה דס"ל שם כפה עליו גיגית חייב וביאר הר"ן בחידושיו דפליגו היכא דהתחיל מקצתן והוא מתרבה וממית לר"ז חייב ולרבה פטור וקי"ל כרבה ולכך ר"ז לשיטתו ס"ל גם בהדליק שרגא בביתא דאשישא חייב וכן נראה קצת שם בדברי הר"ן בחידושיו

אמנם הרמב"ם פ"ג מרוצח פסק להא דר"ז בהדליק שרגא אע"ג שפסק בכפה עליו גיגית פטור כרבה ונראה דס"ל לחלק נהי דגם בהדליק שרגא אמרינין בברכות דף נ"ג ע"א דאיכא תוספת במה שמתרבה אח"כ ופנים חדשות מ"מ האי תוספת ג"כ בא מכח השלהבת דהשתא והכל ממנו משא"כ בכפה עליו גיגית אין המתרבה בא מכח ההבל של השתא ולכך קי"ל דפטור. ומה שקשה עוד על הרמב"ם שם שמחייב בבנה עליו בית כבר תי' הה"מ שם ועכ"פ לפי"ז הה"ד כאן הוי כמעשה דידי' מ"מ י"ל דלא הוי טפי מכח כחו שאפילו חשבינן לקיטור הבא ע"י היסק אדם ככחו ואפילו אם מסיק גם אח"כ לאחר שיש כאן כבר קיטור הוא מוסף אש ועצים אפי"ה יש לומר דהוי רק כח כחו דהקיטור הבא שם חשבינין ואז כח זה פועל על הגלגל ומנענו ומביא המים בכח כחו ובכח כחו כ' התבו"ש בסי' ג' אות ד' דהוי ספיקא והזכרון יוסף בתשובה סי' י"ג הנ"ל כ' ג"כ גבי פלומפי"ן הסברא דהוי כח כחו וע"ז יפה השיג בס' גידולי טהרה סי' י"ד דכל שעדיין כח ראשון והשני ביד האדם המושך תרתי לא חשיב כח כחו וזה אינו שייך כאן וא"כ י"ל כיון דכח כחו אפשר דלא חשיב מעשה האדם ודעת הר"ש הרי לא הובא בטוש"ע לענין קנקנים ולא חשו עלי' וא"כ לכהפ"ח יש להתיר בכח כחו דאיכ"ל דמודה הר"ש והראי' יש להביא קצת ממה שהתיר בש"ע סי' ר"א סעי' ל"ט בניתזו מרגלי בהמה אפילו רוכב אדם עלי' וע"י גרמתו באו מבהמה

וגם מדברי מהרי"ט סי' י"ז הנ"ל יש להביא מקצת ראי' שהרי עד כאן לא פלפל שם אלא משום שהי' לגלגל בית קבול כלי וגם בזה נטה להתיר אם מחובר לנהר אבל אם לא הי' לגלגל בית קיבול הי' פשוט להם להתיר ואמאי דנהי דהמים מגלגלין שם במעשה דמהרי"ט את הגלגל מ"מ המביא את הגלגל ומתקנו בתוך המים הוא הגורם סיבוב הגלגל דהרי כ' התוס' בסנהדרין דף ע"ג ד"ה סוף דאין חילוק בין מקרב האש אצל דבר ושרפו או מקרב הדבר לאש שהי' כבר לעולם נקרא מעשה דידי' וא"כ ה"נ נהי דהמים אזלו והנהו אחרינא מ"מ לפי תי' הראשון שבתוס' שם כל שסוף לבוא לבוא הוי כאלו הוא שם כבר והוי ע"י אדם אמנם אי חשבינין ככח כוחו המים מסבבין את הגלגל והגלגל מוליך את המים א"ש דברי מהרי"ט ונהי דאין לסמוך על זה מ"מ בנידון מקוה הנ"ל שנראה דלכ"ע כשרה אלא לדעת הר"ש יש לפסול שפיר י"ל דבכה"ג כ"ע מודים ולכך המקוה אשר אנו דנין עלי' אם אמנם שאין דעתי מכרעת מ"מ כתבתי הנראה לפי ענ"ד שאם אין בגלגל כלי בית קיבול ובאו באופן הנ"ל ע"י המשכה למקוה והמקוה כשרה לפי ענ"ד ובלבד שיהיו הצינורות נעשים לקרקע וגם בברזא צריך ליזהר כמ"ש בגידולי טהרה סי' ט"ו שיהי' קביעות גמור וגם החמיר שם שיעשו הברזא לאחר שקבעו הצינור המביא המים בקרקע והנראה לפי ענ"ד כתבתי

