מהר"ם שיק יורה דעה קח

מדעת והוה כגזלן היינו להחמיר אבל לא להקל בפרט זיל בתר טעמא משום דזוזי שקיל צריך לשלם זוזי וה"נ ל"ש וכן משמע בחידושי רמב"ן כב"ב שם שהביא דיעות בזה דלאו הא בהא תליא ולא מצאתי דין זה מבורר ועדיין הוי ספיקא דדינ' אי במקח טעות המעות כגזל

ולכאורה הו"א דממקומו הוא מוכרע ממה שפסק הטוש"ע בסי' קע"ג סעי' ד' באחריות דאתי מחמת המוכר כגון שנמצא פרוע או שטרפו בע"ח מוקדם וק"ל ממנ"פ אי איירי בקיבל רק אחריות דמי זביני גבי נמצא פרוע זה לא צריך קבלה וזה לא מקרי אחריות דהרי הוא מקח טעות וכמו שדייק הב"י בחו"מ סי' ס"ו סעי' ל"ד מלשון הטור ואם איירי בקיבל אחריות נגד כל שיווי השטר וכן משמע הלשון וכן משמע דומיא דטורפו בע"ח מוקדם דמיירי באחריות כנגד כולו כדאי' בחו"מ שם א"כ קשה כיון דנמצא פרוע הוי מקח טעות אי הוי כהלוואה ונותן לו טפי ממה שקיבל הרי הוי רבית אלא מוכח דבמקח טעות הוי המעות גזל ולית בי' משום רבית ויהי' מוכח וראי' למ"ש לעיל מיהו לאחר העיון עדיין קשה דהרי הש"ע ג"כ הביא זה ובש"ע פסק באהע"ז סוסי' כ"ח דהוי רק ספק גזל ואיך הקיל כאן כהטור וצ"ע ואפשר לומר דהוי כמו קנס וכל שהוא דרך קנס אין בו משום רבית וכמו שפסקינן ביו"ד סי' קע"ז סעי' י"ח

וכל זה על גוף הדין בעלמא במקח טעות אי נחשב המעות כגזל או כהלוואה תלי' לפי ענ"ד בהנ"ל אבל לנידון שלנו יפה כ' פר"מ מר נ"י שאין נפ"מ בזה הנודע לו מעניני מכירת שט"ח האידנ' עיקר סמוכתי' על המוכר שכותב לו אחריות שקורין לו שירא וגם בלא"ה נראה היכא דכותב לו אחריות בכדי כל השטר לא שייך דהוי מקח טעות וכגזל בידו דהרי מאי איכפת לי' כיון דלעולם מקבל בכדי כל השטר והיינו אם מקבל אחריות כדי כל השטר אבל אם מקבל אחריות רק בדמי זביני נרא' לפי ענ"ד כמ"ש למעל' דאחריות אם הי' אז כבר עני רשאי המוכר לקבל עליו

ומר פר"מ נ"י כ' להתיר טפי אפילו אחריות אם יעני ישלם לו דמי זביני דהואיל ובכה"ג נראה דלית בי' משום איסור דאוריית' אלא משום דהוי קרוב לשכר ורחוק להפסד וכיון דאורחי' בהכי לא מחזי כרבית וכמ"ש הפנ"י בב"מ דף ס"ד ע"ב גבי חביו' דמשו"ה פוסקין על המכר אע"ג דאחריות זולא נמי עלי' דמוכר כיון דדרך מכירה כך הוא וה"נ בנידון שלנו אפשר כיון דהאידנ' אין אדם לוקח שט"ח כענין אחר זה הוי דרך מכירה ואם אין מקבל אחריות רק דמי זיבוני אפשר דשרי ודפח"ח

מיהו יש לפקפק קצת וודאי אם הוא דרך מכירה באחריות דמי זביני איכ"ל כן אבל האידנ' אין דרך מכירה אלא בקבלת המוכר אחריות כל השטר וזה לא מקרי מכירה אלא הלוואה מדינא וא"כ באחריות דמי זביני גם כן לא נודע לן דדרך מכירה האידנ' כך הוא ואין ראי' מפנ"י הנ"ל

