מהר"ם שיק יורה דעה קלה

דשריפת קדשים הוי ג"כ מ"ע שהז"ג ואינה נוהגת בנשים וא"כ איכ"ל דהמרדכי הנ"ל סובר כהתוס' ולכך א"ש דתה"ד מיירי באשה ולכך שפיר כ' דבזמנה אע"ג דהוי כמתקן באשה דאינה אלא ל"ת ואתי עשה ודחי הל"ת אבל הא דכל חייבי טבילות טובלין דמיירי אפילו בגברי שפיר הוכיח הש"ס דע"כ לא חשיב כמתקן

איברא דקשה לי דבזמנה רשאי לטבול א"כ גם שלא בזמנה לא יהא מחזי כמתקן דהוי אפשר למתלי דהוי טבילת מצוה בזמנה דהא דלא תלו העולם דהוי נטמא בוולד הטומאה כבר כ' המפורשים שם משום דוולד הטומאה לא שכיחא ולא מתלי בהו אבל טבילה בזמנה וודאי שכיחא ויתלו בו וצ"ל דאפילו בזמנה איכא למיחוש משום מחזי כמתקן שאפשר לחוש שיטעו עי"ז לתקן כלי ואפי"ה לא דחי מהאי חשש דספק למצוה וודאית ולפי"ז הי' מקום לדון דבכתם אפילו בזמנה לא תטבול משום דמחזי כמתקן והמצוות טבילה אינה וודאית וא"א לה לדחות וע"כ צ"ל דבכתם דהוי דרבנן לא חשיב כלל כמתקן ואפי"ה אסרו משום לא פלוג דמאן מפיס ודווקא בוולד הטומאה דלא בעינן הערב שמש וניכר לכל דהוי וולד משא"כ בכתם נראה דלא פלוג

ועוד נראה לי מלשון רש"י בביצה דכ' דוולד הטומאה אין כאן טומאה דאורייתא ולשון כאן מיותר ותו יש לדקדק מאי שנא וולד הטומאה דנקט הא איכא גם אבות הטומאה שאינם אלא מדרבנן ויעויין תוס' יו"ט רפ"ב דמקוואות פלוגתות הרמב"ם בזה והצל"ח הקשה מתרומות ומעשרות דרבנן למה יהיו אסורים משום מתקן אי דרבנן לא חשיב כמתקן ונראה דזה בא רש"י לישב במתק לשונו דוודאי בדבר דשייך דאורייתא וגם דרבנן לא פלוג רבנן בין דאורייתא לדרבנן דדווקא בוולד הטומאה דלא שייך בי' דאורייתא התירו וכעין דאמרו ר"פ כל הבשר גבי חלת ח"ל וממילא בטבילת נדה מושכחת דאורייתא ודרבנן בכתם ולכך לא פלוג וזה שכ' רש"י דאין כאן דאורייתא דהיינו דלא מושכחת בהו כלל דאורייתא וכן בטבילת כלים חדשים למאן דאמר טבילת כלים דרבנן אבל בכתם וודאי אין חילוק כן נראה לפי ענ"ד

ועוד הרי בשאלתות כ' עוד טעם אחר דלא לטבול בשבת כי היכא דלא להרחיק החפיפה מן הטבילה וזה שייך גם בכתם ובלא"ה נראה דספק כתם הוי כגופו של איסור דהרי אסרו משום דלמא ארגשה ולאו אדעתה ובכללי ס"ס כלל י"ז הביא הש"ך בשם או"ה היכא דאסרו משום חשש איסור בגופה לא מקרי ספק כלל ומטעם זה הי' קשה מאי שהביא הטו"ז בריש סי' ק"צ סק"ב להקשות דכתם יהא ס"ס ובאמת לפי הטעם שאמרו בריש פרק הרואה כתם דטמאו חכמים משום דלמא ארגשה לא קשה כמ"ש הש"ך בכללי ס"ס הנ"ל וה"ה הכא לענין מתקן נראה דאיסור כי האי חמיר טפי

תשובה קפ"ט עוד להנ"ל

מה שכתב להקשות משבת דף ק"ט דאמרינון דבמים הרעים אסור לרחוץ ולא אמרינין דמחזי כמקיר והאריך בזה לא ידעתי מאי קשיא לי' אדרבה מבואר שם בוודאי במים הרעים ג"כ פעמים שאדם בא מן השרב או מטונף ומקיר עצמו אפילו במים רעים והיינו דנקטו לשון לטבול אבל שם בשבת אמרו לרחוץ דמסתמא היינו במשהה עצמו שם כדרך רחיצה וע"ז אמרו דבמים רעים אין דרך לרחוץ ולשהות שם והרשב"א שם דכ' דבים הגדול אסור אפילו בלא אשתהי היינו משום דאית בי' תרתי לריעותא מים רעים ומאיסי מוכחא מילתא דלרפואה קא עביד וגם זה לא קיי"ל אבל להקיר מסתמא משמע אפילו במים הרעים הדרך להקיר כש"ס דביצה

