מהר"ם שיק יורה דעה קכ

א"כ עדיין תקשה ממנ"פ מה"ת הוי רק ספק והוי ס"ס ומדרבנן דחשבינין לה כוודאי תראה מ"מ שוב הוי ספק דרבנן שמא מן הצדדים וספק דרבנן להקל (ואי משום אפשר לברר אסורה לראשון א"כ גם לשני תאסור דאפשר לברר ע"י ג' שפופרת) וצ"ל כיון דמדרבנן חשבי' לה כוודאי תראה ובוודאי אם תראה הדם יהי' טמא דאז הוי ספק דאורייתא ולא תלינין להקל וא"כ כיון דחשבינין לה כוודאי תראה א"א להתירה דהוי כתרי דברים סותרין זה את זה (ולא קשה מה שהקשית דיהא ס"ס שמא מן הצדדין ושמא לא תרגיש חדא דחזקת דם בא בהרגשה אפי' נימא דעד השתא ידעה וטענתה ברי שלא הרגישה אי נימא דנאמנת מה שאין מוכרח אי נאמנת מ"מ נהי דעד השתא ידעה וטענתה ברי שלא הרגישה אפי' אי נימ' דנאמנות מה שאינו מוכרח אי נאמנות מ"מ נהי דעד השתא יצאת מחזקתה מ"מ מהשתא חיישינין דתהא בחזקתה דהא ווסתות וחזקה כזו דרבנן ותו כבר אמרתי בשעת תשמיש בוודאי אשה מרגש' דהיינו אם היא רואה דהמ"ת ולא שייך זה כלל

) וכל זה לבעל הראשון אבל לבעל שני מותרת ודעת הב"ח דמותרת מטעם דאין כל האצבעו' שוות ומכח זה אמרינין דהוא מן הצדדים והאחרוני' תמהו עליו בזה טובא דמ"ש בעל ראשון מבעל שני אבל לפי מה שביררתי הכל נכון דס"ל כנ"ל בוודאי אם מצאה דם נהי דספק השקול הוא א"א לה לאוקמא בחזקת טהרה דקי"ל בספק השקול היכא דאיכא ריעותא לא מוקמי' אחזקה וכ"ז אם כבר ראתה והוי ריעותא אבל לשני הוא מותר כל זמן שלא הוחזקה שתראה ואמרינין אין כל האצבעות שוות ולא תראה כלל ואין כאן ריעותא ושפיר מוקמינין אחזקה משא"כ לראשון כיון דמדרבנן הוחזקה כוודאי תראה א"כ הוי כראתה ואיכא ריעותא ולכך אסורה לראשון ומותרת לשני ובוודאי אם תמצא דם אצל שני שוב צריכה שתספור ז' נקיים כיון דהוי ריעותא לא סמכינין אחזקה כנ"ל ודברי הב"ח נכונים

אמנם הסמ"ג לא ס"ל כב"ח בזה (ואפשר שטעמו דס"ל דאין זה ספק השקול שמא מהצדדים דהרי במקור אתחזק דם משא"כ בצדדים וכעין דאמרינין בסי' קצ"א דחזקת דם מהמקור נהי דר"י פליג מ"מ ל"ה ס"ס) אי משום דס"ל דגם אצל בעל שני מקרי ריעותא מה שראתה אצל הראשון ויותר נכון דס"ל כיון דמטעם חזקה אתא' עלה להב"ח והא קי"ל בחזקה לחודא אמרינין כל היכא דאיכא לברורי מבררין כמ"ש המג"א בסי' ח' ס"ק י"ב ולכך כ' דבאמת הטעם שאין כל האצבעות שוות הוא שייך גם אצל המקור וא"כ הוי ס"ס ועפי"ז מבואר דגם הסמ"ג אפשר דס"ל דס"ס צריך לברר משא"כ כאן דאפילו בלי ס"ס מותרת ורק משום בירור ולכך מותרת לשני לגמרי ואפי' בפעם הב' נהי דחזינן דאצבעו ג"כ מוציא דם מ"מ דלמא אין כל הכוחות שוות ואיכ' שוב או כטעם הב"ח כולקמן בסי' קצ"א משמע דגם לר' יוסי ס"ל דאין זה ספק השקול הואיל ובמקור הוי וודאי דם משא"כ בצדדים אמרי' אין ספק מוציא מידי וודאי ורק לס"ס מצרפינן) או כטעם הסמ"ג

