מהר"ם שיק יורה דעה קמב

הש"ך עליו בס"ק י"א דכ' להוכיח דגם הרא"ש והר"ש ס"ל לדינא כדעת הר"ן דהיינו בחד צד דברבו זוחלין מותר אפילו נתרחב דאי ס"ל דאסור משום מ"ע מנ"ל דראב"צ בא להעיד ברבו זוחלין דמצרפין גם הנוטפין הרי במשנה זו יש לפרש ב' רבותות או דבא ללמד כתי' הר"ן דאפילו במקום שנתרחב או דהו"א דאין מצרפין ואי הו"א דאין מצרפין ע"כ היינו מה"ת אבל הו"א דבמקום שנתרחב אסור הוא רק מדרבנן וא"כ מנ"ל להקל באיסור דאורייתא דלמא בא רק להעיד ולהקל נגד חשש מ"ע ואין לומר דפשוט להם דחיישינן למ"ע מנ"ל זה דהרי מהרי"ק למד זה מכח משנה דמעין שהי' מושך כנדל וריבה דמפרש כפי' ר' פינחס הלוי והרא"ש לא פירש כן וא"כ לכהפ"ח אינו מוכרח לומר כן ואי ס"ד דיש הו"א דיש לחוש למ"ע הא איכא למימר דנגד זה קמ"ל ראב"צ ומנ"ל דבא להקל בדבר שהוא מה"ת לצרף מי גשמים אם יש סברא או הו"א דלא מצרפין דלמא נשאר הו"א זו לאמת קיים אלא דקמ"ל נגד הו"א של סברת מראין עין אלא וודאי ס"ל דזה פשיטא כיון דאינו מוכרח בשום מקום לפי פירושם דניחוש למ"ע ולאסור במקום שנתרחב אפילו ברבו זוחלין וכיון דאינו מוכרח גם הו"א אינו ולמאי הוצרך להעיד על זה אלא א"כ נימא דלא מצרפין המי גשמים וזה בא לאשמועין וא"ש

תשובה קצ"ד

בעזהי"ת יערגין אלול תרי"ח לפ"ק

כשמוע קול שופר יוחק לחיים טובים בספר ידידי הרב המופלג ומופלא בתורה וביראה מו"ה זוסמאן סופר ני' רב בק"ק האלאש יע"א

מכתבו קבלתי ועל אשר ביקש ממני לחוות דעת בענין מקוה בקהלתו שעתה רוצה מעלתו ני' הואיל ולפעמים מימי' מתמעטין רוצה לצפה בטס נחושת ולנקוב כמוצא רימון ולעשות בה ברזא וביקש ממני הואיל ומרן זצ"ל בחת"ס כ' בתשובה סי' רי"ז שאין להרהר על הורא' זו דקבעו ולבסוף חקקו ומותר לטבול בו ובתשוב' ר"ו חש לדברי הנוב"י ולסתום בסיד ובאבנים אינו מתקיים הואיל ומעיין הוא לזאת ביקש ממני לחוו"ד הנה כבר גיליתי דעתי בזה [לעיל תשובה קצ"א] ועשיתי ג"כ סמוכין לדעת הפוסקים דקבעו ולבסוף חקקו מותר לטבול בו ומכל מקום הואיל ובנוב"י סי' קמ"ב במהדו"ת מחמיר והרבה מגאונים בתראי הבאים אחריו חששו לדבריו כמו שהביא בפתחי תשובה סי' ר"א סק"ה בשם הגאון רע"א זצ"ל וגם בספר בית אפרים חש לכתחילה א"כ צריך עיון לעיין בנידון הנ"ל ולכאורה לא אדע הנקב הנ"ל למה לי כלל ממנ"פ אי סמכינין על הפוסקים קבעו ולבסוף חקקו דינו כקרקע ומותר לטבול בו וא"כ הרי גם אם אין בו נקב הו"ל כקבעו ולבסוף חקקו דכבר כ' מרן הגאון בחת"ס סי' רי"ז דה"ה אי החקיקה והקביעות באין כאחד נמי שרי ואי חיישינין לדעת הנוב"י הרי גם נקב עם ברזא לא מהני

