מהר"ם שיק יורה דעה קכה

לא הי' מקום לתלות הדם בשום דבר אחר אלא או באש' זו או באשה אחרת וא"כ מציאת דם זה ע"כ יצא מחזקה שהרי אפילו הי' מאשה המשרתת הי' נגד חזקה דחזקת דם שבא בהרגשה כמ"ש הרמב"ם רפ"ט מה' איסו"ב וגם כיון שכבר עברו ב' שבועות מזמן שהי' לה ווסתה ורוב נשים לא שופעת כולי האי וכמ"ש מרן הגאון בחת"ס זצ"ל בתשובה בסי' קמ"ב וא"כ מציאת זה הדם ע"כ יצא או מרוב וחזקה

ואפילו אי אמרינין כמ"ש הנוב"י מהדו"ק חיו"ד סי' נ"ז וביארו היטב במהדו"ת חיו"ד סי' קכ"ז ומרן הגאון זצ"ל לא הביאו דלכאורה נראה שעפי"ז כל ראיותיו של אדמ"ו הגאון זצ"ל אינם ועכ"פ לדבריו אינו מבואר דנחזק זה אפילו לרוב אלא כל זמן ששופעת דם פעם אחת כל זמן שלא הפסיקה בטהרה יש לחוש אולי עדיין ראתה עיי"ש וא"כ הכא אם נתלה באשה המטהרת יהי' נגד חזקה מ"מ הרי היא לא איכפת לה וממנ"פ אם מצד של המטהרת יש חזקה ולמשרתת אין חזקה נוכל לתלות בה מזה לא אמרה האשה המעידות ולא איכפת לה ואם עפ"י דין לא נוכל לתלות בה וחזקה כמאן דלית' בענין זה זה בא לה ממקום אחר ולא עפ"י עדותה עכ"פ עיקר הדבר נראה כיון שאין אנו צריכין לעדותה לענין הדם רק לענין שהיתה עומדת שם וע"ז אין חזקה ואפילו אי העידה גם על הדם פלגי' דיבורה ונאמנת על עמידתה שם וא"כ מטעם ספק הראשון אין להתיר

ב) עתה נבוא לההיתר שכ' מטעם שהאשה המטהרת מכחשת נהי דפשיט' לן דאשה מקרי בעל דבר ומדבריך משמע דפשיט' לך דהכחשת בע"ד עדיף מהכחשת ע"א דעלמא וזה אינו אדרב' הכחשת בעל דבר אינו פשוט כל כך וכבר כ' הש"ך ביו"ד סי' קכ"ז ס"קוד דברש"י בקידושין דף ס"ה ע"ב לא משמע כן משמע דבעינן דווקא הכחשת ע"א ועיין בפנ"י בקידושין שם דמישב מ"מ לא עדיף מהכחשת ע"א וכן דעת הש"ך שם ס"ק כ"א דהכחשת בע"ד היכא דאינו בידו ואיכ' חזקה לאסור אינו נאמן וא"כ לא עדיף הכחשת בע"ד להתיר מהכחשת ע"א באמת הטו"ז בסימן קכ"ז ס"קו ס"ל דבע"ד נאמן להתיר אפילו נגד החזקה וכבר הקשו עליו ונהי דמהא שהביאו התוס' מוספרה לה דע"א נאמן ולא אמרינן התם משום דבעל דבר הוא והואיל ונאמנת לעצמה נאמנת לאחרינ' אין ראי' דאיכ"ל הרי הקרא מיירי גם לענין טהרות ואפילו באשה שאין לה בעל ואדרב' על הרמב"ן בחי' שתי' כן תמה והאריך בזה הגאון מרן בעל חת"ס זצ"ל בסי' קמ"ז

ונהי. שדברי מרן הגאון זצ"ל קשים שלא העיר שגם הג"א בפ"ק דחולין דע"א דשוחט דנאמן כ' סברא זו דהואיל ונאמן לעצמו אם אכל ממנו נאמן וכו' מ"מ מהא דהביא רש"י בחולין דף י' ע"ב דע"א נאמן באיסורין ילפינן מושחט את בן הבקר או מוזבחת מבקרך ומצאנך מוכח דס"ל דאין לחלק בין בע"ד וגם דברי הטו"ז כתבתי במקום אחר לישבם מ"מ כאן נהי דלא עדיפ' מע"א מ"מ הא הוי ע"א נגד ע"א וכמאן דליתא ומוקמי' אותה בחזקת אינה רואית מיהו זה הוי אי הוי מלתא דרמיא עלה אבל כאן דהעמידה אצל המראה לא הוי' מלתא דרמי' עלה א"כ בוודאי ברי שלה לא חשיב ברי כדקי"ל ביו"ד סי' א' סעי' ג' וש"ך שם ס"ק י"ב ואפילו אי מכחישין עדים דבר כזה קי"ל בחו"מ סי' ע"ט סעי' י"א דלא הוחזק כפרן ועיין בצ"צ סי' ס"ה אפי' הי' לה שום כוונה כ' דחשיב מלתא דלא רמי' עלי' וא"כ אין הכחשתה הכחשה וא"כ שוב ע"א נאמן ולא נוכל להתיר גם מטעם הספק השני

