מהר"ם שיק יורה דעה יג

תשובה א'

החיים והשלום וכל טוב לאהובי ידידי הרב הגאון הגדול המפורס' ע"ה פ"ה נר ישראל כש"ת מוה' אברהם שמואל בנימין נ"י האב"ד ור"מ בק"ק פ"ב יע"א

בשבוע העברה איקלע לאתרין תלמידינו הרב המופלג מוה' וואלף סופר נ"י אבד"ק סנגרוט והעיר אותי על השערורי' בדבר השוחטים ובודקים ואמר לי בשם פר"מ נ"י שראוי להמתיק סוד בזה ולדעתי טוב להעיר במכתב רונדשרייבען במודעא רבה לכל איש אשר דבר ה' נגעה בלבו כדברים האלה. מכבר נודע בישראל מספרן של רבותינו ז"ל שראוי להשגיח על השוחטים והבודקים בעינא פקיחא ושאין ליתן רשות לשוחט לשחוט אלא א"כ הוא יודע ספר לקרות מעצמו ורב זהירות ויראת שמים וישוב הדעת יתירה צריכין לבדיקת הסכין ולכל עניני שחיטה ולזאת כל ירא דבר ה' וחרד על דברו יפחד ויעמוד מרחוק מליתן רשות לשוחט ובודק שלא יבוא מכשול על ידו ואם אסרו חכז"ל זאת בדורותם אנו מה נאמר ומה נדבר ומה נצטדק בפרוע פרעות בישראל והתורה ויראת ה' מתמעטים והקלות בציץ מן השדה כן יציץ בדורותינו ורבתה המכשלה וכמעט פסקה חזקת כשרות מסתם ישראל. וכבר נשמע כמה קלקולים משו"ב ולעת כזאת שראוי לגדור עם כל זאת גם מקצת רבנים ידם במעל הזה שנותנים יד לפושעים וידם פתוחה לקבל זקנים עם נערים המנוערי' מן תורה ומצות ליתן רשות לשחוט ולבדוק לכל שואל ומבקש ולא שמים על לבם המכשלה אשר אפשר לבוא על ידיהם ושגגת תלמוד עולה זדון ולהסיר המכשול מדרך עמינו תרהב בנפשותינו עוז לפרסם דברי רבינו המובהק בעל ת"ש ושלא ירים איש את ידו ליתן רשות לשו"ב כי אם לפי דברי התבו"ש כפי מ"ש בענין נתינת רשות לשו"ב וכפי מה שנבאר דבריו לגדור על פיהם עתה לפי הזמן

א צריך שיהי' יודע ספר ולקרות מעצמו יודע מקצת גמרא. (וטעמו ונימוקו עמו דקי"ל אין מוסרין עדות לע"ה אלא למי שקרא ושנה וכדפסק הרמב"ם בפי"א מעדות ובח"מ סי' ל"ד) כאשר יעיד גם הניסיון ומילתא ארלבישייהו יקירא אמרו חכז"ל בשבת דף יו"ד וכ"ש נערים ופנויים בלי אשה וודאי אם אין חכמה אין יראה כדתנן באבות ורק מי שמוצץ משדי התורה בו יציץ היראה וידוע מי שלא למד לכל הפחות עד ששה עשר שנים לא טעם טעם תורה כאשר תעיד על זה משנה פ"ה דאבות בן חמש עשרה לגמרא וכיון דטעם טעם מסתמא דומה לפרצודא דתותי קלא כיון דנבט נבט ולא יהי' מסתמא אינו יודע בתורה ולזאת אין ליתן לנער קבלה אלא א"כ הוא עוסק בתורה לכהפח"ו עד ששה עשר שנים ואם לא יהי' שנה ופירש תשאר בו מקצת תורה

ב צריך לחקור ולבדוק אחריו אם דרכיו מתוקנים ביראת ה' ושמירת מצותיו והואיל והאדם יראה לעינים ויש מראין תומה ותוכן טומאה והולכין למקום שאין מכירין אותן ולזאת אין ליתן קבלה רק הרב בעירו ליודעיו ולמכיריו השייכים ונתונים תחת דגלו כי עפ"י הרוב בקי בהן במעשיהן ובשמועותיהן. ומי לנו גדול ממשה רבינו ע"ה ואמר בפרשת דברים הבו לכם אנשים וכו' וידועים לשבטיכם ופרש"י שם אם בא לפני מעוטף בטליתו אין אני מכיר אותו אם הגון הוא ולכך אמר הבו לכם וידועים לשבטיכם ואם משה האדון הנביאים ירא וחשש שמא יטעה בדמיונו כ"ש שאנחנו צריכין לחוש. ולזאת אין לרב אחר ליתן רשות למי שאינו מתחת דגלו ואם על פי איזה טעם וסיבה ילך לרב אחר צריך להביא כתב תעודה מהרב שבעיר המעיד על דרכיו הנכונים וטעמו ונימוקו עמו