ולכאורה הו"א דבנידון שלנו לענין ציפוי בטסין של נחושת קיל יותר מניגית דהרי הרמב"ם פסק בפ"ד מכלים דין ד' דכל כלים שצפן טהורין דבטלן וכמו שהאריך שם הכ"מ בשם הר"י קורקוס דלא מקרי כלי ובטל שם כלי ממנו ונהי דבש"ס סוף חגיגה לא משמע כן מ"מ גם לפי תי' בתרא הציפוי בטל לגבי כלי וא"כ אם התיבה שבמקוה של קהלתו שבורה ונתבטל מתורת כלי מצד עצמו והטסין שעליו לא מקרי סתימה כמ"ש מרן זצ"ל בתשובה סי' צ"ח אפילו סתימה כאינו מינו איכ"ל דלא הוי סתימה וא"כ הציפוי שבטל לגבי כלי ולא חשיב כלי מיהו לזה י"ל ממנ"פ אי בטיל לגבי כלי א"כ אין התיבה שהציפוי מכסה הנקבי' והוי כאלו הי' מכסה זאת מעצמו ואינו נקוב מעבר לעבר ואי אינו בטל א"כ הוא כלי מצד עצמו וא"כ לפי פרש"י ז"ל דבמצפה בטסין אם לא באנו משום קבעו ולבסוף חקקו אסור אבל להרמב"ם הנ"ל דסובר דע"י הציפוי נתבטל שם כלי מכל וכל וכמו שהסביר הר"י קורקוס הי' נראה דגם לענין מקוה אין כאן איסור

ולולי דברי הר"י קורקוס לכאורה הו"א לחלק בין הציפויין אם הציפוי הוא משום חומר וגריעות התחתון המצופה אז איכ"ל כרמב"ם דהציפוי מבטל התחתון וגם מצד הצפוי אינו כלי שאינו כלי בפני עצמו אבל אם הציפוי לא בא משום גריעות התחתון אלא להדרו ולפארו ולנוי אז אין הצפוי מבטל התחתון ולפי"ז בשלחן של מקדש ושאר כליו לא בא הצפוי משום גריעות התחתון אלא לנוי ואז הו"א דאינו מבטל התחתון ולא קשה מש"ס דחגיגה מיהו הר"י קורקוס שפיר חזי דהרי בש"ס שם בחגיגה דפריך מחופה בשיש מוכח דלא מחלק בזה וא"כ ע"כ צ"ל כדברי הר"י קורקוס ולכאורה הו"א דיש להביא ראי' לזה דהרי קי"ל ביו"ד סי' קמ"ה דציפוי הר אינו כמחובר וכדאיתא בע"ז דף מ"ה ועיין בתוס' חולין דף מ' ע"א ד"ה הא וא"כ מוכח דציפוי אינו בטל לגבי כלי המצופה וא"כ קשה מ"ש כאן לענין טומאה אמרינן לרבנן שם בתי' בתרא דציפוי בטולי בטל ודוחק לחלק בין מחובר לתלוש כדמוכח מדברי תוס' חולין הנ"ל וע"כ ראי' לפי' הר"י קורקוס דבאמת אין הכוונה דציפוי בטל לגבי המצופה דאדרבה בין המצופה ובין הציפוי לא הוי כלי כיון דהאי לחודא והאי לחודא לא עבדו לי' וזה ל"ש לענין הר ולכך שפיר אמרינן דהר אינו נאסר והציפוי נאסר כן נראה לפי ענ"ד ראי' להרמב"ם

ויש לדחות עפ"י דברי התוס' בחולין דף מ' הנ"ל דגבי ע"ז הוא גזיה"כ מלא תחמוד כסף וזהב עליהם עיי"ש עכ"פ נראה לפי ענ"ד דלא ברירא לן ותליא בפלוגתא דרברבתא אי ציפוי כה"ג חשיב כלי אמנם אפילו אי אמרינן דציפוי חשיב ככלי מ"מ כיון דקביעתו למחובר משוי לי' כלי כ' מרן הגאון זצ"ל בחת"ס חיו"ד סי' רי"ז דלא עדיף תקבעו ולבסוף חקקו ולפי ענ"ד דעדיפא מיני' הוא דאיכ"ל ממנ"פ טעמא דמ"ד מחובר לקרקע לאו כקרקע וע"כ דחשיב לי' כאלו הוא ונפרד ממנו ואינו מחובר וכיון שאינו מחובר הרי הטסין הן כנפולין ואינם כלים כלל ומותר וכן נראה בפשיטו' מתשובו' פמ"א ח"ג סי' מ"ב והסכים עמו בסד"ט ס' קצ"ח ס"ק ס"ג ועיין בספר גידולי טהרה סי' ט' שלכתחילה יהיו מחשי' לקבוע בקרקע עיי"ש

