מהר"ם שיק יורה דעה קיג

בגט ואפילו בגט שאינו צריכין להיות נזהר לכתוב כל השמות ומטעם זה בפולין אין כותבין בשום גט כינוי שם גיות שיש ליהודי כדאיתא בס' חידושי אנשי שם ונהי דמרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל כ' בתשובת אה"ע סי' קי"ח דכיון שקרא עצמו בשם ההוא צריכין להזכיר גם בגט יעיי"ש וטעמו ונימוקו עמו ואני מזהיר כמה פעמי' גדרשותי על האיסור ההוא וכל ימי הזהרתי את בני ובנותי על האיסור ההוא ובעזהי"ת לא שמעתי שילמדו ח"ו לעשות כמעשים של הקלים הנ"ל וראוי לכל בר ישראל הנאמן לה' ולתורתו להזהיר את ב"ב ואת הסרים למשמעתו על ככה והשומע ישמע ותבוא עליו ברכת טוב דברי הדו"ש וחותם בברכת כוח"ט

הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה ק"ע

נ"ה יום ג' לסדר האזינו יום דסליחות תרל"ח לפ"ק פה חוסט

כשמוע קול שופר יוחק לחיים טובים בספר הרב הגדול המופלג כש"ת מוה' יונה צבי ני' בערינפעלד אבדק"ק דעברעצין יע"א

מכתבו קבלתי ובו ביקש ממני לחוות דעתי בעובדא שאירע באחד מהחדשים שהביא מצבת אבן להעמידו על קבר חותנו וחקק על ראש האבן תמונת הנפטר בצורה בולטת הראש וחצי הגוף ושאלו אותו החברא קדושה על זה והשיב להם מעלתו דאסור להציב אבן כזה ואעפ"י שהוא רק ראש וחצי גוף אפי"ה אסור דהרי הסמ"ג שהובא בש"ך סי' קמ"א סק"ב אוסר וגם שאר אחרונים הביאו דאין להקל ושאילת יעבץ מובא בפתחי תשובה ומרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בחלק השישי סי' ד' כ' גם כן דבבית הקברות בוודאי אסור כיון דמתפללין שם הוי כבית הכנסת עכ"ל בקצרה

בוודאי יפה פסק מעלתו ני' והדין דין אמת וכן פסק ג"כ המהרי"ט ביורה דיעה ח"ב סי' ק"ה וכן נראה לי ג"כ מסברא דהרי האיסור ילפינן מקרא דסוף פ' יתרו דלא תעשון אתי ודרשו חכז"ל לא תעשון אותי משום דהאדם נברא בצלם אלקים ויש בו חלק אלוה והיינו בהראש שהוא חלק העליון של האדם כמ"ש בס' החינוך מצוה מ"ט א"כ אדרבה עיקר האיסור הוא משום הראש ונהי דעיקר האיסור הוא העשי' הרבה דיעות יש בר"ן ע"ז דף מ"ג דגם השהיי' אסור ולכ"ע אסור משום חשדא ותמהני על מ"ש מרן הגאון בתשובה הנ"ל דאנן קי"ל דברבים ליכא חשדא לחד דיעה ביו"ד סי' קמ"א ותימה דמדן הגאון זצ"ל כ' בעצמו בתשובת חת"ס חאו"ח סי' ס' דזה דווקא דבר שהוא לרבים משא"כ נידון דהכא דהוא של יחיד וצ"ע ובפרט במקום שמתפללין כמ"ש מעלתו ני' בשם מרן זצ"ל

ובלא"ה ג"כ אסור להעמיד המצבה הנ"ל על קבר המת דהרי אנו מצווין עפ"י התורה לחוש על כבוד המת כמו דאיתא בברכות פ' מי שמתו ובש"ע בכמה דוכתי ואם מעמידין על קברו דבר שאסור ואין רשאין להתפלל שם הוי ביזוי להמת וא"כ החיוב למחות וכ"ש שהרי בית הקברות הוא כמו חצר השותפין ובחצר השותפין אין רשאין להעמיד דבר שהשותף חברו מקפיד עליו וא"כ בוודאי יש בביה"ק ההוא אנשים שהיו חייהם בדרכי התורה ובוודאי לא ניחא להקברים אשר הם קרובים ושכנים לקבר ההוא שהרי למדו חכז"ל מקרא דאין לקבור צדיק אצל רשע וכו' והה"ד אצל קבר שאסור להתפלל שם ובוודאי לא יעשה כן בישראל ואסור לעשות כן עפ"י דיני התורה ובוודאי אנו מחוייבין למחות למי שרוצה לעשות נגד דת של תורה ולבזות המת ושאר המתים