והנה טעם דווסתות דרבנן ביררתי כבר במקום אחר דלא נראה מ"ש הנוב"י סי' נ"ה אלא כמ"ש המק"ח באו"ח סי' תס"ז ואני ביארתי דבריו (לעיל תשובה קע"ד) דהרי אנו רואין דהאשה נשתנית בענין דמי' לפי השנים והדם עולה ויורד עמה לפי שנותי' וחזקה שייך רק אם הדבר הוא עדיין מה שהי' כבר בעת קבועת הווסת אבל כאן לענין דמיה כשבאים שלשים יום אחרים כבר הזקינה יותר ממה שהיתה עד עכשו ואינה קובעת חזקה כה"ג מועיל ושם הארכתי ועכ"פ זו הסבר' הוא ג"כ כאן לענין רואה דם מ"ת דתלי' ג"כ בווסתו' דרבנן וכמ"ש הרשב"א סי' תתל"ט וכשם שאסרי' בבעל הראשון ה"נ בבעל שני ומטעמים הנאמרים למעל' ולכך מותרת לג' עד שתתחזק אצלו ג"כ אז אסורה לכ"ע

ח) הנה חכז"ל התירו אע"ג שהוחזקה לראות מ"ת אם בדקה בשפופרת ולא מצאה בראש המכחול כמבואר ביו"ד סי' קפ"ז סעי' והנ' בוודאי אם בדקה ומצאה בצדדין מוכחא מילתא דמהצדדין בא וטהור' (ואפי' ז' נקיים לא צריכי' והנוב"י שם בסי' מ"ג ובשאר סימנים שם חשש לחומר' לענין ז' נקיים ולא משמע כן דרק לענין חומר' דקדשים אמרינן דכותלי בה"ר אוקמוהו וכדאמרי' נמי בנדה דף ס' אבל הכא מאן עכבה ואי אית' דם מעיקר' הוי אתא) וכן אם כבר הוחזקה בג' פעמים בג' אנשים דמחזיקינן לה דתראה בכל אצבע יש ג"כ להקל אפילו לא מצאה כלל דע"כ נתרפאה וכמ"ש הנוב"י בסי' מ"ג אמנם כל זמן דלא הוחזקה בג' אנשים ואפי"ה מהני ואפילו לא מצאה דם כלל קשיא דאימור דלכך לא מצאה משום דאין כל האצבעות שוות כן הקש' הב"י ותי' הואיל ורוב נשים אינם רואות מ"ת תלינן להקל והס"ט הקשה עליו באשה שאין לה ווסת אדרב' רגילה לראות גם מחמת תשמיש וכמ"ש הרמב"ן סו"פ אלמנה ניזונות ועוד האריך הס"ט טובא בסי' קפ"ז ס"קו

ולפיענ"ד נראה לישב בעזה"י דהנ' ראיית דם מחמת תשמיש אפשר שיבוא מכח ג' סיבות א' מחמת חימוד וחימום טובא היא רואית מ"ת ולפי"ז נראה דאין לחלק בין אצבע זה לאצבע אחר או כח זה וכח אחר אמנם יש סיבה ב' ע"י דוחק וחבטת השמש תראה וכמ"ש הרמב"ן במלחמות סו"פ אלמנה ניזונת על הרי"ף שם דפסק כר"ח בן אנטיגנוס ובדוחק הזה שפיר י"ל דאין כל האצבעות. שוות ואין כל הכוחות שוות אלא דקשה הדבר דהרי כ' הרמב"ם בפ' י"ב מ"ה אי"ב דין דאין האצבע מגיע למקור אלא בגמר השימוש ולפי אורך האבר נוגע במקור ומאי ענין דוחק לכאן ונראה דבאמת לאו בענין רוחב האבר אנו תולין אלא בענין אורך האבר ובזה אמרינן אין כל האצבעות שוות וכן אין כל הכוחות שוות דע"י הכח הוא הולך ודוחק עד המקור וסיבה ג' הוא שבא מן הצדדים ואז בוודאי אין כל הכוחות והאצבעות שוות וא"כ מיושב קושית הב"י דמאי מהני' שפופרת הא אין כל האצבעות שוות ולהנ"ל ממנ"פ אי משום חימוד חימום אין חילוק בין אצבע זה לאחר וקים להו לחכז"ל דגם בשפופר' יש לה חימוד וכמ"ש מרן זצ"ל בתשוב' סי' וע"כ דחיישינן בדוחק ובחבטה במקור ואיכ"ל דזה שייך באצבע אדם אבל בשפופרת שכ' הרמב"ם והש"ע שם דתכניס אותו עד מקום שיכולה א"כ הוא מכניס אותו עד המקור והולכות ומגיע יותר ממה שיוכל להגיע השמש באצבע וא"כ שוב אין לחוש לאצבע הדוחק במקור

