מהר"ם שיק יורה דעה יא

נקיים די במכה שמוציאם שם הו"א דהיינו דווקא בשעת תשמיש ויש ספק צדדים משא"כ שלא בשעת תשמיש לא סגי וצריך שתדע שממכתה בא הדם הזה ולכך אשמעי' רבותא דאפילו שלא בשע"ת ג"כ די שתדע שמכתה מוציא דם לפעמים

ולפי"ז לדברי הש"ך בנ"ד שלא בשעת תשמיש צריכין שנדע שמכתה מוציא דם אמנם בסד"ט הביא מתשובת הב"ח סי' פ"ד ופ"ה דפסק דאפילו ראתה שלא בשעת תשמיש א"צ ז' נקיים אם יש לה מכה וראתה שלא בשעת ווסתה א"כ א"צ לנאמנות הרופא כלל דהרי יש לה מכה ובפרט דע"י מיעוך הכלי ג"כ יש לחוש לדם צדדים ואפילו להש"ך אם נאמר כח"ס הנ"ל דנאמנים על הכלל א"כ נאמינהו עכ"פ שדרכה של רפואה זו להוצא דם וא"כ לכ"ע נאמן ובפרט ברגלים לדבר ורופא ישראל וליתר שאת יש לצרף קצת דברי תשובת ב"י סי' קט"ו מובא בסד"ט סי' קצ"ו קרוב לסופו שכ' דיש לספק אולי דם טהור הוא אע"ג דמה"ד רק ה' מיני דמים טמאים ואנן דלא בקיאין מחמירינן בכל מראה דם מ"מ מידי ספיק לא נפקא והסד"ט הסכים והאריך שם בספק חסרון ידיעה לכל העולם יעוי"ש ואני אם אמנם שעלתה מחשבה זאת על דעתי זה זה עשר שנים די"ל כן מ"מ יראתי להוציא דברים עלי מן השפה ולחוץ דא"כ בכל רואה מחמ"ת שהוא רק ספק דאפשר אחר התשמיש ראתה ובפרט לדידן דמחמירינין אפילו בסמוך משום דאין בקיאין בשיעור רמ"ת ואם נצרף עוד ספק דם טהור וא"כ כל רואה דם מ"ת הוי ס"ס ונצרף עוד חזקת טהרה דגוף וחזקת היתר לבעלה א"כ הי' ראוי להקל

וע"כ צ"ל כמ"ש בר"ן בפסחים דף ל' לענין דשיל"מ אע"ג דחמץ לאחה"פ ג"כ אסור מדרבנן מ"מ הוי דשיל"מ דחכז"ל לא להקל אמרו דבר זה שיהא אסור אחר הפסח ועי"ז יפקע מיני' שם דשיל"מ וחומרא דפסח אלא להחמיר אמרו וכן בזה נאמר כן דלא להקל אמרו שאין בקיאין במראית הדם ומסתמא גם בשו"ת הב"י צרפו רק לסניף בעלמא וגם אני אומר אחר שכבר צרפו מאור ישראל לשאר סניפים ואומר אע"ג דס' חסרון ידיעה לא הוי ספק מעליא אמנם הש"ך ביו"ד סי' נ"ה הביא ממשאת בנימין דבס"ס יש לצרפו ולהקל והש"ך חולק וכ' הפמ"ג דבהפמ"ר יש לסמוך על המ"ב להקל ובשו"ת שואל ומשיב ח"ב סי' פ"ט הביא בשם איסור והיתר דרק מדרבנן הוא דלא הוי ספק ואני הוכחתי במקום אחר מכח קושית מעין החכמה שהקשה על הרמב"ם דס"ל דספק מה"ת לקולא מקרא דעץ אשר תדע כי כי לא עץ מאכל משמע אבל אם לא תדע אלא הוא ספק לך דאפשר דעץ מאכל הוא אסור ומוכח דס' אסור מה"ת ואלא ע"כ צ"ל דספק כזה מה"ת אסור גם להרמב"ם וכעין זה כ' בחוו"ד סי' ק"י בשם מהרי"ט דספק דאיכא לברורי מה"ת אסור ולפי"ז יש לדחות הראי' הנ"ל וא"כ ספק לכל העולם מותר מה"ת