ומה שאמר האיש הנ"ל שבשאר מקומות ראה ג"כ כזה ואפילו אם הוא אמת הראי' הוא שטות וכי אם אדם אחד רואה בחברו שעובר על איסור דאורייתא יביא לו ראי' ממנו שהוא מותר ומה שאמר שיניח לעשות מכסה קאפסע"ל על ציור הנ"ל זה אין בו ממש שהרי מבואר לעיל דהשהיי' אסור וכל הקהל עוברים על זה וחלילה לשתוק שלא למחות בדבר ההוא ושתיקה כהודאה דמיא ויש חילול השם בזה בפרהסיא וכמ"ש הרמב"ם בפ"ה מהיסוה"ת ועוברין ג"כ משום לא תחללו וכיון דביה"ק הוא כחצר השותפין ע"כ כולם עוברין ומבזין את המתים הקבורי' שם ולכך בוודאי מחוייבים למחו' בכל מה דאפשר

ומה שהעיר בסוף מכתבו על פאטאגראפי"ע כל החדשות כאלה אחת מביאה חברתה עבירה גוררת עבירה וכבר כ' מרן הגאון זצ"ל על ענינים כאלה באו"ח שאלה כ"ח דחדש אסור מה"ת בכל מקום כי היכא דלא לגררו בתרייהו כדאמרינין בברכות יהי' ה' עמו וחפץ ה' בידו יצליח הדו"ש

הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה קע"א

בעזהי"ת יום ב' לסדר ויצא תרל"ט לפ"ק חוסט יע"א

החיים והשלום וכל טוב להרב הגדול המופלג בתורה וביראה הישיש כש"ת מוה' יהודא ליבוש ספיר ני' האב"ד ור"מ דק"ק הומנא יע"א

מכתבו קבלתי ובו נשאלתי ע"ד מצבה אחת שהעמיד איש בלא רצון הגבאים דחברא קדישא והמצבה ההוא נכתבת בלשון עכו"ם וגם פרט השנה הוא באופן כמו שהאוה"ע מונים להנוצרי ושאל מעלתו אם רשאין להניח המצבה ההוא שם או אם לטוחו בטיט בפרט מה שכתוב בו הזמן להנוצרי או להשליך את המצבה החוצה והנה גוף הדבר הוא תימה בעיני איך העיזו האנשים ההם להעמיד מצבה בלי רשות הגבאים הרי ביה"ק הוא חצר השותפין וקי"ל דבחצר השותפין אין רשאין להעמיד שם דבר שחברו השותף מקפיד עליו כמבואר סו"פ חזקת הבתים וא"כ ביה"ק שהוא חצר השותפין וגם כל מת קונה מקומו ואין רשאין להניח רשע אצל צדיק כדאיתא בגמרא ברכות ובש"ע ורק הגבאים דחברא קדישא הם מחוייבים להשגיח על זה ומי שעשה שלא ברשותם שלא כהוגן מחוייבין הם לתקן

והנה. הקמת מצבה למת הוא המנהג שנהגו ב"י מימו' עולם ומפורש בקרא דיעקב אבינו עה"ש הוא שהעמיד מצבה על קבר רחל שנאמר בפ' וישלח ויקם יעקב מצבה על קבורת רחל עד היום הזה ומבואר דאבותינו הי' מדברים בלשון הקודש ולזה נקרא מצבה דהיינו לקיים בנו האמונה מלבד השארת הנפש אבל גם הגוף לא יכלה לגמרי אלא שיעמדו ויקימו בתחיית המתים המבואר בספרים שנשאר מן הגוף איזה עצם מה שממנו יצמח להקום בתחיית המתים וזה הוא מצבת קבורת רחל אפילו מה שנקבר הוא ניצב וקיים עד היום ואם כותבין על המצבה בשם לע"ז או שאר לשון לאומים הם תרתי דסתרי אהדדי דהמצבה הוא אות ולומד על עולם התחי' ואז יתוקן העולם במלכות שדי ומלכי זדון יעברו מן הארץ ורשעים ינערו מן הארץ וישראל יהיו עם אחד ולשונינו לשון התורה הקדושה הטהורה והאמונה יהי' לישראל ויהיו גוי אחד בארץ ואיך יכתבו על המצבה לשון לאומים שלא כמנהג המקור בעל המצבה שהוא יעקב אבינו עליו השלום ולא כמנהג הסוף של המצבה שמרמז על עולם התיקון והם עצמן מביישין את המת

