מהר"ם שיק יורה דעה קלד

כנ"ל וכמ"ש מרן זצ"ל וממילא אפילו אין כאן כגריס טמאה אמנם החילוק הב') אם לא הרגיש' אלא מצאה כתם על חלוקה מראה לבן ובתוכה או בקצוותי' מראה אפילו נראה שהכל בא ממקום אחד אפי"ה אם הוא פחות מכגריס לא גזרו חכמים אפילו אם בא מגופה ומשערין שיעור כגריס בכה"ג כמ"ש בתשובת מעיל צדקה סי' כ"ז דהוא לערך זעקס קרייצר ע"וו זילבער מינץ אע"ג דמאכולת האידנא אינו גדול כמוהו מ"מ לא גזרו רבנן על פחות מזה אבל אם בדקה בעד שאינו בדוק או בכתונת בדקה עצמה אז יש חילוק ג) אם נמצא אדום כשיעור מאכולת דשכיחא השתא נוכל לתלות במאכולת אבל אם גדול יותר אע"ג דאינו כגריס או אפילו גדול רק כשיעור מאכולת אבל לפי ענין הכתם נראה שהכל בא ממקום אחד והכל בא מגופה כיון שהי' בדיקה ויש לחוש להרגש' אלא שהיא סברה הרגשת עד הוא נראה דיש להחמיר ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות

אמנם אי לא בדקה אלא מצאה על חילוקה ולא הרגיש' זעזוע או עקיצה או פתיחת פיהמ"ק אלא שהרגיש' זיבת דבר לח כיון שהעיקר נראה דזה לא מקרי הרגש' כמ"ש מרן זצ"ל בתשוב' סי' קס"ז וגם אני כתבתי במקו"א (עיין לעיל תשובה קע"ז קפ"ג קפ"ד) בזה אלא שהנוב"י החמיר ונרא' כהכרעת החוו"ד דאם הרגיש' מבחוץ זיבת דבר לח ל"ח הרגש' וממיל' אפילו בנמצא אדום בקצוותי' כל זמן שהיא פחות משיעור גריס דמעיל צדקה הנ"ל היא טהורה אבל בהרגיש' בפנים בפרוזדור אם הוא כשיעור מאכולת דידן יש להקל אפילו אם היא בקצוותי' ונראה הכל אחד וכמו שהסכים המעיל צדקה סימן כ' והסכים עמו בסד"ט הנ"ל די"ל הטבע דחה אותו אבל אם הוא גדול יותר ממאכולת דהשתא אע"ג דאינו כגריס יש להחמיר כן נראה לפיענ"ד ועיין בתשוב' מרן זצ"ל בסימן ק"פ

תשובה קפ"ז

החיים והשלום וכל טוב לתלמידי האברך התורני המופלג בתורה כש"ת מוה' וואלף כ"צ יושב בשבת תחכמוני בישוב אודווארי יע"א

מכתבך קבלתי ואשר שאלת נשים שנוהגות שאינם לובשים לבנים אם מצאו דם בשחרית אפילו פסקה ומצאה טהורה בערב ומנהג זה אין לו שום טעם ועי"ז בא הטבילה בליל שבת אי רשאין לטבול דהרי קי"ל בסימן קצ"ז דדווקא אם לא הי' אפשר לה לטבול קודם רשאי לטבול ובפ"ת סי' קצ"ז סק"ג כ' דאשה שהחמירה על עצמה שלא למנות עד אחר ה' ימים במקום שלא היתה צריכה להמתין אינה רשאי לטבול בליל שבת הנה לפי ענ"ד נראה מלשון תה"ד המובא ג"כ בד"מ והוא בתה"ד סי' רנ"ה משמע דדווקא אם לא טבלה משום טרחת עצמה וכיוצא וכבר כתבת שמלשון ד"מ משמע כל שלא טבלה מחמת שהחמירה על עצמה מקרי טבילה בזמנה וכן נראה לפי ענ"ד מלתא בטעמא דהדבר קשה כיון דבעל' בעיר והטבילה אז מצוה ובמקום מצוה לכ"ע שרי לטבול א"כ למה כשהי' לה אפשרות לטבול מקודם ליל שבת לא יהא מותר וכי משום שעברה ולא עשתה המצוה בלילות הראשונות שוב תהא נדחית מן המצוה הלא כל שעתה ושעתה זמנה הוא

