מהר"ם שיק יורה דעה קלז

סאה וא"כ בכה"ג א"א להחמיר דהוי תרי חומרי דסתרו אהדדי ולכך שפיר פסק דווקא מי גשמים אבל מעיין אפילו בקטפרוס מחבר ומתערב ממנ"פ כנ"ל וא"ש דעת מרן דבמעיין זוחלין מערבין אפילו בקטפרוס יעויי"ש ונהי דהב"י ממה שהקשה על ראבי' הנ"ל מוכח דסובר נמי תרתי חומרי ולא אסיק אדעתי' הא מ"מ נראה דבש"ע הכריע כן כן נראה לפי ענ"ד וא"ש דברי מרן מה שהשיג על הנוב"י

והנה היוצא מדברינו אלה א) דשיעור מ' סאה במקוה מה"ת לאדם ולכלים סגי מה"ת ברביעית ומדרבנן בעינין מ' סאה

ב) מעיין לדעת ר"ת ור"י לאדם מה"ת מ' סאה ורמב"ם סובר דסגי בכ"ש כל שגופו עולה מיהו נראה לפי מ"ש דרמב"ם מודה דמדרבנן בעינין מ' סאה אלא דמטהר בכ"ש מצד חולחולי ואע"ג דהוי קטפרוס בדרבנן קטפרוס חיבור ג) קטפרוס בדרבנן איכ"ל דחיבור והנוב"י נראה דמחמיר אפילו בדרבנן או התם שאני דהוי ניצוק ובדאורייתא אפילו סופו לירד אינו חיבור קטפרוס לדידן דקי"ל דלא כראבי"ה מיהו במעיין אם יש בקטפרוס מראשו ועד סופו מ' סאה מהני לפי ענ"ד ממנ"פ אמנם הב"י נראה דסובר דאפילו בכה"ג אסור וזה כדעת הנוב"י ד) ואפילו אי במעיין הוי חיבור אבל אם העבירוהו ע"ג כלי עץ אפילו פשוטי כלי עץ הוי כמקוה ושוב אין הזוחלין מערבין ה) דאם נקבים דקים מצרפין לכש"פ לא מהני וכמ"ש החכ"צ דקשה לסמוך על הראבי"ה ושאר הראשונים פליגו עלי' דאי סברו דחיבור למעיין לא מהני מטעם חשש קטפרוס א"כ מאי פריך בש"ס חגיגה דף כ"ב ואי סברו דהש"ס מיירי בחופר סמוך למעיין ולנהר א"כ פשיטא דפליגו עלי' ובלא"ה אי מפרשינין בחופר סמוך למעיין א"כ היו יכולין לפרש ג"כ סמוך למקוה וע"כ שהן סוברין דהש"ס מיירי במעיין עצמו דווקא שייך חלחול וא"כ קשה למה באמת הא יש חיבור לכמה מעינות גדולות ואי סברו דאיך איכא למיחוש דהחיבור נעשה ע"י קטפרוס א"כ לא פריך הש"ס מידי וע"כ דלא ס"ל כראבי"ה

ובלא"ה אני תמה הא תוספתא מפורשת בפ"ק דמקוואות הובא בר"ש שם משנה דהחופר סמוך לנהר ולים המים הבאים לתוך חפירה הוי כמו תמצית ולא כמקוה באמת החופר סמוך למעיין מבואר שם בתוספתא דגם אלו דינם כמים וגם זה לא מטעם חיבור אלא מטעם שהמים ממשיך לתוך החפירה ומקרי שם נובעין עיין בכ"מ בפ"ט ממקוואות וצ"ל דהראבי"ה מיירי דיש חלחול טפי ממה דמיירי בתוספתא וא"כ מאן מפיס ונפל האי דינא בבירא ותימה על הש"ע איך הביאו לפסק הלכה ותו לא מידי כעת רק החיים והשלום מנאי ידידו הדור"ש

הק' משה שיק מברעזאווע

והנה לעיל הבאתי דהרשב"א ריש שער הטבילה הביא ראי' מהא דאמרו ביומא דף ע"ח כיון שהגיעו לפתחי ב"ד וכו' טבלו בו ולכאור' קשה הא זה בעצמו הוא הוכחת הש"ס שם דמכאן דנדה צריך שתשב במים צווארה וכו' עיין רש"י שם דעד אותו המקום לא היו המים עמוקים כ"כ שהיו מגיעים עד צווארה והיינו כהרמב"ם וצ"ל דהרשב"א קאי לפי מה דמסיק דלית הלכתא כוותי' והטעם סובר הרשב"א דהוא דטעמא לאו משום דבעינין שתשב עד צווארה דבזה לאו כל נשים שווין ויש נשים גיצות שגם מעיקרא היו המים מגיעין עד צווארן וע"כ הא דלא טבלו הוא משום שלא הי' מ' סאה וכמו שפרשתי לעיל בכוונת רשב"א ואתי שפיר

