מהר"ם שיק יורה דעה קמא

לשרש כאן האיך דעתו נוטה עכ"פ להב"י גבי שאובין לא בעי' רבי' ואיכ בנידון מקוה שלנו שהוסיפו שאובין יש עוד סברא להקל וא"כ עאסיהנ"ל מבואר דלענין שאובין ס"ל לב"י בכ"מ קולא טפי מהראב"ד וענין נוטפין ס"ל להחמיר אפילו במקום שהיו מהלכין בתחילה פוסל ואינו מטהר בזוחלין והנרא' לפי ענ"ד מדברי ב"י וכ"מ וש"ע דס"ל חם הא דרבו נוטפין דנפסלו הוא רק מדרב ומשום מ"ע וכמ"ש הראב"ד לפי שיטתו במקום שלא הי' מהלך בתחילה וכמו שביאר הריטב"א כו ס"ל לב"י ואפילו במקום שהי' מהלך איכא חששא זאת וכיון דרק מדרבנן הוא לכך ס"ל דסגי במעמ"ח ורק לענין זבין ומצורעין דדאוריית' הוא בעינו רובא ובזה מיירי הרמב"ם

ובל בזה"ז דלית לן נפ"מ לטנין זבין ימצורעין לכך שינה והשמיט המחבר דבעינן רובא דלענין זוחלין דהוי דרבנן דמה"ת מועיל השקה וסני במתעמ"ח ומיושב קושית הש"ך בסי' ר"א ס"קי וכיון שרק משום מ"ע הוא חרוב בעיני לומר כמ"ש הפרישה דאם ניכר שהוא מחיבר למעיין לא בעינו רובא כלל ובזה מישב הפרישה דיו דסעי' י' דבריכה דסתם דלא כתב דבעי' רבי' ונהי שכבר כתבתי דמהש"ע נראה דס"ל לחלק בין שאובין לנוטפין מ"מ על הטור דלא גילה דעתו בזה כלל שפיר איכ"ל כתירץ הפרישה וגם מסברא דעתו נכונה

ומ"כ בנידון שליו דהחיבור למעיין ניכר הוא יש לנו עוד סברא להקל וגם לפר דעת הטו"ז בס"ק ג' וס"ק כ"ב גה כן כמו בנידון שלנו לא בעינן ריבוי מכל הלין טעמים נראה לפי ענ"ד יהי ולכתחילה בוודאי אין לתקן מקוה כזו כמ"ש לעיל וטוב לתקז אם אפשר בקל אבל אם אי אפשר בענין אחר והוא במקום ובאופי דנורגין וטבול בנהרות וכמ"ש הרמ"א בסעי' ב' גם מקוה הנ"ל מקוה טהרה הוא באופן ובתנאי שיהי' מושגח לכל הפחות בשעת טבילה דאית בי' מ' סאה ושיהיו מי הנהר זוחלין לתוך המקוה לעולם כי יש לחוש שמא תקלקל הזחילה ולזאת צריך השגחה על זה והנרא' לפי ענ"ד כתבתי וחתמתי שמי בברכת חיים ושלום וכל טוב לו ולביתו יחזקהו ה' וירפאהו דברי ידידו הדור"ש

הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה קצ"ג עוד להרב הנ"ל

מכתבו קבלתי ביום ה' לעת ערב לאחר שכבר שלחתי מכתבי הא' ושם הודיע לי מעלתו נ"י שהרב המתקן מקוה הנ"ל אמר שסמך על הטו"ז בסי' ר"א ס וס"ק כ"ב וביקש מעלתו נ"י ממני שהואיל והש"ך בס"ק ל"ב ול"ג פליגו עלי' דטו"ז ושלכאור' תליא בפלוגתא בפי' הרמב"ם ופי' הר"ש בפ"ה דמקואות דהרמב"ם מפרש משנה מעיין מושך כנדל כפי' הטו"ז ושאם יש בידי ראי' לסמוך על הטו"ז עכ"ל חלילה חלילה לסמוך על דיעה יחידית במקום שרוב הראשונים והאחרונים חולקין ומכ"ש באיסור נדה החמור וגם מ"ש מעלתו נ"י שדעת הרמב"ם כטו"ז לא ידעתי מנ"ל הא הא פשטות לשון הרמב"ם דלא כטו"ז כי אם לדעת הכ"מ פ"ט דין י"א י"ל דס"ל כטו"ז והנה יש במשנה זו דפ"ה מג' דמקוואות דמעיין המושך כנדל ד' פי' בדבר הראשונים וכולם לא פירשו כטו"ז אלא הראב"ד וסייעתו שהבאת לעיל בתשובה שלפי"ז הראב"ד והר"ן ס"ל דמשנה מיירי שריבה על המעיין עד שהנוטפין רוב ואפי"ה תנן דהרי הוא כמו שהי'

