מהר"ם שיק יורה דעה קיב

בשעת הסכנה אפשר שיתרמי קילקול כזה ושפיר הביא הש"ס מעשים אלו והראבי' הביא עוד יותר ראי' דס"ל לראבי' דגם זה לא שכיח אם נבלות וטריפות אסורין בסחורה מה"ת דיטעה ישראל לסחור בהם ואי דאז הוי שעת סכנה שוב קשה למאי נפ"מ הביא הש"ס המעש' הזאת הא הוא מלתא דלא שכיח ואלא ע"כ דסחורה בנו"ט אינו אסור אלא מדרבנן ושכיחו גברא דלא חיישו לדרבנן וא"כ שוב אפשר דיתרמי קלקול גם כעת אבל המהריק כבר כתבתי לעיל דס"ל דוודאי אין מביאין ראי' מעם הארץ כן נראה לפי ענ"ד להסביר דבריהם שלא תקשה עליהם קושית הב"י והש"ך ועיין בתשובת מרן חת"ס חאו"ח סי' קנ"ט בסופו שכ' כיון דהותר משום סכנה דישראל שוב לא מקרי חקות העכו"ם וכיון דהותר הותר

תשובה קס"ז עוד להרב הנ"ל

ומה שהעיר מעלתו בענין אי נשים מצווין על לשבת יצרה הנה כבר ראית מ"ש בגליון מצות השם מצוה א' וגם כ' דשמעת ממני שיש לכאור' להוכיח כן מסוגי' דב"ב דף קי"ט ע"ב דפריך דהא אמר מר בת מ' שוב אינה יולדת ופי' רש"י דהקושי' איך המתינו וקשה הא אין האשה מצווה על פו"ר ונראה מזה ראי' למג"א דנשים מצוות על לשבת יצרה אלא דלכאור' קשה לפי"ז מאי מתרץ הגמר' דהמתינו לישא להגון הא כ' הרדב"ז והובא בחכ"צ סי' ק"ו דאין מעבירין בכה"ג על המצוה ואפילו לתה"ד בסי' ל"ה לזמן מרובה וודאי חיישינן למיתה ועיין בס' חיי אדם ונשמת אדם כלל ס"ה דהאריך בזה וא"ל דבאמת לגרמייהו עבדו ושלא כדין עשו מ"מ קשה דבדף ק"כ דרשו חכז"ל דמה שאמר השי"ת למשפחות מטה אביהן וכו' דעצה טובה אמר השם שלא ינשאו אלא להגון וא"כ הסכים הקב"ה עמהם וקשה אמאי הא שהיי' מצוה לא משהינן וצ"ע

ונראה לישב קצת די"ל באמת הם לגרמייהו עבדו ושלא כדין כיון שהמתינו עד שעברה עליהן מ' שנה ושוב אינה יולדת אלא עפ"י נס וא"כ אין שוב אצלם מצוה דלא לתוהו בראה ורק הקב"ה הסכים שאם ינשאו להגון להם שיהיו בעליהן צדיקים אז זכותם יסייע להן שיעשה להם נס ולעולם גם למסקנ' אמרינן דאשה מצווה על לשבת יצרה אלא שכבר הוכיח בס' בית מאיר שאין כופין אותה על כך

ובזה. לא קשה מה שהקשית מדברי הרשב"א בשבת דף ז' שכ' דבחצי' עבד וחצי ב"ח לית בי' עשה דלעולם בהם תעבודו והקשו עליו מההיא אמתא בפ' השולח דף ל"ח ואי לאו דאמר ר"י המשחרר עבדו עובר בעשה הי' כופין לשחררה הרי לרשב"א אין כאן עשה דלעולם בהם תעבודו ולמה לא כפו אותו לשחררה ועלה בדעתך לתרץ דבעבד איכ' פו"ר ולכך אין בו עשה דלעולם ב"ת משא"כ באשה ומכח זה הקשית על הסוברים דנשים נמי מצווים על לשבת יצרה ובאמת אפילו לפי דעתך לא קשה כיון דאין כופין האשה א"כ אף דנשים מצווין מ"מ דלמא אפילו אם ישחררוה לא תנשא לאיש ואין ספק מוציא מידי וודאי

