מהר"ם שיק יורה דעה קלח

ועפי"ז מיושב לשון הר"ש בפט"ו דכלים מ"ב דמוקי לה, אף בדף של מתכות והנוב"י בסי' ק"ט הנ"ב תמה הא דווקא במתכות ולהנ"ל למסקנ' אינה מוכרח לחלק בין דאוריית' לדרבנן ואע"ג דהרמב"ם מחלק לאו מכח תי' הש"ס דשאובה דרבנן אלא מכח ריב"ח דמוקי לה בדף של מתכות למד לחלק דע"כ ס"ל לחלק בין דאוריית' לדרבנן ובדרבנן לכ"ע קרקע מבטלו מתורת כלי אבל הר"ש סובר דאף בשל מתכות קאמר ריב"ח מיהו בלא"ה תמהני על הנוב"י דמאי קשיא לי' על הר"ש דנקט אף בשל מתכות דנהי דאמרינן בשאיבה דרבנן הרי אמרו באיכ' תורת כלי עליו גם בשאיבה דרבנן לא הקילו ולמה נקט בדף של עץ או איכא תורת כלי עליו בתלוש וצ"ע על הנוב"י

עכ"פ נראה לפי ענ"ד לקיים דברי הגאונים דקבעו ולבסוף חקקו שפיר למסקנ' דינו כמחובר ואפילו לטבול בתוכו מותר וכמו שקבע בו אדמ"ו הגאון זצ"ל מסמורת בחת"ס לפסק הלכה אמנם בנידון הנ"ל גם להנוב"י יש לדון הא כ' שם בדין ג' אם ניקב נקב קטן גם לדידי' מותר לטבול בו לכתחיל' ובאמת לא ביאר שם טעם וראיתי בס' גידולי תרומה סי' ד' שכ' דטעמו משום ס"ס ספק שמא כדעת הרא"ש דסגי בנקב משהו וספק שמא כר"א קיי"ל דתלוש שחיבר הוי כקרקע ותמה עליו איך סמך על ס"ס במקום דרוב חולקין וגם תליא בפלוגת' אי מועיל ס"ס במקום חזקה ולפיענ"ד דלאו מטעם ס"ס אתא עלה אלא דמבואר בב"י בסי' ר"א דמדינא בוודאי סגי בנקב משהו אלא משום גזירה בעינן כשפה"נ וא"כ כיון דמדרבנן הוא ובדרבנן הא מועיל חיבור לקרקע לכך שפיר כ' אם יש נקב משהו דאינו מקבל מים וטהור מה"ת א"כ שוב מדרבנן מועיל קבעו ולבסוף חקקו וא"ש דבריו וא"כ כיון שכבר הסכימו הגאונים שהביא מרן זצ"ל בכמה תשובות דאם ניקב כראוי אפילו חזר לסותמו בהיותו בקרקע חשיב כקבעו ולבסוף חוקקו ומותר לטבול בו ואפילו לנוב"י דס"ל בפתח הברזא על דעת לסותמו ולחזור וליתנה שם אפילו בשעת פתיחה דינו ככלי מ"מ כאן הרי מעלתו צוה לפתחו ולא הי' בדעתו להחזיר הברזא א"כ אפי' אם המורה הראשון לא הי' נזהר בזה מ"מ השתא ע"י צווי מעלתו נ"י לפתוח לגמרי נתבטל מתורת כלי אפילו לדעת הנוב"י וא"כ אם יסתמו כעת אפילו הוי ברזא כסתימה וכעשאו כלי הוי לי' כקבעו ולבסוף חקקו וכיון שיש מלבד הנקב הזה עוד נקבים הרי הותר גם להנוב"י וא"כ מותר גם לפי מ"ש מרן זצ"ל בתשובה סוף סי' ר"ה שלא יסמוך על דבריו הואיל ונוב"י פליג בנידון הנ"ל לא פליג

ואע"ג דמרן זצ"ל התנה דבעינן שלא נעשה מעיקר' לקרקע מ"מ כ' שם בסי' קצ"ח דרק מהיות טוב חייש לדברי נוסחא אחת בפירוש הרמב"ם וא"כ כאן דיש מעלה עוד דיש בה נקבים מלבד הנקב הגדול בוודאי יש להקל ובפרט שבפי' הרמב"ם פ"ו דמקוואות מ"י שאמר שלא נעשה אלא לשמש קרקע יש לפרש דהתם היו ב' עשיות א' התכה ועשיית אבוק להיות אבוק והשני הקביעות בתוך האמבטי ומ"ש שלא נעשה אלא לשמש עם הקרקע היינו עשיית שני הקביעות שלא שינה שום דבר מן האבוק אלא עשאו לשמש עם הקרקע ולכך כיון שהי' כלי קודם היותה נותן או ניתך לארץ לא נתבטל תורת כלי ממנה ובלשון הרמב"ם נראה דט"ס הוא וצ"ל ולהיותו קודם שניתך לארץ לכך עדיין הוא כלי שלא שינה בי' והיינו כדין המשנה בפ"כ מכלים משנה ד' גבי אבוס וזה כוונת התוספת' שלא נעשה אלא לשמש ר"ל שלא שינוי וקיצץ בה דבר או דאבוק הוא אינו מחובר בחיבור גמור לארץ ואינו מתחבר שם אלא בבדיל ובעץ וזה אינו חיבור כדאית' במשנה פ"י דכלים מ"ב דבדיל ועופרת אינו מקרי צמיד פתיל וזה כוונת הרמב"ם בפי' המשנה להיותו ניתך לארץ היינו בבדיל ועופרת לכך לא נעשה לחבר ורק שימוש בעלמא שמוש ארעי ולכך לא נתבטל מתורת כלי זה נראה לפי ענ"ד נכון יהי' איך שיהי' כיון שאין אנו יודעין פי' התוספת' הלזו בבירור אין לעשות בה מעשה מ"מ לפי הנ"ל הי' מקום שלו כשר בין לדעת מרן זצ"ל ובין לדברי הנוב"י

אמנם הא קשיא דנהי דמדברי מרן זצ"ל בסוסי' ר"ה ובססי' רט"ו נראה דסגי בשפה"נ וגם באם ניקב כשפוה"נ רשאין לסתום אבל באמת תמהני הא בכלי עץ אם ניקב כשפוה"נ מעולם לא יצא מתורת כלי ולא נתבטל ואע"ג דתנן בפ"ו דמקוואות בשידה ותיבה שבים דסגי בשפוה"נ התם איירי שהם פתוחים ומחוברים כשפה"נ לים והו"ל כאלו טבל בים אבל אם סותם אפילו בסיד וחרסית כיון שאינו מחובר ולא נתבטל מעולם מתורת כלי איך יהא רשאי לטבול בו והרמב"ם בפ"ו דמקוואות דין ג' שכ' נקב כשפוה"נ באמת לא כתב סתימה ובסעי' ז' שכתב סתימה כ' נקב המטהרו וקשיא על דברי מרן זצ"ל ושאר תשובות אחרונים דמשמע דסגי בשפוה"נ

אמנם נראה באמת המעיין בדברי הב"י בסי' ר"א ובדברי הכ"מ בפ"ו ממקואות דין ז' מבואר דאפילו כלי עץ ונחושת אם ניקב כשפופה"נ נתבטל מתורת כלי וכן מוכרח לפרש עפ"י מה שפירש הכ"מ דברי הרמב"ם בדין ג' דניקב כשפוה"נ כשרה ואינה פוסלת דכשרה היינו לטבול בו אע"ג שאינה מחובר למעיין ומקוה וע"כ דס"ל שנתבטל מתורת כלי בנקב כשפוה"נ אפילו בכלי עץ ונחושת וכן מוכח מדברי הרמ"א בסי' ר"א סעי' ז' שכ' די"א דבעינין נקב כשפו"ה ויש להחמיר והקשה בספר גידולי טהרה הא סתם חביות הוא של עץ ונקב המטהרו הוא גדול משפופה"נ דבעי' כמוציא רימון והוא כראשו של קטן אמנם באמת המעיין בב"י יראה דס"ל דגם לכלי עץ סגי לבטלם מתורת כלי בשפוה"נ

והטעם נ"ל כיון דבאמת הוא מיוחד למשקין ולמים ושיעור ביטולו בכונס משקה אלא כאן כיון שהוא ראוי להשתמש בכלי נקוב כזה על גבי מעיין במקוה ובפרט שהוא מיחדו למקוה וא"כ ראוי למלאכתו ס"ל דלא סגי לבטלו בכונס משקה אדרבה זה תשמישו אבל אם ניקב כשפה"נ דהלכה למשה מסיני דהמים שבתוכו כאלו הם מבחוץ ומה שבחוץ כאלו הוא בתוכו ואין הכלי מפסיק כלל וכאלו אין בכאן הפסק וכיון דבכה"ג אין הכלי מפסיק וכאלו אין כאן ע"כ נתבטל מתורת כלי ולכך אפילו בכלי עץ ונחושת סגי בשפוה"נ אם הוא מיוחד למים ולמקוה ובזה א"ש משנה דמקוואות פ"ד משנה ה' כמה יהא בנקב כשפה"נ דלפי' הרמב"ם קאי אלמעלה לענין לפסול המקוה ומביא המשנה ע"ז מעשה בשוקת יהוא שהיה בירושלים וביבמות דף י"ד מפורש שוקת יהוא לענין עירוב מקוואות והכס"מ דחק דשני שוקת הוי אבל להנ"ל א"ש דחד טעמא דמתניתן מיירי אפילו בכלי עץ ונחושת וא"כ קשיא למה סגי בשפה"נ ולכך מייתי מעשה משוקת יהוא לענין חיבור מקוואות וכיון דלענין מקוה חיבר ומה שבתוך הכלי כאלו הוא חוץ ומה שהוא חוצה לו כאלו הוא מבפנים א"כ אינו כלי לענין מקוה וכן מבואר מלשון הרמב"ם בפי' המשנה שם דמייתי ראי' דאינו כלי וא"כ י"ל דהכל עולה לענין אחד

