מהר"ם שיק יורה דעה קיד

תשובה קע"ב בעזהי"ת יום ה' לסדר נשא תרל"ח לפק פה חוסט

הפועל ישועות ישמחהו בחג השבועות להרב המופלג בתורה וביראה חרוץ ושנון שלשלת היוחסין מוה' שמעון סופר ני' יושב בשבת תחכמוני בק"ק פרעשבורג יע"א

מכתבו קבלתי ובו נשאלתי לחוות דעתי בענין אחד שעלה בזקנו שער לבן והוא עדיין אינו זקן והשער לבן מגנין אותו וקי"ל ביו"ד סי' קפ"ב דהתולש שער אחת לבנה מתוך שחורות עובר בלאו דלא ילבש גבר שמלת אשה אמנם היינו בתולש אבל מספקא לי' למעלתו אי רשאי לסרוק זקנו דהרי בנזיר קי"ל דנזיר חופף ומפספס אבל לא סורק אי משום דסורק הוי פס"ר כדפרש"י או משום דמכוון להשיר נימין המדולדלין וא"כ הוא הדין גם כאן בנ"ד אפשר דסורק אסור וכבר נשאל כיו"ב מרן הגאון בעל חת"ס בחיו"ד סי' קל"ט וסי' ק"מ אודות היתר סריקת הפיאות ומעלתו צידד ופלפול לכאן ולכאן שאם נאמר דשער אחד הוי רק ח"ש ואי ח"ש אינו אסור בשער איסורין רק מדרבנן ואמרינן כדעת מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בתשובה הנ"ל דבדרבנן פ"ר מותר בשאר איסורין א"כ יש היתר בנידון הנ"ל וגם צידד לומר אם נימא דשער א' הוי ח"ש ואסור רק מדרבנן וכיון דגנאי גדול הוא לו לילך בלא סריקה וגדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת אפילו בקום ועשה וכמבואר במג"א סי' י"ג ס"ק ח' ועוד האריך בפלפול

ולפי ענ"ד בוודאי לפי הסכמת הפוסקים אנו קיי"ל בכל איסורין שבתורה ח"ש אסור מן התורה ואפילו בשבוע' פסק הרמב"ם והמחבר בסי' רל"ח סעי' א' ס"ק א' ובש"ך דאם נשבע שלא אוכל סתם אסור בכ"ש וכ' שם הש"ך משום דח"ש אסור מה"ת והר"ן רפ"ג דשבועות נתן הטעם כיון דהש"ס מסיק בטעמ' דח"ש אסור מן התורה משום דחזי לאיצטרופי וחזי לאיצטרופי שייך בכל האיסורין וא"כ מסתמ' בנ"ד נמי ובאמת מכח זה קשה לי על המל"מ בפ"א מהלכות חמץ ומצה הלכה ז' שכ' בשם רמ"ך דחמץ בעי קרא בפ"ע לא יאכל מפני שיש היתר לאיסורו ולהרמב"ם לשיטתו זה אי אפשר דהרי הרמב"ם סובר דגם לענין שבועה הוי ח"ש בכלל ואף דהתם ג"כ יש היתר לאיסורו ואעפי"כ כ' הר"ן הטעם שבכל איסורין שבתור' חזי לאיצטרופי וא"כ משמע לדינ' דקי"ל בכל איסורין ח"ש אסור מן התורה

ובלא"ה נראה בנ"ד דמיירי דאינו אלא שער א' לבינה בין השחורו' וזה הוא שמגנה אותו ואם הוא לוקח אותה הרי הוא שיעור שלם דהרי הרמב"ם בפ"ב מהלכות עכו"ם פליג עם הראב"ד דלהראב"ד בשער א' אפילו איסור אין בו ולהרמב"ם יש איסור אפילו בשער א' וע"כ פלוגתתם ביש שם שערות הרבה ולפי ענ"ד הרמב"ם והראב"ד לא פליגו כלל דהרמב"ם מיירי בשאין לו אלא שער א' לבינה בין השחורות ולכך אם תולשו עובר בלאו אבל הראב"ד מיירי שיש שם הרבה לבנות ותלש רק אחד מהם ואז בוודאי אינו עובר בלאו ואז גם הרמב"ם סובר דאינו עובר בלאו ואפשר דלפי"ז אין כאן איסור כלל לפי דעת הראב"ד וכן מסתבר וכ"כ המנחת חינוך שם במצוה זו שהרי כל האיסור שלא ילבש גבר שלא יתלוש שערות לבנות מתוך השחורות מפני שהוא מתיפה עצמו כנשים ואז שייך הל"ת דלא ילבש וכו' אבל אם מיירי שיש שם שערות הרבה לבנות ואם תלש אחד מהם אז בוודאי אינו מתיפה במה שלקח אחת לכן אפשר כסברא השני' של הראב"ד דאפילו איסור אין בו ויהי' איך שיהי' טעם שכ' מעלתו אינו מספיק בין אם נאמר כמ"ש הב"ח דהוי רק ח"ש ובין אם נאמר כסברתי דבכה"ג אפשר דהוי לאו דלא ילבש וכו' וא"כ הוא בוודאי אסור ולא סגי בטעם שכ' מעלתו

