מהר"ם שיק יורה דעה קמ

שיהי' הדין נראה לפיענ"ד כמו שכתבתי דמוכח דבכה"ג שרי וכן משמע ממה דהגיה הרמ"א דבריו בסעי' י"א ולא הגיה כן בסעי' י' ע"כ דדווקא בסעי' י"א דנקט מי מעיין מועטים ולכך כיון דכל המעין מיעוט כ' הרמ"א דהוי כמו רבו נוטפין אבל בסעי' י' דלא נקט דמעיין מועט איכ"ל דמי המעיין מרובים וע"י החיבור הוי כמו רבו זוחלין וכמ"ש לעיל

וכן מוכח מדברי מהרי"ק בשורש קנ"ו שמפרש מ"ג פ"ו דמקוואות שהבאתי לעיל אפילו לדעת י"א ביו"ד סי' ר"א סעי' נו"ן דאם זוחל למעלה הוי הכל כזוחלין ואפי"ה הטובל במקוה שאוב נטהר ע"י חיבור הב' מקוואות והוי כמו רבו זוחלין וקשה הא לא רבו במקומן וע"כ ע"י חיבור מקרי רבו ובאמת שם בלשון מהרי"ק מעיקרא שכ' בעובדא דידי' דיש לחוש שמא תפסוק המעיין וכו' ושוב כשיחזור המעיין לא יטהר בזוחלין וכו' משמע בהיפוך וצ"ל דמעיקרא חייש דלמא שוב יפסק החיבור למעיין עיי"ש ותבין וגם כבר הביא הרב בנו שיחי' שבדברי מרן זצ"ל בחת"ס סי' ר"ח נראה דאפילו לא רבו במקומן ע"י חיבור מטהרין בזוחלין וכן מבואר מדברי התוס' בבכורו' דף נ"ה ע"ב בד"ה שמא וכו' בסופו כ' ונראה שהם בטלים ברוב שהרי כל הנהרות מחוברים לים הגדול ביותר מעירוב מקוואות עיי"ש מבואר דאם מחובר לנהר מימיו מרובין מנוטפין דהכא חשיב כמו רבו במקומו ולכאורה הו"א לשדות נרגא דע"כ אנן לא קי"ל כתוס' בכורות הנ"ל דנהי דע"י דברי תוס' אלו יש לישב היטב דקדוק הראשונים דבמשנה פ"ה דמקוואות זוחלין שרבו על הנוטפין כשרין משמע דבעינן רוב זוחלין ומהש"ס דקאמר חיישינן שמא רבו נוטפין משמע דמעמ"ח כשר ולהנ"ל אמרתי כיון דהנה רוב נהרות מחוברים לים הגדול א"כ מן התורה לעולם הוי רובא והא דאסור הוא רק משום מ"ע כמ"ש התוס' הואיל ואין החיבור נראה וכמ"ש המרדכי בהלכות נדה לענין חלחול שפסקו הרמ"א בסעי' נ"ב זה שייך בנהר אבל במעין דעלמא דאינו מחובר לים הגדול איכא חששא דאורייתא וא"כ א"ש ראב"צ העיד על הזוחלין שרבו על הנוטפין לעולם כשר אפילו אינו מחובר לנהר ולים הגדול אבל במחצה עמ"ח אסור אם אינו מחובר לים הגדול וכיוצא אבל הש"ס קאי על נהרות שהם מחוברים עם ים הגדול ולכך הוכרח לומר דחיישינן שמא רבו הנוטפין אבל מעמ"ח כשר כיון דמה"ת כשר מכח חיבור הים ורק מדרבנן אסור ובדרבנן סגי במעמ"ח וא"ש הדיוקים

אלא דקשה לן על זה עפ"י מאי שכתבתי לישב קושית מרן זצ"ל בחת"ס סי' ר"ב הא שמואל ס"ל מב"מ לא בטל וא"כ אפילו אי מכיפי' מתברך מ"מ מים הנוטפין אינם בטלים בו עיי"ש וא"כ מנ"ל דפליג שמואל אשמואל ונראה לישב דהנה התה"ד סי' רנ"ד הקשה למה לא אמרינן גבי זוחלין שנטהרו ע"י השקה ותי' וכן כ' הב"ח והריטב"א בנדרים דף מ' דדווקא לענין שאיבה דרבנן סמכינן על השקה אבל לא לענין זוחלין דאורייתא ויש לכאורה להביא ראי' דהש"ע סובר כן מדפסק בסעי' ח' דאפילו מי מעיין מועטים מעלים להתיר והקשה הא בעינן רבו והש"ך בס"ק ל"ג כ' הואיל ובא ממעיין עדיף וזה אינו מספיק דהרי גם בנוטפין שבאו מן המעיין כ' הרמב"ם בפ"ט דין י"ג דבעי' ריבוי אבל לפי הסברא הנ"ל א"ש דהרי כ' הר"ש והרא"ש רפ"ה דמקוואות גבי שוקת רק משום גזירה נפסל וכיון דהוי איסור דרבנן סמכינן על השקה וא"ש כן הי' נ"ל לכאורה והריטב"א בע"ז דף ע"ג ע"ב כתב דרב ושמואל סוברים רק מדרבנן מב"מ לא בטל דאל"כ הוי להו למימר הלכה כר"י עיי"ש ולפי"ז פריך שפיר שמואל אדשמואל דאי ס"ל נהרא מכיפי' מתברך א"כ הוי רוב זוחלין ומה"ת בטל ברוב ומדרבנן שוב מועיל השקה בדרבנן ולמה אמר דאינו מטהר אלא פרת וא"ש

