מהר"ם שיק יורה דעה קכב

אנו דנין על האשה אם הוא מותרת לבעל' ומצד ספק הראשון דשמא מן הצדדים אנו מתירין אותה לבעל' לעולם בכל עת שתראה

אבל בספק השני אנו מתירין אותה לבעל' רק בעת שעדיין היא מרגשת במכה אבל כשתתרפא ואפי"ה תוציא דם תהא אסורה וא"כ הספק הראשון מתיר טפי מהשני ולכך פשוט דהוי ס"ס וע"כ הש"ך שתמה הוא רק לענין להתיר אותה בלי טבילה או בימי ספירתה ובזה צריכין אנו לתי' האחרונים הנ"ל ועפ"י האמור לענין לבעל' בוודאי היכא דאיכ' ס"ס דהיינו היכא דאין אנו יודעין אם הוא מהמקור או מן הצדדים הוא מותרת לבעל' אבל לענין שנטהרה לגמרי בימי טומאתה צריכין אנו לסברת הנוב"י והס"ט וא"כ צריך להיות מתון בדבר ולצרפו לצדדים אחרים וה' יורינו נפלאות מתורתו

הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה קע"ח

החיים והשלום וכל טוב לכבוד הרב המופלג המאור הגדול כש"ת מוה' זכרי' שפירא נ"י אב"ד בק"ק דאראג יע"א

מכתבו קבלתי ושם נשאלתי לחוות דעתי באשה זקינה שחדל להיו' לה אורח כנשים זה שנה וזה איזה חדשים נתחדש לה איזה מקרה שאינה יכולה לטהר עצמה לבעל' כי תמיד מוצאת כתמים ורואה מראות הנוטים לאדמומית בלי הרגש פתיחת פיה"מ ורק זיבת דבר לח וכשבודקת העד אינה מוצאת על ראש העד רק מהצד ואינה מרגשת לא במקור ולא בצדדים שום כאב ודעת מעלתו נ"י נוטה להתיר עפ"י דברי הש"ע ביו"ד סי' קפ"ז אות ז' במרגשת או מצאה רק בחד צד יש לתלות במכה ופי' הגאון מהר"י הלוי בנוב"י סי' מ"ד דהכוונה אפילו אינה מרגשת מכה ואע"ג דהטו"ז והש"ך וגם שאר אחרונים לא פירשו כן כ' מעלתו בזקינה דהוא בחזקת מסולקת דמים ועי"ז יש לה חזקת טהרה דאלים דהוא חזקת הגוף דעדיף משאר חזקות ואיכ"ל דכ"ע מודים דתלינין במכה וגם כיון דאינה מרגשת פתיחת פי המקור ולדעת מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל אין זה הרגשה והוי דרבנן וליתר שאת תעשה הבדיקה המבוארת בסי' קצ"א וסמך עלה בנוב"י ובחת"ס סי' קמ"ח עכ"ל בקיצור מאי דצריך לגוף הנידון ומעלתי ני' האריך בפלפול בדין דתולי' במכה ואני אשיב בקצרה דלפי ענ"ד אין לחלק בזה בין זקינה לרכה בשנים דיש לה ווסת

ומ"ש מעלתו ני' דאית לה חזקת הגוף ולכך יש לתלות במכה תמהני אדרבה הרי יש לה חזקת הגוף דאין לה לא מכה ולא פצע וחזקת מסולקת דמים לדידן דקי"ל ווסתות דרבנן נראה דכשם דקביעות ווסת אינו אלא מדרבנן ה"נ סילוק ווסת אינו אלא חזקה דרבנן כיון דקבעית הואיל וראיית דמים תלויין במקרה ומזג הגוף ע"י אכילה ושתי' ולא חשבי' לי' לחזקה גמורה לפי דעת המקו"ח בסי' תס"ז אות ה' ה"נ סילוק דמים בוודאי לפי סברת הנוב"י דווסתות דרבנן מוכח דאיכא כנגדו חזקת טהרה ל"ד אפיקו לעיולי אבל הרי איכ"ל כסברת מקצת האחרונים משום דתלי' במקרה וא"כ הסברא נותנת בהיפוך ויש לתלות טפי דבא מן המקור ממאי דנימא דתולין דיש לה מכה כיון שחזקת הגוף דעדיפא משאר חזקות מכריע לומר דאין כאן מכה

