מהר"ם שיק יורה דעה קכא

קט"ז אלא אם כבר נתחזקה ג"פ שבעת שבא לה כאב במקום המכה שיש לה מכה המוציאה דם והח"צ בסי' מ"ז הרבה להקשות טובא ופי' בכוונת רשב"א שבעינן שנדע שמכה מוציאה דם והאחרונים דחו פירושו עיין בנוב"י סי' מ"ב ובתשובת מרן סי' המ"ב אמנם עפ"י האמור היו דברי רשב"א נכונים וברורים דס"ל נמי שבעי' שנדע שמכתה מוציאה דם אלא שגילה לו שלא בעינן שנדע שמכתה מוציא דם ממש עפ"י בדיקת שפופרת אלא באומדנ' ועפ"י אומדנ' ורגלים לדבר הנאמרי' למעלה סגי זהו כוונת הרשב"א הנ"ל והי' מדוייק בזה לשון הבריית' בנדה דף ט"ז הרואה דם מחמת מכה ר"ל כנ"ל בשעת כאב ולשון רבי דקאמר אם יש לה ווסת חוששת לווסתה ומפרש הש"ס דהבא קאמר דאם חיישית לווסת אשה נמי טמאה ואם לא איישית לווסת מקור מקומו טהור הוא והוא לשון תמוה ועיין מ"ש מרן שם ולהנ"ל הקשה לרשב"ג אי חיישית לווסת רצ"ל הא שתולין במכה הוא מטעם ווסת שבשעת כאב בא לה ואם זה ברור לך א"כ גם דם נדה ברור וא"א לתלות ואם לא חיישית ואינו ברור לך אלא ספיקא הוא ואתה מטהר מכח ספק משום דמוקמי' אחזקה א"כ ע"כ סבירא לך מקור מקומו טהור דאי סבירא לך מקומו טמא א"כ אזדא לה חזקת טהרה וכמ"ש הנוב"י בסי' נ"ה

ואע"ג שבאמת זה ליתא וכמ"ש מרן בסי' קס"ז להשיג עליו דהרי עדיין נשאר לה חזקת טהרה לבעל' מ"מ אפשר בזה פליגו רבי ורשב"ג דרבי סובר מחזיקין מטומא' לטומא' וכדאמרינן בעלמ' לענין מחזיקין מאיסור לאיסור ורשב"א פליג דלעולם מקור מקומו טמא ואפי"ה תלינן במכה משום חזקה חזקת טהור' לבעל' ולא מחזיקין מטומא' לטומא' וקיי"ל כרשב"ג כן הי' נראה לפי ענ"ד נכון בכוונת הש"ס ובכוונת הרשב"א בתוהבה"א הנ"ל אמנם בתוהבה"ק מבואר מלשונו דלא כהח"צ ודלא כמ"ש לעיל אלא כמ"ש הב"י בכוונתו

יוד) הדין במכה שאינו ידוע שמוציאה דם מיהו זהו בוודאי ברור כמו שכ' מרן זצ"ל בסי' קמ"ג דבעי' שתהא מכה שיש שם דם ושדרכ' לכל הפחות בשאר נשים להוציא דם שכן כ' הרשב"א בתוה"ק שתלינן במכה שאפשר שדם בא ממנה וא"כ ע"כ סובר הרשב"א דאומדנ' הנ"ל של הס"ט לאו כידיע' חשובה ולכך סובר אי ס"ד שבעינן דנדע דמכתה מוציא דם ע"כ היינו ע"י בדיקת שפופרת וע"ז קאמר שפיר בנדה דף ס"ו מוכח דל"ב שפופרת וע"כ דלא בעי' רק מכה שדרכה להוציא דם ואז תלינן במכה מטעם דמוקמי אחזקה חזקת טהר' ובאמ' מדברי הרשב"א בתוה"ק הי' נרא' דווקא לענין שלא לאוסר' על בעל' מצד רואה דם מ"ת הוא דמתיר וא"כ זה הוא רק חשש דרבנן כמ"ש הרשב"א בתשוב' סי' תת"לט דווסתו' דרבנן אז תלינין בכה"ג במכ' אמנם המעיין ברשב"א בתוה"ב הארוך גם לענין איסור דאורייתא סמך דהיינו שלא להצריכה טבילה וז"נ דהרי מפרש האי דנאמנת אשה לומר מכה יש לי במקור וכו' היינו רק מכה שאפשר שיבוא ממנה דם ושם ע"כ גם לענין לטהרה לגמרי מיירי דהרי פליגו בה אי מקור מקומו טהור וא"כ ע"כ גם לענין שלא להצריכה טבילה ס"ל לרשב"א דתולין במכה אפילו אינו ידוע שמכתה מוציא דם וכמ"ש הפוסקים בשמו