עוד יש לצרף דהנה הפליתי הקשה על דברי המרדכי איך הוא סומך על שלא בשעת ווסתה על חזקה דאורח בזמנו בא הלוא ק"ל ווסתות דרבנן ומה"ת אין כאן חזקה ואמרתי זה כביר דהרי עיקר סברא דווסתות דרבנן הוא משום דחזקת טהרה מנגד לה אע"ג דבריש נדה אמרי' דאשה כיון דמגופה קא חזיא ועלולה לראות איתרע לה חזקתה כבר כ' שו"ת פנ"י סימן א' דזה דווקא לטהרות ולא לבעלה ועוד דהתם ליכא מידי למתלי משא"כ בזה דאיכ"ל ויש מקום לתלות ול"ש רוב מן המקור עכ"ל וכל זה בשעת ווסת איכא עכ"פ חזקה אורח בזמנו בא משא"כ שלא בשעת ווסת דשני חזקות מחזקות זו לזו י"ל דלכ"ע חזקת טהרות מן התורה ואלימא טובא ובזה פרשתי עוד מה שתמה הפליתי על תשובת מהר"ם שכ' דשלא בשעת ווסתה טהורה אפילו אינה מרגשת דבאה מן המכה למ"ד ווסתות דרבנן ותמה הלוא אי ווסת מה"ת כ"ש דטהורה שלא בשעת ווסתה ותי' דצ"ל אפי' ווסת דרבנן עכ"ל ולפי ענ"ד י"ל דדווקא למ"ד דרבנן דא"כ חזקת טהרה אלימא וכנ"ל אבל למ"ד ווסת דאורייתא א"כ חזקת טהרה ליתא כיון דמגופה קא חזיא וגם חזקה דאורח בזמנו בא אינו אומר דאינו מקדים לבוא דאפשר דכוונתו דאם לא בא עד זמן הקבוע לו אז חזקה אלימתא דמסתמא יבוא אבל אפשר עכ"פ שיקדים א"כ אפשר דלא סמכי' שלא בזמנו

ועכ"פ להלכתא דקי"ל דווסתות דרבנן א"כ שלא בשעת ווסת חזקה אלימא דטהורה והנה מצאתי כעת סברא זאת בסד"ט שכ' שראה כן בפוסק אחד וגם משמע כן מרן שבועות דף ר"נ יעויי"ש בסי' קפ"ז אות י"ד וא"כ אפשר לומר כדעת תשובת ב"י הנ"ל דאפשר דם טהור ועכ"פ כיון שהרופא ישראל אומר ברי לי ראוי להאמינו בצירוף כל הנ"ל וגם בחת"ס הביא סברת הסד"ט אלא שהאריך שם לתמוה על חזקת טהרה כיון שוודאי עשוי' להשתנות ועכ"פ בין ווסת לווסת דאינו עשוי להשתנות כלל מודה דחזקה אלימא הוא ולפי ענ"ד י"ל קושית החת"ס סי' קס"ח על חזקת כיון דעשוי' להשתנות והביא ראי', מדברי הר"ן שהביא הב"י ביו"ד סי' ר"א ובש"ע שם סעי' ס"ה מקוה שמימיה מתמעטין ועוד בקדושין דף ע"ט דכיון דאדם עלול להחלות לפרקים גריעא חזקת בריאת דידי' ולפי ענ"ד י"ל דבענינים אלו אפשר כל רגע שנשתנה החזקה ואין שום זמן שנאמר עכשו תהי' המקוה שלימה זמן מה או האדם יהא ברי דכמו שאפשר שתחסר המקוה או שיחלה האדם למחר כן ממש אפשר שנחסר המקוה או שנחלה האדם עתה ואין כאן שום חזקה אלימא משא"כ בחזקת טהרה של האשה יש זמן מוגבל וקבוע אשר בה בוודאי תהי' טהורה אם לא באיזה סיבה אבל בדרך הטבע בוודאי טהורה אלא שיכול להשתנות לזמן קבוע דהיינו לסוף שלשים וכדומה וא"כ כיון שיש זמן שחזקה זו אלימא מחזיקין לה כ"ז שאפשר כמו חזקת חי אע"ג דסוף האדם כו' מ"מ כל זמן שאפשר מחזקינין בחזקה וה"ה חזקת טהרה

אלא שיש לחוש עפ"י מ"ש בנדה דף ע"א על מתני' דב"ש אומרים דכל הנשים מתות נדות ופריך הגמרא מ"ט דב"ש אילימא משום דכתי' ותתחלחל המלכה ואמר רב מלמד שפירס' נדה ה"נ אגב ביעתותא דמה"מ ראתה והא תנן חרד' מסלקת הדמים ומשני ל"ק פחדא צמית ביעתותא מרפיא וכו' ולבסוף מסיק טעמא אחרינא הנה היוצא מזה דביעתותא מרפיא ידה המקור וא"כ גם כאן י"ל דמחמת ביעתותא שהרופא עוסק בה בפנים אפשר דחזיא ולכאורה זה אינו דהא זה הוא רק אליבא דב"ש ואנן קי"ל כב"ה ובפרט דלמסקנא גם לב"ש לא צריכין לזה אמנם כבר כתבו התוס' שם דמרב לחודא הוי מצי להקשות אמתני' דחרדה מסלקת הדמים אלא וכו' וא"כ גם בלא מתני' קשה ממתני' על רב וצריך לתרץ כחילוק הנ"ל וא"כ הדרא חששא הנ"ל

