מהר"ם שיק יורה דעה קכו

במסמורים דמקבלו טומאה וצ"ע אמנם בנוב"י מהדו"ת חיו"ד סי' קל"ז כ' דיש ב' מיני מסמרות ובוודאי סתם מסמרות אינם מקבלים טומא' מיהו אם מסמרות ישנים שכבר היו קבועים בכלים בתלוש אז מקבלים טומא' ובזה יש לישב דברי הרשב"א הנ"ל וא"כ בנידון שלנו אם היו מסמרים שנעשו לתקוע בדברים ולא שמשו עדיין בתלוש פשיטא דאין מקבלין טומאה וא"כ לית בהו מיחוש

ואפילו נעשו ונקבעו כבר בתלוש דנימא הואיל והמסמרי' מקבלי' טומא' ניזול בתר המעמיד מרן הגאון זצ"ל בחת"ס סי' ר"ו הוכיח דלא קי"ל דהכל הולך אחר המעמיד ואפילו נימא דקי"ל דהולכין אחר המעמיד וא"כ יקבלו הנסרים ע"י קביעת זה דין קבלת טומאה כאלו נעשו של מתכות השתא מ"מ כיון דנעש' העמד' זה לשמש עם הקרקע וא"כ אפילו נעשו עתה של מתכות הרי נעשו לחבר עם הקרקע ואינם מקבלין הטומא' אפילו המסמרים מקבלין טומא' ועוד נראה הא דלא מהני חיבור לקרקע היינו דכל זמן שלא נעשה בו שינוי מעשה ואפשר להפרידן מהקרקע חזינן להו כמופרדין

וא"כ י"ל ממנ"פ אי חשבינן לי' דבר המעמיד והיינו בעת חיבורו א"כ מהראוי שלא לקבל טומא' כלל אפילו המסמרים וע"כ הא דמקבלו טומאה הוא מטעם הואיל ואפשר להפרידן הוי כאינו מחובר ולכך מקבלו המסמרים טומאה א"כ שוב אי חזינן להו כמופרדין אינם דבר המעמיד להנסרים ולכך א"א להחשיב הנסרים כמקבלי הטומא' מכח המסמרים ושם בנידון הנוב"י הנ"ל אין להתיר מכח זה דמ"מ הוייתו ע"י המסמרים ושם בעינן דדבר המקבל הטומא' לא יסמוך הדבר להויות המקוה משא"כ כאן לחשוב גם הנסרים למקבלי הטומא' וסברא זו נראה לפיענ"ד נכונה וראי' לזה שהפוסקים בסימן קצ"ח ס"ק ל"א שפלפלו בדין אם רשאין לעשות במקוה נסרים כולם כתבו דאם מחובר במסמרים דעדיף טפי ולא חששו לדבר המעמיד של מסמרים ולכך נראה דהאשה הנ"ל אינה צריכה לחוש לדברי גיסתה. ומלבד. כל הטעמים הנ"ל נ"ל עוד דהרי זו גיסתה וזו בת חמותה שחזקה שהם שונאות זו את זו כדקי"ל באהע"ז סי' י"ז סעי' ד' שאין מעידין זו לזו וקי"ל שם סעי' מ"ו דאין נאמנות גם לאסור דלצעורי קא מכוונה ולדעת הרמב"ם דבריה אין מעלה ולא מורידין כלל אפילו באיסור דאורייתא כמ"ש המל"מ פי"ב מגירושין דין י"ו אלא א"כ יש רגלים לדבר משמע דנאמנת כדקי"ל בפ"א מסוט' והכא אין רגלים לדבר שעמדה שם ולכך הוא מותרת מכל הטעמים הנ"ל מיהו טעם זה דגיסתה אינה נאמנת נרא' דלאו מילתא דפסיק' הוא דהרי זה ששונאת זו את זו הוא רק חזקה הבא מכח רוב ובוודאי איכא מיעוט דלא שונאות ונהי דלע פליג רבנן לענין היתר אבל לענין לאסור וכן לענין להקל כגון לענין לאכול תרומה שכ' הרמב"ם בפ"ט מתרומה דין ד'

