מהר"ם שיק יורה דעה קכז

דלעולם פתיחת פיהמ"ק קודם לזיבה ואיך תתלה הקודם במאוחר ובלא"ה בשלמא עד אפשר שגורם לפעמים כעין צער ועקיצה ואפשר להתחלף ולטעות מזה בזה משא"כ הרגשת זיבת דבר לח להרגשת שינוי שאין לה שום פעול' שיהיו שווים בהם שיהא אפשר להתחלף ולטעו')

ב דין אם הרגישה אך יש לתלות ההרגש' בדבר אחר נרא' לפי ענ"ד דהוא פשוט דמקרי הרגש' לפי מה שהסברתי לעיל דכל שבא הדם בדרך הרגיל לבוא דהיינו בהרגש' וכיון שהרגיש' טמאה וכן הסכים בסד"ט סי' ק"צ ס"קא ומה שהביא שם להוכיח מהר"ן בחידושיו דס"ל דכל כה"ג לא מקרי הרגשה לפי ענ"ד אין כן דעת הפוסקים והכי מוכח מכריתות דף י' ע"א דפריך בלידה ת"ל משום נדה ומשני בלידה יבשתא ומוכח דאפשר לפתיחת הקבר בלא דם ומנ"ל להוכיח דלמא לעולם א"א בלא דם ואפי"ה לית בי' משום נדה משום דאותה הרגשה הוא מכח הוולד וכן מוכח לעיל בנדה דף נ"א ע"ב דקאמר ר' יהושע בקשתה שנים ובשלישי הפילה דמביאה קרבן ונאכל משום דא"א לפה"ק בלא דם וגם כן קשה כנ"ל הא גם בזיבה בעינן הרגשה וא"כ שמא לא הרגיש' וע"כ דזה חשיב הרגשה

ולכך, לפי ענ"ד אין לי בזה ספק דכל כה"ג שבאו שני דברים בב"א מן המקור חשיב הרגשה וא"כ דברי הר"ן צ"ע וצ"ל דהר"ן מיירי דווקא בנמצא הדם בחתיכה בפנים ואז וודאי לא הוי הרגשה אלא מכח החתיכה בכה"ג חשיב לי' כבא בלא הרגש' אבל אם באו ב' דברים בבת אחת חשיב הרגש' וזה לפי ענ"ד פשוט ובזה נסתר מ"ש בתשובת שבות יעקב הובא שם בסד"ט שאשה שראתה טיפת דם מעורב עם ליחה לבינה מרובה יש לתלות בליחה ולפי ענ"ד זה צ"ע טובא מהש"ס הנ"ל

ג) אם לא הרגישה אבל בדקה בעד שאפשר שהרגיש' פסק הרמב"ם רפ"ט מאיסו"ב דאמרינן דחזקת דם בא בהרגש' ובסימן ק"ץ ס"קב כ' הסד"ט ראיות לזה ולפי מ"ש לעיל באות א' זה שורש מאי דאמרינן אין אשה מטמא' עד שתרגש היינו הואיל וכן דרכה וראי' להרמב"ם והנה אתה במכתבך הקשית לפי"ז למה לי קרא ולמאי למד הש"ס מקרא עד שתרגש ת"ל כיון דכל דמים באשה איכ"ל מן העלי' אלא דאזלינן בתר רוב ורוב דמים באין בהרגש' וא"כ אשה זאת בע"כ היא מן המיעוט וא"כ איכא ספק השקול או מן מיעוט עלי' או מן מיעוט שבא שלא בהרגש' ומספיקא נמי להקל או משום ספק דאורייתא להקל להרמב"ם מה"ת או משום דמוקמי' אחזקה זהו תוכן קושיתך והארכת בזה

ובוודאי יש לישב זה על כמה גווני חדא בימי טומאה דהיינו דאתחזקה בטומאה ועוד י"ל דנהי דזיבת דבר לח לא מקרי הרגשה מ"מ א"א להכחיש החוש שגם בבא מן העלי' לכל הפחות מרגשת זיבת דבר לח וזו שלא הרגישה אי נימא דהוא מן העלי' צ"ל דהוא מן ב' מיעוטין מן מיעוט עלי' ומן המיעוט שלא הרגישה אפילו זיבת דבר לח מוטב שנימא דהיא רק מחד מיעוט שבא שלא בהרגשה ובא ממקור ולכך איצטרך בבשר' עד שתרגיש ואם לא הרגיש' טהור' ועוד יש כמה נפ"מ אמנם גוף הקושיא לפי ענ"ד לא קשה עיין בב"ב דף כ"ד ע"א דקאמר רבא רוב ומצוי קאמרת כו' ולפי"ז מבואר דדם מקור נגד דם עלי' הוא רוב וגם מצוי ולפי"ז הא דחזקת דם שבא בהרגשה היינו שכך הוא מצוי וחזקה מכח רוב וא"כ נגד זה כאן שבא שלא בהרגשה ויצא מן המצוי אי נימא דבא מן העלי' שהוא ג"כ אינו מצוי אכתי נשאר לן דמים מן המקור וכל דפירש מרובא פריש והי' טמא לכך אצטרך בבשרה עד שתרגיש ואז אם מצאה דם אע"ג דאזלינין בתר רוב דמים והוא מהמקור טהורה לבעלה הואיל ולא הרגישה