ולפי מ"ש הר"ן בנדרים דף מ"א היינו אם לא נתרחב ע"י הנוטפין וסיפא דמעיין שהי' עומד וע"י הנוטפיו נעשה זוחלין ולכך במקום שנתרחב דינו לטהר באשבורן ומשמע לדבריהם אין חילוק בין מעין מושך כנדל לעומד אלא לעולם במקום שהי' המעיין מתחילה רשאין לטבול בו בזוחלין ובמתום שנתרחב או שנמשך להלן שם אינו מטהר אלא באשבורן וא"כ לאו דווקא עומד אלא ה"ה זוחל אלא שנתרחב טפי ומתניתן מלתא דפסיקא נקט בעומד לעולם נתרחב ומ"ש הראב"ד גבי פרת אצל בבל הוא פוסק וכו' ולא פי' בפשיטות במקום שנתרחב נראה דבא לישב קושית מהרי"ק בשורש קט"ו המובא בב"י דלמאי הוצרך אבוה דשמואל למיעבד לבנתי' מקיואות הא יכולין לטבול באמצע הנהר זה מישב הראב"ד דשם בבבל פסת פרת לגמרי והי' הולך רק מכח הנוטפין אבל באמת הראב"ד ופי' הר"ן חדא הוא וחד שיטה כמ"ש הר"ז בנדרים דף מ"א על פי' שכן פי' ג"כ הראב"ד

וגם משמע מדבריהם דגם במעין העומד במקום שהי' מעיין בתחילה גם השתא מטהר בזוחלין וא"כ אין שום חילוק בין עומד למושך כנדל אלא לעולם במקום שהי' הולך מתחילה מטהר מוחלין ובמחום שלא הי' הולך מתחילה אינו מטהר בזוחלין וממילא אוכח דהיינו דווקא ברבו נוטפין אבל רבו זוחלין אפילו הי' מעיקרא עומד כיון שלא הי' זוחל כלל ועתה הוא זוחל דינו בכל המקומות למעין דאי ס"ל דמעין עומד כיון שלא הי' זוחל כלל גרע א"כ מנ"ל לראב"ד דפרת שפסק גבי בבל ועד התם הי' זוחל דינו כמעין עומד וע"כ לא ס"ל לחלק וממילא כיון דגבי פרת מחלק בין רבו נוטפין א"כ ע"כ אפילו בעומד ברבו זוחליו מטהר בזוחלין ומטעם זה ק"ל דברי רטו"ז בס"קכ וס"ק כ"ב דס"ל דעומד גרע ואפילו רבו זוחלין אינו מטהר בזוחלין וזהו כפי' הר"ש שיבואר בסמוך אי"ה וא"כ שוב אין ראי' למ"ש בס"ק ג' דנוטפין נטהרו ע"י זוחלין ממשנה דמעין שמושך כנדל דאפילו הר"ש לא מיירי כלל שריבה מים וא"כ הטו"ז אחז החבל בב' ראשין וצ"ע

ופירוש השני הוא פירוש הרמב"ם והרמב"ן שמתריתן מיירי שרבה לתוך גומת המעין ומקום מקורו ושם נתבטל אפילו רבו נוטפין ודעת הר"ץ בנדרים שם אליבא דהרמב"ם דווקא במקום שהי' הולך מתחילה מטהר ולדידי' היכא דרבו זוחלין מטהר בכל מקומו' אפילו במקום שלא הלך מתחילה ואם רבו נוטפין שאר מקומות אפילו במקום שהי' מהלך בתחילה אינו מטהר אבל אם רבו נוטפין בגומת המעין אז יש חילוק בין מקום שהי' מתחילה למקום שלא הי' ולדידי' ג"כ יש לומר דמעין שהי' עומד לא גרע מזוחל וג"כ דווקא במקום שנתרחב אינו מטהר וכו' מבואר בלשון הרמב"ם בפיה"מ ובחיבורו פ"ט דין י"א ומתניתן מילתא דפסיקא נקט ואפילו אי נימא כמ"ש הכ"מ שם דהרמב"ם לא פסח כהתוספתא ולגבי מעין שמושך אין חילוק בין מקום למקום וא"כ היינו כטו"ז ס"ק כ' וכ"ב מ"מ ברבו זוחלין אין ראי' מהתם דבעומד לא יהא רשאי לטבול וגם להא דס"ק ג' אין ראי' לדעת הרמב"ם דלרמב"ם בגומת המעין שאני