ואין לומר דנסמוך על סברא ואומדנא זו מדלא מצאה רק בצד אחד ע"כ אינו מהמקור זה אינו רק סברא ואומדנא ובב"ב דף צ"ג ע"א מדמה אומדנא לרוב וכיון דלדעת הפנ"י בסוגיא דמומין דהכריח שם דחזקת הגוף עדיף מרוב א"כ כיון דחזקת הגוף דאין לה לא מכה ולא פצע הוא נגד אומדנא הואיל וניכר רק מן הצד אזלינן בתר חזקת גוף וגם הרי לא קי"ל שם כרב אחי דאזיל בתר אומדנא להוציא ממון ולכך נראה דווקא באית לה מכה אלא דאין לה ווסת קבוע וכפי' והאומדנא משלמת מעלות דאורח בזמנו בא

ובזה מיושב קושית הטו"ז כמ"ש הנקוה"כ אבל בלא מכה אין להתיר כיון דאיכא חזקת הגוף כנגדה וכ"ש דהרי מהרא"י חייש לדעת המרדכי דבעינין דווקא שנדע שמכתה מוצא דם ובאשה דאי לא נודע מקום המכה כמ"ש החוו"ד או שנמצא למטה מהמכה שלא במקום המכה ולכך צירף עוד סברא דיש לה ווסת קבוע ואז מטהרינין ובפרט שהרי אנו רואין ממהרא"י דלא אלים לי' אומדנא זו דאינו נמצא אלא בחד צד להכריע ממנה ואפילו באיכא מכה אלא שאינו ידוע אי מוציאה דם דנימא ע"י אומדנא זו הוי כוודאי מוציא דם אלא דלא ברירא לי' כולי האי האי אומדנא ולכך צירף עוד סברא להתיר משום דיש לה ווסת כמבואר מלשון מהרא"י וכמ"ש הנקוה"כ וכיון דלדידהו לא ברירא להו האומדנא האיך נימא דסמך הש"ע עולה אפילו נגד חזקת הגוף

ובאמת יותר נראה לי בכוונת הש"ע דלא פליג על המרא"י וס"ל ג"כ דבעינין תלת מעלות מכה ואומדנא דאינו בנמצא אלא מן הצד וגם יש לה ווסת ואי משום קושית הטו"ז סק"י דהרי הרמ"א פסק שם דסגי ביש לה ווסת ויש לה מכה אפילו אינה מוצאת דם מיהו כבר כ' האחרונים דמ"מ בעינן שנדע שיש במכה ההוא דם ואז תולין בה כדרך דתלינין בזאב לענין ריאה ובני מעיים והרמ"א מיירי במכה שידעי' שיש בה דם אלא דלא ידעינין אי מוציא דם אז פסק הרמ"א דאם יש לה ווסת קבוע סגי אבל אם ידעה דיש לה מכה ואינו נודע דיש בה דם לתלות בה בעי' אומדנא דיש בה דם ואז בעי' עוד מעלה ווסת קבוע זה נראה כוונת מהרא"י וא"כ איכ"ל דהש"ע סעי' ז' מיירי ג"כ בכה"ג ואין כאן קושיא ודעתו לגמרי כמהרא"י

והחוו"ד שם אות ז' כ' ראי' דבלי מכה עפ"י הוכחה ואומדנא אין להתיר מכח דחיישינין בנמצא דם במ"ר אע"ג שאנו שמבלי השתנה אינה רואית ויש לה כאב ואפי"ה אינו מועיל למתלי ולומר שיש לה מכה במקום השתן ומשם בא ושם לענין משתנת ודם במ"ר לא אשתמט בגמרא ובפוסקים לומר דדין זה אינו נוהג בזקינה אפילו זקנה ממש וכ"ש בנידון שלנו מכח סברא הנ"ל נראה דאם אין לה מכה אע"ג דיש הוכחה ואומדנא אין להתיר כן נראה לפי ענ"ד

ובפרט שגוף הדין שתולין במכה אפילו אינה יודעת דמוציאה דם פלפלו הרבה הראשונים והאחרונים בפי' הרשב"א ולפי ענ"ד לכאורה קשה דכבר האריך הפר"ח והתבו"ש בסי' כ"ט ביו"ד שדעת רבינו יונה והרשב"א וסייעתם ס"ל דבמקום ריעותא לא סמכינין אחזקה אלא א"כ יש דבר למתלי בי' בהיתירא ואין כאן דבר למתלי בי' באיסורא וא"כ כאן בנמצא דם דתולין במכה ואמאי והרי איתרע חזקתו בשלמא במכה שידוע שמוציאה דם אין כאן ריעותא כלל דאמרינין אין כאן דם כלל מה שלא נודע לנו אבל במכה שאינה מוציאה דם ואיכא ריעותא ויכולין למתלי בין במקור ובין במכה ואע"ג דלא חיישינין למימר דראוי למתלי טפי במקור שרוב דמים מן המקור וניזל בתר רוב משום דאדרבה דרוב פעמים אורח בזמנו בא באשה שיש לה ווסת קבוע ואפילו באין לה ווסת קבוע אינה רגילה למחזי כל שעה והיא בחזקת שאינה רואית כל שעה וכמ"ש התוס' בפ"ק דגיטין והביאום האחרונים בכאן ואיכא נגד רוב דמים שרוב פעמים אינו בא שלא בשעת ווסתה מן המקור ומכל מקום מידי ספיקא לא נפקא אלא דמוקמי' אחזקה כמ"ש הפוסקים עיין בנוב"י בתשובה סי' מ"א ובתשובת מרן זצ"ל בחת"ס סי' קמ"ב ואמאי הא איכא ריעותא ובשלמ' על הש"ע איכ"ל דסתם כדע' התוס' וכמ"ש הפר"ח אבל הרשב"א לשיטתו קשיא