ומה שהקש' בשבת דף מ"ב בתוס' ד"ה אפילו שכ' דסברת המקשן הי' דדבר שא"מ תליא במלאכ' שאצ"ל יעויי"ש והק' איך אפשר דתליא זה בזה הא תנן סוף כלאים מוכרי כסות מוכרין כדרכן ובכלאי' לא שייך מלאכה שאצ"ל הנה קושיא זו כבר הקשה במגיני שלמה שם ותי' דבאמת הומ"ל ולטעמך כדמצינו בכמה דוכתי ולפי ענ"ד יש לישב דכבר עמדו בזה המפורשים מ"ש מלאכה שאצ"ל לר"ש דפטור אבל אסור ומ"ש דבר שא"מ דמותר לגמרי וכשם שגזרו באצ"ל אטו צריכה ה"נ לגזור אינו מתכוון אטו מתכוון ואפילו נימא דאינו מתכוון אטו מתכוון לא גזרו דמוכחי מילתא מ"מ לגזור אטו שיהי' פס"ר מיהו בכלאים איכ"ל כמ"ש הר"ן בסוגיא דריחא מילתא דגבי הנאה כלאים דאסור משום דרך לבישה כדאמרינן ביבמות דף ה' ובהנא' לא שייך פס"ר א"כ א"ש בשלמא אי ס"ל לשמואל מלאכה שאצ"ל פטור א"ש ומובן דבאינו מתכוון מותר לגמרי ולא גזרינן אטו פס"ר משום דפס"ר נמי הוי מלאכה שאצ"ל ופטור ובכלאים נמי א"ש דשרי דאפילו הוי פ"ר גבי הנאה לא שייך פס"ר ואע"ג דהתוס' לא ס"ל סברת הר"ן מ"מ לס"ד דמקשן איכ"ל כן ולכך לא הקשו אלא כיון דשמואל סובר דמלאכה שאצ"ל חייב ופריך שפיר דבא"מ נמי אמאי מותר לגזור אטו פס"ר דחייב ומשני דאפי"ה מותר ולא גזר

ובזה ישבתי קושית התוס' בשבת דף ק"ט ד"ה בארצך שהקשו על השאלתות דס"ל בשאר איסורין דבר שא"מ אסור והקשו מבכורו' ל"ג דפסק שמואל כר"ש דמותר בבכור שאחזו דם להקיזו משום דאינו מתכוון ופריך ל"ל לשמואל לאשמעי' הא הרי כבר אשמעי' בשבת דהלכ' כר"ש בגרירה ואי ס"ד דיש סברא לחלק בין שאר איסורין לשבת מאי פריך הא משבת אינו מוכח לשאר איסורין ולהנ"ל יש לישב דוודאי לשמואל ס"ל מלאכה שאצ"ל חייב ואין לומר הטעם דאינו מתכוון מותר ולא גזרו אטו פס"ר דהא גם בפס"ר פטור דהרי לשמואל חייב וא"כ לדידי' אין חילוק בין שבת לשאר איסורין אבל לדידן דקי"ל מלאכה שאצ"ל פטור איכ"ל דדווקא בשבת לא גזרו אטו פס"ר דאפילו הוי פס"ר דמלאכ' שאצ"ל מותר אבל בשאר איסורין דלא שייך אצ"ל פטור ואיכ"ל דבאמת אינו מתכוון פטור אבל אסור ומיושב היטב קושית התוס' כן נראה לפי ענ"ד נכון

ומ"ש לישב קושית התוס' בנדה דף מ"ה דבריו נכונים וראויין למי שאומרם ובזה אסיים ואמינ' יאושר כוחו וחילו לתורה ולעבוד' ומשום זה הטרחתי להשיב לו אעפ"י שאין לי פנאי כדי להלהיב אותו לעסוק בתורה יהי ה' עמו ויברך אותו דברי החותם ודו"ש הק' משה שיק מברעזאווע

, תשובה ק"ץ בעזה"י יערגין י"א אדר הראשון תר"ה לפ"ק

מאלקי המערכו' ישיג ברכות והצלחות הרב הגאון המפורסם ערוגת הבושם חרוץ ושנון כש"ת מוה' יהודא אסאד נ"י האב"ד דק"ק סעמניטץ יע"א

