מהר"ם שיק יורה דעה קכד

זקנה וא"כ בוודאי אם הי' לה מכה אעפ"י שאין מוציאה דם בבירור הי' נכון לתלות בהמכה כמו שהסכימו כל האחרונים כהרמ"א אלא שהש"ך שם כתב הא דתלינין במכה אע"ג דלא ידעינין בירור שמוציאה דם היינו דווקא לענין שלא נחשיבנה לרואה דם מ"ת אבל לענין ז"נ בוודאי צריכה לספור וגם הנוב"י סי' מ"א מסיק כן דלענין לטהר לבעלה צריכה לספור ז"נ

וא"כ גם בנידון זה אפילו תלינין במכה אינו מועיל לטהרה לבעלה דהרי צריכה ז"נ אלא שי"ל כיון שלפי מה שכ' דהאשה רואות בלא הרגשה וזה אינו אלא דרבנן כמו רואה מ"ת דהתם מהני וא"כ גם כאן מהני וראי' לדברי הש"ך נראה מגמרא נדה דף ס' באשה שבאתה לפני רע"ק ושאל אותם אם יש לה מכה שיכולה להתגלע והביטו בו התלמודים ותמהו והקשו על הרשב"א הנ"ל דסובר דיכולה לתלות אפילו במכה שאין בה דם ולהנ"ל לדברי הש"ך א"ש דהם לא ידעו דכתם רק מדרבנן והשיב להם זאת דזה הוי רק מדרבנן ועוד אמרתי לישב דאיכ"ל דע"כ לא קאמר הרשב"א דתלי' במכה אלא משום דתלי' במצוי דהוא כרוב אבל ר"ע הרי כתבו התוס' בחולין דף י"ב ע"ב דרע"ק חייש למיעוטא אפילו מדאורייתא ולכך תמהו אבל לדינא דאיכ"ל דאזלינין בתר רוב ול"ח למיעוטא וא"כ אפשר לסמוך אפילו לטהרה לבעלה אפילו ברגילה להוציא דם משום דסמכינין ארגילתה ואפילו באיסור דאורייתא מיהו על מה שפירשתי לא אוכל לסמוך לדינא כי בוודאי צריכין אנו לחוש לדברי הש"ך אלא שעדיין אפשר לומר כיון שהיא רואית בלא הרגשה אסורה רק מדרבנן ולא גרע מראתה דם מ"ת דסמכינין על המכה בכה"ג מיהו אני מסתפק וצ"ע לי ואע"ג דדרשו חכז"ל בבשרה עד שתרגיש בבשרה וגם הרמב"ם כ' כלל דחזקת דם נדה בא בהרגשה מ"מ איכ"ל דהיינו אם אין לה חולי אבל אשה שיש לה מכה וחולי באותה מקום אפשר דאין זה כלל דאיכ"ל מה שלא הרגישה הוא מצד המכה והחולי וזה צ"ע

מיהו בנידון הנ"ל בלא"ה א"א להתיר לפי דעתי דהרי לפי מאי שכתב במכתבו לא נודע שיש לה מכה אלא כאב וכאב הסכימו האחרונים דאינה כמכה ועוד דהרי הפמ"א ח"א סוסי' כ' דהא דתלינין במכה היינו דווקא במקור אבל במכה בדופן או בבטן לא תלינין במכה משום דמאי ענין הדם שאינו במקור לתלות בו וכמו שהסביר שם והובא גם כן בסד"ט שם במקומו ע"כ לפי מ"ש מעלתו שבימי נעוריה הי' צבה ובכה"ג אין לה שייכות למקור וע"כ אין אני יודע היתר להאשה ההוא ומן השמים ירחמו עלי' ולדעתי ע"י מרחצאות המסוגלים לזה תעלה לה ארוכה ורפואה שלימה מן השמים ישלח דברו וירפאה דברי החותם בברכה המשולשת ידידו הדור"ש: הק' משה שיק מברעזאווע תשובה קפ"ב

בעזה"י יום א' לסדר בהעלותך שנתרל"ח לפ"ק חוסט יע"א. החיים והשלום וכל טוב לכבוד אהובי ידידי הרב הגדול המפורסם מוהר דוד יהודא זילבערשטיין ני' האבד"ק וואציע"ן יע"א