תשובה קצ"ז

מבואר בש"ע יו"ד סי' ר"א סעי' מ"ח לפסק הלכה דהבא להמשיך מים למקוה צריך שלא יהא בדבר המקבל טומאה וזה כדעת הרא"ש בנדה בהלכות מקוה וגם בתשובה סי' ל"א אות ו' והוא שיטה הג' לפי מה שביאר מרן זצ"ל בחת"ס חיו"ד סי' קצ"ט המחבר בש"ע פסק לחומרא ככל הפירושים איברא שקשה לי דהרי הרא"ש בתשובה הנ"ל הקשה על שיטתו הנ"ל חדא מהא דס"ל לר"י כלו שאוב כשר מן התורה ושר"ש באמת פסק מטעם זה דכולו שאוב פסול מן התורה וא"כ לר"י ולרמב"ם ולרשב"ם וסייעתם דס"ל דכולו שאוב כשר מן התורה עמדה הקושיא וע"ז תי' דהם ע"כ ס"ל לפרש הך משנה דפ"ה דמקוואות דנוטפין שעשאן זוחלין כפירוש הרמב"ם שהוא שיטה הא' או השיטה הב' המובא במרן שם עיי"ש ולפי"ז קשה על הש"ע דפסק שם סעי' נ"ג דכולו שאוב מותר מן התורה וא"כ ע"כ סובר כשיטת הרמב"ם ואיך פסק בסעי' מ"ח כשיטת הרא"ש הנ"ל בשלומא הרא"ש לטעמי' דנראה מדבריו בה' מקוואות דהסכים להר"ש אבל להמחבר קשה בוודאי הרמ"א באמת פסק שם בסעי' נ"ג ובסעי' ג' דכולו שאוב פסול מן התורה אבל להמחבר קשה וצ"ל דלדעת המחבר באמת הא דבעינין הווייתו ע"י טהרה הוא רק מדרבנן דגזרו אטו כלים שיש להם בית קיבול וכגזירת שגזרו בשאובין וכמו שהבאתי לעיל בתשובה (סי' קצ"ו) דשיטת הגהות הראב"ד (ולפי דעת הגידולי טהרה בסי' י"ד הוא להרז"ה) דבא ע"י אדם הוה רק מדרבנן אסור וכן הווייתו ע"י טהרה והוא משום דאתא לאחלופי בנעשה ע"י כלי קיבול

ועפי"ז שביררנו דלדעת הש"ע ע"כ גבי מקוה הא דבעינין הווייתו ע"י טהרה הוא רק מדרבנן יש לישב מה שהקשה הדגו"מ שם בסעי' מ"ח וכ' ביתר ביאור בנוב"י מהדו"ת חיו"ד סי' קל"ז שהשו"ע שסתם וכ' דסגי במחוברים לקרקע קיצר במקום שהי לו להאריך דבעינין דווקא שנעשו מתחילה לקרקע וכמ"ש הרא"ש בהלכות מקוואות ובתשובה כלל ל"א אות ז' הנ"ל ולפי הנראה לי שם כוונת הרא"ש עפ"י מ"ש התוי"ט פי"א דכלים מ"ב דקשה מ"ש דפרט הני ותי' דמיירי בנעשו לקרקע וצריך עדיין ביאור מ"ש הני וצריך לומר דהני צורתן מוכחת דסתמא נעשו לקרקע ולכך אפילו מדרבנן אינם טמאין אפילו קודם שקבען אבל באחרים אתא לאחלופי ומי מעיד עליהם שנעשו לכך וא"כ צינור אינו מהנך הנפטרים ואיכ"ל דבעי' דווקא מחובר לקרקע אבל מחובר לחודא לא מהני אם כבר הי' עליו תורת כלי לקבל טומאה בתלוש אינו בטל בלי שינוי מעשה וכדאיתא במשנה פ"ו דכלים משנה ה' דבעינין בקופת שאור דווקא חיבור במסמורים ובנו עליו עיי"ש בתיו"ט מיהו כ"ז בדאורייתא אבל בדרבנן אמרינין ב"ב דף ס"ו שאני שאובה דרבנן וסגי בחיבור לקרקע ולפי מ"ש למעלה בדעת המחבר פסול דהווייתו ע"י טהרה בעינין לענין מקוה הוא רק מדרבנן ולכך לש"ע סגי בצינור וסילון שהוא מחובר לקרקע וא"ש להמחבר

ואכתי עמדה הקושיא על הרמ"א דכבר כתבתי דפסק דשאובה כולו מה"ת וא"כ איכ"ל דגם הווייתו ע"י טהרה הוא ג"כ מה"ת ועמדה הקושיא של הנוב"י עליו דהוי לי' להגיה דבעינין תרתי נעשה לקרקע וגם מחובר לקרקע וצריך לומר כיון דבפי"א מ"ב דכלים פרט צינור בהדי הנך דסתמן נעשו לקרקע וכיון דרובא הכי הוי ויכולין לסמוך על זה לכך סתם ועיין בגידולי טהרה סי' י' שכ' ג"כ דרובן נעשו לקרקע וא"ש מיהו גוף דברי הדגו"מ צ"ע לי ויתבאר אי"ה במקום אחר והנה הרא"ש בתשובה הנ"ל הקשה עוד על שיטה שלו דגם במקוה בעינין הווייתו ע"י טהרה מהא דאמרינין בתוספתא פ"ב דמקוואות והובא בר"ש שם במשנה ח' וט' דלגיון העובר וזלפו בידיהם ורגליהם כשר עיי"ש וקשה הא לא הוי ע"י טהרה עיי"ש וע"ז לא נמצא תי' שם ברא"ש ועמדה הקושיא לשיטתו מיהו כבר כ' הר"ש שם דמיירי בהעבירו עם הקרקע וכבר ביארתי בתשובה (סי' ק"ץ] דגם להרא"ש מיירי בהעבירו עם הקרקע אלא דלא בעינין שיעור המשכה עיי"ש דפסול שאיבה דווקא שהי' בכלי לא נתבטל בקרקע עד שהי' ג' טפחים כדי לבלוע משא"כ