אמנם לדעת הרמב"ם דלעיל שפיר קשיא אי ס"ד דבעינין מ' סאה א"כ הא קטפרוס אינו חיבור אפילו סופו לירד להרמב"ם ואיך טבלו וכמו שכתבתי לעיל ואין לומר דבאותו מקום שטבלו הוי אמה על אמה מקום שלא הי' קטפרוס דאם כן איך הוכיחו בש"ס מדלא טבלו מעיקרא דבעינין שתשב עד צווארה במים וכו' ומנ"ל דלמא הא דלא טבלו מעיקרא הוא משום שהי' קטפרס ואיכ"ל דבזה באמת כוונת הדיחוי שמדחה דלית הלכתא כוותי' וע"ד שפירשתי להרשב"א הנ"ל ולפי"ז אין הכרח למ"ש למעלה דהנך ב' דינים תלויין זה בזה אמנם לישנא דקרא והש"ס שם לא משמע כן דטבלו כאן משום דלא הי' קטפרוס אלא משום דכאן הי' מקור נפתח וכו' דהיינו שמתגבר ועולה והעקור גורם ולא המקום ומן זה הי' הוכחה דלעיל והנה מהא דאמרינין דהיו נשים טובלת בנהר היוצא מבית קדשי קדשים קשה על דברי רשב"א בתשוב' סי' תתי"ט שכ' דבעי' לכתחיל' שיהיו המים למעלה מהטבור זרת וקשה הא אמרינין שם ביומא דאסור לעבור בנהר למעלה ממתניים וא"כ ע"כ הא דטבלו נשים בו שם לא הי' למעלה ממתניים ואיך משתבח קרא בי' דיהי' מקור נפתח הא לכתחיל' אסור

תשובה קצ"א שיל"ת יערגין יום ג' כ"א אדר תרי"ז לפ"ק

את חג המצות יחוג בדיצות תלמידי האברך הרב המופלג ומופלא בתורה וביראה החרוץ כש"ת מוה' זוסמן סופר נ"י רב בק"ק האלאש יע"א

מכתבו קבלתי ועל אשר ביקש לחוות לו דעתי בענין מקוה בקהלתו שיש תיבה גדולה על מעיין וניקב כשפה"נ והי' שם ברזא מהודק רק בין נסר לנסר סדקים אשר המים יוצא ונכנס בו וכאשר בא שם לקהלתו צוה לפתוח הברזא כי חש לדעת הנוב"י מהדו"ת סימן קמ"ג אבל ע"י זה א"א להחם מימי המקוה והמקוה קר מאוד והנשים צועקות על זה ויש לחוש לקולקולא לכך נפשו בשאלתו אולי הואיל ויש כמה להבים בין נסר לנסר מלבד הנקב כשפוה"נ אולי יש להקל והנה בגוף הנדון אין להאריך כיון שכבר האריכו בו בתשובות האחרונים ואדמ"ו הגאון זצ"ל בחת"ס סי' רי"ז כ' דאסור לפקפק ולהרהר על הוראה זו דקבעו ולבסוף חקקו ומותר לטבול בו ואע"ג דקשיא סוגיא מפורשת דב"ב דף ס"ו ע"ב דקאמר שאני שאיבה דרבנן וכמו שהקש' וחולק בזה בנוב"י סי' קמ"ב הנ"ל כבר האריכו בישובים ומרן זצ"ל שם בתשוב' סי' קצ"ח וסימן ר"ה כ' תירוצים בזה עיי"ש

ולפענ"ד לישב דבריו דכבר הקשה מרן זצ"ל שם בסי' קצ"ח מנ"ל באמת בב"ב דף ס"ו דרבנן ס"ל תלוש ולבסוף חברו דינו לעולם כתלוש דלמא רבנן ג"כ לא מיירי אלא בהי' עליו תורת כלי מעיקרא אז החיבור אינו מבטלו מתורת כלי מה"ת אבל אם לא הי' כלי אינו בא לעולם במחובר לכלל כלי והרשב"ם שם בד"ה וחכמים מטמאים רמז לישב זה מדנקט סתמא משמע בין תיקנו מעיקרא קודם חיבור או לאחר חיבור עיי"ש בלשונו מכל מקום עדיין לא א"ש דהרי לשון דף של נחתומין שקבעו משמע שכבר הי' מתוקן קודם קביעות וא"כ עדיין קשה מנ"ל ונראה דהרי כ' הרמב"ם בפ"כ מכלים משנה ד' דאם תיקנו מעיקרא לקבעו עם הקרקע הוא טהור א"כ בכה"ג מעולם לא ירד עליו שם כלי וא"כ איכ"ל דלשון דף של נחתומין שקבעו בכותל משמע סתמא בין שעשאו מעיקרא לקבעו בכותל או שעשאו מעיקרא להשתמש בתלוש ואח"כ קבעו