ולא. נשאר כי אם אי בא מן הצדדים ואז שייך שפיר דאין כח ודוחק השפופרת דומה לאצבע ואז בלא"ה טהורה ולכך שפיר אמרינן דמן הצדדים הוא וזה שאמרו בידוע דהוא מהצדדי' אע"ג דאפשר דהי' מן המקור ונתרפא מ"מ כיון דלעולם מוקמינן הדבר בחזקה דמעיקר' ואמרינן שעדיין הדבר לא נתרפא אלא שבא מהצדדי' ולענין צדדים בוודאי אין מעלות ופעולת השפופרת כפעולת השמש שהוא בכח טפי ובזה מיושב מה דקשי' לי' למהר"ח בתשובת נוב"י סי' מ"ו דלמה סגי בפעם אחד למיעקר ווסת קבוע ולהנ"ל בוודאי אם הי' ההיתר רק מכח נתרפא הי' בעינן ג"פ אבל כאן דתלינן בצדדים ולא הי' חזקה כלל סגי בפעם אחד ובזה מיושב דעת האפי רברבא המובא בש"ך ס"ק דס"ל בעבר ושימש בעי' ג"פ דשם ליכא למתלי בצדדים דבשימוש לעולם הוחזק בכל הכוחות ולכך צריכה ג"פ למיעקרה

אמנם הרמ"א פליג וקושית מהר"ח יש לישב דהנ' מסבר' נראה די"ל דלעולם פ"א עוקר פעם אחד וא"כ אי לא הוחזקה רק בג' פעמים ועקרה פעם אחד שוב ראוי שיהא דינו כווסת שאינו קבוע וא"כ צריך טעם למה אמרי' בסי' קפ"ט דדינו כווסת קבוע רק דווסת קבוע יש לדונו לב' חזקות א' חזקה דהשתא דתראה באותו זמן שקבעה עוד אפילו עקרה פ"א ונעשה ספק מ"מ יש לן חזקה דמעיקר' דעד השתא הוחזקה שתראה באותו עת ולכך בעי' שתעקור' ג"פ משא"כ ברואה מ"ת אם נעקר פ"א שוב הוי ספק אם תראה נמי דחזקה דמעיקר' הוא שתראה מ"מ כיון דאינו קבוע הוא הוי ס"ס ספק לא תראה ואת"ל תראה שמא מהצדדים

ואע"ג דהוי נגד חזקה מ"מ נראה אפילו אי בעלמ' לא אמרי' ס"ס נגד חזקה כאן דיש לן גם חזקה להתיר חזקת טהרה לכ"ע אמרינן ס"ס מהני כן נראה לפי ענ"ד לישב קושית מהר"ח אפילו לדעת האוסרין וכמו"ש לעיל בדין ו' דהאי רואה מ"ת הוי כווסת הגוף כווסת קבוע אפי"ה נעקר בפ"א ולפי"ז דווקא אם לא הוחזקה רק ג"פ ועוד דווקא אם לא הי' ביום ידוע אבל אם הי' ביום ידוע שכתבתי שם דנרא' דל"ש סברת צדדים א"כ הרי צריך עקירה ג"פ וצ"ע ומסידור לשון הש"ע יש לדייק כן

ט) ברואה. מחמת תשמיש ויש לה מכה המוציאה דם לכ"ע תולין בה כדתני' בבריית' בנדה דף ס"ו ותולה במכתה וכו' לא מבעי ביש לה ווסת א"כ שלא בשעת ווסתה אינו מצוי שיבוא דם ממקור א"כ תולין במצוי אלא אפילו באין לה ווסת ונהי שכ' הרמב"ן הנ"ל שיש לחוש שהתשמיש יגרום לה ראי' מ"מ אין זה אלא ספק אם התשמיש יגרום לה והתלי' במכה המוציאה דם הוא וודאי ואמרינן א"ס מוציא מידי וודאי כדאמרינן בפ"ק דחולין דף י' עצם וודאי פוגם ועור ספק ותלינן בעצם ולפי"ז לא מבעי' שהיא מותרת לבעל' כשתטהר אלא אפילו טביל' לא צריכה דתלינן הדם במכה במצוי כדמוכח במרדכי שמפרש לה האי תולה במכה באשה שאין לה ווסת שהרי מפרש ואם יש לה ווסת היינו אשה שיש לה ווסת וסובר באשה שיש לה ווסת אפילו בלי מכה אמרינן מצדדין הוא וע"כ הא דתולה במכה היינו אפילו באין לה ווסת ואפילו בלי ספירת ז"נ מדכ' המרדכי דבשעת ווסתה אין תולין וכו' מוכח דשלא בשעת ווסתה תולין אפילו בלי ספירת ז"נ ולפי האמור י"ל אפילו בימי ליבונה קודם שתטהר תולין במכה כה"ג מטעם האמור למעל' ואע"ג דאין כאן חזקת טהרה וזה הוא דלא כהנוב"י בסי' מ"ב ועיין לקמן דין י"א מזה דכיון דלפי האמור מלבד הטעם דיש לה חזקת טהרה י"ל כיון דזה וודאי מוציאה דם ומקור עתה ספק אין ספק מוציא מידי וודאי ובלא"ה נרא' כסבר' מרן זצ"ל המבואר לקמן דין י"א

מיהו במאי נדע זה דמכתה מוציא דם נראה דא"צ שנדע זה ע"י בדיקת שפופרת כמו שהוכיח הרשב"א בתוה"ב הארוך דף