מהר"ם שיק יורה דעה יב

הרגשה נאמר דבאמת לא ראתה כי גם רב לא אמר שמוכרח הוא שכן הוא אלא שלפעמים אפשר שנרתעת כ"כ וע"כ בסוטה שם חששו אולי תרגיש ותראה ובנדה שם נמי חששו אולי הרגישה ובאסתר ומי כן הי' אבל אם לא תרגיש נוקמוה על חזקת טהרה שלה ולפי"ז בענין השאלה אם היא אומרת ברי שלא נרתעת או ברי שלא הרגשה נאמנת לפי עכ"ד דהתורה האמינתה ואין בזה לתלות בטעות הרגשות כמו בשמשה או בבדיקה דסברה הרגשת שמש ועד ויעויין בחת"ס סי' קפ"ג הביא מגמרא נדה הנ"ל דביעתותא מרפיא (ומ"ש שם פלוגתא דשמואל בגמרא שלנו לא נזכר שום חולק ואולי כוונתו על ש"ס דמגילה דף ט"ו) וגם שם היא אמרה שהרגישה ע"י ביעתותא דמים קרים אבל בנידון זה אפשר דמודה ע"כ צ"ע בענין זה וגדולי הדור המה יורו בענין זה כדעת תורה אנא לי אחוי קידה החותם בברוך אומר לעומתם הק' יעקב פראגיר סג"ל

וזה אשר כ' לי כבוד מו"ח הגאון זצוקלה"ה

בעזה"י פה חוסט ג' פ' דברים תרל"ח לפ"ק

מיגון ואנחה ישלח ה' הברכה וההצלחה לאהובי חתני הרב המאוה"ג המופלג בתורה וביראה כש"ת מוה' יעקב סג"ל נ"י האבדק"ק אדא יע"א ולזוגתו היא בתי הצנועה הרבנית מרת בריינדי' תחי' עם כל אשר לכם יאמר שלום

מכתבך קבלתי ושמחתי בו כי ראיתי מתוכו שאתם בעזה"י בקו הבריאה וגם השאלה שכתבת לי ראיתי פלפולך וראיתי ג"כ שהולך ע"ד האמת ונהניתי מזה מאוד והנה כבר כתבתי שאין אני מכניס עצמי להשיב הלכה למעשה. כי ראשי ואברי כבדים עלי וכח הזכרון נחלש אצלי ולראות מקור הדין בכל המקומות אין אני יכול מחמת חולשת עיני ובפרט בדבר כזה שהיא איסור כרת כי בהראי' ההוא איכא חשש אי ראתה והוי נדה דאורייתא משום דהרי כ' הרמב"ם בפ"ט מאיסורי ביאה שגם הרעדת האברים הוי הרגשה ולאו דווקא פתיחת הקבר. והסברא שכתבת על הא דאמרינין דהביעתותא גורם שתראה דם נדה הוא דווקא בפחד פתאום אבל פחד שאינו בא בפתאום לא אמרי' דגורם לדם נדה זהו סברא האפשרי אבל אין לעשות מעשה על סברא וגם אין כל הטבעיים שווין ופעמים גבי אשה הבעיתותא קלה ולפי טבעה גורם מה שבאשה אחרת ביעתותא דפתאום גורם ואין כל המזגין שווין

גם על נאמנות הרופאים נהי דמרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל כ' בתשובותיו דעל הכלל הם נאמנים בוודאי היינו דווקא גבי רופא מומחה גמור אבל אין כל הרופאין מומחין הם בפרט מומחין גדולים ואם רצונך לעשות מעשה בענין זה צריך אתה לשאול רבנים מובהקים ולפי ענ"ד לפי דבריך אין הלאפיש מתעכב שם במקור אלא מבחוץ ע"כ תוכל לעשות הבדיקה המבוארת בסי' קצ"א דהיינו בשעה שעושה לה רפואה תתן מוח לפנים מן המכה כ"ד הכותב בחיפזון ולא הלכה למעשה דברי החותם בברכה המשולשת יהי ה' עמכם ויברך אתכם ואת כל אשר לכם ותזכו לראות בטובת ובהצלחת בניכם ובנותיכם יחיו חמיך ואביך הדו"ש. הק' משה שיק מברעזאווע עכ"ל הטהור