ובפרט שאיכ"ל דזה תליא בפירוש דף של נחתומין שפירש בו הרשב"ם שם ב' פירושים שם בד"ה דף של נחתומין דאם הפירוש הוא מיוחד ללוש עליו א"כ סתמא אינו נעשה לקבעו אבל לפירש הב' שדף נחתומין היינו כדי למכור עליו א"כ סתמא הוא לקבעו בכותל א"כ מ"ט דרבנן דמטמאו וע"כ צ"ל דמסתמא נעשה לקבעו בכותל מיהו הכותל עצמו הוא מסתמא תלוש ולבסוף חברו וס"ל לרבנן דדינו כתלוש ואע"ג דצרורות ואבנים לאו כלי נינהו ואפי"ה דינו כתלוש וא"כ כ"ש עמוד וקורה שחקקו בו צינור דינו כתלוש ופריך שפיר והוכרח לתרץ שאני שאיבה דרבנן וע"ז פריך א"ה אפילו חקקו ואח"כ קבעו נמי ולשון א"ה קשה דמנ"ל להקל כולי האי והרשב"ם שם מישבו עיי"ש בד"ה א"ה וכו' דמשמע לי' דאין חילוק אמנם להנ"ל א"ש טפי כיון דעיקר הכרח הש"ס לא פליג משום דקשיא לי' דדף נחתומין נעש' לקרקע וע"כ דלעולם ס"ל דינו כתלוש וא"כ בשאובה דדינו כמחובר א"כ גם כך בחקקו ולבסוף קבעו דמשמע אפילו בחקקו ע"ד לקובעו וא"כ לא חל עליו שם כלי ויהא דינו כקבעו ולבסוף חקקו וכמו שהקשה באמת בנוב"י מהדו"ת חיו"ד סי' ק"ט וע"ז משני התם שאני הואיל ואיכא תורת כלי עליו בתלוש ר"ל אע"ג דאינו כלי ואינו מקבל טומאה אם נעשה לקרקע מ"מ יש לו חשיבות זה שיש עליו תואר כלי ואינו בטל לגבי קרקע והוי לי' כאלו לא קבעו ואם לא קבעו בוודאי יש בו משום שאובין דהרי שאובי' הם מדעתו

ועפ"י האמור יש לישב היטב קושית הנוב"י סי' קמ"ב הנ"ל עפ"י מאי דאיתא בירושלמי (והובא בס' גידולי טהרה ס' ו') ריש פ' רע"ק ופ"ג דע"ז דפריך ממתני' דשוק דדווקא כלי א"ב אבל קבעו ולבסוף חקקו הוי כקרקע ומ"ש ממשתחוה לבית דאוסר ומשני דהסתות האבנים הוי כגמר מלאכה וא"כ בכותל דהוי כגמר מלאכה וכתורת כלי על האבנים אינם בטלים לגבי קרקע והוין כתלוש אבל קבעו ולבסוף חקקו לא הי' תורת כלי ולא גמר מלאכה הוא בטל לגבי קרקע וא"כ השתא דאתית להכי דלאו בכלי תלי' אלא בתורת כלי לפי פי' הירושלמי בגמר מלאכה א"כ תו אין צריך לתרץ ולומר דשאיבה דרבנן דאיכ"ל אפילו בדאורייתא בטל לגבי קרקע דבר שאין בו תורת כלי ולא גמר מלאכה והא דדף של נחתומין אינו בטל הוא הואיל ואיכא עליו תורת כלי והא דלא טהור משום דנעשה לשמש קרקע משום דנעשה רק לשמש כותל וכותל נעשה מאבנים משום דסיתותם הוי גמר מלאכה כתואר כלי דהכא והוי כתלוש וא"ש דצינור שקבעו ולבסוף חקקו דינו כקרקע גם לענין דאורייתא כן נראה לפי ענ"ד נכון ואע"ג דהש"ס לא אמר השתא דאתית להכי וגם לא אמר לשון אלא מצינו הרבה בש"ס דלא אמר אלא וחוזר מתי' הראשון כיון דלא מזכיר אמורא בתי' ראשון.