ואע"ג דשם בב"ב מסיק דהדר בי' רבא נראה מדברי התוס' בנדה דף י"ז ע"ב ד"ה ואין שורפין כו' דלא הדר מזה אלא מאידך מאי דאמר ש"מ תלת כו' ואפילו לפי מאי דמבואר בהגה"ה בתוס' ב"ב שם ד"ה דתנאי ר"ח כו' דמהא דרוב ומצוי חזר בו איכ"ל דלא חזר בי' משום דפליג במציאות הזה אלא משום דהא דנמצא בפרוזדור ע"כ איירי בלא ארגשה דאל"כ בלא"ה טמאה משום הרגש' לדעת התה"ד המובא בב"י בש"ע רסי' ק"צ אלא דבדקה בעד ותלינין דארגשה וסברה הרגשת עד הוא והב"י בסי' ק"צ כ' דזה ג"כ לא שכיח שתרגיש והיא לא תשים אל לבה כלל וכלל ותשכח כל ההרגשה ותתלה בעד וא"כ זה ג"כ אינו מצוי וא"כ בין אי תלינין במקור וסבר' הרגשת עד ובין אי חיישינין לדם עלי' הוא אינו מצוי וע"כ הא דלא תלינין בעלי' הוא משום רובא בלחוד ושפיר מסיק דרבא חזר בו לפי דעת ההגה"ה וסובר דדם המקור לא מקרי מצוי והיינו כנ"ל שתבוא בלא הרגש' אפילו בהרגשת עד זה אינו מצוי

אמנם לכאורה קשה לפי סברת הב"י הנ"ל גם זה לא שכיח שתרגיש ותתלה בעד ותשכח כל ההרגשה א"כ איך מחייב ר"ח חטאת על ביאת מקדש משום דאזלינין בתר רוב דם הבא מן המקור מ"מ הא אכתי הוי רק ספק וספק בא שלא בהרגשה כלל וטהורה והיא מהמיעוט או שסברה שהרגשת עד הוא שהוא מן המועט וטמאה והוי פלגא ופלגא ואפילו נימא דמיעוט עלי' לא נוכל לצרף לפלגא דמיעוט של רובא דאיתא קמן כמאן דליתא ואפשר לכ"ע לא אמרינין סמוך מיעוטא לפלגא (והיינו אי לא אמרי' כדעת התוס' בב"ב שם ד"ב הג"ה וש"מ דחשיב לי' רובא דליתא קמן) עכ"פ מידי ספיקא לא נפקא ואפילו אי לא אמרינין דאוקי אשה אחזקתה מ"מ מידי ספיקא לא נפקא ואיך סובר ר"ח דחייבין על ביאת מקדש מיהו זהו אפשר לישב דר"ח דמיירי לענין ביאת מקדש איכ"ל דס"ל מקור מקומו טמא ולכך אפי' בא שלא בהרגשה הדם אב הטומאה והוא ראשון לטומאה וחייבת על ביאת מקדש

אמנם מתני' שם דתנן ספיקו טמא משמע דקאי נמי לענין בעלה דשלא בהרגשה טהורה וא"כ אכתי קשיא דהוי לי' ספיקא בהרגשה או שלא בהרגשה כיון שבין הוא בא בהרגשת עד והיא לא ידעה או שבא בלא הרגשה כלל היא מן המיעוט והוי ספיקא וא"כ נוקי אשה אחזקתה מן התורה כמ"ש התוס' בנדה ד"ה ואין חייבין וכו' וגם מדברי הרמב"ם רפ"ט מאיסו"ב משמע דחזקת דם שבא בהרגשה משמע שהוא וודאי וא"כ ע"כ דלא ס"ל כהב"י דהא דתלינין בהרגשת עד שהיא סברה עד היא ומכח זה לא רמי' אנפשה ושכחה לגמרי אינו דבר שאינו מצוי כמו שתצא דם שלא בהרגשה וכ"ש לפי מה שביארתי לעיל דכל מקרה ושינויי הגוף נקראין הרגשה לענין שיהא הדם מן התורה וא"כ אפשר שהרגישה זעזוע אברים וכיוצא וסברה שהרגשת מי רגלים הוא ולא רמי עלה ושכחה ולכך אמרינין במצאה דם אח"כ שהיא בחזקת שבא בהרגשה