מכתבו קבלתי ובו העיר אותי כי יש מקום להתיר אותה אשה עיין בסי' הקדום) לבעלה והחששות שכתבתי יש לדחות מ"ש דיש לחוש כיון דהוא חולנית ואינה מרגשת כולי האי י"ל דאין לסמוך על מאי שלא הרגישה וסברה שאין זה הרגשה אין כוונתו דהיא אינה נאמנת דהרי התורה כתבה וספרה לה לעצמה שאשה נאמנת לטמא ולטהר וגם אמרינין בבשרה עד שתרגיש בבשרה ואם לא הרגישה נראה מלשון הגמרא דהדם הזה טהור ואעפ"י שזה דבר רחוק בעיני דעיקר ההיתר אם לא הרגישה כמ"ש הרמב"ם בפ"ט מאיסורי ביאה דחזקת דם באה בהרגשה ומדלא הרגישה בוודאי אינה דם נדה ע"ז אמרתי אולי דזה שייך רק באשה בריאה משא"כ באשה שהיא חולנית ול"מ לדעת הנוב"י דס"ל דזיבת דבר לח נקרא הרגשה ולדעת החוו"ד נהי דלא ס"ל כהנוב"י אבל מ"מ אם הרגישה זיבת דבר לח היוצא מהמקור הוי הרגשה ואפי' לפי מה שהסכימו האחרונים דדווקא פתיחת פיה"מ נקרא הרגשה זה וודאי לאו דווקא אלא כל שנזדזעו אבריה ונראה דה"ה שאר שינוי דהרי אמרינין והובא ברש"י בפ' תזריע דכל אשה שרואית דם אברי' וראשה כבד עלי' ומטעם זה נראה דמ"ש הרמב"ם בפ"ה מה' איסו"ב הלכה י"ז דהרגשה מקרי אם האברים מזדזעים דזה לאו דווקא דוודאי ה"ה אף שאר שינוי בגוף ולכן אני חושש באשה שיש לה חולי וכאבים דאפשר דהם הרגשת דמי המקור או אפשר הרגשת דם המכה ולכך אין ברור לי שדם ההוא הוא רק דם בלא הרגשה שיהא טהור מן התורה

והטעם השני שכ' להחמיר משום שבאשה ההוא אין יודעין כלל שיש לה מכה שאפשר שמוציא דם מהמקור ומה שהביא שקודם נישואין הי' לה מכה בבטנה ועי"ז צבתה בטנה אבל הרי גם אז לא הי' יודעין בבירור שיש לה מכה שיוצא ממנה הדם ומכ"ש עתה האיך אנו יודעין שיש לה מכה ומבואר בש"ך ביו"ד סי' נ' לענין טריפות דאפילו אי איכא חזקת היתר אין מקילין אלא במקום שיש בוודאי לתלות וכאן אין מקום לתלות בוודאי דאפילו הכאב שהי' לה בנערותי' קודם הנישואין כבר הביא בסד"ט דברי הפמ"א דאם המכה למעלה מן המקור ואפשר שנבלע הדם באברים ואח"כ היא באה אל המקור וא"כ יש ג' ריעותות ואני לא מצאתי מי שמקיל אם מתחברין ג' ריעותות כאחד להתיר אפי' באיסור דרבנן וכ"ש כאן דיש לחוש לאיסור תורה זה הי' טעמי שחששתי להחמיר וכן עתה אין אני יכול למצוא היתר להאשה הזאת משום טעמים הנ"ל מיהו אפשר שדם של האשה הזו אינה בא מן המקור כלל ואפשר שבא מן העלי' ומשאר מקומת כיון שבא בלא הרגשה לדבריה וזה אפשר להבחין ע"י בדיקה הנאמרת בסוף סי' קצ"א ואז יש מקום להתיר כן נראה לפי ענ"ד ואחתום בברכה המשולשת בהחפזי דברי ידידו הדור"ש

הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה קפ"ג

החיים והשלום וכל טוב לידיד תלמידי הרב המופלג חרוץ ושנון זית רענן כש"ת מוה' וואלף סופר מפ"ב ני' יושב בשבת תחכמוני בק"ק קאמרין וכעת מצו"פ לק"ק נאג"י וואשאן יע"א

מכתבו קבלתי ואמינא ברוך לעומתו מז"ט וחיים ושלום וכל טוב לכל ביתו וע"ד אשר שאל ממני שאלה וז"ל בקיצור אשה אחת הפסיקה בטהרה וספרה ז"נ וביום הז' קודם טבילתה אמרה לה גיסתה שאתמול עמדה אצל המראה וכשהלכה משם נמצא דם במקום ההוא ועדיין ניכר מקום הדם וגיסתה צוותה אז לקנח הדם ממשרתת ישראל ואשה המטהרת אמרה שלא עמדה כלל אצל המראה באותו מקום וגוף השאלה יש לדון בזה ד' דברים (א אם האשה שהיא רק ע"א נאמנת בזה משום דהוית ע"א נגד החזקה שהרי הפסיקה בטהרה והיא בחזקת שאינה רואית ואע"ג דבתוך ימי ספירתה פליגו האחרונים אי חשיב חזקת אינה רואית וודאי איכא הואיל וכבר עברו ג' ימים הראשונים ב) הואיל ואשה מכחשת הוי הכחשת בע"ד ואין ע"א נאמן ואפילו אי לא חשבינין כבע"ד כדמשמע מתוס' גיטין דף ב' ע"ב שהביאו ראי' מוספרה לה דע"א נאמן ולא כ' כרמב"ן דהיא נאמנת מצד בעל דבר מ"מ הוי כע"א נגד ע"א

מיהו על זה יש לפקפק דכיון דביום ז' אמרה לה שאתמול עמדה אצל המראה ואז הי' הדבר מלתא דלא רמי' עלה א"כ אין הכחשתא כלום ג) כיון שלא הרגישה כ' הש"ך בסי' ק"ץ אפילו דם בעין הוי רק כתם א"כ נתלה הדם שבא מהמשרתת דאולי עמדה שם מקדם דנהי שאמרה שכבר הי' לה ווסתה זה זמן ב' שבועות הרי לא הפסיקה בטהרה וגם עדיין בגדיה מלוכלכים ולזאת המטהרת בדקה שחרית וערבית ולא מצאה כלום ואם ממנה הוי גם על בגדיה הי' צריך להיות נמצא דם ד) כיון שלא מצאה רק על הקרקע הרי אינה מקבל טומאה אכן יש להסתפק הואיל והקרקע מרוצף מנסריה ואע"ג שמתחילה שפעם לחבר בקרקע עולם מ"מ הלוא יש בהם יתדות ברזל והם לא נעשה מתחילה לכך אלא שמ"מ הרמב"ם בפ"ו מכלים כ' דמסמורים שעושין לתקוע בעצים אינם מקבלין טומאה כל אלה הם הספיקות ואשר העיר עליהן הרב הנ"ל ואמינא בעזה"י דעתי על כל הד' ספיקות הנ"ל

א) על הספק אם ע"א נאמן הנה לענין איסורין אין חילוק בין איש ואשה ולעולם ע"א נאמן ואפילו נגד החזקה דעת הרבה פוסקים הובאו בש"ך יו"ד סי' קכ"ז סקי"ו דע"א נאמן בין לאסור ובין להתיר ואע"ג דלפי מ"ש הנוב"י בסי' נ"ד בהאהע"ז דווקא נגד חזקה דמעיקרא איכ"ל דנאמן אבל נגד חזקה בשעתו איכ"ל דלכ"ע אינו נאמן מ"מ גם כאן אפילו אי חשבינין לחזקה בחזקת שאינה רואית רק חזקה דמעיקרא שהפסיקה איכא אבל חזקה אחרת ליכא ואפילו אית' לה ווסת ידוע וחזקה אורח בזמנו בא הא קי"ל ווסתות דרבנן משום דעשוי' להשתנות וא"כ ה"נ להנ"ל אין כאן סמיכה על חזקה דאורח בזמנו ואם כן אין כאן רק חזקה דמעיקרא ולדעת מקצת הפוסקים ע"א נאמן נגד החזקה ואפילו אי אמרינין כדעת הפוסקים דע"א אינו נאמן לאסור נגד החזקה אלא א"כ שתק וכן פסק בש"ע סי' קכ"ז מ"מ נראה דכאן נאמנת דהרי אין אנו צריכין לנאמנותה נגד החזקה דהרי הי' הדם ניכר באותו מקום רק אנו צריכין להאמין לה שהאשה המטהרת עמדה באותו מקום ועל זה אין כאן חזקה ולא אמרה נגד החזקה וזה שפיר צריכין אנו להאמין לה שהיא עמדה שם וזה מקרי בירור הדבר שגם בלא אמירתה היינו יכולין לידע שדם זה מאשה שעמדה שם והיא רק מבררת שאשה זו עמדה שם

ובכה"ג נראה דלכ"ע נאמן עד אחד אע"ג שממילא יהי' הדבר נגד חזקתה וכעין שאמרו באהע"ז סי' קנ"ו סעי' ו' ובב"ש שם סקי"א ותו דהרי כאן שמצאה והי' ניכר דם ולפי הנראה מלשון השאלה