אמנם לפי מ"ש הכ"מ לפי שיטתו דאין חילוק בין גומת המעין ולעולם רשאין לטבול בו אם לא נימא כפי' וכתירוץ שכתבתי בתשובה הקודמת יהא ראי' להטו"ז ולטו"ז מיושב הקושיא שכתבתי שם על הב"י אמנם תי' הטו"ז קשה שכ' דלכך ברבו נוטפין אסור משום גזירה שמא יטבול במקום קטפרס וקשה שהרי בחולין דף ל"א ע"א מסיק דלא גזרינן רישין אטו כיפין ותו אם נגזור אפילו אם זוחלין רבו שייך האי גזירה וצ"ע

הפי' הג' הוא פי' מהרי"ק המובא בב"י ובש"ך ס"ק דס"ל כפי' המובא בראב"ד בספר בעל הנפש וביותר ביאור בריטב"א נדרים שם בשם ר' פינחס הלוי דמעין שהי' מושך כנדל וריבה עליו וכו' לא מיירי שריבה שהנוטפין הם יותר אלא ריבה היינו הוסוף והזוחלין רוב אפי"ה אינו מטהר אלא במקום שהי' מהלך בתחילה וגם לדידי' אינו מוכרח דמעין שהי' עומר גרע אלא מלתא דפסיקא נקט ולפי' זה וודאי אינו מוכרח מ"ש בס"ק ג' ופירוש הד' הוא פירש הר"ש דרובה עליו והמשיכו אין הפירוש דריבה מים אלא שחפר בריכה לפניו ולדידי' אפילו בכה"ג אינו מטהר בזוחלין במקום שלא הי' מהלך בתחילה ולדידי' קשה מאי חילוק יש בין עומד וצ"ל בעומד אפילו במקום שהיו המים מעיקרא אי הר בזוחלין כיון שמעיקרא הי שהי' שם מים אבל לא הי' זות משמע בר"ש ולפי"ז נהי דמוכרח דס"ל דיש חילוק בון עומד למושך וכמו שכ' הטו"ז בס"ק כ' וס"ק כ"ב אבל אין ראי' למ"ש בס"ק ג'

והנה הב"י והש"ע לא הביאו דין מעין שהי' עומד וצ"ע למה דאפילו ס"ל כג' פירושים הראשונים ואין מוכרח לחלק בין עומד למושך מ"מ מוכח דאינו מטהר אלא במקום שהי' מהלך בתחילה והרי הב"י בש"ע לא הביא זה בשום מקום לחלק בין מקום שנתרחב למקום שהי' הולך מתחילה וממנ"פ אי ס"ל כפי' הראב"ד וסייעתו הוי לי' לחלק גבי רבו נוטפין ואי ס"ל כפי' מהרי"ק הו"ל לחלק כן גבי רבו זוחלין ואפילו אי ס"ל כפי' הרמב"ם או כפי' הר"ן ברמב"ם הו"ל שוב לחלק גבי רבו נוטפין בתוך גומת המעין יש חילוק בין מקום שהי' מהלך בתחילה דדווקא שם מטהר בזוחלין ואי ס"ל כפי' הכ"מ דגומת המעין לאו דווקא ואין חילוק בין נתרחב ואפי' נתרחב ואפילו רבו המים שאובין שלא במקום המעין נטהרו וכמ"ש לישב דבריו בתשובה דלעיל מ"מ לפי"ז ע"כ יש חילוק בין מעין עומד למעיו מושך וא"כ שוב הו"ל לאשמעינן דזה דווקא במעין מושך ולא במעין עומד וצ"ע עכ"פ לפי הנ"ל מבואר דדברי הטו"ז אינם מוכרחין לרוב הפירושי' של הראשונים והם חולקין עליו ומוכח דלא כוותי' וגם הרמ"א והב"ח והפרישה והש"ך כולם חולקין עליו בוודאי אין לסמוך על דבריו מ"מ כבר כתבתי בנידון הנ"ל דהמקוה כשרה בדיעבד ומ"מ אם אפשר לתקן יתקנו כמ"ש בתשובה הקודמת דהרי כולם צווחו על טבילה בנהרות ואיך נתקן מקוה ומ"מ יהי' עיקר ההיתר על טבילה בנהרות ועוד שיש לחוש אולי יתקלקל הזחילה ולא יהי' נקב כשפוה"נ שיתמלא מרפש וטיט וחול ולכך הזהרתי בתשובה דלעיל דישגיחו על זה ולכך אם אפשר לתקן דבשעת טבילה ישגיחו שיהי' שם מ' סאה ויסתמו נקב הזחילה בוודאי עדיף טפי דברי ידידו הדור"ש תמיד

הק' משה שיק מברעזאווע. ולפי מ"ש לעיל בתשובה הקודמת דגם למהרי"ק דהיינו לפי פי' ר' פינחס הלוי המובא בריטב"א דגם ברבו זוחלין אינו מטהר במקום שנתרחב דזה רק מדרבנן משום מ"ע דמדינא אין סברא לחלק כיון דיש בילה בלח בלח עפי"ז יש לישב דברי הב"י ממה שהקשה