ולפי ענ"ד כיון דמבואר מלשון הפוסקים בסי' קפ"ב הנ"ל וגם שאר דברי הפוסקי' דעיקר האיסור של לא ילבש גבר שמלת אשה הוא משום דלא יתקשט האיש קישוטי אשה וא"כ אם אינו מכוון לקישוט אלא סורק שערו משום נקיות וכן המנהג שאנשים סורקים את ראשם ואת זקנם ומשו"ה אפילו אם ע"י הסריקה נתלש גם השערה הלבנה הוי דבר שאינו מתכוון ודבר שאינו מתכוון מותר בכל התורה כולה ואין לומר דהוי פ"ר כמו דאמרינן גבי נזיר חופף אבל לא סורק דזה שייך דווקא לענין נזיר דכל שער ושער שתולש הוא עובר אבל כאן דאינו עובר אלא א"כ תולש השער לבן ורוב השערות אינם לבינו' אפילו אם נימא דמקרי קבוע וכמחצה ע"מ דמי והוי כמחצה לבנות ומחצה שחורות מ"מ וודאי לא הוי פס"ר דמאי חזית לומר דיתלוש יותר מן הלבנות ממה שיתלוש מהשחורות והוי דבר שאינו מתכוון ושרי אם הסורק אינו מכוון לתלוש הלבנה דווקא ושרי ממנ"פ אם אין בראשו רק שער א' לבנה ואיכ"ל דעובר בלאו כמ"ש איכ"ל דהוי דבר שאינו מתכוון ואם יש כמה שערות ויתלוש אחד מהן כבר כ' הראב"ד דבכה"ג דאינו מתיפה עצמו בזה א"כ אפשר דאפילו איסור' ליכא ואני כתבתי לעיל דאפשר דגם הרמב"ם מודה בזה לסברת הראב"ד וגם המנחת חינוך כ' דסברת הראב"ד הוא נכונה

אמנם, זה א"ש לפי מ"ש מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בחיו"ד סי' קל"ט וק"מ דעיקר הטעם הוא דאסור משום פס"ר ומאי דאמ' בגמר' דכל הסורק לתלוש שערות מדולדלין מתכוון לא בא אלא לומר דהוי פס"ר דניח' לי' אמנם אם נימא דגמר' הוא טעם אחר דכל התולש מכוון להסיר הדלדולין ואין זה אלא אומדנ' אבל אם אומר על עצמו ברי שלא כוונתי לתלוש שערות המדולדלות הי' נאמן על עצמו ולא היו יכולין לעונשו דאדם נאמן על עצמו כמ"ש הפנ"י בקונטרס האחרון בכתובו' דף כ"ב ולכך כ' רש"י דאפילו בכה"ג חייב בשבת משום פסיק רישא ואיכא ב' טעמי' ואפי"ה נראה כיון דהשערו' המדולדלו' אינם קבועים ואינם נכרים ורוב השערות אינם מדולדלים וא"כ החשש של השערות המדולדלים אינה קבוע ורוב שערות הם שאינם מדולדלים ולא הוי קבוע ואזלינן בתר רובא ולפי מ"ש השמ"ק בסופ"ק דכתובו' דהא דילפינן קבוע מוארב לו וקם עליו בט' ישראלי' וגוי אחד אפי"ה פטור ופרש"י דאי הוי כרוב ישראל אמרינן דכוין על הישראל וחייב מיתה אבל אי אמרינן קבוע הוי כמע"מ ואמרינן מאי חזית שכיוון על ישראל דלמא כיוון על הגוי וא"כ אפילו נמצא אח"כ דהנהרג הוא ישראל מ"מ פטור משום דאמרינן במחשבתו מאי חזית דכיוון על ישראל כיון דהוי מחצה על מחצה וא"כ שערות המדולדלין לא הוי קבוע ורוב שערות אינם מדולדלים וא"כ כוונתו על הרוב שאינם מדולדלים כמ"ש רש"י הנ"ל שהובא שם בשמ"ק וא"כ בוודאי פטור אפילו אם נתלשה השערה הלבינה כן נראה לפי ענ"ד ונהי דבנזיר שייך פס"ר אבל בנ"ד רשאי לסרוק אם אינו מכוון

