מהר"ם שיק יורה דעה קמג

(סימן ק"ץ) דדברי הב"י בש"ע סוסי' ר"א בסעי' ס' דמשמע דווקא מי גשמים אבל מעין הוי חיבור סתרו למ"ש הב"י דגם בנהר קטפרס אינו חיבור כמ"ש המרדכי והראבי"ה אלא א"כ סופו לירד ולהב"י אפילו בסופו לירד ואפילו במעין אינו חיבור אלא א"כ הוא בשיפוע מעט לא מקרי קטפרס עיי"ש שהארכתי בזה וכיון דתליא ברברבתא וא"כ בכולו שאוב דאפילו בהמשיכו י"ל דהוי דאורייתא כמבואר מלשון כמה פוסקים ובנוב"י מהדו"ת חלק יו"ד סי' קל"ו כ' ג"כ דניצוק אינו חיבור בשאובים וא"כ צינור הנ"ל אינו מועיל להשקה לכולו שאוב אפילו המשיכו

אמנם לכאורה אמינא דמטעם אחר יש להקל בנידון הנ"ל עפ"י מ"ש בתשובת זכרון יוסף חיו"ד סי' י"ג שרצה להקל בפלומפף שלא נעשו מעולם שאובין דלעולם הוא מחובר למעיין אלא דאפי"ה הוא פסול למקוה כמבואר ביו"ד סי' ר"א סעי' ל"ט אפי' בממלא בחפניו וברגליו אלא דע"ז שוב כ' דיש לסמוך על מ"ש הטו"ז שם ס"ק מ"ז דאם ניקב כשפוה"נ יש להקל יעויי"ש לעשות ע"י כלי זה מקוה בשעת הדחק אמנם על זה ג"כ כבר השיג בספר גידולי טהרה סי' י"ד והכריח דאין לסמוך על הטו"ז בזה ואין להתיר דאפילו המתיר דווקא אם נמשכו בלא כוונה עיי"ש שהאריך ובלא"ה נראה לפי ענ"ד דאינו ברור דפלומפף לא יהו שאובין דהנה הפמ"ג בהלכות נט"י באשל אברהם נסתפק לענין נט"י אי נוטלין בו אי חשיב כלי וראיתי בסידור דרך חיים שכ' דאם מניח ידיו על הקרקע ויוצק עליו מפלומפף מותר ממנ"פ אי כלי הוא הרי הותרו בנט"י ואי אינו כלי הרי הותרו בטבילת ידים דמחובר למעין בניצוק

ולפיענ"ד לפי הנודע לי קצת מענין הפלומפף אין כאן ממנ"פ דהברזל ששואבין בו יש לו בתחתיתו דוגמת כלי וכן למעלה אלא שיש לכלי זה למטה בתחתיתו שקורין ווענטיל שהוא פותח וסוגר ע"י דחיקה ואוויר דוחק אותו למעלה ושוב נסתם וא"כ לכאורה כיון דנעשה לקבלה על אופן זה הוי מקרי כלי קבלה וכעין דקי"ל באו"ח סי' קנ"ט סעי' ה' לענין טיטרוס שנעשה לקבלה באופן זה ואז כשקיבל שוב אין לו חיבור למעין ואי נימא דכה"ג לא חשיב כלי בשעה שנתמלא ושופך לחוץ ועדיין צריך לחקור בתוכן הכלי הזה מ"מ לפי הנראה הוא כלי ואינו מחובר למעין וא"כ נעשו שאובין גמורין וא"כ הוי שאובה שהמשיכו כולה ואין להתיר השקה בניצוק או קטפרס כדלעיל

ומ"ש מעלתו נ"י תקנה שיעשה למטה בצינור ברזא וע"י שיתקבצו בו המעיין ויהי' חיבור ואז יוציא הברזא ויהי' השקה טובה עכ"ל הצריך ולא אדע מה הועיל בזה דאז כשהי' הברזא סתימה לא הי' חיבור למעין וכשנפתח והוציא את הברזא נעשה ניצוק או קטפרס וכדלעיל שהרי ניצוק אינו חיבור הואיל ואין לו מקום לנוח ועומד לפסוק וא"כ ברגע שהוציא הברזא ואין לו מקום עמידה נעשה ניצוק והוא פשוט לפי ענ"ד ואדרבה גרע בזה שעי"ז באנו לפלוגתא דלדעת הנוב"י מהדו"ת חלק יו"ד סי' קמ"ב אם נעשה בברזא לפתוח ולסגור אפילו כשהיא פתוח חשיב כלי ובכלי קי"ל ביו"ד סי' ר"א סעי' ח' דאינו מועיל חיבור כשפוה"ל וכמ"ש הר"ש ריש פ"ה דמקוואות ונהי דמרן זצ"ל בסי' קצ"ח פליג על דברי הנוב"י הנ"ל וכ' כשהיא פתוח דברזא לא חשיב כלי מ"מ בברזא גרע מבלא ברזא לפי ענ"ד כנ"ל ולדעתי אין תקנה למקוה זו אלא א"כ יעשו מקוה אצלה או יחליקנה לשנים אם אפשר וימתינו עד שתתמלא אותה המקוה במי גשמים ויתחברו בהשקה גמורה על אופן שכ' מרן זצ"ל בחיו"ד חת"ס סי' ר"ג ורי"ב כן נראה לפי ענ"ד. תשובה קצ"ו