ואפילו נימא דחשוב כקבעו ולבסוף חקקו בוודאי בכה"ג נוהגין להתיר דהרי מעשים בכל יום דהמקוואות מרוצפין באבנים וא"כ נעשה כלי לפי מה שהסביר מרן זצ"ל שם וע"כ דבכה"ג נוהגין להתיר או מטעמא דידי דלא חשיב כלי מטעמים שכתבתי לעיל או דאפילו חשיב כלי הוי כקבעו ולבסוף חקקו וס"ל דבקבעו ולבסוף חקקו רשאין לטבול בו עיין במהרמ"פ סי' ל"א וביארו בסד"ט סי' קצ"ח ס"ק ס"ג ובכה"ג לא חש מרן זצ"ל להחמיר דאיכ"ל דגם הנוב"י מודה לזה אמנם כדי לצאת בטהרה אליבא דכל הדיעות בפשיטות יש לעשות עוד תקנה שכ' בספר גידולי טהרה בתשובה סי' ד' דאם עושה הברזא ארוכה ותוחב אותה בתוך הנקב עד שבוקעת ועוברת בתוך עומק הקרקע כמין יתד בכה"ג אינו סתומה אלא דרך בנין והביא שם שעשה מעשה בפיורד"א ע"ד זה ויוצא בזה דגם לנוב"י אפשר דמודה בכה"ג כן נראה לפי ענ"ד ואחתום בברכה הד"ש. הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה קצ"ה

כשמוע קול שופר יוחק לחיים טובים בספר תלמידי הרב המופלא ומופלג בתורה וביראה החרוץ ושנון כש"ת מוה' וואלף סופר נ"י אב"ד בק"ק סאנגרוטה

מכתבו הנעים קבלתי וע"ד השאלה האריך מעלתו נ"י אם אמנם ראיתי בדבריו סברות טובות ויש אשר יש להשיב עליהן ולהשתשע בדברי תורתו מ"מ הזמן גורם דימים קדושים ממשמשים ובאים ואנכי טרידנא טובא ולהניח אותו עד שיהא לי פנאי לא רציתי הואיל ונוגע לאיסור נדה החמור ומעלתו נ"י כ' שימתין עד בוא דברי לזאת אמרתי להשיב בקצרה רק על תוכן ענין השאלה בענין מקוה באופן שבחצר עומד פלומפף ושואבין ומושכין ממנו מים מתחת הקרקע במקום שראוי לבלוע ובאין לארגז בחפירה המועד למקוה והואיל והם שאובין נעשה להם השקה ע"י צינור שעומד בארגז דאם יגיעו בארגז לשיעור מקוה נופלים לתוך הצינור ויורדין לבאר מעין בזקיפה ואח"כ סותמין הצינור ומטילין לתוכן חמין ומעיקרא ע"י גדול א' ניתקן המקוה הלז ואז היו המעיין גבוה עד הארגז והי' השקה טובה אבל עתה נתמעט המעיין ונתרחק מן המקוה לערך ב' קלאפטער ויש לדון אי מועיל השקה זו ע"י צינור שהוא או ניצוק. או קטפרס

והנה. כבר ראו עיניו דברי מרן זצ"ל בחת"ס סי' ר"י דחלילה. להקל בכולו שאוב דלכמה פוסקים הוא דאורייתא אפילו בסופו לירד בגוד אחית וכ"ש בגוד אסיק כי מאן ספין וחשיב להגיס דעתו בהוראה להכריע בזה וא"כ אנן מה נענה בתרי' אפי' אי האי צינור הוא קטפרס ומעלתו נ"י מסתפק בזה אי נימא ניצוק דווקא באוויר משא"כ כה"ג בצינור או כיון שאין המחיצות מועילות למים הוי רק ניצוק וכן נוטה דעתו ולפי ענ"ד מקרי קטפרס לענין זה בוודאי המים שבאמצע צינור הוי רק ניצוק אבל מאי שאצל המחיצות ויש לו שום אחיזה בכדי טופח ע"מ להטפיח אצל דופני הצינור נראה דחשיב קטפרס וכמו שקראו תוס' בגיטין דף ט"ז ובחגיגה דף י"ט הא דרגליו של ראשון במקוה קטפרס הואיל ויש לו שום אחיזה בגופו וה"נ כן אמנם לדינא אין נפ"מ בזה לנ"ד דנהי דלענין שאובין אמרינן דאפילו חיבור כשערה מועיל כבר כ' הש"ך בסי' ר"א ס"ק קי"ז דווקא בג' לוגין מים שאובין אבל כאן דכולו שאוב בעינן כשפה"נ ומאי מועיל טופח להטפיח וגם בלא"ה הא כבר כתבתי בשם מרן זצ"ל דגם קטפרס אינו חיבור לכולו שאוב ואפילו בדרבנן קשה לי דסוגיא בגיטין ט"ז דפריך בידים טהורות לחצאין מטופח אינו חיבור משמע דאין סברא לחלק אפילו בדרבנן דהרי ידים דרבנן וצ"ע

עכ"פ בכולו שאוב אפילו קטפרוס אינו חיבור כמ"ש מרן זצ"ל ואפילו במעין נראה דקטפרס אינו חיבור נהי שיש לדון בזה מכל מקום תליא ברברבתא וכבר כתבתי בזה באריכו' לעיל בתשובה