ולפי"ז לכאורה ע"כ לא פסקינן כדברי התוס' בכורות הנ"ל דא"כ אפילו רבו נוטפין בכאן מ"מ מה"ת חשוב כרבו זוחלין ע"י חיבור לים הגדול ושוב ניתר ע"י השקה מיהו זהו אינו מוכרח חדא דמראית עין גרע משאר איסור דרבנן בענין זה וכיון דהעולם יטעו ולא ידעו שמחובר לים יסברו דנוטפין מטהרין בזוחלין ותו דאפשר דלא קי"ל כתי' זה דתה"ד אלא כאינך תירוצים והאי דסעי' ח' יש לחלק בפשיטות הואיל ומעיין הולך על שפתו לא נשאבו מעולם ורק משום גזירה אין טובלין בשוקת וכיון דיצאו ופסק החשש והגזירה שוב הם ממילא מטהרין בזוחלין כמעיקרא ואפשר שלזה כוון הש"ך

וגם קושית מרן זצ"ל יש לישב בענין אחר בפשיטות דנהי דלשמואל מב"מ אינו בטל מ"מ אי איכא רוב זוחלין ויש בו שיעור לטהר בו אין הנוטפין יכולין לפוסלן וא"כ כיון דנהרא מכיפי' מתברך דטפחיים עולים כנגדו וא"כ לעולם יש ב' שלישים זוחלין וא"כ במקום שבנהר ב' שלישים הם בכדי לכסות גופו בו יכולין לטבול ואמאי אמר שאינו מטהר אלא בימי תשרי אלא ע"כ פליגו ולא ס"ל מכיפי' מתברך ולא נודע כמה יש כאן זוחלין אלא עפ"י מאי שהי' בימי תשרי וזה כוונת שמואל דאינו מטהר אלא פרת בימי תשרי וא"ש ותו דלחומרא בוודאי אמרינין מב"מ בטל ולכך כיון דלא ס"ל נהרא מכיפי' מתברך ויש חשש ריבוי נוטפין אין טובלין בו כלל ולעולם קי"ל כסברת התוס' בכורות הנ"ל וא"כ כל שיש ע"י חיבור ריבוי זוחלין אפילו במקום אחר מועיל ובפרט שיש לנו עוד לצרף דעת הראב"ד וסייעתו הרשב"א והרא"ה דס"ל דגם ברבו מטהרו בזחילה במקום שהיו מהלכין בתחילה בזוחלין וכבר כתבתי דבנידון מקוה הנ"ל הוי כמו מקום שהיו מהלכין בתחלה וטעם הראב"ד מבואר בריטב"א בנדרים שם היטב דס"ל כקושית תה"ד סי' רנ"ד הנ"ל דמועיל השקה ורק משום מ"ע נפסל במקום שלא הי' מהלך אלא ע"י גשמי' א"כ בנידון הנ"ל שרי