וצריך לומר או משום קנס או אפשר לומר מדחזינין דהי' אפשר לה לטבול מקודם ולא טבלה ע"כ דאינה חוששת למצוה וגם עתה אינה עושית לשם מצוה ומצוות צריכות כוונה ולכך חשבינין לה כאלו אינו מצו' ונוהגין שלא לטבול וא"כ כל זה אם הי' העיכוב לצורך הנאת עצמה אבל כל שעשתה כן לשם שמים יהי' מצד איזה חומרא שיהי' שהחמירו על עצמם אינה ראוי' לקונסה כעין דאמרינן בגיטין דף נ"ד גברא לכפורי מכוון ואנן נקנסי' וכן אין שייך טעם הנ"ל דאינה מכוונ' למצוה דאדרב' מעיקרא ועד סוף כוונת' לשמים והיינו שכ' הרמ"א בד"מ כן שהחמירו על עצמה ועוד כיון שסוברת שראוי להחמיר לא גרע משוגגת ואנוסה שכ' הנוב"י מהדו"ת חיו"ד סי' קל"א וזה שייך אפילו בטועות בעצמה שסבירא לפי דעתה שראוי לה להחמיר ואפילו אם באמת אין שום טעם

אמנם בחומרא ומנהג של מקצת נשים שהבאת אם אמנם שאין המנהג ההוא חוב ואינו מובא בפוסקים מ"מ וודאי יש בו גדר וסייג לפרישות חדא דהרי האריך הב"י בסי' קצ"ו בטעמא על דברי הרא"ש המובא בטור שם דהפסק טהר' יהא סמוך לביהש"מ שהוא משום גזיר' אטו יום הראשון וה"נ לדעת הה"מ אליבא דהרמב"ם בראותה שחרית ביום הראשון אינו מועיל להפסק בטהר' באותו יום ולא פלוג ותו נראה הרי עיקר הפסק טהרה תהי' בין השמשות או סמוך ואי אפשר לצמצם כדומה לי שהורה להם ת"ח אחד שאם פסקה גם בשחרית והוחזק אותו היום בטהר' וב' זימני הוי חזקה בדרבנן ונשי דידן ספירה דידהו דרבנן ולכך החמירו מקצת נשים שאם ראתה שחרית שוב אינה פוסקת לערבית משום לא פלוג ועכ"פ זהירות הוא כמו מוך דחוק וכל המחמיר בזה תבוא עליו ברכה וזהו גופא מצוה לעשות סייג לתורה וא"כ ממילא הוי טבילה זו בשבת מצוה

וכ"ש. אם החכמים צוו והנהיגו המנהג דאיכא מלבד הנ"ל מצוה לשמוע דברי חכז"ל ולשון הדגו"מ שכ' שהחמירו החכמים נראה דלאו דווקא דזיל בתר טעמא אלא שכ' כן לאפוקי מהש"ך ולפי ענ"ד איכ"ל בכעין נידון שלנו דהיינו הסייג הוא ע"י אותה טבילה עצמה שתהא באופן היותר טוב גם הש"ך מודה דדווקא בדם טוהר דהוא רק מחשש לפעם אחרת וסייג לפעם אחרת אפשר דלא ס"ל אבל בנידון שלנו שטבילה זו עצמה כדי להזהר מכל חשש כמצוה עלינו ושמרתם את המצות או מקרא קדושים תהיו לדעת רמב"ן בחומש עי"ז זמנה בא בליל שבת נראה דמודה הש"ך ודווקא אם דבר אחר גרם לה לטבילה שתבוא לליל שבת מקרי שלא בזמנה אבל העיקר לדינא נראה כדברי הדגו"מ וכדאיתא בד"מ וכדמוכח מדברי תה"ד כל ששהתה משום זהירות מקרי מצוה והוי היום זמנה ורשאית לטבול ובפרט שכל ענין חומרא זו הוא חומרא יתירה כמ"ש הב"י והנוב"י הנ"ל ולזאת שומעין להקל

ומה שכתבת ששמעת דנוהגות הנשים שטבלו ולא באו בעליהן תוך ג' ימים חוזרים וטובים מאי טעם יש בזה לא ראיתי ולא שמעתי מנהג הזה ולא טעמו ואפי"ה אמרו חכז"ל הנח לישראל כו' ופשוט דטבילה זו אינה לצורך טבילת טהר' אלא טבילת קדוש' כעין הנא דמייתו ב"י ורמ"א בסוף סי' קצ"ח בפגעה כלב או שאר דבר טמא דהטבילה לקדושה ה"נ כן דהאשה אז משתוקקת אל בעלה אם לא בא חוששת לשום הרהור רע וטובלת מחדש ואחתום בברכה הדורש שלומו: הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה קפ"ח בעזהי"ת חוסט יום ד' בראשית כ"ו תשרי תרל"ה לפ"ק