אלא דנראה לי לפי ענ"ד לתרץ קושית התוס' שהקשו למאי צריך לאתויי' הכא הקושיא מרב על מתני' דהנה דבר זה ידוע בטבע דבשורה טובה או בשורה כו' שנשמע בפתע פתאום יכולה להביא לידי מיתה רח"ל לפעמים ואפשר דג"כ מביא דם והרמב"ן על התורה כ' גבי יעקב ויפג לבו שנשאר עומד מתנועתו כאלו מת אמנם ידוע גם כן דאם מקדימין אל האדם איזה הקדמ' קודם שמבשרין אותו הבשור' אז אין לידאג כיון שלא שמע הבשורה בפתע פתאום וכ"כ הגאון בעל פרי תואר בספרו אוה"ח עה"ת ע"פ ויגידו לו לאמור עוד יוסף חי שהקדימו לו דברים בכדי שיוכלו לאמר לו אח"כ עוד יוסף חי שלא תהא הבשורה פתאומיית וימות ולפי"ז י"ל דמרב לחודא לא קשה על מתני' דאף דחרר' מסלקת הדמים דגבי אסתר שהי' בפתע פתאום גרם לה לביאת הדם כמו שאפשר שיגרום למיתה ח"ו אמנם חרדה מסלקת אפשר בדבר שאינו באה פתאום כל כך

אמנם כיון דעל מתני' דנשים מתות נדות אומר ג"כ כדרב והא חרדה דמהמ"ו ג"כ אינו באה בפתע פתאום דמסתמא קודם לכן כבר יודעת ומרגשת שמוכנת למות שמרגשת בעצמה גם קודם ואעפי"כ קאמר דגורם לביאת הדם א"כ שפיר מקשה ממתני' דחרדה מסלקת וא"כ כשמתרץ לחלק בין פחדא דהיינו דאגה מסלק הדמים אבל ביעתותא גרמת להזלת הדם ואין חילוק בין פתאום לאינו פתאום וא"כ למסקנא דלא קשה ממתני' לא נשאר רק לתרץ מרב על מתני' דחרדה א"כ שפיר נוכל לתרץ כתירוצי הנ"ל לחלק בין פתאום לאינו פתאום וא"כ בנשים הללו שיודעין מקודם ואינו בא פתאום וא"כ אפשר דלא יגרום להזלת הדם

עוד י"ל על קושית התוס' הנ"ל דהנה במגילה דף ט"ו מייתי הא דרב ור' ירמי' חולק ומפרש שנצרכה לנקבי' וא"כ לדידי' ל"ק ממתני' דחרדה ע"כ בלא מתני' דנדה דמוכרח כרב לא מקשה מרב דאפשר דלא קיי"ל בהא כוותי' כיון דלאו לענין דינא פליגו אמנם כיון דממתני' דנדה מוכח כרב א"כ מקשה ממתני' דחרדה ולמסקנא דלא קשה ממתני' לא תקשה מרב לחודא דאפשר דלא קי"ל כוותי' והראי' דלא מובא בשום פוסק קדמון הך דינא דרב וצע"ג אמנם במג"א סי' ג' ס"ק י"ד הביא דדוחק לחלק בין פחדא לביעתותא היינו לענין בקיאות אין חילוק

והנה בסוטה דף כ' מוכח ממתני' שאמרו דהוציאו את הסוטה משם שלא תטמא את העזרה ומפרש שמא תראה נידה כדרב א' ע"כ צ"ל דגם ר' ירמי' במגילה דף ט"ו לא יחלוק ע"ז אלא שעפ"י קבלתו גם אסתר לא הי' כן אמנם אפשר עכ"פ להיות כן לכן הוציא את הסוטה וקצת מוכח משם נגד סברתי הנ"ל דגם אם יודעת מקודם יש לחוש שתתחלחל ותפרוס נדה שהרי משמע שם אחר שכבר עיניה היו בולטות חששו שתראה דם ורש"י כ' שם שגם זה הי' פתאום שלא היתה חרדה עד עכשו ופתאום מרגשת בצערה ועכ"פ מוכח דהא דרב דינא הוא ואין חולק בדבר לדינא א"כ תמוה גדולה על הפוסקים שלא הביאוהו להלכה

ע"ב נראה לי שלא הוצרכו להביא דין זה דממנ"פ אם מרגשת בעצמה שפירסה נדה מה לנו מאיזה סיבה בא הא אין שום חולק ואם לא