אלא דלפי טעם זה אפילו לא בדקה בעד חיישינין אם ידעינין שוודאי מגופה וכן ס"ל למקצת האחרונים בתשובותיהם מובאים בסד"ט סוסי' ק"ץ אמנם לפי דעת רוב המפורשים דווקא בעד ומטעם שסברה הרגשת עד והרגשה ולאו אדעתה ובאמת זה דבר תימה הא ע"א נאמן באיסורין וכיון שהיא אמרה ברי לי שלא הרגשתי איך לא תהא נאמנת ולדעת הנוב"י בתשובה דס"ל דנגד רוב אין ע"א נאמן והי' אפשר לומר שלא הרגישה נגד נגד חזקת דם שבא בהרגשה אמנם לפי מה שהסכים הפמ"ג בריש סי' א' דנגד רוב נאמן וכ"כ בש"ש וא"כ אמאי ניחוש לה וגם להנוב"י ע"כ אשה נאמנת נגד חזקה זאת דארגשה דאל"כ אפילו לא בדקה תהי' טמאה מה"ת וע"כ נדה שאני דכתיב וספרה לה וכו' וא"כ קשיא

וצריך לומר דטעמם משום דהוי מלתא דלא רמי' עלה דארגשה וסברה הרגשת עד הוא וא"כ לא רמי עלה ושכחה וזה בוודאי מלתא דלא שכיחא וכמ"ש הב"י בסי' ק"ץ וא"כ שוב עמדה הקושיא הנ"ל כיון שיצאתה מרוב נשים דלא תלי' בהרגשת עד א"כ מה לי מהאי מיעוט או מהמיעוט דלא הרגישה כלל ויהי' ספיקא ואוקמינין אחזקה וצריך לומר כיון דחזקת דם שבא בהרגשה דהיינו לפי טבעו וא"כ אנו החזקנו הדם שתצא ממקורה ומרגיש בה ועתה שיצאה מחזקתה ולא הרגישה ואפשר שיצא לגמרי שלא הרגישה כלל ואפשר לומר ג"כ שהי' הרגשה קלש כל כך דנתחלף לה וסברה דהרגשת עד הוא וכמו דאמרינין בכל חזקה אם יצאה מחזקתה אמרינין השתא הוא דאיתרע דכל דנוכל למעט יציאתה נגד החזקה ממעטינין ה"נ ממעטין דלא יצאת לגמרי מחזקה זו והרגישה הרגשה קלה רק שנתחלף לה וסבר' שהרגשת עד הוא זהו הנראה סברת הרמב"ם ז"ל

ואין,. דבר זה תלי' בפלוגתא דהתבואת שור והחוו"ד דהנה התבו"ש בסי' כ"ט כ' גבי מים במוח אי אפשר דנימא ונוקי אחזקה הבא מכח רוב כיון דרוב אין להם מים במוח וא"כ זו שיצאת מהרוב דלמא אין מוח מקיפו ולכך פסקינין מספיקא להחמיר והחו"ד משיג עליו בסוף ספרו דאי משום דיצא בדבר אחד מרובא ל"ח דיצא מהכל עיי"ש ובזה לפי ענ"ד התבו"ש דבר גדול דיבר דוודאי בעלמא אמרינין דאע"ג דיצא בדבר אחד מרוב למאי דיצא יצא ולמאי דלא יצח אכתי מחזיקינין מרובא אבל שם אין אנו דנין על אותו ריעותא של מים במוח אי מקיפו או לא שבזה יצא מהרוב א"כ אי אפשר להחזיקו מרוב ואם הי' רוב שיש להם מים במוח המוח מקיפו הי' רוב אבל באמת ז"א רוב וכיון שצריכין אנו לדון על אותה ריעותא עצמה ועל זה אין לנו רוב כלל וכיוצא בזה אמרינין במכשירין פ"ב מ"ט דאם הנמצא הוא בשר מבושל הולכין אחר רוב אוכלי בשר וכן שם לענין פת קובור ובאמת גם על ריעותא אחרת מצינו בהדיא פלוגתא בש"ס אי אמרינין הואיל ואישתני אשתני והוא בבכורות דף מ"ב ע"ב דאמרינין הואיל ואשתני להיות טומטום חיישינין נמי דאשתני להיות סריס ולענין פסק הלכה אינו מבואר כ"כ עיין ברמב"ם פ"ה מבכורות דין ה'

עכ"פ אין זה ענין לכאן דכאן כל דם אשה בטבע יש בו הרגשה כמו שאמרו אין אשה רואה דם וכו' והוי כמו דבר דידעינין בי' חזקה דמעיקרא דגם התבו"ש מודה כדאיתא שם וה"נ אי השתא לא ארגשה אמרינין דהשתא יצאה מחזקתה וכ"ש אם כבר זו עצמה קבעה ווסת והרגיש' ואצלה עצמה הי' החזקה ולכך ראוי לומר למאי דיצאה יצאה ולמאי דלא יצאה לא יצאה ולכך אפשר לומר כנ"ל דנהי