וכל. שכן לפי הנראה מדברי הכ"מ בפ"ט דמקוואות דין י"א ובב"י בסי' ר"א שדבריו צ"ע טובא שכ' דפשוט דאם עירב שאובין מרובים בתוך זוחלין אפילו שלא במקום גומת המעיין לעולם לא נפסל המעיין והרמב"ם לא בא למעט אלא בריבוי מבחוץ שרק נגע במעיין והיוצא מדבריו קולא וחומרא חומרא דנגיעה לא מהני ומשמע אפילו ריבה זוחלין וקשה מסעי' ח' משוקת ומסעי' י' גבי בריכה וצ"ל בשוקת כמ"ש למעלה כיון דמחוברין כל שהן במעיין לא נשאבו כלל רק משום גזירה וחוץ לשוקת אין כאן חשש גזירה ומסעי' י' גבי בריכה התם לאו מכח נגיעה אלא מכח הזוחלין שמתערב בו אלא דבזה פליגו הרמב"ם סובר דמעיין שבא לבריכה אם אינו זוחל משם ואילך פסק שם מעיין מיני' וא"כ במאי יטהרו דבנגיעה לא מבעי' לכ"מ הנ"ל נגיעה אינה מטהר אלא אפי' לולא דברי הכ"מ כיון דנגיע' וחיבור מטהר הואיל ומחובר הו"ל כאלו המעיין הי' כאן ולרמב"ם כיון שאינו זוחל משם אפילו הי' כאן פסק שם מעיין מיני' לטה' במי' שנתערבו עם זוחלין משם ולהטור וש"ע אפילו אינ' זוחלין מבריכ' כיון שזוחלין לבריכ' ומחוברין למעיין עדיין שם מעיין עליהן ומטהרין ע"י העירוב וזה כעין סברת הרא"ה בשמ"ק ביצה י"ח ובריטב"א מכות דף ה' המובא בבדה"ב בב"י סי' ר"א דלמעיין אינו מועיל נגיעה ולזה נרא' שכוון הש"ע בסעי' ב' שכ' אם הזוחלין מן המעיין מתערבין עם נוטפין דייק דבעי' עירוב וגם כתב זוחלין מן המעיין ללמד דלא בעי' דווקא עוקה לגומת המעיין וכמ"ש בכ"מ הנ"ל עכ"פ חומרא זו דכ"מ יש לישב

אבל מה שכתב קולא דשאובין נטהרו לטהר בזוחלין ע"י המעיין אפילו אם הרוב נוטפין ואפילו במקום שלא היו זוחלין בתחיל' כמבואר שם דלא ס"ל דקי"ל כתוספתא וא"כ קשה טובא איך מפרש דין י"ג של הרמב"ם שאם רבו הנוטפין נפסל באמת לשון הכ"מ הוא רק דאינו נפסל המעיין וא"כ איכ"ל נהי דאינו נפסל מ"מ גם כן אינו מטהר את הנוטפין אבל זה אינו דהרי הכ"מ דימה דין זה למקום שרבו עליו שאובין והקש' משאובין לזוחלין וברמב"ם בפ"ד דמקוואות דין ו' מבואר דגבי שאובין מצרפין והכ"מ הקשה ודימה זה לזה וא"כ אפילו אם מעיקר' לא הי' כדי לכסות גופו מצרפין א"כ תימה איך מפרש הא דרבו נוטפין פסול וצ"ע

ובאמת גם לשון הש"ע קשיא כן דלפי הנרא' בסעי' ב' ס"ל דאם רבו זוחלין כשר אפילו במקום שלא הי' מהלך בתחילה דלא פסק כהתוספתא וכמ"ש בכ"מ וגבי רבו נוטפין ס"ל דפסול אפילו במקום שהי' מהלך בתחילה וא"כ עמדה קושית הראשוני' בר"ן בנדרים דף מ' מפ"ה דמקוואות מ"ג להא דאבא דשמואל והנרא' לפי ענ"ד דהכ"מ ס"ל כמו שרצה התה"ד בסי' רנ"ד לחלק דשאובין דפסולין לגמרי ופסלו ולא חשיבו נטהרו ע"י השקה אבל נוטפין דכשרין לטבילה אינם נטהרים בהשקה הואיל וחשובים לטהר את המקום עיי"ש שדחה סברא זו מהרא"ש אבל הכ"מ אליבא דרמב"ם ס"ל כן דשאובין שאני וא"כ א"ש דברי הכ"מ דבדין י"א קאי על השאובין ולכך סובר דאפילו נתרבו נטהרו ואפילו במקום שלא הי' מתהלך בתחילה אבל בדין י"ג דמיירי בנוטפין נפסלו אם רוב נוטפין ואם האמת כן מדוקדק היטב לשון הש"ע בסעי' י' לא כ' דמי המעיין מועטין ובסעי' י"א כ' דאפי' מי המעיין מועטים ולהנ"ל א"ש דבסעי' י"א מיירי בשאובין ולא בעי' ריבוי ולכך כ' דאפילו מי המעיין מועטי' אבל בסעי' יו"ד דמיירי בנוטפין ומי מקוה דבעי' ריבוי והיינו ע"י חיבור למי המעיין כמ"ש לעיל ולכך לא כ' דמי המעיין מועטים וא"ש והרמ"א פליג דגם בשאובין בעינן רבו

ועפ"י הנ"ל מיושב ג"כ מה שהשיג הד"מ באות י"ד על הב"י שהקש' על הטור דהו"ל לחלק ולפרש אי בעי' ריבוי זוחלין או לא והד"מ תמה הא כבר פי' לעיל גבי ריבוי נוטפין ולהנ"ל א"ש דהב"י לשיטתו דס"ל דיש לחלק בין נוטפין לשאובין ושפיר הקשה דהוי