מהר"ם שיק יורה דעה קלט

רימון ולסתמו בצרורות ואבנים ונקב שני כספוה"נ ולסותמו בברזא ולפתוח בכל שעת טבילה

ועכ"פ. הדרן לנידון שלנו מקוה דאיירי בי' מעלתו אפילו אי סתמו בברזא הוא כשרה בין לדעת מרן זצ"ל ובין לדעת הנוב"י מטעמים הנ"ל אמנם הואיל והם סמכו על הב"י כדלעיל וגוף דינו נהי דיש לישב אין לו סמך מבורר לסמוך עליו ראוי להחמיר כמו שהחמירו בספר בית אפרים ולכל הפחות יניח לעשות ברזא ארוכה שבולט עד למעלה שיוכלו בקל לפתוח בשעת טבילה ולחזור ולסותמה אח"כ ומועיל משום חיבר לדעת הרבה פוסקים כן נראה לפי ענ"ד נכון דברי ידידו הדורש שלומו

הק' משה שיק מברעזאווע תשובה קצ"ב שיל"ת יערגין יום ד' טוב אדר תרי"ח לפ"ק

יתענג על רוב שלום מעתה ועד עולם ידידי הרב המאוה"ג המפורסם ערוגות הבושם החורץ מוה' ישראל דוד ני' האב"ד דק"ק פעזונג יע"א

מכתבו בשבוע העבר קבלתי וביקש ממני לחוות דעתי בענין מקוה שהוא תח"י הגוי ואינם משגיחין אם יש בה שיעור מקוה אי לא ויש בה פלומפ"ף להכניס החמים ולהוציא הקרים והמתקנים סמכו על שהמקוה ההוא סמוכה להנהר ומחובר בנקב כשפוה"נ מתחת המקוה למטה וחיבור כשפה"נ מטהר אפילו הוא כולה שאוב והנה מעלתו ני' שלח לידי מכתב מאת בנו הרב המופלג החרוץ מוה' מרדכי ני' שכ' שיש לו על מקוה הנ"ל ג' פקפוקים א) שבספר כרם שלמה הביא בשם לבושי שרד לאסור לטבול במקוה שאין בה מ' סאה והוא סמוכה לנהר והב') משום דהש"ך בסי' ר"א ס"ק י"א הסכים לדעת מהרי"ק דאפילו ברבו הזוחלין אין מטהרין בזוחלין אלא במקום שהוא מהלך בתחילה וא"כ במקוה סמוך לנהר הוי כמו נתרחב הנהר ופסול והג') כיון שהנקב למטה וזוחל משם הוי לי' זוחלין לא בהשקה אלא ברבי' כמ"ש התה"ה סי' רנ"ד וא"כ במקוה הנ"ל שבמקום טבילה המים השאובים והחמים הם רוב לא מהני החיבור לטהר בו בזוחלין ומביא ב' ראיות א' מלשון הש"ע שם סעי' ב' שכ' היו הזוחלין מן המעיין מתערבין עם הנוטפין משמע דבעי' עירוב ממש ולא חיבור ב' מכח קו' מע"מ המובא בש"ך שם סקל"ב עכ"ל בקיצור

והנראה לפי ענ"ד בעזהי"ת דלכתחילה לא קא מבעי' לן דפשיטא אין לתקן מקוה באופן הנ"ל והמתקן אולי הי' לו שעת הדחק וא"א בענין אחר וחשבו כדיעבד אבל לכתחילה בוודאי אם אפשר לתקן באופן שכשר יותר לכ"ע מהדרינן דבמקוה הנ"ל ע"כ כל ההיתר הוא על דעת ר"ת וסייעתו הפוסקים דמותר לטבול בנהר וחשבו לה כמעיין וכבר כ' מהרי"ק בסי' קט"ו ובתה"ד סי' רנ"ד ופסקו ברמ"א שם סעי' ב' דדווקא במקום הכרח סמכינן על ר"ת אבל העיקר דאין טובלין בנהרו' וכ"ש בנהרות קטנים שיש לחוש שהם מכזבין עוד מטע' אחר יש להחמיר לכתחיל' דהרי לפי הנראה לולי המים חמין שהן שאובין לא הי' במקוה שיעור שכל גוף הנטבל עולה בהן וא"כ אפילו נחזי דשפה"נ מחברו והוי כאלו הוא מקוה אריכתא וכמו מקו' מרדדתי' דאין המים מכסין גוף הנטבל בפעם אחת ולדעת הרא"ה בבדה"ב ריש שער שביעי אין להוסיף עליו שאובין והיינו כעין דעת השאלתות המובא ברמ"א שם סעי' מ"ב דגם במעיין כ"ש פסול שאובה והרא"ה החמיר טפי דאפילו איכא מם סאה מ"מ כיון דמרודד וא"א לטבול בו לולי שיוסף עליו כיון שאין גוף עולה בו אסור להוסיף שאובין עיי"ש ולזה כיוון בעל לבושי שרד בטעם הד' אמנם כל הפוסקים לא הביאו דעת הרא"ה והרשב"א שם במשה"ב פליג עליו והפוסקים לא הביאו מ"מ כ' מרן זצ"ל בחת"ס סי' רי"ב דיש לחוש לדבריו לכתחילה