ולכאורה הי' ראי' לפירוש החכ"צ סי' מ"ו שגם להרשב"א בעינן שהמכה מוצאת דם מיהו גם על הש"ע קשיא לפי מה שהכריח הפמ"ג בפתיחה לה' טריפות לתרץ קושיות הפמ"א ח"א סי' ט"ו דבמקום דאיכ' מיתה או כרת לא סמכינן אחזקה דאית לה ריעות' וא"כ קשיא למה סמכינן כאן מיהו לפי מ"ש הפמ"ג שם דוודאי מה"ת סמכינן על חזקה אפילו איכא ריעותא ורק מדרבנן חששא באיכא ריעות' ואי מיירי כאן כמ"ש הש"ך דרק ברואה מ"ת דהוי ווסתות דרבנן לא החמירו רבנן בדרבנן אבל לדעת הפוסקים דמכשירין גם לבעלה קשה ואפשר דלבעלה לא גזרו רבנן וצ"ע ועכ"פ אפילו נימא דסמכינן אחזקה מ"מ היינו לדידן דאזלינן בתר רובא אבל לר"מ דחייש למיעוט' אמרינן כיון דספק שקול ופלגא ופלגא הוא אמרינן סמח"ז לפלגא ואידך פלגא לא גרע ממיעוט וכמ"ש המהרש"א בתוס' בחולין דף פ"ו ע"א ד"ה מאי טעמא וכו' ור"מ הא חייש למיעוט' וה"נ כן לר"מ

ובזה מיושב קושית החכ"צ סימן מ"ו מהא דאמרינן בנדה דף נ"ח כשהסתכלו תלמודיו בו כשתלה במכה ואמר הרי אמרה תורה דם ולא כתם מזה הקשה החכ"צ דמוכח בדם לא תלינן במכה שאינה מוציאה דם ולהנ"ל א"ש דהרי כ' התוס' בחולין דף י"א ע"ב דרע"ק חייש למיעוט' מהא דאמרינן ספ"ק דמכות אלו היינו בסנהדרין לא הי' אדם נהרג וכו' א"כ כיון דחייש למיעוטי שפיר הסתכלו בי' ברע"ק לשיטתו דחייש למיעוטי והוצרך לתרץ להם משום דכתם אינו אסור אלא מדרבנן אבל לדידן תולין במכה אפילו בראי' גמורה

וכל זה ביש מכה אבל להוכיח דיש מכה לפי הנ"ל לא שמענו להתיר אפילו בדרבנן כיון דחזקת הגוף עדיף וכוודאי חשבינן לי' ואפילו בדרבנן לא תלינן ולכך אפילו לא הוי הרגש' אלא זיבת דבר לח והסכים מרן זצ"ל בסי' קס"ז דלא מקרי הרגש' אפי"ה אין להקל ובפרט שהחוו"ד בסי' ק"ץ כ' דזיבת דבר לח סמוך לפי המקור הוי הרגש' וזה אפשר דגם מרן זצ"ל מודה כמ"ש במקו"א (עיין לקמן סי' קפ"ג וגם בנידון הנ"ל נהי דהראי' הי' בלי הרגש' אבל מה שמוצאת בעד האיכא למימר הרגשת עד הוא מיהו זה לא אמרינן ולא חיישינן להרגשת עד אלא משום דחזקא דבא בהרגש' כמ"ש הרמב"ם בפ"ט מא"ב אבל דם זה שבא בלא הרגש' גם בעד לא חיישי'

ומכל מקום נ"ל דיש לסמוך על האי בדיקה דסי' קצ"א שהסכי' עמה מרן זצ"ל אפילו בלי כאב ונהי דשם התיר דווקא הואיל ויש צדדים להתיר בלא"ה מ"מ הא גם נידון כזה דימה החוו"ד סי' קפ"ז ס"קז לרואה במ"ר וגם יש לצרף לזה הואיל ואינה מרגשת רק