יקרתו הגיעני ועד"ת אשר העיר מעלתו נ"י בדבר הפלפול אשר הי' בינינו בקיץ העבר בענין שיעור מקוה אי מן התור' הוא או אסמכת' וכ' מעלתו נ"י שמבואר בלבוש יו"ד סי' ר"א שיש מפורשי' דשיעור מ' סאה דרבנן אפילו במקוה ואפילו לאדם באמת שכן כ' נמי הב"ח ביו"ד סי' ק"כ והאריך להביא ראיות לסלק כל מה שקשה לשיטה זו ומכל מקום הוא מלתא דתמוה לא מצאתי לשום אחד מהראשוני' שיאמר כן כי אם שכן הי' דעת השואל בהריב"ש סי' רצ"ד וכבר הכריח הריב"ש שם שאין ספק דשיעור מקוה מ' סאה לאדם מן התורה בעינן ואמרינן בחגיגה דף י' טהרות הן הן גופי תורה ואמרינן למאי ואמרי' היינו למ' סאה וכבר ביאר בריב"ש גם כוונת השר מקוצי כן וכמו שביארתי לפר"מ נ"י בר"ש פ"א דמקוואות ואין בזה ספק דמקוה מ' סאה מן התור' בעינן לדעת רוב הראשונים ולא פליג על זה כ"א דעת יחיד כמו שכתבתי אמנם לכלים הוא דרבנן ומה"ת סגי ברביעית כדאית' ברש"י בפסחים דף י"ז ע"ב והוא מוכרח ומה שהק' על זה מדברי רש"י בנדה דף ב' ע"ב כבר ביארתי במקו"א כאשר אמרתי למעלתו נ"י פא"פ

ולא נשאר בזה פלוגתא כי אם במעיין דעת הרמב"ם והראב"ד דמטהר בכל שהוא אפילו לאדם והר"י הביא הרבה ראיות נגד הרמב"ם עיין ברשב"א תה"א ריש שער הטביל' והב"י הביא נמי מקצת שהקשו מהא דאמרינן בפ"ה דמקוואות גל שנתלש ובו מ' סאה א"כ מוכח דבעינן מ' סאה והרמב"ם עצמו כ' כן ויותר תמהו מחגיג' דף כ"ב דאמרינן ארעא חלחולי מחלחלא ובעי' מ' סאה והיינו ע"כ במעיין והנ' לפי ענ"ד הי' נראה פשוט דעת הרמב"ם כדעת הראבי' הובא במרדכי בשבועות בהלכות נדה סי' תשמ"ז דאם יש נקבים דקים מצטרפין לש"ה וקשיא לי' מהא דארעא חלחולי מחלחלא ופי' דהתם איירי כגון שחפר ב' או ג' מקוואות סמוכים ורואים חלחול ביניהם אבל בחופר אצל הנהר או מקוה שלם באמת הוי חיבור והב"י הביאו סוסי' ר"א וא"כ נראה דגם הרמב"ם סובר דמעין בעינן מן הדין מ' סאה אלא הא דטיהר מעין בכל שהוא היינו כיון שידוע שכל מעיין חלחולי מחלחלי הוי כרואין החלחול וא"כ ממילא מחובר למעינות אחרים ולכך מטהר בכל שהו דהיינו כל שגופו עולה בו מצד שהמעין מחובר למעינות אחרים וכל זה המעין או הנהר מטהר בכל שהוא אבל גל שנתלש ונפסק החיבור ממעינו' אחרים לכך גם הרמב"ם מודה דבעינן מ' סאה ושפיר פסק הרמב"ם דבגל שנתלש אעפ"י שדינו כמעין צריך מ' סאה

ואין להקשות על זה א"כ למה צריך למעט בת"כ מאך דמקוה לא ילפינן ממעין דמטהר בכ"ש ת"ל דבמקוה ל"ש סברא הנ"ל י"ל דהיינו לבתר דגלי אך אבל אי הוי לן הקישא מקוה למעין בכ"ש באמת הי' מוכרח דמעין לא בעינן רק כ"ש ועוד יש לישב ולדחות זה בדרך אחר וק"ל כן הי' נראה נכון לכאור' (ועפ"י האמור מבואר דהתוס' והר"ש והרשב"א והרא"ש ושאר הראשונים שהביאו ראי' מהא דחגיגה דארעא חלחולי מחלחלי דבמעין בעינן מ' סאה כולם לא ס"ל כפי' הראבי' במרדכי הנ"ל וא"כ תמיה גדולה על הב"י דבסעי' א' סתם להחמיר כדעת הר"י וסייעתו דבמעין בעי' מ' סאה ואע"ג דמחובר למעיינות שיש בהם שיעור מ' סאה אפי"ה לא מהני ואיך פסק בסעי' נ"ב כדעת הראבי"ה דמהני ובאמת כבר חולק החכ"צ בתשובה