ועל כאלו וכיוצא בהם אמר הפסוק בסוף ישעי' ורבים מישני עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפה ולדיראון עולם ולכך המנהג אצל בני ישראל לכתוב על המצב' תהא נפשו צרורה בצה"ח להחיותו עם כל מתי עמך ישראל ויש מקצרין והפירוש ידוע שהכל מרמז על עולם התחי' וחיי עולם אבל הכותבין בשאר לשונות שאין כותבין תנצב"ה וגם אין כותבין להחיותו עם מתי כל ישראל יש עליהם לומר שהם מהכת אשר לדיראון יקימו והם מבזין את המת ומרמזין זאת במצב' ההוא שהוא בלשון לאומים שהיא תעמוד וניצב ג"כ לחרפה ולדיראון עולם וא"כ הקרובים ושאר בני ישראל שאנו מצווים שלא לבזות מת הי' ראוי' מצד המת עצמו לסלק המצבה ההוא שלא להוציא שם לע"ז עלי' וגם על הקבורים אצלו ובלא"ה הרי אין אנו רשאין לשנות בתכריכין ושאר דברים הנוהגין וצריכין אנו להלביש בין גדולים החשובים ובין הפחותים בשוה וא"כ ה"נ לענין המצבה כן נראה לפי ענ"ד

והנה. כל זה כתבתי על גוף הדבר מה ששינוי לשון המצבה ללשון לע"ז אבל מה שעשו עוד שכתבו מספר השנים כדרך החדשים ג"כ בלשון לע"ז זה עבירה כפולה ומכופלת דמספר החדשים שלהם אינם מכוונים למספר ב"י ומה שסיימו במספר השנים למספר הנוצרי לדעתי זה איסור דאורייתא שהרי בתורה בפ' משפטים נאמר ושם אלקים אחרים לא תזכירו ואמרו חכמים וכן כתבו הפוסקים דאסור לומר לחבירו המתן לי בצד ע"ז פלוני' ומדנקט בלשון הפעיל תזכירו משמע שאפילו אינו מזכיר ממש ג"כ הוא בכלל איסור והמונה במספר נראה לפי ענ"ד דעובר באיסור ההוא על ושם אלקים אחרים לא תזכירו דנהי דתזכירו היינו בפה או בכתב לפי מאי שכ', המנחות חינוך מ"מ כיון דע"י המנין עולה על הזכרון מחשבה נראה דאסור דזיל בתר טעמא כמ"ש החינוך סי' פ"ו ופ"ז דלא ישמע על פיך וגם גרם אסור שעי"ז ניזכר זמן של ע"ז

וא"כ בני אדם ההולכים על הקברות וקוראים מה שכתוב שם א"כ המצבה ההוא גורמת לכמה עבירות וא"כ דבר שגורם עבירה וודאי ראוי להשליך חוצה כמ"ש צא טמא תאמר לו שדבר שנעשה בו עבירה מאוס הוא למצוה כמ"ש הלבוש באו"ח בסי' תרמ"ח ומרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל תי' בטוב טעם ויפה קושית המג"א כן נראה לפ' ענ"ד פשוט שכבוד המת הזה וכבוד שאר המתים אם אפשר להוציא אותה חוצה מהטוב ולכל הפחות להטיח את המצבה בטיט הדבוק מאוד ואינו נופל כן נראה לפי ענ"ד ואחתום בברכה בהחפזי רב וחפץ ה' בידו יצליח ידידו הדו"ש

הק' משה שיק מברפזאווע.