ולולי שאינו כדאי הי' נ"ל כיון דלכ"מ וב"י ע"כ האי דין שכ' הרמב"ם בה' ד' קיל מדין שכ' בדין בהלכ' ג' יהיה מאיז' תי' שכ' הכ"מ וב"י וע"כ הי' נראה לי דלשון זה ניקב בנקב המטהרו כיוצא בזה כ' הרמב"ם לענין נט"י בפ"ו מברכות דין י"א דאם נשבר בשבירה המטהרתו וכוונתו שניקב בכונס משקה וכמ"ש הטו"ז באו"ח סי' קנ"ט סק"א א"כ גם כאן מיירי בנקב המטהרו והיינו ככונס משקה ומפורש גם דברי התוספתא דאמר בשוליו כמלוא מחט היינו בכדי כונס משקה וא"כ א"ש הכל כיון דניקב קודם שיחדו למקוה א"כ ניתר בכדי כונס השקה אבל בהלכה ג' דמיירי ביחדו מעיקרא למקוה וחברו מעיקרא בעינין כשפוה"נ או דבאמת גם בהלכה ג' הפי' בניקבה היינו נקב קטן בכדי כונס משקה ורק מן הצד בעינין שפה"נ וכפי' גידולי טהרה

וא"כ הי' דעת הרמב"ם כדעת הרא"ש דסגי בנקב קטן אלא הואיל וחזי ליחדו לדבר שאינו משקה בפרט בכלי עץ ומתכות דדמיהן יקרים ולכך אפילו קודם יחוד חשיב ככלי וכמ"ש התוס' בזבחים דף צ"ה ע"א ולכך בעינין קבעו בארץ דאז כיון דחיברו בארץ אפילו יחדו לדבר אחר הו"ל כמו קבעו ולבסוף חקקו וטהור לדעת הרמב"ם הנ"ל וא"כ אינו מועיל יחוד ולכך סגי בנקב ככונס משקה או בשפ"ה לב"י וכל זה הואיל וחברו בארץ אבל יש"ש איכ"ל דלא הוי קבוע בארץ וא"כ אפשר ביחוד ולכך בעינין כמוציא רימון דאז אין שם כלי עליו כלל אפילו לענין צמיד פתיל כדאיתא ס"פ המצניע וכמ"ש בספר גידולי טהרה ואין דרך ליחד לדבר אחר גדול מזה כן הי' נראה לפענ"ד אבל הב"י לא פי' כן דנראה דלא ברירא לי' האי דינא דבכלי עץ ומתכות אם הוא מיוחד למשקין אי סגי בנקב כשפו"ה וגם הפמ"ג בטו"ז באו"ח סי' קנ"ט ס"ק א' מסתפק בזה וכ' דתליא בב' תירוצים שבב"י שם סי' קנ"ט על דברי הרמב"ם הנ"ל שנקט בשבירה המטהרתו עיי"ש

מיהו בזה עדיין לא ניחא כיון דהב"י מפרש דברי הרמב"ם דמיירי בהלכה ד' בכלי חרס ומפרש במוציא זית ואמאי ומנ"ל הא כיון דמיוחד למשקה הו"ל לפרש דכדי טהרתו היינו בכונס משקה כמו שם גבי נטילת ידים וצ"ע עכ"פ בשפה"נ לדעת הרא"ש והטור והב"י ורמ"א לפי דעת הרמב"ם אם ניקב אפילו של עץ כשפ"ה נתבטל מתורת כלי לענין מקוה ולכך רשאי אפילו לסותמה אח"כ לא מבעי' בסיד וצרורות אבנים ומעלתו כ' שאינו מתקיים ולמה לא יתקיים בפקק של אבן ולדעת מרן זצ"ל אפילו בברזא גם הי' יכול להניח לעשות עליו כיסו' רפוי בטס של מתכות ומסמרים שנעשו מעיקרא לקרקע וכעין שהביא בפ"ת מסימן ר"א בשם תשובת רע"ק איגר סי' מם אמנם בספר גידולי טהרה פליג וס"ל דבעי' דווקא כמוציא רימון וכן משמע פשטות לשון הירושלמי וכן כ' בס' באר יעקב ובאמת מש"ס לא מצאתי סמך מבורר דמוכרח דסגי בגיגית או תיבה של עץ כשפה"נ אלא א"כ הוא פתוח ומחובר לים ולמקוה כמו שידה שבים וגם זה לדעת קצת פוסקים דווקא לטבילת כלים אבל לאדם אינו מועיל חיבור וגם בתשובות בית אפרים וספר מאיר נתיב שהביא מרן זצ"ל בתשובה ס' ר"ו חששו לנקוב ב' נקבים א' כמוציא