ג מה שהשיג פר"מ נ"י עלי על מה שאמרתי מכירת שטרות דרבנן ולדעת האומרים דקנין דרבנן אינו מועיל לדאוריית' אינו מועיל המכיר' אם יש חשש רבית דאוריית' דהיינו אם מקבל המוכר אחריות וכ' פר"מ נ"י שהרי אפילו קנין למי שפרע מועיל כמ"ש התוס' בב"מ דף ס"ב ע"ב ד"ה אעפ"י וכו' דשוב אין כאן מעות הלוואה ואם כן כ"ש בקנין דרבנן ולפי ענ"ד אין הנידון דומה לראי' דהתם מה"ת מעות קונה וגם מדרבנן לכל הפחות נשאר קנין למי שפרע ולכך לא חשיב המעות הלוואה אבל כאן אי מה"ת אין קנין לשט"ח והמעות הלוואה ואם מוכר ומוזיל גבי' הוי מה"ת רבית קציצה א"כ א"א לרבנן לתיקונו קנין דרבנן אי קנין דרבנן אינו מועיל להפקיע איסור דאוריית' ממיל' אין כאן קנין דרבנן כנ"ל והנראה לפי ענ"ד כתבתי ידידו הדו"ש. הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה קס"ג

שיל"ת חוסט יום ב' כ"ו תשרי תרכ"ב לפ"ק

החיים והשלום וכל טוב לתלמידי האהוב הרב המופלג בתור' ובירא' החרוץ והשנון כש"ת מוה' וואלף סופר נ"י אב"ד בק"ק סאנגרוט יע"א

מכתבו הנעים קבלתי עוד קודם ר"ה העבר ושמחתי בתורתו ובשלוותו וברוך השם גם אצלינו לא חסר ואל יחסר לעולם ועד וב"ה אני יושב פה בשלום ובכבוד אבל הטירח' מרובה ואין לי פנאי ומכתב מעלתו נ"י בא בעת שהז"ג לכל איש להיות טרוד במילי דשמיא ובמילי דעלמ' ולזאת הנחתיו עד לאחר החג ועתה באתי להשיב על שאלתו ג"כ בקצירת האומר על אשר בדק לן מעלתו נ"י בשאלה אשר אירע בקהלתו באחד שהי' לו בתחילת הקיץ לערך אלף ככר קנוי פרען והמוכר לא ידע כי עלה השער ובא אחד ליקח ממנו בזול ושאל לו בכמה אתה נותן והשיב בתשעה זהובים ומיד נתחרט על דיבורו ואעפי"כ לא רצה לחזור מדיבורו אבל כדי להשיב להלוקח אמר שצריך ליתן לו מחיר כספם מיד והלוקח אמר שצריך להמתין לו ג' חדשים ואמר המוכר שצריך להוסיף לו ב' למאה כדרך שנהגו התגרי' וע"ז נתן לו הלוקח דראהן גאבע והלוקח אמר לו הלוא אין אתה לוקח רבית והשיב שיהא בעד שכר המאגיזין ושאל המוכר אי רשאי ליקח הב' למאה או דהוי רבית ודעת המוכר הוא לאשר הי' אז השער הרבה יותר ביוקר ממה שלקח ממנו ועוד הוסיף בשאלתו שגם מקח טעות הי' במקצת שהמוכר אמר ללוקח שיש שם ד' מאות ככרים טובים ושש מאות גרועים ובאמת נמצא אח"כ להיפך שהי' ששה מאות טובים ודעת מעלתו נ"י שהדין עם המוכר מצד ג' טעמים

א) אם אמנם שהלכה פסוקה בב"מ דף ס"ה וביו"ד סי' קע"ג דאין מרבין על המכר דאפילו בדבר שאין שומתו ידוע אם אמר מעכשו ביו"ד ולאחר"ז ביותר אסור מ"מ כאן הואיל וגם האידנ' הם שווין הרבה יותר וכמ"ש החכמת אדם כלל קל"ט דין ה' ואע"ג דהמל"מ בפ"ח מהלכו' מלוה ולוה כ' בהדי' דאפילו בכה"ג אסור אפי"ה נראה למעלתו נ"י להורות בדרבנן כמאן דמיקל וגם הואיל ופשטא דש"ס משמע דתלי' בזה אי שוה כמעיקר' זהו טעם הא' דנרא' לו להתיר דכיון דשוה גם השתא יותר אין כאן אגר נטר ב) כ' מעלתו דלהרמב"ם בפ"ח ממלוה יכול המוכר לחזור בהוסיף על המקח וכמ"ש המל"מ שם ואפילו להש"ע כ' הסמ"ע בסי' ר"ח משום דל פסיקתן אין המוכר יכול לחזור וכאן ששוה יותר אי דל פסיקתן הדין עם המוכר ג) משום דמכר ב' מאות ככרים טובים בתורת גרועים והוי מקח טעות