ראה זה חדש מצאתי בתוס' רי"ד ב"ב דף כ"ד דבר חדש אשר הרבה אחרונים ובראשם בתשובת מעיל צדקה סי' ס"ה שכ' דבכל ספק ראיית דם נדה יש לחקור אולי מן העלי' אע"ג דרוב מן המקור מ"מ לשאר מיעוטים וספיקות ובתוס' רי"ד בהא דתנן דם הנמצא בפרוזדור ספיקו טמא שחזקתו מן המקור אע"ג דאיכא עלי' דמקרבא ותני ר"ח דם הנמצא בפרוזדור חייבין עלי' על ביאת מקדש ושורפין תרומה א"ר ש"מ מדר"ח רוב וקרוב הלך אחר הרוב וכו' והקשה התוס' רי"ד בכל נדה דאורייתא נימא הכי דלמא מעלי' נאמרה תורה שטמאה וודאי ונשמע מקרא י"ל כשיצא דם לחוץ קים לן שהמקור דרכו לזוב אבל העלי' אין דרכו לזוב אלא ימצאו בה טיפין ולא יזובו לחוץ אבל כשנמצא בפרוזדור י"ל הך טפה שנמצא בה מן העלי' אתי משו"ה אמר ש"מ מדר"ח עכ"ל

הנה בלי ספק קבלה ביד התוס' רי"ד ונקבל אבל הקושיא הנ"ל אינה מוכרחת וי"ל כל דברי הגאונים שלא ראו זה דהנה פשיטא דהרגשה הוא במקור אבל דם שלא מן המקור אינו בא בהרגשה ולפי"ז מקרא אין ראי' דמיירי שראתה בהרגשה אין ספק מעלי' אבל כאן בנמצא דם בפרוזדור דמשמע דלא ידעה מקודם עד שמצאה וא"כ בלא הרגשה אלא שחזקתו מן המקור וחזקתו שבהרגשה בא כמבואר מרמב"ם ומבואר בנוב"י מהדו"ק סי' נ"ו דלמד כן מהא דר"ח וא"כ שפיר הוכיח רבא דווקא מדר"ח ולא מקרא ואני אמרתי דאולי מרן בעל תוס' רי"ד אזיל בשיטת הרי"ף דלא הביא כלל הא דשמואל דאמר עד שתרגיש בבשרה וס"ל דאפילו בלא הרגשה טמאה וא"כ מקשה לפי האמת דמה"ת טמאה אפילו בלא הרגשה ונימא מן העלי' אמנם להלכתא דקי"ל כשמואל וא"כ אין הוכחה מקרא כלל ואין ראי' להתוס' רי"ד אמנם רב אחד אמר לי שהוא ראה בתוס' רי"ד שהביא הא דשמואל וא"כ צ"ע

על, מ"ש בפת"ש ביו"ד סי' קפ"ד דאם עבר הווסת ולא ראתה אם הטילה מים ג"כ טמאה דאמרי' הרגשת מ"ר הוי וטמאה וסיים וצ"ע ואמרתי לפני מו"ח הגאון זצוקלה"ה דלפי ענ"ד ברור דבכה"ג טהורה דלא מצינו ארגשה וסברה הרגשת מ"ר הוי אלא בנמצא דם לפנינו אמרי' כיון שרוב דם מן המקור ובהרגשה כהרמב"ם הנ"ל דחקינן לומר שלא יצאה זו מן הרוב ואמרי' שגם זה מן המקור ובהרגשה אלא דסברה וכו' וגם בזה פלוגתא גדולה בפי' אם נאמר באמת ארגשה ומה"ת טמאה או נימא דהיא סברה דארגשה ועיין פליתי סי' קפ"ג ובהרבה אחרונים ובתפארת צבי ונ"ש מובאים בלחם ושמלה סי' קפ"ד כ' דאם טוענת ברי לי שלא ארגשה בשעת הטלת מי רגלים נאמנת אע"ג דאנן מחמירינן עכ"פ היינו רק בראינו אבל בלא ראינו אמרינן מסתמא אילו יצא דם היתה מרגשת ויודעת כרוב נשים והש"ך סי' קפ"ד כ' דבזה"ז ווסת כל היום וא"כ לדעת הפ"ת מסתמא הטילה מים וטמאה אבל לפי ענ"ד דטהורה והסכים עמי אדמו"ח הגאון זצוקלה"ה דוודאי הדין בזה דטהורה והשי"ת יקדשנו ויטהרנו: