מהר"ם שיק יורה דעה קכג

זיבת דבר לח ולכך אני מסכים עם מעלתו נ"י בבדיקה זו אם באמת יש לה אומדנות דבא הדם מן הצדדים כי אנכי מסתפק לפי לשון מעלתו נ"י אינו דומה לנידון מהראי' שזה שנמצא בצד העד ולא בראש העד אולי זה ע"י תפיסתה העד באלכסון ולכך צריך לכל אלו הדברי' מתונות וחקירה רבה ואם יש לו אומדנות והוכחות ברורות שנרא' שבא מצדדים אני מסכים עם מעלתו נ"י לבודקה בבדיקה הנאמרה בסי' קצ"א ולבדוק ג"פ הנראה לפי ענ"ד כתבתי ידידו הדו"ש

הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה קע"ט

יתענג על רוב שלום הרב המאוה"ג שלשלת היוחסין כש"ת מוה' סענדיר צבי נ"י אב"ד דק"ק וואלווא יע"א

מכתבו קבלתי וכו' ואשר שאל על דבר בתולה שנישאת שלאחר טבילה שני' היתה עם בעלה ולא מצאה דם ואמרו שכמדומ' להם שלא הי' ביאה גמורה ובליל שני' שוב בעל ומצא דם על עד שלו וטבלה ושוב מצאה דם בביאה בליל טבילה ובשניהם הרגיש' צער ושוב טבלה ונבעלה ומצאו דם ולא הרגיש' צער וכ' מעלתו נ"י דנהי דהנוב"י מהדו"ת חיו"ד סי' צ"ד התיר בכיו"ב התם מיירי שאמרה ברי דבביא' שני' לא הי' ביאה גמורה משא"כ כאן והדין עמו בזה ובלא"ה כאן גרע מנידון הנוב"י דשם צירוף דעת המנח"י דתלינן בליל טבילה והותר לבעול לילה שני' עיי"ש אבל בנידון הנ"ל הג' ראיות האחרונות לא היו כולם בליל טבילה

והנראה לפי ענ"ד בעזה"י להתיר אפילו בכה"ג דהרי הנוב"י שם סי' צ"א התיר היכא דהוי ספק אם הי' בשעת ימי דמי טוהר משום דרואה מ"ת אסורה משום ווסת ווסתות דרבנן ולכך ספיקא דרבנן הוא אם מסתפק לן אי חשיבא רואה מ"ת עיי"ש וא"כ ה"נ כיון שבב' פעמים שלאח"ז הי' לה צער וראוי לתלות בדם בתולים כמו שהכריע הרמ"א בסוסי' קפ"ז רק מכח ספק ביאה נתלה ונימא דלאו דם בתולים הוא הוי ספיקא דרבנן ולקולא אמנם לכאור' יש ראי' נגד זה ממה שהכריחה חוו"ד שם בסי' קפ"ז אפילו באם לא בדקה לאחר ביאה שני' שוב אין יכולין לתלות בדם בתולים אע"ג דהוי ס' א"כ מוכח דלא כהנוב"י ודלא כדברי דלעיל אמנם דברי החוו"ד לא הבנתי דמ"ש להביא מנדה י"א לרואה מ"ת התם בנדה מספקא לן על הדם לאחר ראי' והוי ספק גמור אבל כאן דמיירי לענין ווסתות דהוי דרבנן איכ"ל כנוב"י וכנ"ל

מיהו אפשר דלא אמרינן סד"ר לקולא לפי מ"ש הה"מ בפ"ב מחמץ ומצה דין י' דבדיקת חמץ דניתקן על הספק אמרינן בי' ספיקא להחמיר או משום דאתחזק איסור' דהרי בכל הרואה מ"ת הוי ספק שמא בא מן הצדדים כמ"ש הב"י שם ואע"ג דחזקת דמים מן המקור הכא יש רוב כנגד חזקה זו דרוב נשים אינם רואים מ"ת ואפי"ה אסרו אף שהוא רק ספיקא דרבנן מ"מ כשיש עוד ספק מחמת בתולים איכ"ל דשרי כיון דיש רגלים לדבר ע"י הצער ומוכיחה קיים ואיכא ס"ס ואע"ג שכ' הנוב"י מהדו"ק בחיו"ד סי' מ"א אות ו' עוד שם בסי' נ"ז דהיכא דהמכה מן הצדדים לכ"ע לא הוי ס"ס נראה דכאן עדיף דכאן צריכין להתחיל תחילה אולי הוא עדיין דם בתולים כמו בלילה הראשונ' ובשני' לא בעל בעילה גמורה שהרי בחזקת דם בתולים הוא וראוי להתחיל בזה כעין שכ' הש"ך בסי' ק"י בכללי ס"ס אות י"ג ולכך לא צריך להיות יוכל להתהפך וממיל' ג"כ לא מקרי שם אונס חד דהרי דם בתולים בעי' טבילה מדרבנן משא"כ דם צדדים ואף ע"ג שכ' הר"ן בפסחי' כ"ט ע"ב דחומרא דחמץ במשהו אינו יכול לגרום היתר מ"מ לענין שם אונס חד הוא נראה נכון דלא מקרי שם אונס חד

וגדולה מזו כ' הש"ך שם בסי' ק"י אות י"א בכללי ס"ס וגם המנח"י בקונטרס הספיקות האריך דלא מגרעת משום שם אונס חד הוא וכן כ' הפליתי והפמ"ג שם מסתפק אם אפשר לסמוך עליה' במקום הפס"מ ומכל הטעמים הנ"ל נראה דיש להתיר בספק אם הי' ביאה גמורה מכ"ש אם לא בדק כלל ועפ"י מ"ש בלא"ה אין ראיות החו"ד מגמרא נדה י"ח ראי' לכאן דהש"ס קאי היכא דליכ' ס"ס ובפרט לדינא דמתניתן דגם דם בתולים א"צ נקיים הוי שם אונס חד משא"כ לדידן הוי שפיר ס"ס ולכך נראה נהי דע"ז לחודא אין לנו לסמוך מ"מ אם יש לאשה ההוא ווסת קבוע שפיר יש לסמוך כמ"ש הרמ"א בסי' קפ"ז בדין מכה שאינה מוציאה דם ה"ג יכולה לטבול ולשמש כן נראה לפיענ"ד ידידו הד"ש. הק' משה שיק מברעזאווע. תשובה ק"פ בעזהי"ת יום ה' וישלח תרל"ח לפ"ק פה חוסט יע"א. החיים והשלום וכל טוב להרב המאוה"ג המופלג מוה' יוסף וואלדמאן אבדק"ק העלמין יע"א

מכתבו הראשון גם השני קבלתי ואני איחרתי מלהשיב לו עד שבא שנית מכתבו כי אין אני יודע היתר להאשה העלובה הלזו ואין נפ"מ בהקדם מכתבי הנה מעלתו פתח להתיר מדברי הנוב"י חיו"ד סי' נ"ה ובמהדו"ת סי' קי"ד וגם משו"ת תפארת יוסף חיו"ד סי' כ"ה וגם משו"ת אמרי אש בחיו"ד תשובה ס"ג שכ' כה"ג להיכא דהאשה בלא"ה מסולקת מדמים כגון זקינה או מינקת ואפילו אשה שיש לה וסת קבוע לאחר ווסת דהוי מסולקת בכה"ג אי"כל דתלינין במכה שנעקר המקור ואע"ג דלא ידעינין דמוצא דם כמ"ש בתשובות הנ"ל וכיו"ב הה"ד בנידון זה דהאשה מינקת ומסולקת מדמים איכ"ל דתלינין לקולא שבא מחמת מכה דנעקר המקור ע"כ תוכן דבריו

ובגוף הדבר אין אני מכניס א"ע כי לדעתי בלא"ה אין לדיין תועלת בזה מסברא הנ"ל וחילוק הנ"ל דבזה הי' מקום אי נימא בסברת ר"ש כדעת נוב"י וסייעתו דס"ל דתלינין במכה אבל מרן הגאון בעל חת"ס ז"ל בתשובה סי' קמ"ה בחיו"ד הסכים דעיקר הפירוש כפירוש התומים בספרו תפארת ישראל על הלכות נדה ובתשובות מעיל צדקה סי' ל"ד דלא מיירי שיש מכה אלא שנשתרבב המקור ע"י חולשת חיבור הרחם ואין הספק אם בא מן המכה אלא וודאי בא מן המקור ואפי"ה יש לומר לר"ש דאינה טמאה דאין דרך דם לראות בכה"ג ולא אסרה התורה אלא בדם הבא כדרכו וכטבעו כמו שהסביר מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל שם אלא שכ' דאין לסמוך על דעת ר"ש בלבד והרמב"ם פליג על זה וסבר דאם ראתה דם אפילו בחתיכות נמי טמאה דאעפ"י דאין דרכה בכך וכמבואר ברמב"ם בפ"ה מהלכות איסורי ביאה דלא כהר"ש הנ"ל וא"כ כיון דוודאי מהמקור בא הדם אע"ג דהיא מסולקת מדמה א"כ מה יועיל במה שהיא מניקה או זקינה אם בא להדם מהמקור היא טמאה וגם לי נראה הפירוש בדברי הר"ש כדברי התפארת ישראל וכדברי מרן זצ"ל

והי' נראה לי להביא ראי' לשיטת הרמב"ם מהא דקי"ל דנדה מטמאה אפי' בראתה באונס כמבואר בהדיא בש"ע יו"ד סי' קפ"ג ובאונס וודאי אין דרכו בכך ואפי"ה הלכה פסוקה דרק זיבה אינה מטמא באונס אבל נדה מטמא באונס וע"כ לכאורה משמע כשיטת הרמב"ם אבל אין מזה ראי' דכבר הסביר מרן זצ"ל שם דגם אם ראתה ע"י קפיצה איכ"ל דעי"ז נתרבה ונתחמם הדם במקור ומרגשת שוב והדם יוצא בטבע ולעולם י"ל כר"ש ועכ"פ כיון דפלוגתא הוא וגם בהרגשה יש פלוגתא אם זיבת לח מקרי הרגשה דאורייתא וחייב כרת ומרן הגאון ז"ל לא הכריע וצידד שם בכמה צדדים ובתשובה סי' קע"א כ' שמעולם לא יצא דבר זה ממנו להיתר ואני מה אענה בתרי' ולכך לא השבתיו ובלא"ה דבר גדול כזה צריך לשאול לכמה רבנים מובהקים ואם יסכימו רבנים מובהקים להיתר אין אני אוסר וכמ"ש שם מדברי מרן הגאון זצ"ל בסי' קע"א ומן השמים ירחמו על האשה העלובה ההוא ולדעתי טוב שתתעסק ברפואות ואפשר שמועיל אם תשים באותו מקום טבעת של שעוה עפ"י הרופאים ושלא תעשה מלאכה כבדה ועצה טובה קמ"ל ואחתום בברכה המשולשת ידידו הדורש שלומו

הק' משה שיק מברעזאווע. תשובה קפ"א יום ד' פ' בחקותי תרל"ח לפ"ק חוסט יע"א

החיים והשלום וכ"ט לכבוד הרב המאור הגדול המופלג בתורה וביראה כש"ת מוה' עקיבא אייגר ני' אבדק"ק סוידטץ יע"א

מכתבו קבלתי ואם אמנם שאני מונע עצמי בכל האפשר שלא להשיב שואלי דבר כי אני אדם חלוש מ"מ לככודו אמרתי להשיבו בקצרה במה ששאל על דבר אשה שפסקה ווסתה ואינה יכולה לטהר עצמה לבעלה שכמה פעמים שופעין ממנה דמים בלי הרגשה אבל קודם שנישאת בימי נעורי' הי' לה איזה מכה בבטנה שצבתה בטנה ואח"כ נתרפאה והי' לה זמן ווסת כשאר נשים ועתה זה איזה חדשים נפלה מן הסולם וחזרה להיות שופעת דם ואינה יכולה לטהר עצמה ושאל לה דינה אם יכולה לתלות במכה דבש"ע יו"ד סי' קפ"ז קי"ל דאשה שיש לה ווסת קבוע ושלא בשעת ווסתה אם ראתה דם אז יכולה לתלות במכה וא"כ האשה הלזו שהיא זקינה ופסקו דמיה וא"כ איכ"ל ששפיעת הדם הוא מחמת המכה אלא דפלפל קצת אי זקנה עדיף משלא בשעת ווסתה או גרע ועוד האריך באריכות גדול בענין הזה

והנה גוף הדין לענין זקנה בוודאי נראה דזקנה לא גרע מאשה שלא בשעת ווסתה וכבר כ' כן בספר בית מאיר בסופו שנקרא צלעות הבית בסימן י"ג דחולק על הפ"י סי' ו' דס"ל דזקנה כ"ש מאשה שיש לה ווסת שלא בשעת ווסתה ובתשובות גאונים בתרא סי' כ"ח כ' דכ"ש כשהיא מניקה דדמיה מסולקין ומובא בספר לחם ושמלה להגאון מוה' שלמה ג"פ ני' בסי' קפ"ז סקל"ח וא"כ כ"ש