ונראה דטעמו של הרמב"ם הוא דס"ל דמה"ת אין ע"א נאמן ורק מדרבנן האמינו אותו ואפילו לדעת הנוב"י בתקע"ג סי' ל"ג דע"א כשר מה"ת נאמן היינו איש אבל אשה רק מדרבנן וגם לאוסר' בתרומה נגד חזקה אינה נאמנת מה"ת ורק מדרבנן האמינה ודווקא נשים דעלמא אבל חמש נשים אלו דלא האמינו שוב הדרא אל דין תורה ואינה נאמנת אפילו לא שנאה אותה ולא פליג ובזה יש לישב מה דפסק הרמב"ם בפ"א מסוטה דין ט"ו דלענין סוטה גם חמש נשים נאמנות לאוסרה ושלא תשתה משום דמה"ת נאמנת גם היא חיישינין לדבריה ועיין בש"ש שמעתתא ז' פ"ב דיש לישב קושית הגהות מל"מ הנ"ל ועכ"פ זה נראה דלאו מילתא דפסיקא הוא ומ"מ בנידון שלנו יש להתיר מכח יתר הטעמים כן נראה לפי ענ"ד ואחתום בברכה דברי רבך וידידך הדו"ש תמיד

הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה קפ"ד

החיים והשלום וכל טוב לאהובי תלמודי הבחור כו' כש"ת כ"ה זלמן שפיצער ני'

בענין הרגשת נדה הארכת ודין הזה הוא מקרא מועט והלכה מרובה בדברי האחרונים וגם אין לי כל האחרונים המאריכין בזה ולזאת לא אאריך אלא אכתוב לך האיך דעתי עפ"י דעת תורה נוטה

א) פלפלו האחרונים מה הוא הרגשה דעת הנוב"י מהדו"ק סי' נ"ה הכריח להחמיר אפילו במרגשת רק זיבת דבר לח ואפילו אינה מרגשת שהדבר לח יוצא מהמקור אלא בפרוזדר מרגשת זיבת דבר לח הוי הרגשה וראייתו דהרי ילפינין מבבשרה דמטמאה מבפנים כמבחוץ דהיינו בפרוזדור וא"כ ה"ה אידך דרשה דעד שתרגיש בבשרה היינו בפרוזדור יעויי"ש ומה שהבאת להקשות בשם החוו"ד ריש סימן ק"ץ דאיך לאחר שיצא לפרוזדור ונטהר יהא חוזר להיות טמא זה לא קשה כיון דלהנוב"י הוא בכל משך הפרוזדור א"כ קאמר קרא דם יהי' זובה בבשרה שאם תרגיש בפרוזדור יהא טמא א"כ בשעת יציאתה מהמקור הוא מתלי תלי וקאי ולא נטהר עד שעבר כל הפרוזדור ולא הרגישה בבשרה אז נטהר הדם

אמנם על דיעה זו כבר הקשו האחרונים והביאו ראיות שממש אין עליהן תשובה דלא כנוב"י דאי ס"ד דזיבת דבר לח אפילו במשך הפרוזדור הוי הרגשה א"כ מאי אמרו בריש פרק הרואה כתם גבי אשה שהשתינה ומצאה דם אי דארגשה כו' הרי וודאי ארגש' לכל הפחות זיבת דבר לח וזה הרי ג"כ מקרי הרגשה ולכך טמאה ומה שכ' המרשש"ך בזה אינו מובן כמ"ש הסד"ט בריש סי' ק"ץ סק"ב וגם מ"ש גם אתה אינו מובן ואין להאריך כי האמת עד לעצמו ונכרין דברי אמת ולזאת הסכימו האחרונים בסד"ט ריש סימן ק"ץ וגם מרן הגאון בחת"ס בתשובה סי' קס"ז כשיטה הב' דדווקא פתיחת פיה"מ מקרי הרגשה ולאו דווקא פתיחת פיה"מ אלא ה"ה נזדזעו אבריה כמ"ש הרמב"ם בפ"ה דין י"ז וה"ה שארי מקרי הגוף הרגילין בעת הווסת נקראין הרגשה

ובזה מבואר דאין עדות הנשים שמעידין שהרבה אינם מרגישים פתיחת פי המקור הכחשה לדברי הרמב"ם רפ"ט מאיס"ב שכן דחזקת דם שבא בהרגשה דנהי שפתיחת פי המקור הרבה אין מרגישין אבל שאר מקרה מרגישין כמו שאמרו חכז"ל אין אשה רואה דם אלא א"כ ראשה ואבריה כבדין עליה והיינו הרגשה ולקו' הנוב"י כ' מר' זצ"ל דהרי פתיחת פי המקור הוא הבין השנים עד הפרוזדור וכשם דדרשינן בבשרה כשתצא מבין השינים לבשרה היינו פרוזדור אז תטמא ה"נ צריך שתהא ההרגשה אז כשתצא לפרוזדור והיינו פתיחת פי המקור ואידי ואידי חדא מקום נינהו