אמנם מה שהביאו בשמו שאפילו בשעת ווסתה לא בעינין שנדע שמכתה מוציאה דם ואפי"ה תולין בה מוכח בתוה"ב הקצר דלא ס"ל כן דא"כ הי' לו להביא חידוש דין זה ושם אין כאן שום רמז מזה ותו תמהני אי נימא כסברת הפוסקים הנ"ל מנ"ל לרשב"א באמת דין זה דהרי אין להרשב"א ראי' רק מהאי דנדה דף ס"ו ומשם אינו מוכח אלא שלא בשעת ווסתה ומנ"ל לרשב"א דאפילו בשעת ווסתה לא בעינן שנדע שמכתה מוציאה דם ובפרט שלשון הרואה דם מחמת מכה משמע דבעי' שנדע שמכתה מוציא דם ומנ"ל להוציא הלשון מפשטי' ואין לרשב"א שום ראי' לזה ועוד תמהני דהרי הרשב"א סובר כדעת רבינו יונה בפ"ק דחולין דף י' דהיכא דאיכ' ריעות' לא מוקמינן אחזקה וכ"ש באיסור כרת ומיתה כבר כתבתי למעלה בשם הפרמ"ג בסי' כ"ט דלכ"ע לא מוקמינן אחזקה ואיך נטהר כאן אפילו בשעת ווסתה משום חזקה

ומכח זה נראה לפי ענ"ד בוודאי בשעת ווסתה גם הרשב"א מודה דבעי' שנדע שמכתה מוציאה דם ושדם זה בא מן המכה דהיינו דהשתא מוציאה דם כדמשמע הלשון הרואה דם מחמת מכה ואפשר דלרשב"א בעי' שתדע זה דווקא ע"י בדיקת שפופרת ולכך לא הביא זה בתוה"ק דל"ש כלל שתדע זה ומ"ש הרשב"א ומסתברא דלא בעי' שתדע שמכתה מוציאה דם זה קאי רק על רואה דם מ"ת בין לענין שלא תהא אסורה לבעל' לעולם ובין לענין שא"צ טבילה וא"כ מיושבים הקושיות הראשונות ומאי דקשי' עדיין אמאי א"צ טבילה ובשלמא הא דמותרת לבעל' י"ל דלא חשיב ריעות' כיון דתולי' דמחמת מכה קא אתי אין כאן חזקה שתראה כל עת דדרך מכה להתרפאות אבל הא דמותרת בלא טבילה ע"כ הוא מטעם חזקה אע"ג דאיכ' ריעות' ומכח זה נראה דרשב"א מיירי באשה שיש לה ווסת ומכח שאין דרך המקור להוציא דם תולין במצוי טפי

ואפשר דאפילו באשה שאין לה ווסת כיון דמיירי באשה שנשאית כבר וכבר אתחזקה שאינה רואות דם מ"ת ע"כ מסתבר ומצוי טפי שמחמת מכה הוא ותולין לעולם במצוי ומבואר ברשב"א דהיינו אפילו לענין שא"צ טבילה וא"כ לפי האמור דרשב"א מיירי באשה שיש לה ווסת דהוא מפרש כפי' הרמב"ם דאם יש לה ווסת תולין בווסחה היינו הפי' סמוך לווסתה וא"כ משמע דברייתא באשה שיש לה ווסת מיירי וע"ז קאי הרשב"א ולכך תולין אפילו באינה יודעת שמכתה מוציא דם ואפילו בלי טבילה וכדפסק הרמ"א והמרדכי מיירי באין לה ווסת ולכך בעי' שנדע שמכתה מוציאה דם כן נראה לפי ענ"ד נכון בכוונת הרשב"א הנ"ל

אמנם אפילו אי נימא כפי מ"ש בשם הרשב"א דאפילו בשעת ווסתה תולין במכה נראה ברור דהיינו דווקא אדום מעט כגון טפה דם שאין דרך המקור להוציא דם כזה עיין בס"ט סי' קפ"ג ס"קד ולכהפ"ח על זה לא קבעו ווסת כיון שאנו רואין שאין רואית דם בשפע כדרך ווסתה א"כ ע"כ האי לאו מווסתה הוא ולכך ס"ל תולין אבל בנמצא דם כדרך ראייתה בשעת ווסתה לא אמר אדם מעולם דנתלה במכה ובזה מיושבי' כל הקושיות שהקש' החכ"צ (וכבר כתבתי במקו"א דקו' מר"ע יש לישב בלא"ה דאיכ"ל רע"ק לטעמי' דס"ל חיישינן למיעוט' אפילו מה"ת וכמ"ש התוס' בחולין דף י"א ולדידי' כשם דלא סמך על רוב ה"נ א"א לסמוך על החזקה כדמוכח בחולין דף פ"ו ולכך התלמודים הסתכלו בו ולא השיבו עליו ורק לשיטתם קשיא להו וא"ש אפילו אם נפרש כפי' הב"י והב"ח אליב' דהרשב"א אבל האמ' לולא שאינו כדאי הי' נ"ל בכוונ' רשב"א כמ"ש