ועוד. אמרתי טעם אחר להתיר עפ"י מ"ש הר"ן בחולין בסוגיא דריח' מילת' דגבי הנאה ל"ש פ"ר וכו' וה"נ בכלאים דכתיב לא תלבש וכו' והיינו דרך לבישה וה"נ דכתיב לא ילבש גבר שמלה וכו' אמרינן ג"כ אם הוא מכוון ליפות א"ע כנשים נהי שעל הר"ן הקשה הטורי אבן ר"ה דף כ"ח ע"א בנדר הנאה ממעין דאסור לטבול בו בימות החמה משום דהנאה הוי פס"ר ושמעינן דבהנאה ג"כ אמרינן פס"ר ואני אמרתי במקו"א די"ל דס"ל להר"ן כרשב"א המובא בב"י ביו"ד סוסי' קכ"ג דרחיצה הוי כשתי' ושתי' הוי כאכיל' ובאכיל' מודה הר"ן דאמרי' דדבר שאינו מתכוון אסור ולכן אסור בימוה"ח כן אמרתי אלא שגוף הדין של הרשב"א הקשה עליו המגינת שלמה בשבת דף מ"ב גבי רחיצה בשבת עיי"ש ובמקו"א הארכתי בזה ועכ"פ נראה לפי ענ"ד דאם אינו מכוון להסיר השערות המדולדלות אלא כוונתו לסרוק כדרך שסורקין האנשים משום נקיות מותר אפילו בנידון הנ"ל כ"נ לפענ"ד ואחתום בברכה המשולשת ידידו הדור"ש: הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה קע"ג

בעזה"י עש"ק פ' חקת ובלק שנתרל"ח לפ"ק פה חוסט יע"א

, החיים והשלום וכל טוב לתלמידי הבחור המופלג כהורר גרשון שטערין מק"ק ה' מאדא יע"א

מכתבך קבלתי ואם אמנם שלא הי' ראוי להשיב לך משום שאין אתה בעל הוראה שאתה כותב סברות בדין שהוא איסור דאוריית' אלא שלא יהא נשאר מארק גזול בידי אמרתי להשיב לך על ששאלת בחור אחד שנתלבנו שערותיו ורוצה לצבוע אותם שחור וכבר אסרו זה בספר דברי חיים סי' ס"ב ובשו"ת שואל ומשיב סי' ר"י ועל לבך עלה להתיר ולהכניס ראשך בין הרים גדולים ורצה לומר דלא קי"ל כראב"י אלא במתניתן אבל זה הוא ברייתא דראב"י מחייב ורבנן לא מחייבו ורק מדרבנן אסור ואמרת דלפעמים נמצא ברמב"ם שכ' דלוקה וכוונתו על מכות מרדות דכן מצינו כמה פעמי' דלוקה הוא מכות מרדות וגם כתבת כיון דאין זה מום בכהנים ולפי מה שהוכחת והיינו משום דרשאי לצבוע ועוד הארכת בדברים שאין ראויין להאמר וכ"ש להכריע בדברים כאלה בדין איסור דאורייתא ולבחור אין תכלית רק שילמוד סוגי' עם פוסקים ראשונים להבין עומק דברי חכז"ל אבל לא לדלג על ההרים וגבעות ממקום למקום מבלי שום לב אל עומק הענין

ובגוף. הדבר בוודאי דעת רוב הפוסקים וכך הוקבע בש"ע דלצבוע שערות לבנות לשחורות הוא איסור דאוריית' כראב"י ואף דמצינו לוקה היינו מכת מרדות והיית יכול להביא מסוגי' זו עצמה דאמרי' בנזיר דף נ"ח דלוקה היינו מכות מרדות אבל זה אפשר לומר בדברי המפורשים או אפילו בגמר' אבל בדבר הנאמר לספק הלכה ובפרט בס' הרמב"ם הוא לידע אם הוא איסור דאוריית' או איסור דרבנן והם בוודאי כתבו בדיוק ולוקה היינו בוודאי מלקות דאוריית' וכראב"י וכן דעת התרגום אונקלוס כדעת ראב"י והתרגום אמרו ריש מגילה שהוא מפי ר"א ור"י וכן משמע פשטות הלשון במכות דף כ' ע"ב שם אמרינן דאסור אף בחול ללקוט לבנות מתוך שחורות משום לא ילבש וכו' ונהי דהריטב"א שם מסתפק לי' אם רק איסור הוא או מלקות מ"מ כיון דהביא הגמר' הקרא נהי דנקט