מהר"ם שיק יורה דעה קיט

מוכרח שיהי' אז הרנש' וע"ז פלפל הש"ס אי דארגש' וכו' ולפי"ז קשיא הא דסתם הרמב"ם וצ"ל דאזיל לשיטתו בפ"ט מה' איסורי ביאה דין א' דחזקת דם בא בהרגש' וגם כאן אפי' לא ידעינן דארגש' כיון דאפשר דארצש' וסברה דהרגשת שמש הוא אמרי' מכח חזקת דם שהוא בא בהרגש' דוודאי ארגש' ולכך שפיר חייב בקרבן וכל זה באשה שלא הוחזק' להיות רואה דם מ"ת אבל באשה הרואה דם מ"ת א"כ בשעת תשמיש ממש בוודאי הי' הרגש' וא"כ רואה דם מ"ת חמורה משאר אשה המוצאות דם ובזה מיושב הא דלא מקשה הש"ס ר"פ הרואה כתם על שמואל מבריית' דהרוא' דם מ"ת דגם שמואל סובר כוותי' כמבוא' בנדה דף ס"ו והוי קשיא שמואל אדשמואל ולהנ"ל א"ש

ה) היוצא לנו ממה שאמרנו דמוכרח מדברי הרמב"ם הנ"ל דאשה שבדקה או שימשה אפילו לא ארגש' מ"מ הוי וודאי איסור דאוריית' מצד חזקת דם שבא בהרגש' ואמרי' ארגש' וסבר' וספת' שהרגש' עד או שמש הוא וכן הוכיח הס"ט נמי מלשון הרשב"א בתשה"ב דף קי"א עיין בס"ט ריש סי' קפ"ג ואפי"ה ס"ל לרשב"א שם דאם יש מקום לתלות דהיינו שהוא פחות מכגריס ואפילו בעד הבדוק אלא שהוא טחתו בירכה תלינן במאכולת אם הוא עגול וכ' הה"ט הטעם דאפילו אמרינן וודאי ארגש' מיהו היינו מצד חזקת דם שבא בהרגש' והיינו מצד הרוב וזה היכא דליכ' למתלי אבל היכא דאיכ' למיתלי אמרי' דסמוך מיעוט' לפלגא דמעלמ' אתא עיי"ש והב"י בסי' ק"ץ כ' דהואיל ולא ארגש' רגלים לדבר דמעלמ' אתא ולפי"ז משמע לדברי הב"י אפילו ליכ' למתלי בעלמ' מ"מ לא הוי וודאי בא בהרגש' דנגד חזקת דם בא בהרגש' יש לן רגלים לדבר דבא בלא הרגש' מדלא ארגש' והוי אומדנ' נגד אומדנ' והוי ספק ולכך כשיש מקום לתלות שפיר הוי ס"ס ולפי"ז הרמב"ם דס"ל בפ"ט מאי"ב דוודאי בא בהרגש' פליג על הרשב"א דס"ל דתלי'

והנה יש נפ"מ בין הנך ב' טעמים דלפי טעם הס"ט א"כ אפילו ארגש' אלא שיש לה ספק אם הי' הרגשה ממש או הרגשת עד והה"ד בשימוש לפי מ"ש לעיל דחשיב ג"כ כהרגשה אלא די"ל דהוי הרגשה מכח השימוש ורק מכח חזקת דם שבא בהרגשה א"כ אם בא ממקור הוא בחזקת שבא בהרגש' א"כ לפי טעם ב"י לא תלינן אמנם לטעם ס"ט תלינן והנה לכאור' קשה למה לי' להב"י ולס"ט לומר טעמים למה תלינן הרי קי"ל נמי בעלמא בריאה ביו"ד בסי' ל"ו דכל היכא דחזקת כשרות ואיכא למתלי תלינן ותלינן בזאב ובטבח וה"נ האשה בחזקת טהורה קיימא ולכך וודאי ראוי לתלות בכל מאי דאפשר ובאמת ברשב"א שם בתוהב"א משמע קצת דכל זמן דאיכ' למיתלי תלינן אלא א"כ יש רגלים לדבר שלא לתלות וא"כ איכ"ל דטעמו מטעם חזקת טהרה אמנם בתהה"ק כ' בהיפוך דהא דתלינן בכתם עגול הוא מטעם כיון דעגול הוא ע"כ לאו מגופה הוא וזה תימה וכבר הקשה הס"ט שם מלשון תוהה"ק גם על הטו"ז ביו"ד סי' ק"ץ ס"ק נ"ג שכ' דאפילו במשוך תלינן אם יש מקום לתלות ולי קשיא בהיפוך מטעם הנ"ל דמ"ש מריאה