אמנם עדיין אינו מיושב א"כ מנ"ל דנזדזעו אבריה ושארי מקרי שבגופו קרויים הרגשה ותו דמנ"ל דבעינין הרגשה במקור דאפשר לפרש כמ"ש מרן מ"מ מנ"ל דלמא סגי הרגשה בפרוזדור ולכך הי' נ"ל לישב דהא דדרשינין עד שתרגיש בבשרה ומסיק דתרתי שמעת מינה היינו מדכתב הקרא לשון עתיד דם יהי' זובה בבשרה משמע דאם אשה תטמא בנדה צריכין שנדע מעיקרא שדם יהי' זובה בבשרה דהיינו בפרוזדור ואיך נדע מעיקרא שדם יהי' זובה וע"כ דרשו חכז"ל שתרגיש או פתיחת פיה"מ או שארי הרגשות מקריים שרגילין בזמן יציאת דם ועי"ז יודעת שיהי' דם זבה בבשרה והיינו בפרוזדור ושפיר ילפינין הרגשה בגופה ולעולם בבשרה היינו פרוזדור ואפי"ה מוכח בקרא דשינויים בגוף נקראין הרגשה וכנ"ל איברא דעדיין לשון חכז"ל עד שתרגיש בבשרה קשיא וגם לתי' מרן זצ"ל לא א"ש שהרי אין ההרגשה בבשרה וצריך לפרש לשון חכז"ל שתרגיש כשיבוא הדם לבשרה וא"כ העיקר חסר וגם לפי מה שפרשתי יש בלשון חסרון ותו דלשון תרתי שמעית מינה משמע מלשון בבשרה תרתי שמעית מינה

לכך. נראה לבאר יותר דהנה לשון בשר נמצא בכלל ובפרט לפעמים הוא מדבר על כל הגוף ולפעמים כינוי על הגיד כמו שכ' הרמב"ן בחומש בפ' לך והראב"ע בפ' כי תזריע זוב בשרה וכן בשר ערלתו וכמו כן שערות האיש נקראו בשר ה"נ פרוזדור שהוא מקום שהשמש דש כמ"ש הרמב"ם בפ"ה מאיס"ב דין ב' ודין ד' נקרא בשרה וזה שדרשו חכז"ל שמטמאה בפרוזדור שהיא הנקרא בשר אמנם כל זה אם הי' נקרא בשרה בלי מפיק ה' וכמו שפרש"י ריש פ' כי תזריע גבי ימי טהרה לא מפיק ה' משמע שם דבר ימי טוהר אמנם דמי טהרה דמפיק ה' היינו דם טוהר שלה וה"נ אם נכתב בלא ה' או אפילו בה' בלא מפיק הוי ילפינין רק דמיד שיבוא הדם בבשר דהיינו פרוזדור תטמא אמנם לפי המקרא דנקרא במפיק ה' דהיינו בשר שלה דמשמע מיעוט לאפיקו בדבר אחר והיינו למעוט שפיר וחתיכה

וכיון דממעטינן שפיר וחתיכה וע"כ היינו מטעם דאין דרך לראו' דם בחתיכה וכיון שאין הראי' כדרכה טהורה ה"נ דרשינן שאם לא הרגיש' שום שינוי בגופה טהורה דזה ג"כ אינה כדרך ראייתה ולכך טהורה עד שתרגיש דם זובה בבשר שלה דהיינו שתרגיש שדם יש בבשר שלה בפרוזדור בפנים ואיך תוכל לידע שדם יש שם אלא ע"י שתרגיש אחד מהשינויים בגוף שדרך שינוי כזה להיות לה בשעת יציאת הדם ואיכ"ל נמי דלשון חכז"ל עד שתרגיש בבשרה היינו בגופה כשם שמצינו הרבה פעמים שם בשר על הכלל של הגוף ואע"ג דלשון בבשרה בתורה היינו פרוזדור מ"מ יכולין למילוף שצריך שתהא הרגש' בכל הגוף מכח הלימוד דלא בשפיר הואיל ולא יצא כדרכו וה"נ לא יצא כדרכו אלא שזה שיצא בשפיר ניכר לכל שיצא שלא כדרכו לכך לא גזרו משא"כ מה שיוצא בלא הרגש' אינו ניכר לכל שיצא שלא כדרכו ולכך גזרו

ועכ"פ לפי הסברא הנ"ל נראה עיקר כדיעה הזאת דבעינן שום שינוי בגופה אמנם החוו"ד כתב שיטה ג' דזיבת דבר לח מהני ובתנאי שתרגיש שיצא ממקורה ובאמת לפי ענ"ד נראה כדיעה הנ"ל דבעי' שינוי בגופה מ"מ יש להחמיר בכה"ג דהרי אין לפתיחת פיה"מ שיעור וכיון שמרגשת שיצא ממנה א"א שלא נפתח מקורה קצת (ואתה כתבת דאיכ"ל ארגשה וסברה זיבת דבר לח הוא וזה אין לו סברא