ועוד טעם השלישי נראה לי דיש לחוש לכתחילה מלעשות מקוה כנידון הנ"ל דלפי' הר"ש בפ"ה דמקוואות מ"ג דמעיין שהי' מושך וריבה עליו והמשיכו לא מיירי בהוסיף עליו מים אלא שחפר בריכה לפניו והרחיבה וס"ל דמקום שחפר ובא ע"י מעשה בני אדם אין דינו כמעיין ואינו מטהר בזוחלין וכן הביא הב"ח רסי' ר"א אם הי' נהר הולך מצד מזרח העיר וחפרו סביב כל העיר ומשכו הנהר כל העיר דלפי מ"ש המרדכי בשם תשובת מהר"מ שמפר' ג"כ כר"ש הנ"ל אין לטהר במקום שחפרו בזוחלין והניח בצ"ע וא"כ גם המקוה בנידון שלנו לא עדיף מזה ואינו מטהר בזוחלין מיהו יתר הפוסקים לא הביאו גם לדידי קשה מה שהביא מחופר בצד המעיין שפסק הרמב"ם בפ"ט דמקוואת דין ד' דכל זמן שבאין מחמת המעיין דינם כמעיין ומ"ש חופר בצד המעיין או מרחיב המעיין ותו קשיא מים של שלמה שאמרו בירושלמי פ' אמר להם הממונה דרגלי שוורים היו נקובין כמוציא רימון א"כ הוא זחולין ואפילו היו מי המעיין זוחלין שם מ"מ להר"ש איך היו הכהנים מטהרים בו בזוחלין דהא לא עדיף מהרחיב המעיין שגם זה נעשה בידי אדם ובס' גדולי טהרה תשו' ב' ראיתי שכ' שהר"ש כ' כן דווקא במעיין שמושך כנדל אמנם הב"ח הנ"ל לא ס"ל כן ונהי דהפוסקי' לא הביאו ולא ס"ל כן מ"מ לכתחילה יש לחוש מטעמי' הנ"ל

אבל בשביל החששות שחשש בנו הרב שי' משום דברי לבושי שרד ספר הנ"ל אינו בידי מ"מ הדבר פשוט לפע"ד שהוא אינו חולק אלא על מה שהתיר הרמ"א סוף סעי' נ"ד אפי' בלית בי' נקב שפוה"נ משום דאין רואין החלחול וע"ז כבר השיג בחכ"צ סי' מ' אבל אם יש נקב כשפה"נ ומחובר בו למקוה לא השיג אדם מעולם דהוא הלכה פסוקה דנקב כשפה"נ מערב המקוואות והיינו שוקת יהוא ביבמות דף י"ד וגם מה שחשש עוד הרב בנו שיחי' לדעת המהרי"ק והש"ך דבמקום שלא הי' הולך מתחילה אינו מטהר בזוחלין לדעתי פשוט דעד כאן לא אמר המהרי"ק אלא אם הי' התערוב' הנהר ע"י מי גשמים והם גרמו שיהי' מים במקום הזה אז דינם כמי גשמים כמבואר בלשון מהרי"ק וגם זה אינו רק משום מ"ע כמ"ש הריטב"א בנדרים דף מ"ב אבל כאן שהתרחב הנהר קודם שבאו שם מים שאובין מעת שנעשה המקוה שם והי' דינו אז כמעיין וזה מקומו אם באו אח"כ מים שאובין לא גרמו התרחבות והרי הוא במקום הילוך המים דמטהר בזוחלין באמת ראיתי בנוב"י מהדו"ת חיו"ד סי' קל"ו דמשמע דבכה"ג מקרי שלא במקומו מיהו הרי דבריו שם בלא"ה צ"ע שכ' לדעת הר"ן כיון שלא הי' הולך עד כאן צריך מ' סאה ושם לא מיירי דנתרבה עליו מים שאובין דבנתרבה כ' שם לבסוף וכיון דלא נתרבה עליו אדרבה להר"ן אפילו שלא במקומה מטהר בזוחלין ולא בעי' מ' סאה וצ"ע