ג צריך ללמוד ולידע כל דיני שחיטות ובדיקות השכיחים וגם מקצת אינם שכיחים וגם צריך שיהי' לו שימוש בבית המטבחיים לבדוק ולהכיר כל חלקי הריאה מבפני' ודיניה' ולהכיר ולהרגיש כל הריעותו' במשמוש היד מבפנים וזמן הלימוד לא קבעו חכז"ל דוודאי כל חד וחד לפום חורפי' רק שצריך שילמוד לידע הדברים על מכונם ולא יהי' רק כעוף המצפצף. גם זמן השימוש להחזיק אותו במרגיש תוך הבהמה גם כן לא קבען רבותינו ז"ל ומצינו במקום ולענין אחר דשלשים יום הוי חזקה עיין אהע"ז סי' י"ט ובירושלמי פ"ק דתענית המובא בטור וב"י באו"ח סי' קי"ד מבואר דאם הרגיל שלשים יום לומר מה"ר ומוריד הגשם הוחזק לרגיל ולפימ"ש הטור שם בשם הר"מ דבעינין צ' פעמים. א"כ לכאור' ה"ה כאן ובעירות קטנות דשוחטין רק ב' או ג' פעמים בשבוע בעי' יותר מחצי שנה ואפשר לדעתי דבעינן ד' תקופות וכמו שאמרו חכז"ל טריפה אינה חי י"ב חודש משום דאויר כל תקופה משונה מחברתה ומזג האויר פועל על מזגי הבהמה ועל חוליה ואם עמדה בכולם הוא לסימן שאינה טריפה. וא"כ נראה דהריעותות ג"כ טבעם בכמותם ואיכותם לפי זמני התקופה הפועלים עליהם ולפי"ז אם לא עסק בשימוש כל השנה לא עמד בכל טובי הריעתות השכיחים מכל מקום לא ראיתי ולא שמעתי מעולם שרבנן קשישי חששו לזה ותו דהרי הידיעה להרגיש הכל בפנים אינה נצרך כל כך שהרי כבר הזהירו ספרי השוחטים שלא להתיר על בדיקת פנים לחודא והתבואות שור כתב שראה גדולי ישראל נתנו חרם על זה. ועוד לפי הנרא' השימוש אינו בכדי להרגיל עצמו להרגיש בפנים אלא הוא לימוד להכיר האיך הם חלקי הריאה בפנים וא"כ גם בזה י"ל דכל חד וחד לפום חורפיה מכל מקום כיון דא"א להרב הנותן רשות לנסות אותו בזה צריך לקבוע זמן על זה ונקוט מיהו פלגא בידך לפי דרך הבינוני צריך שימוש חצי שנה וצריך שיכתבו לו בקבלה שיקבל על עצמו שלא להסתפק ולסמוך עצמו על בדיקת הריאה בפנים לחוד. אלא להוציא הריאה ולמראה עיניו ישפוט

ד דיני שחיטה ובדיקה שצריך לנסות אותו עליהם לא די לו בלימוד דיני השחיטות ממהרי"ו וכיוצא בו אלא צריך ללמוד ג"כ מה שהוסיפו האחרונים ובררו והוציאו הנצרך לידע לכל שו"ב וקיצורים האלו אין רשות לכל אדם לחבר להיות חובר חבר מחבר ספר כספר פרי יעקב בלי רשות והסכמה מגדולי ישראל וכי לית בזה רוח יתירה שהרי כל מחבר ספר כזה הוא מורה הלכה ומי נתן רשות לשוחט להיות מורה הוראה ואפילו יש לו רשות והוא מבעלי הוראה רשאי הוא להורות בעירו. אבל לא להורות לעלמא לומר שזה צריך השוחט לידע ודבר זה לא צריך והוא כמור' הלכה בפני רבו ותו מי יעיד עליו כי בר סמכא הוא ושיש בו ידיעה והוא מוכשר לעבודה זאת שהרי צריך לזה ידיעה רבה לברר הצורך מן האינו צורך כ"כ ולזאת אין רשות ליתן לשוחט קבלה אלא אם למד ספרי שו"ב מה שהסכימו עליהם רבותינו האחרונים וגדולי זמנינו כמו מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל או הגאון רבן של ישראל מוהר"מ בנעט זצ"ל ספר אוהל יצחק או לכל הפחות ספר זבחי שלמים אשר הסכימו עמהם רבותינו או ספר שחיטות ובדיקות של הרב הדיין הגדול מוה' שלמה גאנצפריד נ"י

ה צריך שידע הנותן רשות לשוחט שהשוחט מרגיש בפגימה דקה מן הדקה ושהוא בודק במתינות וישוב הדעת וצריך אזהרה רבה להלומדים שחיטות שיבדקו במתינות וישוב הדעת כי הרבה מהם אינם נזהרים בזה והעדות הזאת שמעיד עליו הרב שהוא מרגיש