החיים והשלום וכל טוב לתלמידי האהוב המופלא ומופלג בתורה וביראה המאור הגדול המפורסם כש"ת מוה' זלמן שפיצער נ"י מורה בעיר מלוכה ווין יע"א

אם אמנם לא ידעתי ממש תוכן הענין מ"מ את נדרי אשלמה אשר נדרתי למעלתו נ"י שאי"ה אכתוב לו דעתי בענין מקוה שנעשה באופן שהמים באים לחפירה אחת מהנהר ע"י גלגל המסבב ע"י שבני אדם מסיקת תחתיו וע"י קיטור מסבב הגלגל ומוליך מים עמו לצינורו' ומן הצינורות לחפירה גדולה ומן הבור ההוא נמשך ע"י צינורות למקוה ובכל אלו אין לחוש משום הווייתו ע"י דבר המקבל טומאה שכל הצינורו' נעשה לקרקע וגם אי משום חשש שאובין ע"י כלי אלא דיש לדון לפסול מכח שהוויות המקוה ע"י ואנו דרשינן בתורת כהני' פ' שמיני דלכך נאמר מעין ובור מקוה מים ללמד מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים וכך כ' הרמב"ם בפ"ב מ"ו דמקוואות ופסק כן בחיבורו פ"ה דין ז' וכן הוכיח הראב"ד בס' בעל הנפש שער המים מכמה משניות וכן כ' הרא"ש בהלכות מקוואות וכך הביא הב"י בסי' ר"א בשם הרשב"א ופסק כן בש"ע יו"ד סימן ר"א סעי' ל"ט דכל שבא ע"י ידיו ורגליו של אדם ואפילו ע"י דבר שאינו נעשה לקבל מים אם נעשה מקוה על ידיהם ואפילו בג' לוגין פוסל אם באו ע"י אדם ועיי"ש

אמנם הקשו על זה מהא דכ' הפוסקים דאם רוצים לנקות המקו' ישאבו המים ע"י כלי מנוקב וקשה מאי הועילו חכמים בתקנתן וכבר הקשה כן בתשובת הרשב"א המיוחסת להרמב"ן בסי' רל"א ומזה הוכיח הטו"ז שם בס"ק מ"ב דהיכא דלא נפסק אפילו מחובר רק ע"י ניצוק הוי כאלו כל המים עדיין במקוה ולכך אפילו נשפך מפי הכלי אינו פוסל מכח שבא ע"י אדם שהרי גם קודם שפיכה מכח חיבור הניצוק חשיב כאלו הי' במקוה ואע"ג דלא קי"ל ניצוק חיבור ולא גוד אחית מ"מ לענין שאובין דרבנן י"ל גוד אחית וכ' עוד הטו"ז אפילו אי שאובין מה"ת איכ"ל דנהי דלא אמרינין בדאוריית' גוד אחית ולמחשב העליון כאלו הי' בתחתון מ"מ חיבור מקרי וזה קשה להבין הרי קי"ל ניצוק וקטפרס אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה

מיהו לענין ג' לוגין שאובין דהוי מדרבנן הי' אפשר לומר כטו"ז דאפילו ניצוק חיבור אלא דקשיא ע' זה דהרי הראב"ד עצמו מפרש הא דפ"ז מ"ו דמקוואות הטביל בו הסגיס והפלוה מקצתו נוגע במים טהור דהיינו לענין שאובין אבל אם אינו נוגע אע"ג דהוי מחובר ע"י קילוח הניצוק פוסל המקוה משום דבא ע"י אדם וא"כ מוכח דאפילו אם אינו מופסק פוסל באמת הרמב"ם בפ"ח ממקוואות דין י"ב מפרש המתניתן לענין צירוף וקאי על הטובל אי טהור אבל הטור וש"ע סעי' ג' פי' לענין שאובין ומטעם זה נמי קשיא לי על הב"ח והובא בטו"ז שם ס"ק ע"ז דכ' דלכך פוסק הטור כר"י ותימ' הא הטור מפרש לענין שאובין וכבר הביא הראב"ד בס' בעל הנפש והובא בב"י שם תוספתא דשאובין מודים רבנן וצ"ע וכיון דלהטור וש"ע מיירי לענין שאובין א"כ מוכח דאפילו אם מחובר ע"י ניצוק פוסל אם בא מידי אדם ובאמת הטו"ז בעצמו הרגיש בזה שם ותי' דסגיס שאני ובס"ק ע"ז דחק שוב לחלק והדבר קשה דהרי שם בסגוס מיירי על הזב ממנו בעצמו ואיך כ' הטו"ז הטעם הואיל ואינו זב אלא ע"י סחיטה