יא) וכיון שכל ההיתר הוא מכח דאוקי אחזקה כ' הנוב"י בסי' מ"ו דהיינו דווקא בשעת טהרתה אבל בעת ספירתה וכיוצא דאית לה חזקת טומא' אין תולין במכה ומרן הגאון בסי' קמ"ב הרבה להשיב עליו אמנם אני מצאתי בנוב"י מהדו"ת חיו"ד סי' קכ"ז שנשאל כבר על זה ויישב בטוב טעם לחלק דהא דמוקמי' אשה אחזקתה גם בימי ספירתה היינו בחזקת שלא תראה אבל זו שראתה אלא שספק לן אי מכח מכה או מכח מקור אין לן לומר רק דנוקי אחזקה דמעיקר' בחזקת טהרה ובימי ספירה אדרבה איכא חזקת טומא' אמנם מרן זצ"ל אתי עלה מכח חזקה הבאה מכח רוב דרוב נשים אינם רואית והם בחזקת מסולקת בדמים בשעת ספירתן ואע"ג שכ' התבו"ש בסי' כ"ט דגבי חזקה הבאה מכח רוב צ"ל דע"כ אין לה ריעות' דהרי זו ע"כ יצאתה מן הרוב עיי"ש גבי מים במוח

אמנם כאן כיון דידוע דיש לה מכה שדרכה להוציא דם ולענין זה ידעינן דיצאתה מן הרוב אין לנו לומר דכשם שיצאתה מרוב זה יצאתה ג"כ מרוב אחר שנשים אינם רואים דם מהמקור בשעת ספירתם וכיון דרוב זה מסלק לחזקה דמעיקר' חזקת טומא' א"כ לא מבעי' דל"א כמ"ש הנוב"י שם בתשובותיו דמקרי אתחזק איסור' ואפילו ס"ס כ' שם דלא מהני דזה ליתא דהרי יש לו רוב נגד החזקה אלא דעדיין הי' אפשר לומר מ"מ חזקת טהרה לא מקרי דאנן קי"ל דאמרינן סמוך מיעוט' לחזקה והוי פלגא ופלגא ועיין ברשב"א במשה"ב ריש שער א' שכ' כללים בזה מ"מ אינם מוסכמים בזה ולפי תי' הרא"ש בפ"ק דחולין ורא"ה בבדהב"י משמע דלעולם אמרינן סמוך מיעוט' היכא דאיכ' מיעוט וא"כ גם בכאן עדיין הוא ספק מ"מ לענין שתהא מותרת לבעל' איכ"ל כיון דזה רק מדרבנן אמרינן סמלח"ז ואנן קי"ל ווסתות דרבנן א"כ איסור רואה דם מ"ת מדרבנן כמ"ש הרשב"א בתשוב' סי' תתל"ט והוי ספיקא להקל ומותרת

ואע"ג. שכתבתי לעיל דין ז' דאיכ"ל דכאן לא אפשר להתיר מכח ספק דרבנן מיהו כבר כתבתי לעיל דאיכ"ל דס' צדדין לא מקרי ספק גמור הואיל ובמקור קבוע דם ורק לצרף לס"ס חשבינן לי' לספק וא"כ אין סברא הנ"ל מוכחת אמנם אכתי לא עלתה ארוכה דהרי בימי טומא' ע"כ יש לן לדון אם תצרוך ק"נ חדשים וזה הוי ס' דאוריית' אמנם לפי מ"ש לעיל בדין ט' וי' דמטעם מצוי אתאי' עלה א"כ יש לומר שפיר דאפילו בימי טומא' תולין במצוי כיון דאתחזק איסור' לא מקרי מכ"ש לפי דעת הרבה פוסקים לא אמרינן סמוך מלח"ז בכה"ג עיין ברשב"א במשה"ב הנ"ל ואפילו למ"ד סמלח"ז היינו מדרבנן ויש לשמוע להקל בדרבנן אם יש לה ווסת קבוע ושלא בשעת ווסתה ועיין בנוב"י שם היכא דהמכה וודאי מוציא דם גם הוא התיר אפילו בימי טומאתה עיי"ש

יב) היכא דאין לה ווסת ומכתה אינו וודאי שמוציאה דם דלא תלינן לדידן להקל מיהו זהו דווקא אם יודעין שהוא מן המקור אבל באינה מרגשת יש לן ס"ס ס' מהמקור ספק מהצדדין ואפילו את"ל מהמקור אולי מהמכה כך פסק הרמ"א בסי' קפ"ז והש"ך תמה וכבר יישבו האחרונים כולם בזה דאין זה משם אחד דנפ"מ לענין מקור מקומו טמא עיין שם אמנם לפי ענ"ד לענין לטהר אותה לבעלה אם היא רואה דם מ"ת בלא"ה לא קשה דהוי ס"ס דספק הראשון מתיר יותר מהספק הב' בוודאי אם אנו דנין על הדם שלא להצריכה טבילה הוויין ב' הספיקות שם אחד אבל כאן