אבל באמת אין הכוונה ברשב"א כמו שכתבת דהרי קושי' הרשב"א הי' איך משום פו"ר של העבד נכוף לאדונו לעבור על עשה דלעולם ב"ת ואין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירו ואיך אפשר שרשב"א יתרץ דמשום פו"ר לית בי' עשה דלעולם בה"ת הרי זה הוא הקושי' ושמעתי ממרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל לפרש דברי הרשב"א דטעמו דבח"ע לית בי' משום לב"ת משום דכשם שיש בחלק עבדות שלו עשה דלב"ת כן ה"נ יש בחלק החירות שלו לאו דל"ת בו עבודת עבד וע"כ ל"ש בח"ע וחב"ח העשה דלב"ת מיהו זהו דווקא בב"ח שמתנהג כשורה אבל באנשי' דלא מעלו דילפינן בב"ק דף ע"ז מואחיכ' וכו' דרשאין לעבוד בהם וא"כ שוב נשאר העשה דלב"ת ולכך בהאי אמתא דעבדו בה איסור' דלא היתה מתנהגת כשורה ורשאין לעבוד אף בצד חירות שבה שפיר נשאר בה העשה דלבית ודפח"ח ואחתו' בברכה דברי רבך הדוש"ת

תשובה קס"ח עוד להרב הנ"ל

ואשר שאל על דבר ישוב אחד שהרבה מבני הישוב נתנו לו שטר רבנות וביני וביני כדי לעשות דבר המועיל לכלל ישראל מחל להם ועתה אם ישיב להם השטר ההוא יש לחוש לקולקולא ושאל ממני עצה כדת מה לעשות הנה בגוף הדין אם מועיל מחילה בדברים בעלמא על דבר שיש לו שטר עליו והשטר נשאר עדיין בידו יש בזה פלוגתא יעיין בחו"מ סי' י"ב סעי' ח' בסמ"ע וש"ך וסי' רמ"א סעי' כ' ובש"ך ס"קד כ' דהוי ספיקא דדינא ואין בעל השטר יוכל לתבוע דהממע"ה וכן להיפוך שאין יכול לתבוע השטר בחזרה יעויי"ש ובנידון שלו אפשר לומר דנהי דלא מקרי מחילה בטעות כיון דפעל עי"ז דבר הנרצה לו מ"מ כיון דמעיד מעלתו שאם הי' תח"י הי' אפשר לפעול דברים טובים הוי מחילה באיסור ויעויין בב"מ דף ס"ז ע"א דאמר רבא שם לא אונאה הוי תיובתי' ולא איילונית מסייע וכו' דניחא לה דתיפוק עלה שמא דאישות יעויי"ש וא"כ ה"נ כן

ולכאורה, קשה לי על הסוגי' דהתם דרבא אמר דמאונא' לא הוי תיובתי' משום דלא ידע דמחיל והא רבא לשיטתו בתמור' דף ה' דס"ל דכל מלת' דא"ר ל"ת אי עביד לא מהני א"כ באונא' דא"ר לא תונו בלא"ה לא מהני ול"ל טעמ' משום דלא ידע דמחיל וצ"ע לכאור' ולפי מ"ש המל"מ בפ"ה מהלכו' מלוה ולוה דין י"ד אפשר לישב זה דהדבר מצד עצמו אינו אסור אלא האונא' אסור וכיון שמצד עצמו אינו אסור ובכה"ג כבר כ' הסמ"ע והש"ך בחו"מ סי' ר"ח דל"א לא מהני וא"כ גם בנידון דידי' אפשר דיש לדון אי הוי מחילתו באיסור כיון שהי' יכול לפעול דברים טובים או אפשר לומר דדומה לדברי המל"מ ועכ"פ לפי דברי הש"ך הוי ספיקא דדינ' ואינו מחוייב להחזיר וא"כ לפי דבריו שאפשר לבוא קלקול אם יחזיר אסור להחזיר כי באמת הב"ד השני שהתירו מה שאסרו ב"ד הראשון עשו מעשה אשר לא יעשה כי חכם שאסר אין חברו רשאי להתיר ואפילו בדיעבד אם התירו אינו מותר כדקי"ל יו"ד סי' רמ"ב וע"כ דעתי לפי מ"ש מעלתו הדברים וודאי שב ואל תעשה עדיף כן נראה לי דברי רבך הדוש"ת וחותם בברכה

ה"ק משה שיק מברעזאווע

תשובה קס"ט בעזה"י יום א' נצבים תרל"ח לפ"ק חוסטה יע"א

לשנה טובה יכתב ויחתם לאלתר לחיים טובים ארוכים ומתוקני' ה"ה התורני המופלג כש"ת מוה' מאיר קאליש נ"י

אם אמנם שאין אני יודע לכנות אותו מ"מ ראיתי שראוי להשיב על הדבר אשר שאל שיש בני אדם שמכנים עצמם בשם הגוים ומעלתו נ"י הוכיח אותם דהרי אמרו במדרש שבזכות זה שלא שינו את שמם זכינו לצאת ממצרים והם משיבים שלזה די במה שיש להם שם יהודי לקרותם בו לעלות לתורה וזה דבר הבל וטפשות כי בוודאי יש בזה איסור דאוריית' כמ"ש הרמב"ם בפ' י"א מהלכו' ע"ז דמקרא מלא נאמר בסוף פ' קדושים ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי ומשם ילפינן בספרי דאין רשאין לדמות להם בשום אופן וכל שהוא עושה לדמות להם עובר על מה שנאמר בתור' דאסור לנו לדמות להם וכשם שאסור לנו להדמות להם במלבושם ובהילוכם ובשאר מנהגיהם ה"ה וכ"ש דאסור לדמות להם בשמם ועלינו לעשות כמו שעשו אבותינו שנאמר בהם ויהי שם לגוי גדול ודרשו חכז"ל מלמד שהיו ישראל מצויינים שם

וביותר ביאור אמרתי הכוונה דהנ' בהיותי רב דק"ק יערגין סמוך לפרעשבורג ופעם נזדמן לי כשמסרתי המאטריקעל להשר המיועד לזה התרעם לפני ואמר כי לא נאה מה שיהודים קורין עצמם בשם הגוים ושאר כל האומות מחשיבין השמות הבאים להם מראש האומה דהיינו אונגארי' פראנצעזיא וכדומה כולם מחשיבין הלשון והשמות שלהם ואינם משנים בשום אופן כי מחזיקי' זאת להם לכבוד ולתפארת והיהודים אשר הם מקדמוני האומות קיומי העולם המה בושים עצמם להקרא בשם העצם ומשנים שמם לשם האומו' וזה להם גנאי גדול ולא הי' בפי מענה להשיב לו אבל דחיתי אותו בדברים שהגלות גורם זאת

אבל באמת גם בזה נתקיים בנו הקרא כי דור תהפוכות המה בנים לא אמון בם שאבותינו וכל הדורות אשר לפניהם הי' עליהם עול הגלות בתקפו ומ"מ לא שינו את שמם ולא הי' להם שם הישראלי לביוש ולבזיון ואדרבה הי' להם שם הישראלי לכבוד ולתפארת וכמו שאמרו חכז"ל על הקרא איש יהודי הי' בשושן שהי' מוכתר בנימוסין שעשה לעצמו כתר שהוא יהודי וקיימו בחקותיהם לא תלכו ואבדיל אתכם מן העמים ועכשו שהוקל כובד הגלות ואין הישראלי' מבוזים בין האומו' הם משנים שמם ולשונם כדי לדמות עצמם לאוה"פ ויש להמליץ זה בקרא כי דור תהפוכות המה וז"ש בנים לא אימון בם היינו שאינ' רוצי' בשם המגדלי' אותם ומהתימ' שהרי אמרו ביומ' דף ל"ח ע"ב דאסור לקרו' בשם איש שהוא רשע דרשעי' לא מסקינן בשמייהו שנאמ' שם רשעי' ירקב עיי"ש ואותן אנשי' קוראין עצמם בשם הגוים והרי בזה הם מראים שהם מחשיבים את הגוים יותר מהישראלים והרי מעולם הי' הדרך לקרוא שם בניהם ובנותיהם על שם אבותיהם או על שם צדיקים קדושים וגאונים גדולים שהם היו החשובין והחדשים מבזים אבותיהם וגדוליהם וקדושיהם ומחשיבין ומשבחין ומפארין שם הגוים לקרוא שם צאצאיהם על שמם והרי זה בזיון גדול לאבותיהם כל אחד מישראל שהביא ביכורים הי' קורא בקול גדול וירד מצרים שם ויהי שם לגוי גדול וגדול הוא לשון חשיבות והיינו דדרשו בספרי שהיו מצויינים שם דהיינו מלשון שם והיינו שהיינו מצויינים ג"כ בשם אעפ"י שעבדו עמנו עבודת פרך אפי"ה לא נתנו לקרות לעצמם בשם הגוים ושם היהודי לא הי' להם לבוז ולקלון וזהו שעמדה לאבותינו ולנו בצאתינו ממצרים

וכ' התוס' בגיטין דף ל"ד ע"ב בשם ר"ת שח"ו להזכיר שם נכרי