החיים והשלום וכל טוב להבחור המופלא ומופלג החרוץ ושנון כש"ת מוה' שלמה זלמן ברייער ני'

מכתבו קבלתי ואם אמנם אני טרוד מאוד וגם ראות עיני חלושים מאוד אפי"ה לקחתי מעט פנאי להשיב מפני הכבוד ע"ד אשר ביקש ממני ופלפל בעצמו בהלכה זו לחקור אם אשה שנטמאה ע"י מציאת כתם אם רשאית לטבול בשבת ושורש הספק הוא בש"ע יו"ד סי' קצ"ח פסק הרמ"א דאשה שהיתה יכולה לטבול קודם שבת דאינה רשאית לטבול בשבת וב"י הביא זה בשם המרדכי וביאר טעמו בתה"ד סי' רנ"ה דאע"ג דאמרינן דאדם רשאי לטבול בשבת משום דנראה כמיקר מ"מ כיון דנהיגו שלא לרחוץ בשבת משום חשש סחיטה א"כ אם טובל עצמו לא שייך דנראה כמיקר דהרי למקיר נהיגו איסור ע"כ דטובל לטהר הוי מתקן אלא שאם הוא במקום מצוה היינו בזמנ' דטבילה בזמנה מצוה לא חיישינין למתקן משא"כ בעבר זמן ובביצה דף י"ח אמרינין דבנטמא בוולד הטומאה טובלין ביו"ט ופרש"י משום דלא הוי רק מדרבנן לא חשיב תיקון וא"כ בכתם דטמא רק מדרבנן לא חשיב כמתקן נהי דהה"מ בפ' כ"ג מה' שבת כ' דטבילת כלים אפילו הוי רק מדרבנן אסור בשבת וביו"ט דדווקא וולד הטומאה דחזי גם בלא טבילה בחולין ולא חשיב מתקן א"כ ה"ה בכתם אף ע"ג דהוי רק מדרבנן מ"מ כיון דהש"ע או"ח סי' שכ"ג הביא המחבר ב' שיטות בזה וכ' די"א מותר לטבול ונהי דהמחבר מסיק לאיסור היינו משום דיש תקנה למסור לנכרי ולשאול ממנו כמו שמבואר אבל בלא"ה משמע דלא הי' אוסר וגם בכתם דהוא דרבנן איכ"ל דשרי עכ"ל בקצרה

ולפי. ענ"ד פשוט דגם בכתם אסורה אשה לטבול אם עבר הזמן דהנה הפ"י הקשה בביצה שם על התה"ד דכ' דבזמנה מותר משום מצוה א"כ עמדה קושית התוס' בשבת דף קי"ד דמנ"ל לש"ס דרבא הדר בי' מברייתא מהא דתני' טובלין ביוה"כ וכו' דלמא אתיא האי ברייתא כמ"ד דטבילה בזמנה מצוה ולכך שרי ומ"ש מעלתו דתה"ד כ' כן רק משום דאינו אסור אלא משום מנהג ובכה"ג במקום מצוה לא נהגו זה אינו דרחיצת רשות דהיינו להקיר הוא אסור משום מנהג וממילא לא שייך לומר על טבילת מצוה דמחזי כמיקר דהא להקיר אסור וממילא הוי כמתקן מדינא ועמדה קושית הפנ"י

ויש לישב לפי ענ"ד דהרי זה גופי' טעמא בעי מדוע לא יהי' המצוה דוחה השבות דמחזי כמתקן וע"כ צ"ל הטעם משום דיו"ט עשה ול"ת הוא ואין עשה דוחה ל"ת ועשה וכעין דאמרינין בר"ה דף ל"ב ע"ב ואפילו רבא סובר דיו"ט הוי עשה ול"ת ועיין בתוס' בשבת דף כ"ד סוף ע"ב ותוס' בקידושין ד"ה מעקה וכו' כ' דאשה אינה מחוייבת במ"ע שהז"ג והוי יו"ט ושבת אצלם רק ל"ת וא"כ אפשר למצוה לדחות הל"ת דיו"ט ושבת ונהי דהתוס' הסכימו דמ"מ הלאו אלים ע"י העשה דכתיב גבי' מ"מ שבות דיו"ט נהי דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקנו וכמ"ש הר"ן בר"ה שם מ"מ לא אלים הל"ת ואיכ"ל דהעשה דוחה הל"ת גבי אשה וכ"ש לפי סברת הראשונים דלא ס"ל סברת הרר יו"ט דאלים וקושיא משריפת קדשים תי' הפנ"י