אמנם לאחר העיון לא קשה מידי דהתם בהתירא יש מקום לתלות אבל באיסור' אין לן דבר לתלות בו ולכך תולין להקל אבל כאן נהי דבהיתר יש מקום לתלות גם באיסור יש לן לתלות דלמא ממקור הוא לא מבעי' באשה דלית לה ווסת אלא אפילו ביש לה ווסת קי"ל דווסתות דרבנן מטעם שיתבאר לקמן בדין ד' בסוף וא"כ יש לחוש שמא מגופה הוא והוי ספק השקול וס"ל כר' יונה המובא בפר"ח ובתבו"ש דבספק השקול לא סמכינן על החזקה מדרבנן ואפילו לפי מה שהסכים הפרמ"ג שם מ"מ כ' היכא דאיכ' איסור מיתה מכ"ש איסור כרת לא מוקמינן על החזקה בספק השקול ולכך גם כאן לא היו תולין אם לא מטעם שכ' הב"י או הס"ט

איברא דקשי' דלכאור' נהי נמי דתלינן מ"מ האי בדיקת עד שנמצא עליו הדם כמאן דליתא וכאלו נאבד וכמו"ש הנוב"י מהדו"ת סי' קי"ט והא דקי"ל בריאה דתולין אפילו למאי דקי"ל דנאבד' טריפה ע"כ היינו מטעם שכ' הש"ך יו"ד סי' ל"ט ס"ק מ"ב ובטו"ז שם ס"ק נ"ז אבל כאן קשה לכאור' הא קי"ל ביו"ד סי' קפ"ו דאם נאבד העד שבדקו בו אחר התשמיש אסורה לשמש וכאן אמרינן דבעגול תולין במאכולת ומשמע דהיינו נמי אחר התשמיש כמבואר בהדי' בלשון הרמב"ם בפ"ד מאיסורי ביאה דאל"כ מאי ענין עד תחת הכר ונרא' דזה הוא דקשי' לרשב"א בתוה"ק ומישב דבעגול הוי הכרה דהוא ממאכולת וא"כ הו' שפיר כבדקה ולעולם דגם הוא מודה היכא דיש לתלות תלינן אפילו במשוך ומן התור' אפילו ליכ' ס"ס תלינן כיון דהוי ספק השקול ומדרבנן בעינן ס"ס או סמוך מיעוט' לפלגא ומיושב היטב קושית הס"ט על הטו"ז

ועפ"י האמור דגם בשימוש הא דפריך לעיל בנדה דף י"ד וניחוש דלמא דם מאכולת הוא לפי סברת הס"ט א"ש לפרש דאפילו לטהר נתלה במאכול' אמנם להב"י דסובר דווקא ס"ס בעינן וכיון דשם ע"כ מיירי דליכ' ריעות' מדחייב קרבן א"כ ע"כ הקושי' רק דלמה נחחייב הקרבן דהרי מה"ת תלינן במאכולת כדלעיל דהוי ספק השקול ואוקמה אחזקה והרשב"א שלמד דין עד מהך קושיא דוניחוש וכו' או דסובר כסברת הס"ט וא"כ גם בכה"ג תלינן אם לתלות אפילו לטהר או דיליף מני' כיון דמוכח התם דספק מקרי ממיל' הוי כאן ב' ספיקות

ועכ"פ לפי האמור וודאי מבואר באשה דארגש' ומצאה בבדיק' בעד שאינו בדוק מראה ליחה טהורה וגם דם פחות מגריס אפי"ה לא תלינן במאכולת כמ"ש מרן הגאון זצ"ל בחת"ס סי' קס"ז דכאן לא שייכי טעמים הנ"ל לא של הס"ט ולא של הב"י ולכך לא תלינן וגם הנוב"י סי' קי"ט הנ"ל כ' דלא תלינן מיהו שם כ' מטעם אחר משום דהוי כנאבד ונפ"מ אם בדקה בב' עדים להנוב"י טהורה אם ע"א נקי מדם רק ליחה לבינה ויש לפקפק על זה והעיקר כמרן זצ"ל

ולכאורה הי' אפשר לומר דדם כ"ש יותר מסתבר לתלו' במאכול' מבמקור שהרי דם כ"ש אין דרך לבוא ממקור ונהי דהיכ' דבא גם ליחה לבינה לא שייך זה אבל בנמצא בעד ולא הרגיש' יש לומר דמסתבר יותר לתלו' במאכול' משום דאין דרך לבוא דם כ"ש וכמ"ש הס"ט סי' קפ"ג ס"קד מיהו הא דתלינן בעד שאינו בדוק במאכולת קבלתי ממרן זצ"ל לאו היינו כשיעור גריס הנאמר בכתם דבכתם אפילו בזה"ז תלינן עד דאיכ' שיעור גריס שהוא קרוב לזילבערן גראשין שלנו כיון דאצלם הי' שכיח מאכולת כזה לא גזרו בזה וא"כ נשאר מותר גם לדידן וכמ"ש המעיל צדקה בסי' כ"ז משא"כ בעד שאינו בדוק תלינן רק בדם המאכולת כפי המצוי עתה והוא שיעור קטן בכ"ש