וגדולה מזו דעת הרוקח המובא בש"ך שם ס"ק מ"ו דאפילו בלא העלוה אם סוחט ממנה ובא ע"י אדם פוסל ולפיענ"ד זה נראה ג"כ כוונת הרמב"ם בפ"ה דין ב' המועתק בש"ע סעי' ט"ו הסוחט כסותו והגביהה והמים שבה נופלים ממקומת הרבה ולכאורה הלשון קשה כיון דהגביהה שפירש הכ"מ דהיינו שהעלוה מן המים א"כ למה נקט סוחט ולכך נראה לי דהו' של והגביהה הוא ו' המחלקת וסוחט אפילו בלא הגביהה כיון שבא עיקרו ע"י אדם פוסל וכהרוקח וכן מוכח לפי פי' הב' של הר"ש במ"ו בפ"ב דמקוואות על התוספתא דהי' בראשו ג' לוגין דאע"ג דמצטרף לפי פי' הר"ש שם ואפי"ה סוחט פוסל ועכ"פ נראה לפי ענ"ד עיקר דאפילו אם אינו נפסק אם בא ע"י אדם פוסל וכן דעת הש"ך בס"ק מ"ו שכ' לישב קושיות הנ"ל מהא דמנקין המקוה בכלי נוקב בתי' אחת וא"כ ע"כ לא ס"ל כטו"ז

ובאמת גם תי' הש"ך צריך ביאור שכ' הואיל שלא ברצונו נשפך למקוה ואדרבה הוא רוצה לנקות המקוה והוי כמו נפל ממילא וקשה הרי בכלי אפילו שלא ברצונו פוסל וכבר כ' הראב"ד דא"א דכלי גרע מבא ע"י אדם וכמו שיבואר אי"ה בסמוך ונראה כוונת הש"ך כל דבר שאינו מתכוון קיי"ל כר"ש דהוי כאלו לא נעשה על ידו אלא דכאן איכ"ל דהוי כעין פס"ר מ"מ כיון דלא ניחא לי' אדרבה ניחא לי' בהיפוך וכענין דאמרינין בשבת דף ע"ה ע"א לא חשיב כאלו עשה והוי כנעשה ממילא ואינו פוסל אבל אם הכלי אינו מנוקב דאפילו בנפל ממנו ממילא פוסל גם אם אינו מכוון ואפילו ניחא לי' בהיפוך לא גרע מנשפך לתוכו ממילא דפוסל וא"ש וא"כ אין ראי' לטו"ז ואיכ"ל דאפילו אם הוא מחובר למקוה או לנהר ולמעיין או בא ע"י אדם פוסל וא"כ בנידון הנ"ל שבא ע"י גלגול יש לומר דפוסל אפילו אם אינו נפסק מן הנהר ואין נראה לחלק הואיל ונפלו ונחו מעיקרא לחפירה ובור ואח"כ הלכו למקוה שיהא זה כמו פנים חדשות כיון דבעינין שלא יהא ביאת המים ע"י אדם דומיא דמעיין ודינם כשאובין כשם דגבי שאובין אין חילוק בזה כמבואר בכמה דוכתי ה"נ לא שנא

ובוודאי לדעת הראב"ד המובא בב"י סי' ר"א ובס' גידולי טהרה בסי' י"ד הכריח שזה אינו מדברי הראב"ד אלא מדברי השגות הרז"ה דס"ל דכל שלא הי' בכלי אלא דפוסל מכח תפיסת האדם עד מחצה כשר ויתר ממחצה או כולה מהני המשכה אפילו למ"ד שאובה שהמשיכה כולה פסול מ"מ בכה"ג מותר והטו"ז בס"ק מ"ז רצה לדייק מש"ע דאפילו לדעת הש"ע דלא פסק כהגהת הראב"ד הנ"ל וס"ל דאפילו לא הי' בכלי אלא שבא ע"י אדם פוסל בג' לוגין מ"מ מודה להגה"ה זו במקצת שאם לא נפסק ועודנו מחובר לנהר או למקוה ומעין אפילו רק בניצוק דאז אינו פוסל לדעת הטו"ז בג' לוגין גם קולא זו אמרינין דאפילו כל המקוה אם נמשך כשרה אם נעשה כה"ג וטעם הטו"ז למה צריך שלא יהא נפסוק מובן עפ"י דברי הטו"ז בס"ק כ"ח שתלה זה בזה במקום דאינו פוסל בג' לוגין