ג) אמנם מטעם ספק הג' נוכל להתיר ולומר דנוכל לתלות דהרי בגמרא אמרו [נדה דף כ"ז ע"ב] וכן הוא בש"ע סי' קץ סעי' י' אמרי' בדקה קרקע עולם וכו' מבואר דאם לא בדקה תלינן אולי עברו שם עם דם של בהמות או עופות שחיטות ולאו אדעתא או שאר מקראות שאפשר שיארע אפילו אם הי' המקום שנמצא בו הדם מקום שא"א לתלות שעברו שם עם דם ולאו אדעתי' מ"מ נוכל לתלות בהמשרתת לא מבעי' אם המשרתת לא הפסיקה בטהרה ואפשר שדמים מצויין בה אלא אפילו הפסיקה כיון שלא התחיל' למנות כלל משמע מלשון המל"מ פ"ט מה' איס"ב דין כ"ט בד"ה ודע שהתוס' וכו' שאשה הסופרת תוכל לתלות באשה שלא התחילה עדיין לספור מיהו נראה דנהי מלשונו משמע כן ולכאור' כך ראוי לתלות הקלקלה במקולקל כיון שזו אינה מפסדת כלום ואין אנו צריכין לדון עלי' מ"מ נראה כיון שהפסיקה בטהרה והרי כבר מפסדת שצריכה להפסיק מחדש וגם היא בחזקת שאינה רואית ולכך אם הפסיקה בטהרה לא קאמינא

מיהו זה דווקא באשה הרוצית לטהר דהוי מלתא דרמיא עלה אבל אם אינה רוצית לטהר דהוי לא רמיא עלה ועיין תשובות צ"צ הנ"ל שוב מקרי כלא הפסיקה אבל אם הפסיקה כדי לטהר אפילו לא ספרה עדיין כלל נראה דאשה אחרת הסופרת אינה יכולה לתלות בה ואע"ג דקי"ל כרשב"ג דאפילו באשה הסופרת יכולה לתלות בה אשה הטהור' לגמרי אע"ג דמקלקלין אותה מ"מ כיון שזו טהורה לגמרי וזו רק בחזקת שאינה רואית וכיון שנמצא עתה דם ואחת יוצאת מחזקת שאינה רואית ואיכא חזקה דהשתא נגד מעיקר' וכאלו אינה כאן ולא נשאר לן שוב רק לאוקמה אחזקת טהרה ולכך סופרת דאין לה עדיין חזקת טהרה טמאה וממיל' האחרת טהורה ואוקמי' אחזקת טהרה ולכך שפיר ס"ל לרשב"ג דתולין

ובאמת לפי מ"ש רש"י בזבחים דף כ"ז ע"א דזב וזבה בימי טהרתן מקרי חזקת טהרה וע"כ היינו משום דאין מחזיקין מאיסו' לאיסור וחזקת טהרה לענין טומאה זו קשה סברת רשב"ג ואפשר דזה טעם הרמב"ם דפסק להחמיר כרבי ולרש"י דס"ל בעלמא מחזיקין מאיסור לאיסור כדמוכח מדפי' בהמה בחי' בחזקת איסור אבמה"ח וכו' ופי' הרשב"א משום מחזיקין מאיסור לאיסור וא"כ איך פי' דזבה בחזקת טהרה בימי ספירתה ובאמת נראה שמטעם זה קשיא לי' לר"ת שם עלי' דגם ר"ת סובר מחזיקין מאיסור לאיסור ומטומא' לטומא' כמ"ש בש"ש בשמעתתא ה' פ"ד מתוס' פ' המדיר דף ע"ה ע"ב ודעת רש"י נרא' דס"ל דחזקת טהרה דרע"ק היינו דהיינו מחזיקין אותה בחזקת מסולקת בדמים די"א יום שבין נדה לנדה הוא בחזקת מסולקת דמים וכמו שאמרו בנדה דף ל"ט די"א יום הוא בחזקת טהרה והיינו בחזקת מסולקת דמים ולכך אע"ג שראתה מעיקר' מ"מ לאחר שפסחה אמרינן מקרה הי' והוא שוב בחזקת מסולקת אא"כ סתרה אז אמרינן איגלאי מלתא דאדרב' הפסיקה מקרה היתה ועפי"ז יש לכיון גם דברי רש"י בנדה דף ס' שפי' דלרשב"ג לכך תולין בשני בה ר"ל אע"ג דהי' ראוי לן לומר שהיא בחזקת מסולקת דמים מ"מ כיון דכבר ראתה והוחזק מעיין פתוח וצריכין אנו לספור ז"נ ואם ראתה איגלי בהתיי' דהפסיקה היה רק מקרה לכך תלינן בה ומיושב מה שהקשו על רש"י בזה עיין במהרש"א שם ובמל"מ הנ"ל. ועכ"פ הדרן להנ"ל דאם גם זו הפסיקה אע"ג דלא ספרה כלל א"א לתלות בה דמנ"ל לקלקל אותה שתהא צריכה לפסוק מחדש אם היתה רוצית לטהר דלימא דמזו הוא ובחזקת מסולקת שניהם שויים וגם בחזקת טומא' שניהם שווין אבל אם לא הפסיקה שפיר נוכל לתלות בה מטעם דתולין הקלקל' במקולקל וגם מהראי' שהביא המל"מ לא מוכח אלא בלא הפסיקה כן נראה לי נכון לדינא