ולפי ענ"ד דברי החכמת אדם תמוהין לכאור' דהרי אנן לא קי"ל כטרשא דרב פפא אלא אפילו אם לא נתרבה מעות המוכר דהוא אינו צריך למעות והסחורה לא פסיד ולזמן ההוא בוודאי יתייקר ויהא שוה כמו שמכר וא"כ לדידי' להמוכר הוי כמו שוה השתא במעות שמכר ואפי"ה אמרינן מאי חזית דאזלית בתר המוכר אזיל בתר הלוקח ואולי הוי לי' זוזי הוי קונה בזול כדאית' בב"מ ובשו"ע שם וא"כ ה"נ כיון דאמר לי' אם אתה נותן מיד יהא בעשרה א"כ אם הי' לו מעו' הי' קונה בזול בעשרה ומיד כשמושך וקונה החפץ אינו מתחייב לו אלא עשרה דהרי בידו לשלם מיד וא"כ כיון שאינו חייב לו אלא עשרה אם אח"כ משלם י"ב שפיר הוי כאגר נטר ובשלומא בשוכר אע"ג דאולי הוי לי' זוזי הוי יכול לשכור בעשרה מ"מ אי אפשר לומר דמיד כשהחזיק בו נתחייב רק עשרה שהרי שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף ואז הרי הוא צריך ליתן י"ב ולא הי' עליו מעולם חוב פחות מי"ב אבל במכר מיד כשמשך נתחייב לו המעות עבור הסחורה ולא נתחייב אלא עשרה הואיל ובידו לשלם מיד ולכך כשמשלם י"ב הוי כאגר נטר וכן משמע לשון הגמ' והרי"ף דגבי מכר לא קאמר טעמ' משו' דשוה עשרה אלא משום דמיד חייב לשלם והוי כחוב אצלו ואגר נטר וכן נ"ל מדיוק לשון רש"י שם

ובשיטה מקובצ' שם הביא בשם הרמ"ך דבר תמוה דהא דשרי בשכירו' דווקא אם החזיק או עשה קנין על י"ב דינר אז שרי דהוי כמוכר לו חוב וזה תימה הא בכה"ג גם במכר שרי כדאית' בירושלמי שהביא הרי"ף וטעמ' דרמ"ך דס"ל אם מקדים לו עשרה דינר הו"ל רק הלוואה וצ"ל וודאי הא דמרבין דהיינו ליתן י"ב זה בוודאי שרי אפילו לא החזיק ובכה"ג במכר אסור אפילו ליתן יו"ד גבי שכירות ומזה לא מיירי מתניתן וזה ס"ל לרמ"ך דדווקא אם החזיק שרי אבל לא ראיתי מי שהביא דעת הרמ"ך אלא דלעולם שרי בשכירו' בין ליתן י"ב ובין ליתן י' ועכ"פ במכר נרא' הטעם דאסור משום דמתחייב מיד ליתן כפי הפחות ומתחייב י' ומשלם י"ב לא הוי אגר נטר וזה שייך ג"כ אפילו אם הי' שוה י"ב משום דאזלינן בתר הלוקח וכדלעיל וכ"כ הרמב"ן במלחמות ה' שם בפשיטו' דמתניתין דבין בשוה ובין באינו שוה מיירי וכן הביא בפתחי תשובה בשם ספר תפארת למשה וזה כוונת הנמוק"י שם בב"מ וכן מוכח לפי ענ"ד דעת הש"ע שם סי' קע"ג סעי' ב' דהעתיק לשון הרמב"ם בדבר ששום י"ב אלא שרוצה למכור בשוק הוא מוכר בי' שרי למכור בי"ב משמע דווקא אם לא פי' אם מעכשו בי' דהרי גוף הדבר פשיטא דהרמב"ם לשיטתו דפסק דלא כר"ל הוצרך לאשמעי' זה אבל הש"ע דכל שאין השומא ידועה בפחות שרי מכ"ש אם ידוע ביוקר דשרי ומאי ונרא' דלדיוקא אתי דאפילו בכה"ג אסור אם פירש ודברי החכ"א לכאור' קשים

ונראה לישב דבריו דס"ל כיון דהוא שוה י"ב אע"ג דאמר אם מעכשו בעשרה ומחל לי' הב' דינר מיהו הוי רק כמחילה על תנאי ואם לא יתן לו מיד אדעת' דהכ' לא מחל וכמחיל' בטעו' או יותר יש לומר דהמחיל' תלי' דווקא בשעה שנותן לו מיד הי' והוי האי אם תתן לי מיד כקביעת זמן וכמ"ש הר"ן בשבועות פ"ג גבי שבועה שלא אוכל ככר זה אם אוכל זה עיין שם וא"כ מי' נתחייב י"ב ומ"מ נראה דשפיר קאמר המל"מ אליב' דהרמב"ם דמשו"ת נתן הרמב"ם שם טעם שזה דומה כמו שנוטל עשרים בשביל שנתן