ו) ואחר שביררנו דיני הרגשות ומה שתלי' בד"א נבוא לדין רואה דם מ"ת והנה כ"ז שלא הוחזקה אצל בעל הא' הוא מותרת לו מטעם חזקת טהרה כיון דליכ' ריעות' עדיין לכ"ע סמכינן על החזקה ומה דראתה א' או ב' כיון דאינו נקבע עדיין לא חיישינן עלה כיון דאין דרך אשה לראות בכה"ג ויש בזה ג' טעמים אע"ג דבעלמ' גם בווסת שאינו קבוע חוששין כאן לא חיישינן או משום דהוי כווסת קפיצת שכל זמן שאינו נקבע לא חיישינן אם אינו ביום ידוע וכמ"ש הנוב"י סי' מ"ג או משום אינו קבוע לא אסרינן על בעלה לעולם או משום דהוי ס"ס שמא לא תראה ואת"ל תראה שמא הוא מהצדדים וכמ"ש הסמ"ג הטעם הוא דשרי' לבעל הב' וג'

אמנם גוף הספק הזה דחיישינן שמא הוא מהצדדים הקשו הפוסקי' הא קי"ל במשנה פ"ב דנדה דף י"ח דחזקת דם הוא מן המקור ולא מן הצדדים עיין בטו"ז רסי' ק"ץ ובמנח"י שם ומ"ש המנח"י הטעם הואיל ורוב נשים אינם רואין דם מ"ת זה אינו מספיק לפי ענ"ד דהרי באשה שאין לה ווסת לא שייך זה דאדרב' כ' הרמב"ן והר"ן סו"פ אלמנה ניזונית דדרכה לראות גם מ"ת אלא נראה הכוונה דנהי דרוב דמים באין מהמקור אמנם בנשים הרואים דם מ"ת אין רוב שבא להם הדם מהמקור אדרב' אפשר שרוב נשים הרואין מ"ת הדם בא להם מהצדדים ועכ"פ מידי ספיק' ופלגא ופלגא לא נפקא וכיוצא בו אמרינן במס' מכשירין פ"ב מ"ט דאזלינן אחר רוב אוכלי בשר ולא אחר רוב בשר ובתשובת מעיל צדקה סי' ס"ח כ' דמצרפין גם דם עלי' לצדדים והוי פלגא

ועכ"פ סיבת ראיית דם מ"ת או מחמת חימוד וחימום טובא רואו' כמ"ש הס"ט בסי' קפ"ו או מחמ' חבטת השמש וכמ"ש הרמב"ן בפ' אלמנה הנ"ל או מחמת הצדדים ובזה תלי' נמי אי נימא דווסת הרואו' דם מ"ת חשיב כווסת הקפיצות או כאוכלי שום ופלפלין עיין בש"ך סי' קפ"ז ס"קלה ובנוב"י סי' מ"ג דאי מחמת חימוד א"כ הוי כאכלה שום ואי מחמת חבטה הוי כווסת הקפיצות וממ"ש הש"ע לקמן סעי' י"א כרשב"א בתשובה דחוששין אפי' באינה קבוע אם הוא ליום ידוע או הפלגה ידוע קשה אמאי לא תהי' מותרת מטעם ס"ס (ואפשר כיון דהי' ביום ידוע מוכח דאינו מן הצדדים ולפי"ז בכה"ג אפילו נישאת לאחר אינו מותרת בהם) וצריך לומר דהוי כעושה ס"ס בידים וכיון דאפשר להמתין בעונה אחרת ודווקא לענין שלא לאסור לגמרי סמכינן על ס"ס וא"כ צ"ל הא דלא חיישינן אפילו ביום שאינו קבוע צ"ל מטעם הנ"ל דהוי כווסת הקפיצות וכמ"ש הש"ך) אמנם לפי הנ"ל אי נימא כהש"ך א"כ אפילו קבעה ג"פ הוי רק כאילו קבוע וכמ"ש הנוב"י שם והוי ספק וא"כ להוי ס"ס שמא לא תראה ושמא מצדדי' ואמאי אסרו לראשון ונראה מכח זה דלא כש"ך אלא דהוי כווסת הגוף והא דלא אסרי' בפעם אחת הוא מטעם הט"ז שם ס"קיו דמשום חשש אין אוסרין אותה לעולם וכמ"ש לעיל

ז) ברואה ג"פ מ"ת בבעל הראשון אסורה לו ומותרת לאחר עד ג"פ והטעם דאסירה לו כיון דהוחזקה בוודאי תראה בכל פעם ואע"ג דאכתי איכא ספק שמא מן הצדדים וא"כ שוב הי' לן להעמיד האשה על חזקתה ולתלות שהוא מן הצדדים אמנם כבר ביררנו בדין ה' דבספק השקול לחודא לא מטהרין ולא אוקמא אחזקה לכל הפחות מדרבנן אמנם עדיין קשה לפי מ"ש הרשב"א בתשובה סי תתל"ט דווסת זה גם לדידן מדרבנן לפי מאי דקי"ל ווסתו' מדרבנן