אמנם עדיין קשה דאין הנידון דומה לראי' אפילו לתלות אי לא הפסיקה דעד כאן לא שמענו דיכולין לתלות אלא התם ששניהם לבשו החלק הזה דהנ' ביו"ד בסי' ל"ו סעי' ה' דקי"ל דתלינן בידא דטבחא כ' שם הטו"ז ס"קו דדווקא אם ידעינן שהי' שם יד הטבח דאל"כ הוי ס"ס וא"כ ה"נ לפי לשון השאל' משמע דלא נודע לן שהאשה המשרתת עברה שם והאשה המטהרת לפי עדות גיסתה עמדה שם א"כ איכ"ל דלא דמי' להא דמל"מ והש"ס הנ"ל דהתם שניהם לבשו החלק אבל כאן אצל המשרתת הוי כעין ס"ס אולי לא עברה שם ואולי לאו מינה מיהו התבו"ש השיג שם על הטו"ז והפרמ"ג הניח שם בצ"ע לדינא

ומ"מ בנידון שלנו נראה להתיר ובכתם דרבנן תלינן לכ"ע אפילו בכהאי גוונא שהרי קי"ל ביו"ד סי' ק"ץ סעי' ל"ט דבנמצא כתם בחלק שאינו בדוק לה טהור וכן אמרינן בגמרא בדקה קרקע עולם וכיון דלכל הפחות אפשר מהמשרתת לא הי' הקרקע בדוקה וכל שנמצא על מקום שאינו בדוק לא גזרו טומאת כתמים כיון דהוי תרתי דרבנן וגם נגד חזקה ונהי שכאן הוא בימי ספירה יש לה חזקת שאינה רואות ואע"ג שהטו"ז שם החמיר קצת בענין אינו בדוק דדווקא לקחו מן השוק גם בזה השיג עליו הסד"ט וכיון דלא גזרו טומאת כתמים אלא בבדוק א"כ כאן לפי הנרא' לי מלשון השאלה לא הי' בדוק ואפשר מהמשרתת ל"ג מטומאת כתמים ומותרת מן הדין

ד) ולרווחא דמילתא נדון שגם מכח מה שנמצא במקום שאינו מקבל טומאה היא מותרת והנה גוף הדבר אי נסרים חזיין למדרס וחשיבו מקבלי טומאה יש בזה פלוגתא בתשובו' האחרוני' והטו"ז באו"ח סי' תרכ"ט ס"ק כ' וביו"ד סי' קצ"ח ס"ג ל"א ס"ל דסתם נסרים כל זמן שלא ייחדן ותיקנן למשכב או למושב אין להם טומא' מה"ת וטומא' דרבנן משום פשוטי כלי עץ כיון דחברן לקרקע אמרינן בדרבנן דכל המחובר לקרקע כקרקע אפילו לא נעש' מעיקר' לשם כך כדאית' בפ' המוכר את הבית אמנם הסד"ט בסי' קצ"ח סעי' ל"א ס"ק ס"ג הסכים עם תשובות ת"ח דכל שתיקנם לעמידה ונרא' דה"ה להילוך חשיב כמו משכב ומושב דחזי למדרס דכל שגוף האדם נתלה עליו חשיב כמשכב ומושב ואיכא טומאה מה"ת מ"מ כאן אינם מטמאים כיון דבשעת תיקון למדרס עשאם עם הקרקע שוב גם לרבנן דר"א אינם מקבלים טומא' כמו שביאר שם בסד"ט היטיב וה"נ כאן

אלא שמעלתו חשש משום היתידות של ברזל ושוב כ' שמצא ברמב"ם מכלים דאין המסמורים מקבלים טומא' מיהו באו"ח סי' תרכ"ט סעי' ח' משמע דמסמורי ברזל מקבלין טומא' מיהו שם יש לדחות דמקבלי טומא' קאי על בבלאות ומסמורים אין מסככים משום דאינם גידולי קרקע אבל בתשובת רשב"א סימן רי"ג כ' בהדי'