עכ"פ הסברא נראה ברור לפי ענ"ד דבכה"ג מקרי מקומו כיון דלא נתרחב מחמת השאובין וראי' לזה דאל"כ גם בסעי' יו"ד גבי מעיין שהמשיכוהו ע"ג בריכה יהא כמו שלא במקומו ואמאי מטהר בזוחלין וע"כ כל שנתרחב שלא ע"י גשמים או שאובין דינם כמקומו וכן מוכח במהרי"ק עצמו בסי' קנ"ו שכ' לפרש משנה ג' פ"ו דמקוואות שלשה מקוואות של כ' כ' וא' שאוב שאפילו הטובל בשאוב עלתה לו טבילה ואמאי אפילו אי מכח חיבור מקרי ע"י ב' מקוואת שהם מי מעיין כרבו מי מעיין מ"מ הא הוי שלא במקומם ושלא במקומם למהרי"ק אינה מטהר בזוחלין והתם גם מה שבתוך המקוה כזוחל לדעת י"א ברמ"א סעי' נ' כיון שזוחל מלמעלה ומהרי"ק שם ביאר גם לשיטה זו וע"כ כל שלא נתרבה או שלא נתרחב ע"י מי גשמים או מים שאובין לא מקרי שלא במקומו ואם רבו מים של מעיין שפיר מטהר בזוחלין

אמנם על החשש הג' שחשש בנו הרב ני' צריכין אנו לדון לכאורה י"ל כיון דיש כשפ"ה בין המקוה להנהר והלממ"ס דכשפוה"ל מחבר המים וכאלו כל מי הנהר היו כאן והיא מקוה אריכתא וא"כ רבו מי המעיין מ"מ כיון דהא דמהני רבו מי המעיין משמע מלשון תוס' פ' במה אשה ומדברי מרן זצ"ל בחת"ס סי' ר"ב דמתורת ביטול ברוב אתאינין עלה וביטול לא שייך אלא בדבר שנתערב אבל אם נודע מקומו ושלא נתערב בדבר אחר אינו מועיל דבר אחר דהיינו מי הנהר שלא נתערב בהם ואיך יועילו לבטלו וא"כ מסברא לכאורה י"ל דבעי' דווקא רבו במקומן אמנם ממשנה א' פ"ה דמקוואות דמעיין שהמשיכו ע"ג בריכה והפסיקו דינו כמקוה חזר והמשיכו פסול לזבין ולמצורעין ודייקו הפוסקים דדווקא לזבין ולמצורעין פסול אבל לענין זוחלין חשיב כמעין וכן פסק בטוש"ע סעי' י"ד וע"כ התם מיירי שלא רבו מי המעיין בבריכה דאי רבו אפילו לזבין ומצורעין הם מטהרין כעדות ראב"צ בזוחלין שרבו על הנוטפין דכשרין ואפילו לזבין למצורעין וכמ"ש הכ"מ בפ"ט דמקוואות דין י"ג וע"כ דלא רבו המי מעיין ואפי"ה נטהרו המי בריכה לטהר בזוחלין וזהו קושית המע"מ המובא בש"ך ס"ק ל"ב וע"ז על כרחך צריכין לומר לפי תי' הש"ך דוודאי במקומן לא רבו אבל הם מחוברין למעיין שרוב מבריכ' לענין מקוה וזוחלין דהלממ"ס דעירוב מקוואות כשפוה"נ והוי כאלו הי' כאן והוי כרבו משא"כ לענין זבין לא שמענו הלממ"ס זאת וא"ש ועכ"פ מוכח דלא בעינין רבו במקומן ודין זה דסעי' י' הוא הלכה פסוקה ואיפשט ספיקא דידן

ומכל מקום טעמא בעי דמאי ביטול שייך בכה"ג כמ"ש לעיל ונראה דהא דבטל המיעוט ברוב הוא משום דרוב חשוב יותר מן המיעוט ולכך יוכל לבטלו ולכך לאו דווקא רוב בכמות אלא ה"ה רוב באיכות ולדעת קצת פוסקים גבי אחרי רבים להטות אזלינין בתר רוב חכמה וא"כ י"ל הכא נמי אפילו אם במקומם מי המעיין מועטין מ"מ כיון שמחוברים בשפוה"נ לנהר או למעיין אחר ואמרה הלממ"ס שעי"ז מי המעיין המועטים דינם כמרובים א"כ כיון דחשיבו כמרובים ה"ה דיוכלו לבטל השאובין דבאיכותם הם רוב כן נראה לפי ענ"ד להסביר הדבר ולולי דמסתפינא הו"א דגבי זוחלין ונוטפין לאו ביטול כביטול בעלמא אלא כמ"ש הטו"ז באו"ח סי' תרל"ב סק"ג דכך הכשר מקוה ומעיין דהמיעוט אצלם כמאן דליתא עיי"ש. עכ"פ יהיה הטעם איך